סטטיסטיקה, הגירה, והמעמד המברבר
 




מי שמעיין בתגובות לידיעות שונות בעיתונות על פגעים ומפגעים בישראל עשוי לקבל את הרושם כי מצבה של ישראל עגום בתכלית העוגם: כל מגיב שלישי מכריז כי הוא "עוזב את הארץ" לאנחות או שכבר "עזב" והוא מבקר כאן רק כדי לספר כמה טוב "שם" או סתם לשמוח לאידם של הנשארים בעמק הבכא של ארץ זבת חלב ודבש.

ירידה במקום עליה
עיון במקצת הנתונים, עם זאת, מצייר תמונה שונה בתכלית. הלמ"ס פרסמה באחרונה (6.8.2012) הודעה לעיתונות ובה נתוני יציאות וחזרות של ישראלים ששהו בחו"ל יותר משנה ברציפות. מן הנתונים עולה כי בשנת 2010 היגרו מישראל (שהות של יותר משנה ברציפות מחוץ לה) כ-15.6 אלף תושבים. באותה תקופה נרשמה חזרה של 10.2 אלף תושבים. כלומר, מאזן ההגירה השלילית עמד על כ-5.4 אלף מהגרים—נתון שלפי הלמ"ס הוא הנמוך בשלושים השנים האחרונות.

זה אינו סוף הסיפור. בסוף שנות השמונים, לפי הלמ"ס, היה שיעור ההגירה 3.3 לאלף. כלומר, בערך 330 מכל 100,000 תושבים היגרו למדינה אחרת בשנים 1987-1989. בשנת 2010, צנח שיעור המהגרים ל-0.7 לאלף, כלומר, 70 מכל 100,000 תושבים.

ירידה בלי עולים
וזה עדיין לא כל הסיפור. בסוף שנות השמונים, לפני העליה הגדולה מרוסיה, היו כמעט כל המהגרים אזרחים יהודים (כ-90 אחוז) וערבים (כ-10 אחוז). העליה מרוסיה הכניסה אלמנט חדש, של מהגרים חדשים מרוסיה (וממדינות אחרות) שלא נקלטו בישראל והיגרו למקומות אחרים (או בחזרה לרוסיה). קבוצה זו מהווה בעשרים השנים האחרונות (מאז 1992) כ-40 אחוז מכלל מאזן ההגירה השלילית, ובשנת 2010 הם היוו כ-39 אחוז מכלל מאזן זה.

במלים אחרות, בניכוי העולים החדשים, היגרו מישראל בשנת 2010 כ-9.7 אלף איש, ואילו שיעור השבים, גם כאן בניכוי עולים מאז 1990, היה 6.9 אלף. מכאן נובע מאזן הגירה שלילי של 2.8 אלף איש, שהם בערך 42 מהגרים מכל 100,000 תושבים (שאינם עולים).

וגם זה עוד לא הסוף. את נתוני ההגירה הסופיים ניתן להסיק רק בחישוב מדוקדק לאחור, אך המאזן החודשי השוטף של האזרחים הנכנסים והיוצאים יכול לספק לנו אמת מידה לגבי היקף ההגירה. לפי נתוני הלמ"ס בנקודה זו, המאזן הכולל של נכנסים ויוצאים ב-46 החודשים שבין ספטמבר 2008 ליוני 2012 היה 9,899 איש. כלומר, הגירה שלילית של כ-2.6 אלף איש בשנה.

אם ככה, אז למה?
מאליה עולה השאלה: אם ההגירה החוצה היא בהיקף כה זעיר, מדוע התחושה היא כי היא הרבה יותר משמעותית בהיקפה? הסבר אפשרי אחד ניתן למצוא בנטייה הטבעית שלנו להניח כי מדבר אחד נובע דבר אחר: אם מדברים על התנאים הקשים כאן ועל־כך שיש המון מהגרים מישראל, מן הסתם יש גם אישוש סטטיסטי לכך.

אפשרות אחרת, סבירה יותר, היא השערה לגבי אוכלוסיית אלו שמרבים לדבר על ההגירה השלילית. הקינה רווחת מאוד, כך נדמה, בקרב קבוצה מובחנת למדי של מהגרים בכוח: צעירים העוסקים בלימודים אקדמיים, ביצירה ובאמנות—ובמיוחד בתחומים שהביקוש לשירותיהם דל, או העוסקים בתחומים בהם ההיצע בישראל, מטבע גודלה המוגבל, דל. אם מקשיבים בזהירות, ניתן לשמוע בשנים האחרונות יותר ויותר דברי קילוסין למקומות כמו ברלין, כמקום בו ניתן לחיות כאקדמאי או כיוצר בלי להידרש לעבוד לפרנסתך; ולצידם הטפות ממהגרים למדינות כמו קנדה או אוסטרליה, שהמדיניות הקפיטליסטית שאימצו בעוד מועד מציבה אותן בעמדה עדיפה על זו של מדינות האיחוד האירופי או ארצות־הברית.

אנשים מקבוצה זו—נוכל לאמץ עבורה את הכינוי האנגלי, 'המעמד המברבר' (chattering classes)—סובבים בין אנשים הדומים להם, ושומעים מהם עד כמה המצב איום ונורא, ואיך הם מתכוונים "לעוף מפה לברלין" או שיש להם חבר שיצא ללימודים, או שיש להם חבר שבדיוק חזר ועדיין "מזועזע" מכמה המדינה הזו מפגרת, וכן הלאה.

בלמ"ס מספרים כי הגיל החציוני של המהגרים מישראל הוא 28, ואילו הגיל החציוני של השבים הוא 29.3. מבין המהגרים השבים, כ-86 אחוז שבו בתוך חמש שנים מיום צאתם, כשרק 14 אחוז שהו בחו"ל יותר משש שנים ברציפות. כלומר, רוב מכריע מבין המהגרים לחו"ל עושים זאת לצרכים כמו לימודים או עבודה לפרק זמן קצוב. הגירה של אלף או אלפיים סטודנטים ה'נושרים' בארץ לימודיהם ומשתקעים בה אינה משמעותית מבחינה מספרית—ישראל גדלה מדי שנה בקצב של כ-2 אחוז לשנה, שעה שההגירה השלילית מקזזת רק 0.03 אחוז—אך כאשר אותם מהגרים נמצאים בייצוג יתר בקבוצת 'המעמד המברבר' נוצר הרושם אצל בני אותו מעמד כי אכן יש הגירה החוצה בהיקף נרחב.

אפשרות שלישית—אף היא הסבר חלקי, אך מן הסתם בעל תוקף מסוים—היא ההבדל באופי ההגירה פנימה והחוצה. מי שמהגר החוצה, גם אם הוא יוצא רק לתקופת לימודים זמנית, נוהג בדרך כלל להכריז על־כך בשער בת־רבים, כמי שמודיע על אירוע ייחודי. מי ששב, לעומת זאת, עושה זאת פעמים רבות בקול דממה דקה, שכן על אירוע שגרתי כגון זה אין צורך בהודעה מיוחדת. תופעה דומה מתרחשת בתחום החזרה בתשובה: אף שהמאזן הסטטיסטי מורה באופן עקבי על כך שמספר היוצאים בשאלה עולה בשיעור ניכר על מספר החוזרים בתשובה, האחרונים נוטים להרעיש את הגילוי ואילו הראשונים נוטים להחריש.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (11)
 
 
ורון מיברג
18/8/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

ומעניין לעניין בעניין שכן, העיתונאי רון מיברג משחק ב"כן-לא-שחור-לבן" עם עצמו.
 
 
 
 
הפעם אני דוקא לא מבקש לדון על הנתונים...:
19/8/2012
נכתב על ידי גיל

אני אפילו מקבל אותם, ללא כחל ושרק.

מה שמעניין אותי, זו הסיבה לפרסום הפוסט הזה. בעצם אני שואל אותך- למה זה אכפת לך, או אפילו למה טרחת ל"חפור" את הנתונים ולהבהיר לקוראיך הנאמנים את "המציאות"?

כי הרי, כמו שכתבת בעצמך, לא מדובר פה באמת הסטטיסטית אלא בתפישה סובייקטיבית- "התחושה היא כי היא (ההגירה) הרבה יותר משמעותית בהיקפה"? וגם אתה, כמו ישראלים רבים אחרים, משתמש במונחים עם קונטציה ערכית : "עליה" ו- "ירידה" ..

למה החלטות של פרטים מסויימים להעתיק את מקום מגוריהם, לתקופה כזאת או אחרת, ואפילו להעתיק אותם חזרה לישראל מייצרת תגובה רגשית עמוקה כזאת (הצץ במספר הטוקבקים בכתבות "הירידה" או ה"רילוקיישן" המתפרסמות לעיתים די קרובות בynet...).

אולי הסיבה היא שהמהגרים מציבים בפני החברה בישראל מראה שלא נעים להסתכל בה?
 
 
 
 
לגיל
20/8/2012
נכתב על ידי JJTL

 
 
 
 
סליחה, לגיל
20/8/2012
נכתב על ידי JJTL

אני חושבת שנטייה לראות ביורדים ביקורת על המדינה היא מעוותת. הגירה היא חלק נורמטיבי לחלוטין בעולם המודרני, ולמרות שבהחלט יכול להיות שאנשים מסויימים לא מוצאים את עצמם כאן, זה טבעי ולא בהכרח מעיד על כך שמדינת ישראל עומדת להתרוקן מיושביה.

 
 
 
 
משקע ציוני
20/8/2012
נכתב על ידי גונזו

לי נראה שמקור המבט הביקורתי על ה"יורדים" הוא העובדה שהיורדים של ראשית ימי הציונות היו, בהגדרה, חלשי אופי שנכנעו לקשיי החיים בארץ ישראל וגם כמובן אנשים אשר בחרו להוציא את עצמם מהכלל.
אני אומר "בהגדרה" משום שמי שיורד, עלה קודם לכן ומי שעלה, עשה זאת מתוך אידאולוגיה ציונית ונכונות לשאת בקשיים, מכאן שמי שעוזב לא עמד בקשיים ועל כן ראוי לבוז.
 
 
 
 
הגירה וכו'
20/8/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

גיל, כתבת:

כי הרי, כמו שכתבת בעצמך, לא מדובר פה באמת הסטטיסטית אלא בתפישה סובייקטיבית- "התחושה היא כי היא (ההגירה) הרבה יותר משמעותית בהיקפה"? וגם אתה, כמו ישראלים רבים אחרים, משתמש במונחים עם קונטציה ערכית : "עליה" ו- "ירידה" ..



אני לא מוצא את הדברים במה שכתבתי. כשכתבתי "ירידה במקום עליה" ו"ירידה בלי עולים" דיברתי על מאזן ההגירה השלילי שדווקא ירד במקום לעלות (כפי שניתן היה להתרשם מדברים שכתבו אנשים וכו' וכו'). המונח "עולים חדשים" מקובל, ואף שגור בקרב מהגרים שאינם דוברי עברית ("לעשות עליה").

אשר לתגובה הרגשית—עצמתה מבארת מדוע הנושא הוא כזה שכדאי לעסוק בו. ההגירה מישראל ואליה מונעת כמעט תמיד וכמעט בכל המקרים מסיבות כלכליות (כפי שקורה עם כל תנועת הגירה בכל מקום), אבל בישראל נוספת לעניין גם לוויית טעם רגשית מאוד, לדעתי משלוש סיבות עיקריות:
א. יהודים נוטים להיות קוטרים ומאחר שיש רוב יהודי בישראל, יש אווירה קצת קוטרית.
ב. בישראל עדיין מושלת — אף כי נחלשת בהדרגה — מנטליות של "אנו מדינה קטנה מוקפת אויבים" ומכאן יש התייחסות רגשית (ולעתים, שוללת) למי שמהגרים ממנה. לגבי "מוקפת אויבים" המצב ידוע. לגבי "קטנה" זה כבר לא כל כך נכון. אם תשאל ישראלי כמה תושבים יש במדינה הוא יאמר 6 מיליון או 7 מיליון. אם תשאל אותו כמה תושבים יש באוסטרליה, נאמר, הוא ייטה לסבור כי מספר האוסטרלים גדול פי עשרה או פי חמישה ממספר הישראלים. זה היה נכון בעבר (בשנת 1970 היו 4.2 אוסטרלים על כל ישראלי) אבל היום, עם זאת, לפי נתונים עדכניים, יש 2.7 אוסטרלים על כל תושב ישראלי (ובמהופך, אוכלוסיית ישראל היא 36.5 אחוז מאוכלוסיית אוסטרליה) ואם מביאים בחשבון את תפוצת הגילאים, הפרופורציה ממשיכה להתהפך (יש 52 תינוקות ישראלים על כל 100 אוסטרלים). הנקודה כאן היא כי אף שהנתונים חדלו מלתמוך בתפישות מסוימות, הן עדיין ממשיכות להתקיים.
ג. כתוצאה מהתפישות ההיסטוריות המתוארות בסעיף ב', שני הצדדים (המהגרים לשם ואלו שלא היגרו) נוטים לאמץ עמדות תוקפניות ו/או אפולוגטיות. לדוגמה, במקום לומר "היגרתי כי חם לי" או "היגרתי כי ראיתי סיכוי טוב יותר להשתכר במדינה אחרת" יש מהגרים שיאמרו "המהגרים מציבים בפני החברה בישראל מראה שלא נעים להסתכל בה" או "יש המון מהגרים" או "המצב בישראל על הפנים, הייתי חייב לברוח" ובמהופך, יהיו נשארים שבמקום לומר ש"לא היגרתי כי אני לא רואה סיכוי טוב להשתכר במדינה אחרת" או "אני מרוויח כאן טוב יותר משהייתי מרוויח במקום אחר" או "אני מעדיף לדבר עברית" או "בשביל מה?" מעדיפים לעטות את ההעדפה שלהם במחלצות כביכול אידאולוגיות.
 
 
 
 
לא הכל כסף. ההגירה של העשור האחרון היא הגירת יאוש.
21/8/2012
נכתב על ידי גיל

כן. קל מאד לכתוב ש "ההגירה מישראל ואליה מונעת כמעט תמיד וכמעט בכל המקרים מסיבות כלכליות". אני חושב שאתה יודע שזה לא המצב בהגירה לישראל (ואני לא מדבר על הגירה לא חוקית שהיא נושא לדיון נפרד), והאמן לי, אני יודע שזה לא המצב בהגירה מישראל.
כן, אחרי שהיגרת, ומצאת שבמקרים רבים כושר ההשתכרות שלך הוכפל, וכוח הקניה שלך עלה ב- 30%, קשה לחזור. האם זו הסיבה העיקרית להגירה עצמה? במידה מסויימת זו היתה הסיבה בשנות השישים, שבעים ושמונים של המאה הקודמת. המצב השתנה. שעורי ההגירה של בעלי פוטנציאל השתכרות גבוה בישראל גבוהים הרבה יותר מהעבר, ויעידו על כך המהגרים הישראלים לאוסטרליה שעוברים סינון דרך הדרישות המקדמיות של מסלול ההגירה על בסיס מקצועי. אלה שעברו את הסינון הם ברוב המקרים אנשים שיכלו להתפרנס ולחיות יפה מאד בישראל.

את מה שמניע במקרים רבים את ההגירה, בין אם זו הרגשה סובייקטיבית מוטת ולא נכונה, ובין אם זו האמת, מצאתי מתומצת, למרבה האירוניה, בטוקבק מ-Ynet........:

"אינני יודעת מה קרה ואיך הצליחו במהלך שישים שנה להפוך את אחת מהמדינות הכי מרשימות, הכי ייחודיות בעולם, למדינה של צ'חצ'חיאדה? איך קרה שבמדינת ישראל של היום, הוולגריות, האלימות, הלשון האיומה היומיומית בה משתמשים, חוסר התרבות, חוסר הסבלנות, חוסר הסובלנות, האלימות, הבריונות, ההשתמטות, הבינוניות ומה לא - הפכו לנחלת הכלל? הכל מתחיל ונגמר בחינוך - ובהיעדר חינוך, אבל חינוך אמיתי מגיל הגן לערכים, לנימוסים ולהליכות בסיסיים, לסדר, לניקיון, לשפה עברית ברורה ורהוטה, לעזרה לזולת, לא יהיה כאן טוב. הצליחו בצורה הדרגתית אבל בטוחה להרוס כל חלקה טובה בשל תאווה, תאווה לשליטה, תאווה לכוח ולבצע כסף; הגענו לשפל כזה שאנשים נהרגים בכבישים על לא עוול בכפם על-ידי בריונים אלימים שאין להם ובם פחד לא מהמשטרה ולא משלטון החוק, ולא הם ולא משפחותיהם ואף חלקים רבים בציבור אינם רואים בהתנהגותם חריג. אם לא יהיה בארץ שינוי בחינוך הכולל של האזרחים כולם, לא נצטרך לחכות לאחמדינגא'ד. זה יקרה לבד.
 
 
 
 
חסר לי מידע על זהות
22/8/2012
נכתב על ידי עומר

אלו היוצאים את הארץ ואלו השבים אליה. אם, למשל, עוזבים את ישראל בכל שנה 15,000 מהנדסי תוכנה, מהנדסי חשמל, פיזיקאים וכו', וחוזרים אליה 10,000 מובילי דירות, חנוונים קטנים וכו', בעוד שבשנות ה-80 המצב היה הפוך, הרי שהמצב בעצם החמיר...

אני הייתי שמח לדעת מי הם העוזבים ומי הם השבים.
 
 
 
 
בשולי הדברים
22/8/2012
נכתב על ידי שאול

http://www.tchelet.org.il/download/magazine/tch32%20editorial.pdf
 
 
 
 
שאול,
22/8/2012
נכתב על ידי עומר

אלו דברים מעניינים אבל אין בהם די בשר מבחינה כמותית כדי להצביע על מגמות. אם יש עוד כ-2000 חברי סגל מחוץ לישראל אליבא דבן דוד ויש כמה יזמים וכו' זה לא נורא כ"כ. אם בכל שנה עוזבים אותנו 15,000 איש, מתוכם 10,000 שעובדים בארה"ב במובינג וחוזרים תוך שנה והיתר הם כולם בעלי תואר שני ודוקטורט בתחומי מדעים והנדסה והם לא חוזרים אף פעם אז מדובר בבעיה משמעותית. השאלה היא מה הם המספרים המדוייקים.
 
 
 
 
האם הגירה אקדמית היא בעלת משמעות?
3/9/2012
נכתב על ידי אליהו, חיפה

בישראל אין סבסוד משמעותי של הסגל הזוטר באוניברסיטה, בייחוד לא במדעי הרוח.
זה אומר שבוגר שרוצה להתפרנס מהוראת מדעי הרוח חייב לבחור:
בין חיי דלות ארוכים עד שישיג את הוותק,
או מעבר לאוניברסיטה במדינה שכן מסבסדת את מדעי הרוח באופן משמעותי, לחיות ברווחה בתור מרצה זוטר, ואז לחזור לישראל.
גם בכתבה מצויין שהגירה אקדמית היא בעיקר ממדעי הרוח (במקצועות ההנדסיים הסגל הזוטר מסובסד, אבל המשכורת נמוכה ולא תחרותית מול השוק החופשי, ולמרות זאת עונה על הדרישה).

לכן נשאלת השאלה - האם ניצול הסבסוד הקיים בחו"ל לצורך הכשרה זה דבר רע.

החלופה היא הוצאה גדולה על סבסודים שהתועלת בצידה מפוקפקת - ולכן נראה שההגירה הזו אפילו מועילה: היא מאפשרת למיעוט קטן לממש את עצמו בלי להיות עול על החברה.