אובמה והצרות
 


אובמה בצרות. זו, לכל הפחות המסקנה שלי מההתפתחויות האחרונות במסע הבחירות שלו. אובמה לא יודע מה המסר שלו, וכשמועמד אינו יודע מה המסר שלו, מצבו עגום ביותר.

רבים שבויים בדימוי הדרמטי של מסעי בחירות כאירוע דינמי, בו המועמדים ואנשיהם שרויים במעין 'חדר מלחמה' בו הם עסוקים בתגובות תת־מקלע בלתי־פוסקות לאירועים חדשותיים ולשערוריות המאיימות (או מבטיחות) לפרוץ ולקרקר את חומותיו של המועמד. התיאור הזה מדויק, אך מטעה. מסעי בחירות הם אכן אירועים דינמיים, אך ביסוד כל מסע בחירות טוב נמצא תמיד מסר בסיסי, שאינו משתנה באופן מהותי לאורך מסע הבחירות כולו.

מחליפים מסרים
הסיבה לכך שמסעי בחירות מתבססים על מסר קבוע היא שכדי לגרום לציבור לקלוט ולהיענות למסר מסוים יש צורך לחזור עליו פעמים רבות, עד שכל הציבור העשוי להשתכנע ממנו פעמים. מסע הבחירות של אובמה בשנת 2008 היה דוגמה טיפוסית למסר כזה. המסר הפשוט—אובמה, שינוי ותקווה—חזר שוב-ושוב-ושוב-ושוב-ושוב. והמסר נקלט.

במסע הבחירות הנוכחי, עם זאת, הפיק מחנה אובמה שורה ארוכה של מסרים וססמאות, שכל אחד מהם עלה וירד במהירות. מסר אחד גרס כי רומני מגוחך, אחר טען כי צריך לנצח למען העתיד (וריאציה על סיסמה נושנה), שלישי היה אנחנו לא יכולים לחכות (לקונגרס. לדמוקרטיה. כפי שמספר ג'ונת'ן צ'ייט. כפי שחושף ג'יימס טרנטו בוול-סטריט ג'ורנל, הסיסמה שימשה את אובמה כבר לפני חצי שנה), רביעי היה שיש צורך בהוגנות בסגנון עדות "כלל באפט," חמישי היה שהרפובליקנים שונאים נשים, הבא היה שרומני רפובליקני קיצוני, שישי היה לבנות אמריקה עם יסודות איתנים (An America built to last), עתה מגיח שביעי, בדמות הצגת אובמה כמי "שבא מעוני," וכן הלאה.

ריבוי מסרים אינו סימן רע בהכרח, במיוחד בשלבים המוקדמים של מסע הבחירות, כאשר המועמדים מנסים מסרים שונים, כדי לראות איזה מהם 'תופס'— אך הניסוי במחנה אובמה אינו נערך במסרים מקבילים אלא במסרים מתחלפים: ביום א' מנסים מסר אחד, וביום ב' כבר נואשים ממנו ועוברים למסר הבא. שבוע אחד אובמה נשבע בטקס חגיגי להעביר את "כלל באפט" ובשבוע הבא כל הסיפור נזנח. מעבר בין מסרים הוא סימן רע. רע מאוד. סימן שהמועמד ואנשיו אינם מרגישים שיש להם מסר שאכן משכנע או יכול לשכנע את הבוחרים.



מה צריך לעשות כדי לנצח?
כדי לזכות בבחירות בארצות־הברית צריך המועמד לנשיאות לשכנע בערך 26-27 אחוז מכלל האלקטורט (קלינטון זכה פעמיים עם כ-24 אחוז בלבד, אך בבחירות בהן היה מועמד שלישי חזק) או כ-49 אחוז ומעלה מכלל המצביעים בפועל. עבור המועמד הרפובליקני, הדרך קלה יחסית: במערכות הבחירות שבהן לא היה מועמד שלישי חזק נהנו הרפובליקנים משיעור הצבעה (מבין המצביעים בפועל) של 50.8 אחוז, כשהתוצאה החלשה ביותר הייתה במערכת הבחירות האחרונה (45.66 אחוז). אם לרפובליקנים יש מועמד שאינו קטסטרופלי ואם אחוז המצביעים הרפובליקנים יהיה סביר, הם מסודרים. הממוצע המקביל של הדמוקרטים היה 46.62 אחוז (ממוצע זה יורד מעט אם מכלילים את בחירות 1992 ו-1996 בחישוב), מה שמבהיר כי הם זקוקים, בדרך כלל, לנסיבות טובות יותר, כמו מצב כלכלי משופר (נוסח שנת 1992), גרוע (נוסח 1992), אחוז הצבעה גבוה במיוחד של שחורים (2008), אסון פוסט-ג'ורג'-בוש, מועמד שלישי או מועמד בסגנון ג'רלד פורד.

ממצב עניינים זה נובע כי המשימה הניצבת אל מול המועמד הדמוקרטי מורכבת יותר, באופן יחסי, ממשימתו של המועמד הרפובליקני. חזרה לממוצע ארוך-השנים מנבאת הפסד למועמד הדמוקרטי והוא זקוק, לפיכך, להתרחשות מסוג כלשהו, שתלהיב את בסיס הבוחרים ותרחיב אותו במקצת: מועמד רפובליקני קיצוני בסגנון ניוט גינגריץ', קהל מצביעים נלהב מהמועמד הדמוקרטי, מועמד שלישי נוסח רון פול, שיאגף את רומני מימין, וכדומה.

לפי שעה, אף אחד מאלו אינו מתרחש. ההתרחשות של 2008—מועמד חדש ומעורר תקווה, על רקע משבר כלכלי קשה ואל מול מועמד קשיש ולא מלהיב, הצליחה להגדיל את שיעור הבוחרים לשיא מרשים בקנה מידה אמריקני (58.21 אחוז), אך גם אילו היה אובמה הנשיא המוצלח ביותר בתולדות ארצות־הברית, קשה לראות כיצד היה מצליח להלהיב פעם נוספת את קהל הבוחרים כבבחירה הראשונית.

בעיה קשה לא פחות היא המועמד שממול. מיט רומני נתפש בציבור כמועמד ואנילה—חלבי, לא מובהק ולא מעורר אהדה. עובדות אלו משחקות לטובתו. לרפובליקנים יש גרעין מצביעים קשיח למדי (גם מועמדות מקיין הורידה את מספר המצביעים לרפובליקנים בפחות מ-2 אחוז), וגם אם התלהבותם מרומני אינה מרקיעה שחקים—בלשון המעטה—עדיין ניתן להניח כי המועמד הרפובליקני ייהנה מתמיכה של כ-48 אחוז מן הבוחרים מן הטעם הפשוט שהוא המועמד הרפובליקני. בעייתו של אובמה היא שרומני נתפש כחלבי ולא מובהק גם בעיני הדמוקרטים, והוא מתקשה בהלהבת הציבור הדמוקרטי או בהבהלת העצמאיים בטענה ש"רומני יחלק את ירושלים."

הניסיון להציג את רומני כעשיר כקורח, מנותק מהציבור, קר ולא אמפתי אף הוא אינו מועיל הרבה לאובמה. הציבור בכללו רוחש לאובמה אהדה רבה יותר מזו שהוא רוחש לרומני, אך הוא רחוק מלהיות משוכנע שהכישור המרכזי של מי שצריך לנווט את ספינת המדינה הוא היותו "בחור נחמד" (כפי שרומני חוזר ומתאר את אובמה). הצגתו של רומני כמנהל עשיר, קשוח ומרושע אינה פועלת דווקא נגדו. הציבור אולי לא רוצה לאכול ארוחת ערב איתו, אבל הציבור גם לא כל־כך מעוניין בארוחת ערב: הוא רוצה משרות, ניהול קשוח ותקווה.

בעיה שלישית עם רומני היא שהוא לומד. רומני אינו נואם גדול, וכנראה גם לא יהיה, אך הוא גם אינו צריך להיות יורשו של מרטין לותר קינג. די לו בציון "עובר." וכפי שניתן להתרשם מנאום שנשא לאחרונה, רומני מפיק לקחים ולומד במהירות. עתה, משהפסיק לפנות לציבור הרפובליקני ופניו אל הציבור בכללו, הוא גם נשמע ונראה הרבה יותר נינוח.

יתרון שביר
כעת, כמה חודשים לפני הבחירות, נהנה אובמה מיתרון קטן בסקרים הכלליים, אך כאשר בוחנים רק את 20 הסקרים האחרונים בין בוחרים שסביר שיצביעו (likely voters), כנהוג ככל שהבחירות הולכות וקרבות, יתרונו הוא רק 1.26 אחוז—עמוק בתוך טווח הטעות הסטטיסטית בסקרים כאלו.

הבחירות בארצות־הברית מוכרעות בהצבעה נפרדת במדינות השונות. חלק מהמדינות (כמו טקסס או קליפורניה) כבר הטילו את הפור, ואחרות (לדוגמה, מונטנה, וויסקונסין או ניו מקסיקו) נוטות למועמד זה או אחר. שדה הקרב הוא סביב 141 הקולות האלקטורליים הפתוחים בקולורדו, איווה, נבאדה, וכדומה. בעיקר, ניטשת מלחמה סביב מיזורי (10 קולות אלקטורליים), אריזונה (11), וירג'יניה (13), צפון קרוליינה (15), פנסילבניה (20) ופלורידה (29).

לפי נתוני המפה האלקטורלית נכון לעכשיו, אובמה ורומני נמצאים במצב של שוויון במדינות המפתח, כשבכמה מקרים יש לאובמה יתרון קל. היתרון הקל הזה—עמוק בתוך טווח הטעות הסטטיסטית, כאמור—הוא סיבה לדאגה עבור אובמה, וניתן למצוא בו הסבר לדפדוף העצבני בספר הססמאות, ולהתנהגות הבלותית בנוסח 'ג'אם' של החדשות העדכניות.
במובן זה, אפשר שהתקופה הארוכה של בחירות מקדימות במפלגה הרפובליקנית שיחקה לטובתו של רומני: אין כמו שורה ארוכה של חבטות על הראש עם מחבת כדי לגבש עבורך את המסר.

עניין אחד במידיום
מאמר ב"פורבס" חושף מאמר שכתבה יו"ר מועצת היועצים הכלכליים של אובמה, כריסטינה רוהמר, בשנת 2010, כאשר כיהנה עדיין בתפקיד היו"ר. לפי המאמר "לשינויים במס יש השפעה ניכרת על התפוקה... העלאת המסים בשיעור של אחוז אחד מהתמ"ג גורמת להפחתה בתמ"ג הריאלי בשיעור של כמעט שלושה אחוזים... ההשפעות על התפוקה של שינויים בשיעור המס קשורות באופן הדוק יותר לשינויים ממשיים במסים מאשר לידיעות על שינויים עתידיים, וכי ההשקעה צונחת בחדות בתגובה להעלאות במסים."

מחקר מעניין מאוד בהקשר זה, ובהקשר של שוויון כלכלי בכלל, הוא של רואינה, פלאכוס וואלדנשטורם מ-2009, שבחנו את הגורמים ארוכי הטווח המשפיעים על אי-שוויון. מסקנותיהם של החוקרים הם כי תקופות של צמיחה כלכלית מהירה מגדילים את נתחו של המאון העליון, על חשבון שאר העשירון העליון (90-99), שעה שמשבר בנקאי מפחית את נתחם של העשירים. לפתיחות לסחר, הם מסיקים, יש השפעה של הפחתת אי-השוויוניות (בניגוד לסברה הרווחת) ולהוצאה ממשלתית יש השפעה שלילית על המעמד הבינוני העליון, חיובית עבור שאר תשעת העשירונים, אך ללא השפעה כלל על המאון העליון.

ההשפעה של העלאת המיסוי על נתח ההון של המאון העליון תלויה, לפי המחקר, בהתנהגותו. אם הוא ישמר את רמת חייו ו'יאכל את החסכונות' כי אז נתחו בהון יקטן (מ-14 אחוז ל-11.54 על־פני 25 שנה). אם, לעומת זאת, הוא יפחית את הצריכה שלו (כלומר, יוריד את רמת חייו) כי אז ההשפעה תהיה מהופכת: העלאת המס תגרום לעליה בנתח השוק של המאון העליון מכלל ההון (מ-13.16 ל-14.61 לאורך 25 שנה).

וכמה עניינים בקצרה
  • לידה היא אונס: או לפחות מעשה מגונה בנסיבות מחמירות. סוג הטמטום של היולדת ושל המתלוננת הוא זן אמריקני ייחודי.
  • אני שונא את היהודים האלו, כי הם כל הזמן מעורבים בפוגרומים מלוכלכים: קטע מהטלוויזיה הישראלית. לא, על באמת!


  • ואם כבר מדברים על אנטישמים, זוכרים את הלן תומס?: שווה להציץ בראיונות שלה כאן וכאן
  • אם הוא לא מתנהג כנשיא, הוא לא ראוי להיות נשיא: חריף וממצה, ודי הולם את התחושה שלי שבגלל שהנשיאות גדולה עליו הוא גם לא מבין את מגבלות הכוח.
  • א-הני מאמין, באמונה שלמה!: ויליאם קריסטול בטוח שרומני מנצח על בטוח מנצח בטוח על בטוח.
  • אובמה יותר קול, אז מה? ובאמת, אז מה?
  • אנחנו דווקא יכולים לחכות
  • האלטרנטיבה של רוביו, הבעיה של אובמה: ההצעה החלופית של רוביו ל"חוק החלום" (לאזרוח מהגרים) יוצרת עבור אובמה בעיה—אם יסכים לדבר עליה, ישתף פעולה עם מה שהוא רואה כתכסיס פוליטי להציג את הרפובליקנים כמי ש'עושים משהו' בנושא. אם יסרב, ייפגע מעמדו כחסיד אומות ההיספנים בוושינגטון.


    הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת והקסומה בפייסבוק וזכו בעדכונים


  •  
     
    רשימת תגובות (19)
     
     
    בקשר להלן תומאס
    27/4/2012
    נכתב על ידי גיאק

    כמה שהראיון היה אוהד, וכמה שהמראיין רק ניסה להציל אותה מכל התבטאות שהיא זרקה, מישהי פה פשוט קצת אנטישמית.
     
     
     
     
    ולא לפספס
    27/4/2012
    נכתב על ידי גיאק

    את תיאור הסרטון של טופי והגורילה

    "!!!!!!!!!!!!!!!!Correction:
    This short movie is NOT used for education in Israel. I apologize for spreading false allegations. A worthless jewish site has been spreading that this movie is used for educating children.

    But you have to think about that what cast of mind have those people who make (and broadcast) this kind of movie. Who crucified the Truth? Read The Protocols of the Learned Elders of Zion., and you will know!"

    גם זו מזימה יהודית.
     
     
     
     
    מה הבעיה עם הסיפור על הלידה?
    27/4/2012
    נכתב על ידי אחד אחר

    זה היה אומנם סיפור בלי מקורות או פרסום תגובה ולכן קצת בעייתי.
    אבל בגדול מדובר לכאורה בסיפור שבו הרופאים התעלמו מהמטופלים שלהם כביכול ללא סיבה מוצדקת וביצוע בהם ניתוח שלא בהכרח היה הכרחי ולכן גם סיכנו את בריאתם וגם גרמו נזק בלתי הפיך כלשהו לגופה.
     
     
     
     
    ובקשר להלן תומאס
    27/4/2012
    נכתב על ידי אחד אחר

    ראיתי רק חלק אבל מצחיק אין זה נראה כאילו בהתחלה היא ניסתה להציג את זה כאילו היא התכוונה לדבר רק נגד ההתנחלות
    אבל מכיוון שהיא שלחה אותם לפולין ולא למערב הקו הירוק אז קשה להסתיר את הכוונה האמיתית שלה- שכולנו מתנחלים - ושכולנו צריכים ללכת לעזאזל.
     
     
     
     
    לאחד אחר
    27/4/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    האמנם? מאוד לא סביר שהרופאים יבצעו פרוצדורה ניתוחית בלי לקבל הסכמה של מטופל. למה להם?
     
     
     
     
    לאורי רדלר
    27/4/2012
    נכתב על ידי אחד אחר

    אולי הם מקבלים יותר כסף על ניתוח?
    ---------------------
    לא אמרתי שהסיפור סביר - הוא לא.
    זה שהתלונה עומדת בספק לא אומר שהמתלוננת מטומטמת.
    אם מה שהיא אומרת באמת קרה זה די חמור.
    (צריך גם לזכור שדברים גרועים יותר קרו.)
     
     
     
     
    פרוצדורות
    28/4/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    המחשבה שלי שהמתלוננת לא בדיוק הכי חכמה נובעת מכך שבטקסט עצמו מאוזכר טופס שהיא חתמה עליו והטופס הזה, כך אני מנחש, מאפשר לרופאים לעשות את כל מה שנדרש. כמובן, יש בהחלט מצב שהרופאים דוחפים לפרוצדורות מיותרות.
     
     
     
     
    מאמר טוב
    28/4/2012
    נכתב על ידי גרי

    אני לא יודע למה, אבל קיבלתי את הרושם שלרומני אין סיכוי טוב נגד אובמה. לפי מה שאתה כותב, המצב שונה.
     
     
     
     
    לאורי רדלר
    28/4/2012
    נכתב על ידי אחד אחר

    גם אם חתמה (בלי שהיא קראה לעומק או הבינה לעומק) על הטפסים- זה לא בדיוק הסכמה
    אם באמת שמו אותה בהרדמה מלאה במרמה זו חמור גם עם באמת הוציאו ממנה אישור בכתב(במיוחד אם האישור בכתב הוצא גםפ הוא בהטעייה).
    כנראה מה שאנחנו לא שומעים עליו הוא שהעובר היה במצוקה אמיתית כלשהיא- זה כנראה מה שקרה - יכול להיות שהיא גם סתם ממציאה סיפור-
    אבל עם נניח שהסיפור הלא סביר אך אפשרי שכאן הוא נכון- אז זה אכן סיפור מטריד.
     
     
     
     
    Give me all your money and I'll give you some change / barack obama
    30/4/2012
    נכתב על ידי א"ק

    עבד מצוין עד עכשיו, לא? כבר איזה שלוש שנים יש התאוששות כלכלית מובהקת (ללא משרות), צמיחה מרשימה (ללא תוצר) ואיזון תקציבי (לא כולל הגירעון). אז למה שמישהו יסרב לעוד ארבע שנים כאלה?
     
     
     
     
    בקשר לניתוח הקיסרי( "אונס")
    1/5/2012
    נכתב על ידי יוסי

    בעיון מהיר נראה שהעובר היה בסיכון ממשי ולכן הרופאים החליטו על ניתוח קיסרי למרות סירובה של האישה.
    מן הסתם הם ניסו להימנע מנזק מוחי לעובר ותביעה בסך עשרות מיליוני דולרים, כמו כל גיניקולוג ממוצע. תביעות על רשלנות רפואית בלידה הן הגבוהות ביותר מכיוון שהנזק נמשך לאורך חיים שלמים.
    מה שהאשה המפגרת לא מבינה וגם שאר הפמיניסטיות החברות שלה,
    הוא שקשה מאוד לדעת מה מצבו של העובר בתוך הרחם. המוניטור, שמראה את הדופק של העובר, הוא דרך דפוקה להפליא לנחש את מצב העובר. יש בו אחוז טעויות עצום וחוסר אמינות מובנה.
    לכן כשרואים במוניטור סימנים למצוקה עוברית עדיף לא לקחת סיכונים ומיד לנתח, בטח במקרה של ניתוח קיסרי קודם, לפחות אם אתה גיניקולוג שלא מעוניין לפשוט רגל (או להעלות את דמי הביטוח ב-500 אחוז). אף אחד לא מבטיח לך שהסימן הקטן למצוקה במוניטור מראה בעצם על נזק מתקדם.
    לפי הסיפור נראה שהיה זמן לנסות להשתמש באלקטרודה תוך רחמית (נותנת תמונה טובה יותר) אבל היא התווכחה איתם ולא הסכימה וכנראה זה הגיע למצב שפשוט לא הייתה להם ברירה אלא לנתח, אם הם לא רצו לקחת סיכון.
    כמובן שאם חס וחלילה הלידה הייתה מסתבכת האשה הייתה תובעת אותם על כך שלא הכריחו אותה לבצע ניתוח בזמן. צביעות במיטבה.
     
     
     
     
    אתה לא צריך להניח התנהגות סבירה
    2/5/2012
    נכתב על ידי אחד אחר

    דבר ראשון : רק מכיוון שההתנהגות הייתה נכונה אולי מבחינה רפואית לא אומר שהיא אתית.
    אם באמת עשו את הניתוח הזה במרמה גם במטרה להציל את העובר - זה עדיין רע.
    דבר שני אתה מניח כאן התנהגות סבירה מצד הרופאים והתנהגות לא סבירה מצד המתלוננת - למרות שמה שאתה רואה זה רק את הצד שלה.
    אתה מניח שהתנגות שלהם סבירה- שהבדיקה שהם רצו לעשות הייתה מוצדקת ושכל הפעולות היו מוצדקות לאחר מכן.
    אתה ממשיך להניח מכיוון שההתנגות המתוארת היא לא סבירה - יותר סביר שהרופאים קיבלו אישור בסוף ממנה או מבעלה ופשוט היא משקרת או שכחה בגלל ההרדמה או משהו.
    -יש סיכוי טוב שזה מה שקרה -אבל אם נקח את הסיפור שלה כמו שהוא מדובר כאן במעשה לא אתי- כפיית ניתוח במרמה על אישה שהפגינה את הרצון שלה להמנע ממנו אם אפשר ולכאורה ידעה את הסיכונים.

     
     
     
     
    אחד אחר, הבחורה הזאת מטורללת
    2/5/2012
    נכתב על ידי יוסי

    מי שקורא לניתוח שנראה לו שלא נחוץ (בלי קשר לשאלה אם הוא אתי או לא) "אונס", שייך לזן המטורללים, לכן סביר מאוד להניח שהוא מתנהג בצורה לא סבורה.
    בניגוד אליה, לרופאים אין אינטרס ממשי לפעול דווקא נגד רצונה - לא במקרה הזה.
    מה שאני כותב נובע בעיקר מקריאה של הסיפור. היא מתייחסת להאטות בדופק העובר בשוויון נפש ("היו כמה דצלרציות אבל לקחנו את זה בסבבה" - בתרגום חופשי), לכן די ברור פה שהיא לא הבינה מה הולך מסביב.
    לרוע המזל, כדי לנחש מה בדיוק קרה פה מהצד של הרופאים צריך להבין ברפואה לפחות כמו סטודנט שבילה סבב של חודשיים במחלקה גיניקולוגית...
     
     
     
     
    והנה קטע מהטור עם תרגום והערות שלי
    2/5/2012
    נכתב על ידי יוסי

    הקטע המקורי:
    the midwife wasn't confident about the fetal heartrate monitor, it was showing decels, so I was asked to consent to an internal monitor (screws into the baby's scalp during labor). I refused the first time I was asked, then consented the second time they asked. I consented because I thought my husband was beginning to panic and hoped that it would ease his stress. When I consented to it, I looked at my husband & said "That is medical intervention #1″.
    התרגום שלי:
    הדולה לא הייתה בטוחה לגבי המוניטור העוברי, הוא הראה האטות בדופק, ואז ביקשו ממני הסכמה למוניטור פנימי (נצמד לקרקפת העובר).
    סירבתי בפעם הראשונה שביקשו ממני, ואז הסכמתי בפעם השניה.
    הסכמתי בגלל שחשבתי שבעלי נלחץ ושזה יקל את הלחץ שלו. כשהסכמתי לזה, הסתכלתי בבעלי ואמרתי: "זאת ההתערבות הרפואית מס' 1".

    עכשיו שים לב מה יש לנו כאן: יש לה ירידות בדופק של העובר, סימן מדאיג מאוד (תלוי בסוג הירידות אבל היא לא מפרטת...), יש לה היסטוריה של ניתוח קיסרי, גם כן סימן מדאיג רפואית שאומר שאם היא נכנסת ללידה פעילה היא עלולה להסתבך (אחרי ניתוח קיסרי נכנסים ללידה וגינאלית רק אם הכול הולך באופן תקין לחלוטין),
    ומה היא בוחרת לעשות? לסרב לאלקטרודה תוך רחמית כדי לוודא את מצב העובר, במחשבה שזאת התערבות פולשנית.
    איך אתה קורא לאשה שמצב העובר שלה לא מדאיג אותה? אתה חושב שהיא באמת הבינה את הסיטואציה?
     
     
     
     
    יוסי
    3/5/2012
    נכתב על ידי אחד אחר

    אני לא מבין כלום בגניקולוגיה אבל אני כן מבין את זה:
    להעביר מישהו ניתוח נגד רצונו בהטעיה - זה לא אתי- זה נורה פשוט.
    האישה הזאת רצתה את זה ופעלה מראש כדי לנסות להמנע מהניתוח- זה לא היה קטע של הרגע האחרון.
    בקשר ללמה שהרופאים ירצו לעשות ניתוח קיסרי- יש טענה שהם מקבלים יותר כסף מזה- או שזה פשוט חוסך מאמצים וכסף לכל מי שמעורב שם-אפילו אורי רדלר אמר שזה אפשרי שרופאים ידחפו לפרוצדרות מיותרות- אני לא יודע אם הטענות האלו נכונות אבל לא צריך מראש להחליט שהאשה מטומטמת ושהרופאים נהגו בסדר.

     
     
     
     
    אחד אחר, אתה לא מתמקד במה שטענתי
    3/5/2012
    נכתב על ידי יוסי

    לגבי הרופאים, אמרתי לך - במקרה הזה אין להם אינטרס ממשי לבצע ניתוח קיסרי סתם. את נימוקי הקביעה הזו שלי לא פירטתי ולא אכנס אליהם עכשיו. הקביעה נאמרה לאחר שמיעת הנימוקים והכרת המציאות שלפעמים רופאים אכן דוחפים לביצוע פרוצדורות סתם (יותר בארה"ב, קיים כמובן גם בארץ). למרות זאת, זה *לא* המקרה.

    וכמו שאמרתי לך, ניסיתי רק להסביר שהאשה אידיוטית. אתי או לא, אני במקום הרופאים לא הייתי מתמקד בזוטות שכאלה, וגם אתה.
    לו היית עלול להפסיד את רישיונך ו\או מאות אלפי\מיליוני דולרים
    בגלל אשה שרוטה (באופן כללי) שגם לא מבינה מה קורה עם העובר שלה, אני בטוח שהיית מעדיף לנתח אותה.

    אני אפילו לא נכנס לשאלה האם העובר, שלמעשה הוא כבר תינוק שכן הוא איננו ביצית מופרה ואיננו עובר בן עשרה שבועות אלא תינוק של ממש במשקל 3 קילו שרק מחכה להיוולד, האם הוא איננו צד בהחלטה של הרופאים. אתה כן לקחת צד והחלטת מראש שזה לא משנה אם הוא ימות או יינזק מוחית בגלל הטמטום של האמא שלו. זה דווקא כן עניין אתי.
     
     
     
     
    ליוסי
    3/5/2012
    נכתב על ידי אחד אחר

    לגבי הרופאים, אמרתי לך - במקרה הזה אין להם אינטרס ממשי לבצע ניתוח קיסרי סתם. את נימוקי הקביעה הזו שלי לא פירטתי ולא אכנס אליהם עכשיו. הקביעה נאמרה לאחר שמיעת הנימוקים והכרת המציאות שלפעמים רופאים אכן דוחפים לביצוע פרוצדורות סתם (יותר בארה"ב, קיים כמובן גם בארץ). למרות זאת, זה *לא* המקרה.
    ---->
    למה אתה קובע את זה - זה שורש העניין
    אם לרופאים יש עניין זר להעדיף ניתוח קיסרי- זה מהותי לעניין
    ---------------------------------------------------------
    וכמו שאמרתי לך, ניסיתי רק להסביר שהאשה אידיוטית. אתי או לא, אני במקום הרופאים לא הייתי מתמקד בזוטות שכאלה, וגם אתה.
    לו היית עלול להפסיד את רישיונך ו\או מאות אלפי\מיליוני דולרים
    בגלל אשה שרוטה (באופן כללי) שגם לא מבינה מה קורה עם העובר שלה, אני בטוח שהיית מעדיף לנתח אותה.
    ---------->
    אפשר תמיד להחתים על ויתור ויש כלים אחרים המאפשרים לרופאים לוותר על אחריות- בלי לרמות את המטופל שלהם.
    יש דבר כזה שנקרה: Informed refusal
    http://en.wikipedia.org/wiki/Informed_refusal
    ---------------------------------------------------------
    אני אפילו לא נכנס לשאלה האם העובר, שלמעשה הוא כבר תינוק שכן הוא איננו ביצית מופרה ואיננו עובר בן עשרה שבועות אלא תינוק של ממש במשקל 3 קילו שרק מחכה להיוולד, האם הוא איננו צד בהחלטה של הרופאים. אתה כן לקחת צד והחלטת מראש שזה לא משנה אם הוא ימות או יינזק מוחית בגלל הטמטום של האמא שלו. זה דווקא כן עניין אתי.
    ----------->
    ואתה החלטת שלרופאים יש את הזכות לדעת מה טוב יותר ולהחליט יותר טוב בשביל האם- הם יבחרו גם את הסיכונים- את האמצעיים ואת הצורה ואם האם הייתה מעוניינת במשהו אחר- אז היא טיפשה ולא צריך לקחת אותה ברצינות.
    עובר,תינוק,וילדים קטנים הם בחזקה של ההורים שלהם- וההורים שלהם יחליטו איזה טיפול הוא יקבל- בעזרת מידע שמסופק על ידי הרופאים- אם רופא מרגיש שההורה מתנהג בצורה לחלוטין לא סבירה- הוא צריך שופט כדי לשלול מההורה את האפטורוספות ולא סתם לטפל ברמייה- הרמייה היא תמיד לא אתית מין הסתם.

    חופש הבחירה בידי המטופל הוא אלמנט הכרחי לכל מערכת בריאות
    הסיבה לכך היא שרופאים שעובדים כחלק מערכת לא תמיד יעשו את מה שטוב למטופל ולפעמים יעשו את מה שטוב להם או למערכת שלהם.

    הבחירה בין טיפולים נותנת למטופל אפשרות להבחין בין האפשרויות ולבחור את הטובה יותר מבחינתו.
    במילים אחרות: שוק חופשי.
     
     
     
     
    לאחד אחר
    3/5/2012
    נכתב על ידי אסף הנוסף

    ציטוט שלך:
    **עובר,תינוק,וילדים קטנים הם בחזקה של ההורים שלהם- וההורים שלהם יחליטו איזה טיפול הוא יקבל- בעזרת מידע שמסופק על ידי הרופאים- אם רופא מרגיש שההורה מתנהג בצורה לחלוטין לא סבירה- הוא צריך שופט כדי לשלול מההורה את האפטורוספות ולא סתם לטפל ברמייה- הרמייה היא תמיד לא אתית מין הסתם.**

    ובזמן של לידה פעילה כשצריך להחליט תוך דקות אם להכניס לניתוח או לא זה בדיוק הזמן הכי טוב לנסות להשיג צו משופט.

    **הבחירה בין טיפולים נותנת למטופל אפשרות להבחין בין האפשרויות ולבחור את הטובה יותר מבחינתו.
    במילים אחרות: שוק חופשי.**

    אין פה שום עניין של שוק חופשי. אם היה מדובר עליה עצמה - שתחליט מה שהיא רוצה. אם הרופאים משוכנעים שיש פה סכנה ממשית לתינוק - בהנחה שזה לא מסכן את האם - אין לאמא זכות למנוע טיפול מהבן(/בת?) שלה.

    הרמייה היא אכן לא אתית, אבל כל אדם צריך להחליט בין ערכים מנוגדים - הימנעות עבירה אתית במקרה זה היא אחד הערכים הפחות חשובים במקרה זה.

    ושוב, כל זה בערבון מוגבל כי אין לי מושג מה באמת קרה שם.
     
     
     
     
    לאסף הנוסף
    3/5/2012
    נכתב על ידי אחד אחר

    לפי הסיפור היה להם מספיק זמן לקבל כתב ויתור
    זה גם לא היה משהו פתאומי- היא לא סתם אמרה שלא מתחשק לה ניתוח קיסרי- היא חודשים מראש התוכננה וחיפשה את הדרך מלהמנע מניתוח קיסרי נוסף.

    ההחלטה הסופית בקשר לאיזה טיפול יקבל ילד היא של ההורה
    לאשה יש זכות נוספת על הגוף שלה ול עוד היא לא באופן בוטה הולכת נגד ביטחון הילד בדרך כלל לא ראוי לשלול ממנה אותו.
    הרופאים יודעים אולי יותר טוב
    אבל אין להם את זכות הבחירה- פטרונות רפואית היא דבר רע מאוד לעולם הרפואה.
    כל מטופל בוחר לעצמו את הטיפולים והסיכונים שהוא לוקח.
    מי יחליט בשביל ילדים ותינוקות?- ההורים ולא הרופאים
    אפשר לקחת מהם את זה רק אם יש יסוד לאמין שהם איבדו את השםיות או שנהיה ברור שהם לא חושבים על טובת הילד/תינוק בכלל
    מכיוון שבסיפור הזה זה לא המקרה - ההחלטה הייתה של ההורים.