זה קצת ישן, כי שומר הלילה אמנם הפנה את תשומת ליבי אך היא לא הייתה פנויה אז.

בכל אופן, בבלוג הנאה הרהורים של אבא—בלוג בניהולם של נדב פרץ ואחיו נתאי פרץ—כתב נתאי על אירוע כלשהו בדרום, במפגש עם נערה בעיירת פיתוח, בו היא נדהמה מכך שהוא מחזיק במשקפי שמש שעולים רק 50 ש"ח. "לאמא שלי יש משקפי שמש של גוצ'י שעולות 1,000 ש"ח" היא אמרה.

מכאן התפתח דיון נאה, שנושאו הרשמי, כניסוחה של אחת הכותבות, היה האם מותר או "אסור להיכנס לעניים לכיס בשאלה מה הם עושים עם הכסף שלהם." (ויש המשך, משעשע או מחריד, תלוי בנקודת המבט)
 
 
  אביעד הפנה את תשומת ליבי לפנינה הבאה (מס' 1) שטיקבק ההוגה "אאא"... (אבל בשביל לקרוא מה שהוא כתב תצטרכו להקליק)  
 
  יהונתן גפן כותב על רומן פולנסקי החרמן. הרבה אי־דיוקים (הרומן עם נסטסיה קינסקי התחיל כשהיא הייתה בת 18, לא 15) ואווירה כללית של ספק (הקשר בין מה שגפן מספר לאמת אינו תמיד ברור). אבל, למתעניינים.  
 
  כתבתי כבר על חלמאות במקום אחר, אבל על זה קשה לדלג: משטרת ישראל החליטה, בתיאום עם ערית תל־אביב, לסגור חניוני נמל תל־אביב בגלל עומס התנועה.

לשון ההודעה: "בימי חמישי ושישי ייסגרו הכניסות למתחם כולו, כולל חניון רידינג, החל מהשעה 23:00 עד 3:00, ובשבת סגירה מהשעה 12:00 עד 15:00 ומהשעה 17:00 עד 19:00." והסיבה לסגירה: "עומס כבד של תנועת כלי רכב בנמל תל-אביב המסכנת את באי המקום, ומונע כניסת רכבי חילוץ והצלה בשעת הצורך."

כלומר, כדי שנבין היטב: בגלל שרבים מבקשים לבלות באזור נמל תל־אביב, נוצר עומס והפתרון לעומס הוא לאסור על מבלים לבלות בנמל תל־אביב. לטמטום, הידד!
 
 
  על זה מן הסתם כבר שמעתם. גברת בשם דברה-לי לורנצאנה (משמאל) פוטרה מעבודתה בסיטיבנק, לטענתה, כי הייתה "סקסית מדי" בלבושה לטעמם של מעסיקיה. לורנצאנה נתבעה לחדול מלבוש חולצות עם צווארון גולף וחצאיות צינור.

במקומות שונים היא תועדה בתמונות שכוונו להדגים באילו חליפות מגרות באופן בזוי אסרו עליה אנשי סיטיבנק השמרנים להופיע לעבודה, ואם הייתה מסכימה, מן הסתם היו נמצאים עיתונאים חרוצים שהיו מוכנים לצלם אותה בבגדים אפילו יותר חושפניים, שאנשי סיטיבנק היו אוסרים עליה להופיע בהם באיסור חמור במיוחד. עיתונאים נועזים היו אפילו מצלמים אותה שעות ארוכות בעירום מלא—שכן הופעה בעירום מלא לעבודה בסיטיבנק וודאי הייתה מעוררת שערורייה של ממש, וזה כבר אייטם של ממש!
 
 
 
   
 
 
הציצו פנימה ותראו שיש גם המשך לחלוטין בלתי-נמנע.
 
אורי רדלר 6/6/2010
 
   
 
 
באן-אר-ג'י מספרים סיפור משעשע על חתונתם הפיקטיבית של עמוס וקארין. כמובן, לא היה ולא נברא. זוג סטודנטים לתקשורת חזותית מבצלאל, טל גרנות וניב תשבי, הכינו את הקליפ הזה כפארודיה. והיא גם מצחיקה....

יאללה, תקראו את ההמשך, אל תהיו נקניקים.
 
אורי רדלר 25/5/2010
 
   
 
 
אריה מיוחדת במינה של מוצרט (Ch'io Mi Scordi Di Te... Non Temer, Amato Bene, ק. 505). תענוג אמיתי עם שירה נפלאה (הקלטת התזמורת נשמעת לא מושלם, אבל זו הבעיה היחידה בהקלטה הנהדרת). ואם תקליקו כדי להיכנס פנימה, יש עוד....
 
אורי רדלר 15/5/2010
  מאמר מעניין בווי-נט על קבלן שיפוצים, הומו בארון, שהגיש תביעה נגד קרן מקפת כדי לזכות לפנסיית שארים מהקרן.

להלכה, לא היה אמור התובע לזכות בפנסיית שארים, שכן לא עמד בתנאי התקנון: הוא לא היה בן זוגו של המנוח לפני חודש הזכאות הראשון של המנוח לקצבת זקנה; ואף לא גר עם המנוח שנה רצופה אחת קודם למותו.

נשים כרגע בצד את הדיון על סעיפיו (הייתה או לא הייתה מערכת יחסים של חיי משפחה? היה משק משותף?) האם אין דרך ברורה יותר לברר מעמד של "ידוע בציבור" באמצעות עניינים כרישום בן הזוג כמוטב או צוואה? לטענת עו"ד חיים קליר אין דרך כזו. אפשר לכתוב צוואות מהיום עד מחר: את המוטבים קובע רק תקנון הקרן ולא שום דבר אחר.
 
 
קשת השקרנים