הכלכלה האמיתית של היטלר
 


הפרימיטיביזם הכלכלי חי ובועט. מכר בפייסבוק הקשה באוזני שלשום על ריבית ויצירת כספים. האם אין זה נכון כי הכסף, הקשה המכר, נוצר בעצם על־ידי הבנקים הפרטיים? שאלה או שתיים הובילו אותי מהמכר אל המקור: אתר כלכלה אמיתית, המפיץ ברבים את הרעיון כי הבנקאות הפרקציונלית (רזרבה חלקית) היא האחראית להדפסת הכסף וליצירת החובות. באופן מקרי (או שלא) התפרסם מאמר ברוח דומה גם ב"כלכליסט."

(עוד אל תברחו. בהתחלה יש קצת הסברים משעממים על כלכלה, אבל אחר־כך יש אקשן!)

נשמע משכנע, האין זאת?
הרעיון הבסיסי במאמר ב"כלכליסט" פשוט מאוד:

ניקח, לדוגמה, שטר של 100 שקל, שאותו מדפיס הבנק המרכזי ומגיע למערכת הבנקאית. זה לא חייב להיות שטר, זה יכול להיות פשוט עדכון במחשב, שברגע שהוא מגיע למערכת הבנקאית הוא מציית לכללי שיטת הרזרבה החלקית ויוצא בצורת אשראי גדול פי כמה.


הבנקים נדרשים לעמוד ביחס רזרבה מסוים. כך, לדוגמה, בישראל, מכל 100 שקל שמופקדים אצלם, עליהם לשמור 6% (6 שקלים) כרזרבה, ואת השאר הם יכולים להלוות. אבל הבנקים עושים משהו אחר. הם שומרים את כל 100 השקלים, ומלווים 1,666 שקלים. כאשר הסכום הזה, שנוצר משום מקום, מגיע לשוק, הוא שוב מופקד בבנקים אחרים שגם הם בתורם יוצרים עליו את אותו מכפיל ומזרימים לשוק שוב כסף. וכך, מאז שנות השבעים של המאה שעברה, הפכו הבנקים ליצרני הכסף העיקריים במערכת המוניטרית העולמית.


נשמע משכנע, האין זאת? פשוט. נקי. ברור. לדוגמה, אם נניח שכל הסכום שהולווה מופקד בבנקים ומולווה לפי אותו יחס, הרי שעל סמך אותם 1,666.6 שקל שהופקדו ילוו הבנקים 27,777.7 שקל, ואם אלו יופקדו במלואם, הבנקים ילוו 462,962.9 שקל לעוברים ולשבים. ואם גם אלו יופקדו במלואם הסכום המולווה יתפח עד כדי 7,716,049.3 שקל ובסיבוב הבא עד כדי 128,600,823 שקל וכן הלאה עד שכתום הסיבוב האחד עשר יסתכמו ההלוואות ב-2,756,361,947,986,700 שקל—שווה ערך לאחת עשרה שנות תמ"ג של העולם כולו. אם נמשיך בקצב הזה, בתוך שניים או שלושה סיבובים יהיה אוצר השקלים התיאורטיים, לפי תיאוריה זו, גדול ממספר האטומים ביקום כולו.

המצב אינו הרבה יותר טוב אם נניח שרק חלק מהכסף מופקד חזרה בבנקים. הפקדה של 10 אחוז בלבד, למשל, תביא אותנו למצב הבלתי־אפשרי בו כמות הכסף המולווית על סמך אותם מאה שקלים שווה לתוצר המקומי הגולמי של העולם כולו אחרי 49 סיבובי הלוואה והלוואה חוזרת. בהתחשב בכך שהבנקים מלווים כספים מדי יום, הרי שהיינו יכולים לצפות להגעת אחרית הימים ולנהרות השקלים בתוך חודש או חודשיים.

אבל לא זה מה שקורה, כמובן.

הסיבה לכך שזה לא מה שקורה כוללת שני מרכיבים. הראשון הוא שהיחס בין הגדלים נשמר. לדוגמה, נניח כי במדינה דמיונית עם ממשלה אחת, שלושה אזרחים וארבעה בנקים הודפסו מאה שקלים והועברו לרשות בנק א'. אותו בנק א' הלווה לאזרח ישראל פלמוני 1,666 שקל, על סמך אותם מאה שקלים שהודפסו. ישראל פלמוני זה, ברוח בנקאות הרזרבה, הפקיד את הסכום כולו, בחלקים שווים, אצל שלושת הבנקים האחרים. כלומר, אחרי הסיבוב הזה יש בקופות בנק א' 100 שקל, ואילו בקופות הבנקים האחרים יש 555.56 שקל.

הבנקים, כדרכם, הלוו את הכסף למר יעקב אלמוני עד קצה גבול הרזרבה (9,259.26 שקל מכל בנק), כך אחרי סיבוב ב' בתהליך היו בקופות הבנקים 1,766.67 שקל, ואילו סך כל הלוואותיהם הסתכם ב-29,444.44 שקל. עתה, נניח כי מר יעקב אלמוני נהג כישראל פלמוני והפקיד את כל הכסף שלווה, שווה בשווה, בקופות הבנקים (כלומר, 7,361.11 שקל לכל בנק). אחרי סיבוב זה, יש לבנקים בקופה 31,211.11 שקל כנגד הלוואות בסך כולל של 29,444.44 שקל.

כדי להמשיך את התרגיל הרעיוני ומתוך חמדנות גרידא הבנקים המשיכו בדרכם והלוו, כל אחד בנפרד, את הסכום המרבי המותר להם למר יפתח הגלעדי. כך, בצירוף הלוואותיהם הקודמות, היו כתום סיבוב זה הלוואות ב-520,185 שקל, כנגד 31,211 שקל שבקופותיהם. כפי שאתם יכולים להבחין, היחס בין ההלוואות לכסף שבקופת הבנקים נשמר: 6 שקל בקופה כנגד כל 100 שקל מולווים.

יחס רזרבה אינו רישיון הדפסת כסף
נובע מכל זה שהבנקים במערכת של בנקאות רזרבה אכן יכולים 'לנפח' את האשראי ביחס הרזרבה, אך היחס בין הכסף שהוזרם לקופתם לבין הכסף המולווה נשאר. אין כאן יצירת כסף דמיוני על בסיס כסף דמיוני על בסיס כסף דמיוני: הבנקים תמיד צריכים להחזיק נכסים ממשיים (שטרות כסף, זהב, התחייבויות, בתים, מניות, וכו') ביחס לכלל ההלוואות שלהם.

המרכיב השני הוא שהלוואות גם צריך להחזיר. גם אם ישראל פלמוני, יעקב אלמוני ויפתח הגלעדי יפקידו את כל הכסף שלוו בבנקים, לעידוד ניפוח המחזור, הם עדיין יצטרכו להחזיר את הכסף שלוו, בצירוף ריבית, לבנק. הם יצטרכו לעשות זאת באמצעות הפרשת חלק ממשכורתם או מרווחי העסק שלהם, ממכירת נכסים שבידיהם או ממשיכת כספים שהפקידו בחיסכון.

במקרה של משיכת כספים מחיסכון, הבנקים יצטרכו לצמצם את כמות ההלוואות (אשראי) שלהם, שכן סכום הכסף שבקופותיהם יקטן. במקרה של מכירת נכסים, הקונה יצטרך למשוך כסף מחסכונותיו, וגם כאן יביא הדבר לצמצום יכולת ההלוואה הבנקאית. במקרה הראשון, ככל שהלווה מפנה הכנסות מצריכה להחזר הלוואות, היקף ההלוואות במשק קטן. אם הלווה השקיע את הכסף בעסקו ונהנה מרווחים גדולים יותר, הבנקים אכן יוכלו להרחיב את היקף הלוואותיהם, אך רק בהתאם לגידול בשיעור הרווח.

במצב עניינים רגיל, מכאן, הגידול בכלל ההלוואות צמוד תמיד לגידול הממשי ברווחים ובנכסים שבידי הציבור. האשראי אינו הולך ומתנפח אלא נשאר ביחס קבוע לכסף שבקופות הבנקים. הבנקים אינם מדפיסים אגורה—הם פשוט מתחזקים את האשראי ברמת הרזרבה: על כל 6 שקל בקופותיהם הם מלווים 100. על כל 60 שקל הם מלווים 1,000 שקל. על כל 600 שקל הם מלווים 10,000 שקל. האשראי שהם נותנים צמוד תמיד לערך הנכסים שבידיהם ובידי הציבור. הדרך היחידה בה כמות האשראי תוכל לגדול מעבר לגידול הממשי בכמות או בערך הנכסים היא אם הממשלה (או הבנק המרכזי) ידפיסו עוד 100 שקל.

המצב הבלתי רגיל
מצב עניינים שאינו רגיל נוצר במקרה אחד ויחיד: כאשר הבנקים (או אזרחים פרטיים) טועים בהערכת אמינות הלווה או בהערכת נכסיו. לדוגמה, כאשר יפתח הגלעדי יבוא ויבקש הלוואה מהבנקים, הם ידרשו ממנו, בדרך כלל, להתחייב להפקיד את משכורתו בבנק, לשעבד נכסים לבנק, למשכן את ביתו, לתבוע החתמת ערבים, ושאר תשועות ונחמות. הבנק אינו סומך רק על הבטחתו של הגלעדי להשיב את הכסף—הוא מנסה להגן על עצמו מפני מקרה של אי־פירעון באמצעות שיעבוד נכסים בגובה הקרוב לגובה ההלוואה.

הבנק יכול לטעות. הוא יכול לסבור כי ערך דירתו של יפתח הגלעדי שווה לערך ההלוואה שנטל, כשבפועל ערך הדירה נמוך יותר; הוא יכול להעריך כי עסקו החדש של הגלעדי יצלח, אך העסק דווקא נכשל; הוא יכול להחתים ערבים, אך הערבים יכולים להימלט מן הארץ; וכן הלאה. טעותו של הבנק נחשפת על־ידי השוק: במאזני הבנק ניתן לראות הידרדרות באיכות הנכסים שברשותו ועליה בכמות הלווים שאינם פורעים את חובם, מה שמוביל את בעלי הבנק לנקוט צעדים לשינוי המצב. אם הם אינם עושים זאת, המסחר במניות עושה זאת עבורם: אנשים מוכרים את מניות הבנק, מה שמוריד את מחירן, מקטין את ערך הונו העצמי של הבנק ומצמצם את יכולתו להלוות כספים.

במצב רגיל, כאשר בנק אינו נוהג בתבונה, הוא נענש על־ידי השוק—כשהעונש האולטימטיבי הוא פשיטת רגל של הבנק. בעלי הבנק מפסידים את כספם, ציבור המפקידים נפגע, ראשי הבנק מסולקים מתפקידם בבושת פנים, והבנקים המתחרים, שנהגו בתבונה רבה יותר, נהנים מלקוחות חדשים ומאפשרות לקנות את נכסיו בעלי הערך של הבנק פושט הרגל במחיר מציאה. בנק המלווה כספים באופן לא נבון ולא מבוקר, במלים אחרות, נענש על־ידי השוק על פעולתו המופקרת.

טעות רחבת היקף של בנקים ומשבר בנקאי חריף—כלומר, מצב בו רוב הבנקים טועים באופן שיטתי בהשקעותיהם ובהלוואותיהם—יכולה להתרחש רק כאשר משהו מוביל את הבנקים לבצע טעות כזו. כלומר, כאשר משהו גורם לרובם לטעות בחישוביהם לאורך זמן. יש שלושה סוגים של "משהו" כזה—כולם תוצר של התערבות הממשלה בשוק.

"משהו" ראשון, ואולי חשוב מכל, נוצר כאשר הבנק המרכזי או הממשלה משנים את מחיר הכסף, באמצעות שינוי שער הריבית. כלומר, הבנק המרכזי משנה את שיעור הריבית שהוא מוכנה לשלם על כסף שהממשלה לווה, ואת שיעור הריבית שהוא מוכן לשלם על כסף שהוא מלווה. בגלל המעמד המרכזי של הממשלה בשוק—ממשלת ישראל, למשל, לווה מדי שנה כספים בהיקף של יותר מ-100 מיליארד שקל—ובגלל סיבות נוספות הבנקים וגורמים אחרים 'מיישרים קו' עם הריבית הממשלתית. מצב זה מביא לכך שזול יותר ללוות כספים (כי משלמים פחות ריבית) והשקעות מסוימות, שקודם נחשבו מסוכנות מדי, זוכות למימון. מן העבר השני, הריבית לה זוכים חוסכים על פיקדונותיהם יורדת, והציבור מושך את כספו ומשקיע אותו בערוצי חסכון אחרים, המבטיחים תשואה גבוהה יותר (וכמובן, סיכון גבוה יותר). כשמצב של ריבית נמוכה נמשך זמן רב, הבנקים, חברות הביטוח ו'סוכנים' אחרים המשקיעים את כספו של הציבור נוהים יותר ויותר אחר השקעות מסוכנות וספקולטיביות—מה שמעודד טעות רחבת היקף של הבנקים.

גורם נוסף המביא בנקים רבים לטעות בחישוביהם הוא הנחה שגויה לגבי אמינותם של לווים. הטעות החמורה ביותר והנפוצה ביותר היא ביחס לממשלות. בבנקים רבים יודעים כי אף לווה אינו יכול ללוות בהתמדה יותר כסף משהוא פורע או לפזר כספים באופן מופקר בלי לשאת בעונש קשה. הם מוכנים, לעתים, לחרוג ממנהגם כאשר מדובר בממשלות או בחברות שהממשלה ערבה להם.

לדוגמה, כל אדם שהתמצא, ואפילו באופן בסיסי, בשוק המשכנתאות המשני בארצות־הברית ידע כי החברות בחסות ממשלתית "פרדי מק" ו"פאני מיי" נוהגות באופן מופקר ולא הגיוני מבחינה כלכלית. שתי החברות עסקו בקניית משכנתאות מן הבנקים, וככל שבועת הנדל"ן הלכה ותפחה קנו השתיים משכנתאות באיכות הולכת ומדרדרת. הבנקים, מצידם, לא היססו לרגע להעניק הלוואת משכנתא ללווה בעייתי, משום שידעו כי יוכלו להשליך את ההלוואה הקלוקלת אל חיקן של "פרדי מק" ו"פאני מיי." אותם בנקים, וגורמים פיננסיים אחרים, גם לא היססו לרגע לקנות את אגרות-החוב מבוססות המשכנתא של "פרדי מק" ו"פאני מיי."

כמה גורמים פעלו כאן במקביל. ראשית, הבנקים הניחו כי גם אם "פרדי מק" ו"פאני מיי" תגענה למצב של פשיטת רגל, הממשלה תבוא ותושיע אותן (הנחה שהוכחה נכונה: הן פשטו את הרגל והממשלה אכן העניקה ערבות מלאה). שנית, ובמידה מסוימת כתוצאה מכך, הבנקים גם התפתו להנחה כי שוק הנדל"ן ימשיך לגאות וכי ארגון הלוואות משכנתא ומכירתן בחבילות, כפי שעשו "פרדי מק" ו"פאני מיי" אינו מעשה כה מסוכן ומופקר. "פרדי מק" ו"פאני מיי" לא היו היחידות שפעלו בשוק, כמובן, אך כמו במקרה הורדת הריבית, מעמדן המרכזי (לשתי החברות היו הלוואות משכנתא בהיקף של 5,200 מיליארד דולר, בערך פי שניים מתקציב הממשל בארה"ב אותה עת) הביא את השוק ל'יישר קו' עם רמת הסיכון שלהן.

מקרה דומה של טעות רחבת היקף מסוג זה מתבסס על ההנחה שממשלות תפרענה את חובותיהן. אין לבנקים כל סיבה להלוות כספים ללווה המתמיד בהגדלת סך כל חובותיו לאורך שנים—אבל כאשר הלווה נהנה ממוניטין (לדוגמה, של ניהול כספי שקול ומפוכח) או כאשר ההערכה היא כי עומדים לרשותו כלים רבי עצמה להגדיל את הכנסותיו (כמו מסים) הבנקים וגורמים פיננסיים וממשלתיים אחרים ממשיכים להלוות כספים ולממן את חובותיו של הריבון.

גורם חשוב שלישי הוא הסיכון המוסרי. רסן חשוב מפני התנהגות מופקרת של הבנקים הוא הידיעה של מנהלי הבנק ובעליו כי הם עלולים לספוג עונש כבד: לאבד את רכושם, את מעמדם ואת שמם הטוב. לעומת זאת, כשהבנקים יודעים או מנחשים או משערים כי יוכלו לצאת פטורים מעונש, התנהגותם הופכת נטולת רסן: לנגד עיניהם ניצב השכר האפשרי, שעה שהסכנה לעונש בטלה. יתר על־כן, כאשר הרגולטור הממשלתי קובע תקנות לגבי כמות ההלוואות, איכותן, הון הליבה של הבנק, וכדומה הוא דוחף את הבנקים, באופן לא מכוון, לוותר על שיקול דעתם, לצמצם את ההתחרות ביניהם ולהגדיל את הסיכון שלהם.

הדוגמה הטובה ביותר לסיכון מוסרי כזה ניתנה במילוט הבנקים בארצות־הברית בפרוץ המשבר הפיננסי: מאות מיליארדי דולרים הוזרמו לקופותיהם של בנקים וגורמים פיננסיים כושלים. זאת ועוד, מאות מיליארדי דולרים ומאות מיליארדי אירו הוזרמו מאז ומוזרמים גם היום. אירלנד, פורטוגל, יוון וספרד זכו להזרמות כספים לא רק כדי לשמר אותן תחת סינר האירו, אלא גם כדי למלט בעקיפין את הבנקים בגרמניה, בשווייץ, בצרפת, בהולנד ובבריטניה שהלוו להן כספים.

הקנוניה
הסיפור המעניין באמת מתחיל כאשר עוברים מהתאוריה הקיקיונית למאמר העוסק בה. איתי להט, כותב המאמר ב"כלכליסט," מספר על "קבוצה הולכת וגדלה של כלכלנים ואנשי פיננסים... שחברים בה גם כלכלנים בעלי שם בינלאומי," שסבורה כי "השיטה המוניטרית שבה אנו חיים מתוכננת... לעבוד באופן של הגדלת חוב על גבו של הציבור והזרמת הרווח ממנו לכיסם של מתי מעט."

מיהם אותם כלכלנים? להט דן באריכות ברעיונותיו של בן דייסון, איש עמותת "כסף חיובי" המתואר כ"כלכלן צעיר בוגר אוניברסיטת לונדון." בפועל, כפי שמספר דייסון עצמו, ניסיונו מסתכם בשנתיים של לימודי כלכלה בבית הספר ללימודי אפריקה והמזרח המסונף לאוניברסיטה של לונדון.

אחרי שורת ציטוטים עמומים, רובם לקוחים מעמוד באתרו של דייסון, ומבוססים בעיקר על אי־הבנת ההבדל בין יצירת כסף ליצירת אשראי, עולה על הבמה המאור השני, ג'וש ריאן קולינס, המוצג כ"כלכלן... מהמכון הבריטי לכלכלה חדשה, עמיתו של דייסון ומחבר הספר "מהיכן כסף מגיע." בפועל, קולינס מתהדר בתואר ראשון בסוציולוגיה ובתואר שני ביחסי עבודה וגורס כי הוא עמל עתה על דוקטורט בכלכלה (למעשה, תואר במנהל עסקים בבית־הספר לניהול בסאות'המפטון) כשה"ספר" הוא מדריך של מאה עמודים בפורמט PDF). המכון הבריטי לכלכלה חדשה, בהתאם, הוא גוף "אבטיח" וותיק—חזית ירוקה שמאחוריה מדיניות סוציאליסטית אדומה מוכרת—המקושר בדרכים כאלו ואחרות ל"פסגת הכלכלה האחרת," שהוא מעין ארגון גג לארגוני "אבטיחים."

פרימיטיביזם כלכלי
קשה לראות בדייסון ובקולינס "כלכלנים בעלי שם בינלאומי" אבל אין ספק שמדובר ב"קבוצה הולכת וגדלה." דייסון, קולינס ועמיתיהם הם חלק מתנועה הולכת ומתעצמת של פרימיטיביזם כלכלי, המבקשת להמיר חשיבה כלכלית והיגיון כלכלי מוכרים בסוגים שונים של אנימיזם ובמונחים השאובים מעולם תיאוריות הקשר. המייצגת המובהקת ביותר של גל מתעצם זה של חשיבה היא "תנועת צייטגייסט"[1]—תנועה מילניארית (אחרית-הימימית) בגווני ירוק-קונספירציה, המעלה צחנה קלה אך קבועה של אנטישמיות. לתנועה יש אגפים מימין ומשמאל, חלקם קשורים אליה ישירות וחלקם פשוט שותפים לתפישה הרעיונית. מאחד את כל הגופים והמקושרים רעיון יסודי אחד: יש מזימה אפלה של מושכי חוטים אפלים מאחורי הקלעים, הנועדים בבית־הקברות בפראג, מעלים באוב את הגולם, וטווים את קורי העכביש האפלים שלהם להשתלטות היהודים על העולם.

דייסון וקולינס שייכים לחלק ה'מואר' של הסיפור. הם אינם מציגים תיאוריות קונספירציה אוויליות באופן גלוי אלא רק "מעלים שאלות" או "תוהים" או "מבקשים להבין." גורמים מתוחכמים פחות, כמו הבלוג "כלכלה אמיתית, עושים זאת באופן בוטה יותר. הם מספרים שאינפלציה נולדת מריבית בנקאית, שהיטלר היה בעל רעיונות כלכליים מוצלחים ומבורכים ("יצירת כסף ממשלתי נטול חוב"),[2] שהאליטה הכלכלית מונעת פרסום מידע על שיטה כלכלית חדשנית, וכמובן, שלל פטפוטי קונספירציה.

לתיאוריות קשר יש תמיד תומכים,[3] אך בעיתות משבר כלכלי רעיונות קונספירטיביים עולים כפורחים. איתי להט כותב:

העולם שקוע עמוק בתוך חוב, רובו לבנקים.... הקיצוצים הנרחבים שבנוקטות ממשלות בעוד הן מזרימות בעזרת בנקים מרכזיים הקלות כמותיות (בצורה של הדפסת כסף) - פשוט לא עובדים. במקרה הטוב הצמיחה בכלכלות המערב הולכת וקטנה, ובמקרה הרע - כמו ביוון, אירלנד, פורטוגל, ספרד ומדינות אחרות - הכלכלה פשוט הולכת ומתכווצת, עם צמיחה שלילית.


איך הגיע העולם המערבי, וחלקים ניכרים אחרים של העולם, למצב שבו ניטלות מאזרחים זכויות אדם בסיסיות בשם קיצוצים נרחבים במדיניות הרווחה כדי להחזיר חובות? מדוע הדפסות כסף נרחבות של בנקים מרכזיים הולכות ומתבררות ככלי שאין לו נגיעה בכלכלה האמיתית וכל הכסף הזה זורם בחזרה אל כיסם של העשירים, בעוד ש־99% מהציבור כורעים תחת נטל של חובות פרטיים וציבוריים שרק הולכים ותופחים מבלי יכולת אמיתית להחזירם?


בספרי "התמוטטות" עמדתי על החשיבות הרבה של מנגנון ההתמודדות האנושי מול מערכות מורכבות ולא 'אינטואיטיביות' באמצעות התייחסות אליהן כאילו היו מערכות פשוטות. החובות הגדולים שצברו ממשלות במערב לאורך השנים נבעו מכך שאותן ממשלות הוציאו סכומי כסף גדולים מאלו שנכנסו לקופותיהן כדי להעניק שירותים לציבור הולך ומתרחב, ונקטו אמצעים הולכים ומחריפים כדי להבטיח את המשך 'גלגול' החוב.

לכל ברור כי לא ניתן להמשיך את גלגול החוב והתפחתו לנצח—הסיפור יסתיים בשלב מסוים—וככל הנראה הגענו לאותו שלב מסוים. כרגע מנסים במערב להתמודד עם הבעיה בשתי דרכים: בארצות־הברית מנסים לעורר את הסוס המת באמצעות הזרקת סטרואידים מוניטריים. באירופה מנסים לעוררו באמצעות הידוק חגורה שפירושו פגיעה בשירותים החברתיים. בשני המקרים, הכישלון ספקטקולרי למדי. במקרה הראשון, הכישלון נובע מכך שהזרמה מוניטרית אינה פותרת בעיות אלא מניידת אותן הלאה—ועכשיו אין "הלאה"; במקרה השני, הפתרון אינו עובד כי הצעדים הנלווים—הפחתת החסמים לתחרות (בשוק העבודה ובכלל) וסילוק החברות והבנקים ה'מתים'—אינם מתבצעים.

כך או כך, פתרון ממשי יהיה חייב לעבור דרך צמצום ניכר של השירותים הציבוריים—כלומר, מדינת הרווחה—פתרון השנוא על דייסון, על קולינס ועל איתי להט. הפתרון, לפיכך, הוא ב"פרסונליזציה": במקום להניח כי החוב הממשלתי נוצר בגלל עודף הוצאות על הכנסות, מניחים כי יש גמד סמוי שאכל וזלל ובלע את כל הכסף: כל צרות בועות הנדל"ן והספקולציות באו עלינו בגלל עשירים נסתרים, שרקמו מזימה להדפיס כסף והזרימו אותו לספקולציות ולנדל"ן, תוך עקיפה של הממשלות, שאין להן כלל קשר לסיפור (את התזה הזו נטלתי ישירות מ"ספרו" של קולינס).

שני החלקים חשובים באותה מידה: "העולם שקוע עמוק בתוך חוב, רובו לבנקים" כותב איתי להט ובאבחת מקלדת, הופכות "ממשלות" ל"העולם" והחוב הממשלתי לאזרחי המדינה—הנושים העיקריים—הופך חוב לגורם מרוחק ומסתורי, "הבנקים." כעת, הוא מספר, "ניטלות מאזרחים זכויות אדם בסיסיות בשם קיצוצים נרחבים במדיניות הרווחה כדי להחזיר חובות." מתווה הפעולה ברור: אם נשמוט את החובות המשונים האלו לבנקים המסתוריים לא יהיה צורך לבצע קיצוצים במדינת הרווחה. ולמי שלא הבין, הוא מדגיש: "99% מהציבור כורעים תחת נטל של חובות פרטיים וציבוריים" והכל כדי להזרים כסף "בחזרה אל כיסם של העשירים."

כדאי לבחון כמה עובדות יסוד. ראשית, לפי נתוני בנק ישראל מסתכם החוב שאינו לדיור של הציבור לבנקים ב-91 מיליארד שקל, שהם כ-11,500 שקל לאדם. החוב לדיור מסתכם ב-30,345 שקל לאדם.

הממשלה, לעומת זאת, חייבת כ-679 מיליארד שקל. לפי נתוני בנק ישראל, 469.3 מיליארד מחובה הם באגרות חוב בהן מחזיק הציבור. לאלו ניתן להוסיף עוד 110 מיליארד שקל להם התחייבה הממשלה כאשר הלאימה את קרנות הפנסיה פושטות הרגל של ההסתדרות. במלים אחרות, 85 אחוז מחובה של הממשלה (579.3 מיליארד שקל) הוא לאזרחיה.

אם הממשלה הייתה מחליטה 'לאפס חשבונות' ולמחוק את חובה—מה שהיה מאפשר לה, כביכול, להמשיך לספק את שירותי מדינת הרווחה—היה מתרחש אסון רבתי: הציבור היה מאבד חסכונות בשיעור של כ-200 אלף שקל למשפחה, וכל קרנות הפנסיה, הגופים המוסדיים, והבנקים היו פושטים רגל באופן מיידי או כמעט מיידי.

הרעיון של שמיטת חובות ממשלתית נשמע מטופש ואף מסוכן—אך מה בעצם מבקשים אנשי הקונספירציה להשיג? מה הדבר שנכון לעשותו? לבד מקינה אינסופית—חלקה מוצדקת—על פגעי הבנקאות הפרקציונלית וההפקרות באופן כללי ההמלצה הבולטת ביותר של אנשי "הכלכלה החדשה" היא אימוץ סוג של כלכלת חליפין (ברטר) ושלל מטבעות אשראי ללא כיסוי ובלי גיבוי ברור לעין. התימוכין העיקריים למטבע, לפי "כלכלה אמיתית" למשל, הם באמצעות החלפת שמו מ"כסף ללא כיסוי" ל"כסף ללא חוב." כך, הם טוענים "המדינה תדפיס את הכסף ללא חוב ותשתמש בו לכיסוי הוצאותיה" ובא לציון גואל.

"כסף ללא חוב" הוא, פשוטו כמשמעו, כסף שאינו נושא ריבית, שהמדינה תדפיס ישירות לכיסוי הוצאותיה (לא אגרות חוב, כמובן, שכן הן נושאות ריבית). לדוגמה—אם נתעלם לרגע מהבעיה של החוב הקיים ונניח שהוא לא קיים—למדינת ישראל יש לפי תכנון לשנת 2012 הוצאות בשיעור של בשיעור של 256 מיליארד שקל, בניכוי תשלום הריבית ותשלום החובות. הכנסותיה ממסים בשנת 2012 אמורות להיות 232 מיליארד שקל. במקרה כזה, הממשלה תצטרך להדפיס כ-23 מיליארד שקל, ולהגדיל את כמות הכסף במחזור בכ-25 אחוז (כיום יש במחזור כ-60 מיליארד שקל). אם הגידול בתמ"ג יהיה 5 אחוז—כל מטבעות הכסף "ללא חוב" מתבססים על רעיון של גידול בשיעור קשיח מסוג זה—הממשלה תדפיס כסף בשיעור שיגדיל את הכסף במחזור בכשני שליש, וישחק את ערך הכסף שבידי אנשים בשיעור ניכר.

בשוק שאין בו ריבית, אין גם השקעות או חסכון (או בנקים, לעניין זה): האזרחים יהיו חייבים להחזיק את כל כספם בכסף מזומן, להמירו למטבע זר, לקנות סחורות, דירות, זהב וכדומה. הקנייה של מוצרים כמו דירות או מכוניות תצטרך להתבצע במזומן, כמובן, שכן לא יהיו מוסדות בנקאיים שיתנו אשראי. המצב יהיה חמור אף יותר עבור יבואנים, יצרנים או יצואנים. הדרך היחידה עבורם לקבל אשראי תהיה ממדינות אחרות, ואלו מהם שישרדו יביאו לכך שהמשק יעבור בתוך זמן לא רב משימוש בשקלים לשימוש במטבע אחר או בסחורות. השימוש במטבע זר יזלוג לשוק, כמובן, ובתוך זמן לא רב השימוש בשקלים יוגבל לעסקאות כפויות כמו קבלת תשלומים מהממשלה או תשלום מסים. ספקי השירותים השונים לממשלה לא יסכימו, כמובן, לקבל את שכרם במטבע הנשחק במהירות כה רבה, מה שיאלץ את הממשלה—בהיעדר אפשרות לקבל הלוואות—להציע פיצה וקולה להמונים שיסתערו על הכנסת בקלשונים.

אבל הכסף יהיה ללא חוב, וזה מה שחשוב.

הערות
1 לתנועה גם סניף ישראלי.
2 המאמר עצמו אינו כולל עובדה נכונה אחת, אבל כדאי לקרוא את התגובות. ברנש בשם אורן הגיע לשם ובסבלנות אינסופית הפריך וחזר והפריך את טענות המאמר (ואת טענות המגיבים המזעזעים), מה שלא הועיל לו לחדור את השריון המוחי האטים הרמטית של הכותב, ערן הילדסהיים.
3 המתעניינים בתופעה עשויים להפיק תועלת מביקור באתר האחות, "אמת אחרת." האתר הוא ביב שופכין דוחה למדי של תיאוריות קשר, אך מנקודת מבט אנתרופולוגית או פסיכולוגית הוא מכרה זהב.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (162)
 
 
מי שולט בהדפסת הכסף?
13/10/2012
נכתב על ידי איתמר

היי אורי, יש לי שאלה:
כתבת "הממשלה תצטרך להדפיס.."
מי קובע איך ומתי וכמה מדפיסים כסף?
 
 
 
 
שמע ישראל
13/10/2012
נכתב על ידי שאול

בגלל שאני כזו - רק להבהיר - יש לי גם אי הסכמות עם מה שאורי כתב פה.

אבל הכתבה בכלכליסט - אללה יוסטור ולהקתו כפי שהיו אומרים בפלמ"ח. מה זה?! מה זה?! אין שם עורכים? איך כתבה כזאת, על כל אלפי מילותיה- שאף לא אחת מהן קוהורנטית- מתפרסמת?
 
 
 
 
שאלה לאורי
13/10/2012
נכתב על ידי סטודנט בור

"אם הגידול בתמ"ג יהיה 5 אחוז—כל מטבעות הכסף "ללא חוב" —הממשלה תדפיס כסף בשיעור שיגדיל את הכסף במחזור בכשני שליש, וישחק את ערך הכסף שבידי אנשים בשיעור ניכר"
תוכל להסביר למה? הבנתי איך ה23 מיליארד מגדילים את ה60 מיליארד בכ25 אחוז (אם הכוונה ל 23 מתוך 83), אבל את המעבר מגידול בתמ"ג של 5% להגדלת הכסף בשני שליש - נשגב מבינתי.
תודה מראש.
 
 
 
 
אכן, אללה יוסטור ולהקתו
13/10/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

אני תוהה עם איתי להט דנן הוא כתב קבוע.
 
 
 
 
לאיתי...
13/10/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

הדפסת הכסף (במובן של הנפקת אגרות חוב) מבוצעת על-פי הסכמה בין הממשלה לבנק ישראל. בדרך כלל יש קריטריונים מסוימים. לממשלה הייתה בעבר, אך אין היום, אפשרות לכפות על בנק ישראל להדפיס כסף עבורה.
 
 
 
 
תיקון טכני יחסית מזערי לפוסט
13/10/2012
נכתב על ידי שאול

פשוט זה לא לגמרי ברור מהפוסט -
שינוי מחיר המניות של הבנק לא משפיע על ההון העצמי שלו. ההון העצמי הוא מה שהתקבל על ידי הבנק כשהוא הנפיק את המניות לראשונה, ותנודות במחיר המניה בשוק המשני לא משנות את ההון העצמי. מה שאורי התכוון הוא שכאשר הבנק יבוא להנפיק מניות חדשות כדי לגייס הון עצמי נוסף, המחיר שהוא יקבל עבורן בהנפקה הראשונית יהיה מן הסתם נמוך יותר ככל שהשוק סומך על הבנק פחות. כלומר, אם בנק שנהנה מאמון הציבור צריך להנפיק רק 100 מניות כדי לגייס 100 שקל, בנק שהשוק לא סומך עליו יצטרך להנפיק 200 מניות כדי לגייס 100 שקל.

במובן הזה, מחיר המניה הנמוך (חצי שקל לעומת שקל) "פוגע" בהון העצמי של הבנק. אם הבנק הבלתי אמין ימכור מספר זהה של מניות לבנק האמין, הוא יגייס בכך פחות כסף, וההון העצמי שלו יהיה נמוך יותר. בגלל שמחיר המניות ה"ישנות" של הבנק, כפי שהוא משתקף בשוק המשני, משקף טוב את האמון שהשוק רוחש לבנק, הוא מנבא בדיוק גדול (יש פה איזה כוכבית טכנית לא חשובה על דילול) את המחיר שיקבל הבנק על מניות חדשות.

אז אפשר בסוג של קיצור דרך לומר ששינוי במחיר המניה בשוק המשני "פוגע" בהון העצמי של הבנק. יותר מדויק להגיד שהוא משקף את הקושי של הבנק לגייס הון עצמי נוסף. אבל - בקטנה.
 
 
 
 
תגובה לכתבה
13/10/2012
נכתב על ידי אודי

יש לי כמה הערות:

1. היום הבנק המרכזי מלווה לממשלה כל זמן שהיא צריכה דרך השוק המישני -זו עובדה שמתקיימת בכל העולם כולל פה בארץ.
2. נושא יחס הרזרבה מופיע במסמכי הפדרל רירזב כפי שמתואר באתר הכלכלה האמיתית או בכתבה של איתי.
3. לא יודע אם ראית את ההרצאה של ברנארד לייטאר (ממציא המערכת המוניטרית של האיחוד) שמתאר אחד לאחד את דרך יצירת הכסף כפי שתואר בכלכלה האמיתית ובכתבה של איתי
4. בתור היסטוריון אני ממליץ לך לקרא את הספר
Nazi War Finance and Banking
שנכתב ע"י כלכלן גרמני סוציאליסט בשם אוטו נתן (ידיד טוב של אלברט איינשטיין). שם כתוב בדיוק איך התנהלה הכלכלה של היטלר וזה יהיה קצת יותר מבוסס להחליט איזה כלכלה היתה שם מאשר להסתמך על תגובה של אורן או של כל אחד אחר.
שם אגב אכן יש אישוש לכך שהבנק המרכזי נשלט על ידי המדינה מה שדה פאקטו מוכיח כי לא היתה משמעות לייצור כסף מחוב.
 
 
 
 
תשובה קלילה לאודי.....
13/10/2012
נכתב על ידי אילון

1)היום הבנק המרכזי לא מלווה לממשלה בישראל. היה די יוצא דופן ב-2009 כשבנק ישראל רכש 18 מיליארד שקל של אג"ח ממשלתי, אבל זו לא פעולתו הרגילה (להבדיל מהשיטה האמריקאית).

2) יחס הרזרבה בארה"ב (שם אגב זה 10%), אינו שונה מהותית ממה שאורי תיאר כאן.

3)מצטער, גם אני לא ראיתי את ההרצאה של לייטאר, אבל בינינו... היית שומך על זה שהמציא את המערכת המוניטרית של האיחוד (האירופי, כן?) :-)

4)בנק מרכזי הנשלט ע"י מדינה הוא התופעה הרווחת גם היום, למה ללכת עד היטלר? אתה מוזמן להיווכח בתוצאות המצב הזה בקישור לקבוצה שלי "תור הזהב" (תלחץ על "הצטרף"):
http://www.facebook.com/media/set/?set=oa.408838612510153&type=1
 
 
 
 
עניין המחזור...
13/10/2012
נכתב על ידי סתם אחד

1. 232 מיליארד שקל של הממשלה, זה לא נחשב כסף "במחזור"?
2.הייתי שמח לשמוע את דעתך על התחזיות של נייט סילבר שהופיעו בכלכליסט (75% שאובמה ינצח). http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3584465,00.html
 
 
 
 
לאילון
13/10/2012
נכתב על ידי אודי

1. השיטה המוניטרית זהה בכל העולם כך שאין הבדל בין השיטה במוניטרית בארץ לזו בארה"ב או באיחוד.
2. אורי טוען שהתאור בכלכלה האמיתית ובכתבה של איתי הן לא נכונות אבל זה בדיוק התאור שכתוב במסמכי הפדרל ריזרב ,אלא אם גם הם לדעתך לא סמכות בעניין.
3. מצד אחד במאמר של אורי נכתב די בלגלוג שאלו שהופיעו בכתבה של איתי אינם כלכלנים בכירים או כלכלנים בכלל.. עכשיו שאני מביא כלכלן בכיר שהקים את המערכת הזו כדוגמא וסותר את דבריו אבל אז אתה כותב לי ..היית סומך עליו? לא רציני..
4. אם בנק מרכזי נשלט על ידי המדינה מדוע אסור לא להתערב בהחלטות הנגיד?
במקרה של היטלר הוא זה שהיה מחליט בבנק המרכזי. זה ההבדל וזה הבדל עצום.
 
 
 
 
כאמור, אתה טועה....
13/10/2012
נכתב על ידי אילון

1) הבנק הפדרלי רוכש ניירות ממשלתיים (t-bills), הבנק המרכזי בישראל לא עושה זאת. לא משנה שתחזור על זה.

2) התאור במסמכי הפדרל רזרב הוא דבר אחד. *הפרשנות* שנתנו לו איתי ו"הכלכלה האמיתית" היא פרשנות שגויה, ועל כך הדיון.

3) הקטע אם הכלכלן היה בצחוק, אני אפילו לא מכיר את האיש "שהמציא את המערכת של האיחוד", ושהוא אפילו כלכלן. אז מה הוא אומר? שיש דבר כזה רזרבה חלקית? האם אנחנו לא יודעים את זה כבר?

4) הבנק המרכזי נשלט בידי המדינה והיא אכן זו שמחליטה לגביו הכל. ראש הממשלה ושר האוצר ממנים את הנגיד, וכמו-כן, חוק בנק ישראל הוא החוק מתוקפו יכול הבנק המרכזי להדפיס כסף. מה שאומר שהמדינה היא שנותנת את הכוח לבנק המרכזי והיא המחליטה לגבי התנהלותו.
 
 
 
 
ננסה
13/10/2012
נכתב על ידי שאול

בכתבה נאמר שהבנקים מקבלים 100 שח, ובמקום לשמור 6 ולהלוות את השאר, הם משאירים אצלם את כל ה100, ומלווים 1666. ואז ה 1666 האלה מגיעים לשוק, והולכים לבנקים נוספים, וזה חוזר על עצמו, וכל זה. זה לעשות סלט.

הבנקים כן שומרים אצלם 6 שקלים, ומלווים את השאר. ה 94 האלה, אחרי שעשו כל מיני סיבובים, חוזרים לבנקים. הבנקיםישמרו 6%, וילוו את השאר.

עכשיו אם המעגל הזה חוזר על עצמו אינסוף פעמים, סך הכסף שנוצר מגיע בסוף לסכום של 1,666 שקלים. אם זה היה כמו שמתואר בכתבה, כפי שאורי הסביר, מדובר בתהליך אינסופי (בניגוד לתהליך האמיתי, שהוא מתכנס ל 1,666), שמהר מאד היה הופך 100 שקל לתמ"ג העולמי. זה ההבדל בין הכתבה, ובין מסמכי הפדרל ריזרב. זה הבדל מאד עקרוני.

שנית, ובעיקר, יש פה בלבול מוחלט של איך העולם עובד. מה שהתהליך של תיווך פיננסי יוצר הוא לא ערך, ולא חוב. הוא יוצר רק את אמצעי התיווך. בנקים לא מייצרים כסף במובן של ייצור ערך (ובטח שהם לא מייצרים כסף במובן זה שהכסף שהם מייצרים שייך להם), אלא רק במובן של ייצור אמצעי התיווך בעסקאות. במקום שיהיה צורך שהבנק המרכזי ידפיס 1666 שח כדי לתווך בעסקאות שונות ומשונות, הבנק המרכזי יכול להסתפק בלהדפיס 100. אם לא הייתה אפשרות כזאת, הבנק המרכזי היה צריך להדפיס את כל ה 1666 בעצמו. ואם לא הוא - היו משתמשים בזהב או מלח או השד יודע מה. אבל מה שנוצר במערכת המוניטרית הוא רק המתווך - לא הצורך ללוות, ולא היכולת להלוות. כלומר - כן. קצת. בשוליים. זה הקטע של מדיניות מוניטרית - והיא עובדת, אבל זה לא מה שמניע את גלגלי החוב בעולם.

בנק לא יכול להלוות ולו שקל אחד שהוא לא קיבל ממישהו - מפקידים, הון עצמי, או בנק מרכזי. הוא לא יכול להמציא כסף. בגלל זה התיאור של "שומר 100 ומלווה 1,666 שבאו משומקום" הוא כל כך מבולבל ומטעה. כמו כל הכתבה הזו.
 
 
 
 
ועד קטנה
13/10/2012
נכתב על ידי שאול

גם כשהבנק המרכזי האמריקאי קונה חוב של ממשלת ארה"ב, זה לא אומר שהוא מלווה ישירות לממשלה. הממשלה כבר קיבלה את הכסף, והתחייבה כבר לריבית קבועה מראש.

עכשיו הנייר הזה, שכתוב עליו "הממשלה חייבת להחזיר לי 104 דולר בפברואר 2018", נסחר בשוק המשני. והמחיר שלו יעלה וירד לפי, בין השאר, הציפיות של אנשים לגבי היכולת של הממשלה להחסיר 104$ ב2017, וההערכות של אנשים לגבי כמה יהיו שווים 104$ ב 2017. הבנק מהרכזי יכול קצת להתערב בעניינים, אולי, כשהוא קונ הומוכר את האג"ח האלה, אבל זה לא משפיע על הריבית שהממשלה משלמת, ולא על כמות ההלוואת שהיא קיבלה.
 
 
 
 
יפה אמרת שאול, רק שני דברים:
13/10/2012
נכתב על ידי אילון

מסכים כמעט אם כל מה שאמרת.
רק לגבי הבנק הפדרלי, ההשפעה על אג"ח ארה"ב נובעת מעצם קיומו של קונה גדול שכזה בשוק (ממש כמו שאם היה לך בנק מרכזי שמדי פעם בא וקונה מכונות כתיבה ישנות מדגם ספציפי, הדגם הזה היה נסחר במחיר גבוה ממחיר השוק שלו בעקבות קיומו של קונה גדול).

בנוגע להדפסת כסף מאוויר, לפי הבנתי, דווקא השלב הראשוני הוא של "הדפסה מהאוויר". מה שקורה, זה שכאשר בן אדם מפקיד אצל הבנק 100 ש"ח, הבנק אכן יכול להלוות 94 ש"ח עכשיו. אז בוא נניח שמישהו בא ורוצה הלוואה מהבנק.... מה שיקרה זה שהשלב הראשוני הוא שהבנק עדיין שומר אצלו את המאה ש"ח. הפעולה הראשונה שלו מבחינה חשבונאית היא שהוא מזכה את הלקוח ב-94 ש"ח בעו"ש, ולכן זה נמצא עכשיו בצד ההתחייבויות של הבנק, ובמקביל רושם לעצמו את ההלוואה של 94 ש"ח בנכסים.... רק לאחר מכן, כאשר הלווה יתחיל לקנות עם ה-94 ש"ח האלה מוצרים, רק אז יוריד הבנק את ה-94 ש"ח האלה מצד ההתחייבויות, תוך הקטנת ההון הרזרבות שלו.


מבחינה עקרונית, ההבדל הזה נראה זניח, כי התוצאה הסופית תהיה אותה התוצאה. אבל כאשר מדובר במאות בנקים, לפי מה שאני מבין, יש לזה השפעה רבה יותר.
 
 
 
 
מסכים on all accounts
13/10/2012
נכתב על ידי שאול

קורה אפילו לי.
 
 
 
 
לסטודנט בור
13/10/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

לסטודנט בור,

אם החישוב הוא של עליה של 5 אחוז בתמ"ג כי אז 5 אחוז מ-850 מיליארד שקל (התמ"ג) הם 42.5 מיליארד שקל. אם סך כל הכסף במחזור הוא כ-60 מיליארד שקל כי אז... (האמירה על 23 מיליארד המגדילים את המחזור ב-25 אחוז הוא סתם שגיאה שלי, סורי).
 
 
 
 
לשאול ב'
13/10/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

לשאול,

כתבת:

שינוי מחיר המניות של הבנק לא משפיע על ההון העצמי שלו. ההון העצמי הוא מה שהתקבל על ידי הבנק כשהוא הנפיק את המניות לראשונה, ותנודות במחיר המניה בשוק המשני לא משנות את ההון העצמי. מה שאורי התכוון הוא שכאשר הבנק יבוא להנפיק מניות חדשות כדי לגייס הון עצמי נוסף, המחיר שהוא יקבל עבורן בהנפקה הראשונית יהיה מן הסתם נמוך יותר ככל שהשוק סומך על הבנק פחות. כלומר, אם בנק שנהנה מאמון הציבור צריך להנפיק רק 100 מניות כדי לגייס 100 שקל, בנק שהשוק לא סומך עליו יצטרך להנפיק 200 מניות כדי לגייס 100 שקל.



לדאבוני, אני סבור שאתה סלחני מדי ופשוט טעיתי כאן (הודעה שנייה ברציפות עם טעות שלי). חוסר תשומת לב. עייפות. וכו'. למעשה, ההון העצמי של בנק מורכב מהון המניות (שערכו קבוע והוא מהווה בערך שליש מההון העצמי), תיק נזיל של אג"ח מדינה ואג"ח בנקים או מוסדות פיננסיים (בערך שני שליש). אלו ואלו לא רלוונטיים לתיאור שלי.
 
 
 
 
לסתם אחד
13/10/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

ל"סתם אחד":
1. המממ... חשבתי שאני נותן כאן דוגמה לאיור, אבל ככל שאני חושב על זה אני מוצא בדוגמה יותר ויותר חורים. אין לי מושג איך יכולה להתקיים מערכת בנקאית בלי ריבית ובלי אשראי אז בהחלט ייתכן כי הממשלה תגבה במזומן ותשלם במזומן וכל המשכורות יהיו בכסף מזומן וכך תוספת של 40 ומשהו מיליארד תהיה שוות ערך רק לכ-10 אחוז מכלל הכסף במחזור. האמת היא שבאותן 3 נאנו-שניות מאושרות בהן השיטה תתקיים אולי אתה צודק. אבל כל התסריט מופרך וספקולטיבי מדי.
2. התחזית העדכנית של נייט סילבר היא ליחס של 67/33 (לפי יום הבחירות) ו-60-40 למצב כפי שהוא היום. אצל Intrade היחס הוא 39/61. היחס הזה הוא נזיל למדי וקשה לי לומר דבר ברור. מאוד קשה לחזות משהו אמין כשיש תנודה של כ-5 אחוז בטווח כל כך קצר של זמן. אני מודה שאני מופתע מאוד ממידת הנזילות של היתרון של אובמה - עימות או לא עימות, משהו פה בעייתי, כאילו המצביעים שהזדהו עם אובמה רק חיכו לתירוץ. מעבר לזה, המספרים של הנשיא המכהן צריכים להיראות קצת יותר טוב. אם במדינה כמו קונטיקט יש לו רק 53 אחוז ובאילינוי רק 50.5... טכנית, על פניו, אובמה צריך להפסיד. אבל אני עדיין סבור שהוא ינצח.
 
 
 
 
אילון ...
13/10/2012
נכתב על ידי אודי

1.ידידי גם הפד וגם בנק ישראל רוכשים אגרת חוב ממשלתית -תקרא לזה באיזה שם שתרצה מדובר באותו הדבר
2. צר לי אבל כנראה לא קראת את מסמך הפדרל ריזרב -כי אם כך היית רואה שגם פרשנותו של אורי סותרים אותו לחלוטין
3.לא אילון - אתה חייב לשמוע מה הוא אומר לפני שאתה מגיב למאמר.. לא הבנתי מה המקור לדבריו של אורי אם הוא אינו יודע אפילו מיהו ברנארד לייטאר.
4. ממליץ לך בחום לקרא את הספר the creature from jiklye Island כדי להבין בדיוק את מערכת היחסים בין ממשלה לבנק מרכזי היום. התאור שלך הוא מוטעה בלשון המעטה.
 
 
 
 
אורי, הרחבת האשראי נעצרת מוקדם מכפי שתיארת
13/10/2012
נכתב על ידי focus

אם ה-100 שקל שהודפסו על ידי הבנק המרכזי הם הראשונים והיחידים במערכת, אז "ישראל פלמוני" שקיבל הלוואה אומנם יראה בחשבונו יתרת עו"ש בסך 1,666 שקל אבל לא יוכל למשוך סכום זה או להעבירו לבנקים האחרים, משום שאין לבנק א' סכום כה גדול במזומן או בפיקדון בבנק המרכזי. הבקשה של "ישראל פלמוני" למשוך או להעביר 1,666 שקל תהווה "ריצה על הבנק" בזעיר אנפין, בהנחה כאמור שמדובר שה-100 שקל הנ"ל הם הראשונים שהודפסו על ידי הבנק המרכזי.

אם לעומת זאת מדובר על *תוספת* של 100 שקל למערכת בה קיימים כבר סכומים ניכרים, ויש לבנק א' את ה-1,666 שקל הדרושים לביצוע ההעברה, מה שיקרה זה שההעברה תקטין את הרזרבה של בנק א' באותו סכום בו היא תגדיל את הרזרבה של הבנקים האחרים (1,666 בסך הכל), ולכן יכולת הענקת האשראי הכוללת לא תשתנה במאום (לפחות לא מבחינת דרישת הרזרבה).

התיאור בכתבה בכלכליסט עושה סלט בין שני תיאורים לגיטימיים של הרחבת האשראי: התיאור האיטרטיבי (הלוואות והפקדות חוזרות) והתיאור בקפיצה אחת (מיצוי הרזרבה בהלוואה אחת). ברגע שממצים את הרזרבה, לא ניתן להמשיך באיטרציה...
 
 
 
 
טעות במאמר..
13/10/2012
נכתב על ידי אודי

אתם טוענים בדוגמא שלכם ש100 ש"ח הופך ל1666 ואז מתכנס ל100. אתם מתעלמים מעובדה חשובה שלעולם החוב לא יכול להתכנס ל100 חזרה כי נוסף לפה נושא הריבית שלא קיים כאשר לווים כסף. לפיכך על מנת שהכל יתכנס ל100 מישהו או קבוצת אנשים צריכה לייצר את הכסף הנוסף לריבית והיא יכולה לעשות זאת רק על ידי חוב (חוב= כסף) -זה מעגל אינסופי שגורם להיפראינפלציה ולשחיקת המטבע.
היום אין כמעט אף מדינה שלא החליפה מטבע במהלך שנות קיומה אחרי שזה נשחק תחת השיטה הנוכחית.

עכשיו לגבי הטענה "בנק לא יכול להלוות ולו שקל אחד שהוא לא קיבל ממישהו" - זה לא נכון:
דוגמא : אם הפקדתי 100 ש"ח בבנק והבנק הלווה 94 מתוכו כעת קיימים 2 פקדונות בבנקים בסך 194 ש"ח מאותו 100 ש"ח. כלומר בו זמנית גם הלווה וגם המפקיד יוכלו להשתמש בכסף לצרכיהם.. נוספו עוד 94 ש"ח למחזור. זה שהכסף לא מודפס לא אומר שאי אפשר להשתמש איתו .. להפך 97% מהכסף שאנחנו משתמשים איתם לא מודפסים.
חפשו קורס מבוא מאקרו לכלכלה "סיכום יחידה 5
הכסף במשק ומערכת הבנקאות" - ניתנה שם דוגמא דומה וגם מוסבר מדוע הבנק מייצר כסף נוסף למרות שהוא לא קיים אצלו
 
 
 
 
לאודי, הדוגמה היא של כלכליסט...
14/10/2012
נכתב על ידי focus

כלכליסט טען שהבנק המסחרי מסוגל לייצר 1,666 על סמך הפקדה של 100 (שזה נכון), אבל טען שלאחר מכן הבנקים המסחריים יכולים לחזור שוב על אותו תהליך גם עם ה-1,666 שנוצרו שוב ושוב ללא הגבלה, ומבלי שהבנק המרכזי ידפיס כסף נוסף - וזה כבר לא נכון. מדוע?

הבנק הראשון בו הופקדו ה-100 לא יכול לייצר עוד אשראי מעבר ל-1,666, משום שאם יעשה זאת יפר את דרישת הרזרבה.

מה לגבי העברה לבנק אחר? הבנק שמקבל את ההעברה דורש מזומן, והעברת המזומן מדללת את הרזרבה של הבנק הראשון, ומפחיתה את היכולת שלו להעניק אשראי. כך שבסך הכל ה-100 שקל שהודפסו על ידי הבנק המרכזי מסוגלים לתמוך בהענקת אשראי בסך 1,666 ולא יותר.

(למעשה, בעולם האמיתי יש מגבלה נוספת בשם דרישת הלימות ההון, שנכון לתקופתנו היא זו שמגבילה את התהליך בפועל - אבל זה כבר נושא לדיון אחר).

לגבי הריבית, לא על כך דובר בדוגמה, וזה גם כן נושא לדיון רחב נוסף...
 
 
 
 
לאורי רדלר: שאלות והשגות
14/10/2012
נכתב על ידי focus

לדעתי הרשומה שלך לא מספיק מבדילה בין שתי שאלות:

1. האם הבנקים המסחריים מייצרים כסף? (ובניסוח שונה: האם האשראי שהבנקים המסחריים נותנים מהווה, לפחות במקרים מסויימים, כסף חדש שנוצר?)

2. האם הבנקים המסחריים מסוגלים לייצר כסף בכמות בלתי מוגבלת (ללא תוספת כסף מצד הבנק המרכזי)?

התשובה על שאלה 2 היא "לא" נחרץ. לגבי 1 המצב פחות ברור לדעתי. הטענה שהבנקים המסחריים "לא מייצרים כסף אלא נותנים אשראי" אינה משכנעת, משום שהיא מתבססת על ההנחה הלא מנומקת שאשראי בנקאי אינו כסף.

אגב, האם אתה סבור שיתרות עו"ש (חיוביות) הן כסף? אם יתרות עו"ש הן כסף, אז נובע מכך שהבנקים המסחריים כן מייצרים כסף. אבל אם יתרות עו"ש (ויתרות בחשבונות בבתי השקעות) אינן כסף, אז נובע מכך שחלק עצום מהמסחר בימינו לא מתבצע בכסף, אלא במשהו אחר שאינו כסף אך מגובה בכסף. מסקנה לא כל כך אטרקטיבית בעיני.
 
 
 
 
שאול ואורי - בנק בהחלט מייצר כסף מהאוויר
14/10/2012
נכתב על ידי יוסי

אגב, הספר של מוראי רוטברד בנושא הוא מצויין, ונראה לי שקראתי את ההמלצה לגביו איפשהו פה...

בכל אופן שאול, נניח שיש בנק ידוע ושמו בנק לרנר, וכרגע אין בו כלום - לא כסף, לא יתרות זכות, לא יתרות חובה, כלום.
עכשיו אתה מגיע ומפקיד 100 ש"ח. כעת יש 100 ש"ח בכספת,
ו-100 ש"ח יתרת זכות - על שמך.
עכשיו נניח שאורי בא ומבקש הלוואה מהבנק. בנק לרנר לא נותן לו כסף בכלל. בנק לרנר רק רושם "יתרת זכות, עובר ושב, אורי רדלר - 100 ש"ח".
בצד השני הוא רושם "הלוואה לשנה - יתרת חובה - אורי רדלר - 100 ש"ח".
עכשיו המאזן של הבנק נראה ככה:
נכסים:
100 ש"ח מזומן
100 ש"ח הלוואה - אורי רדלר
התחייבויות:
100 ש"ח עו"ש שאול
100 ש"ח עו"ש אורי רלדר

100 הש"ח הנוספים שאותם יצר הבנק (קיימים כחשבון עו"ש) כלל לא הופקדו אצלו בשום צורה.
 
 
 
 
עוד דבר מוטעה במאמר
14/10/2012
נכתב על ידי אודי

אני קורא מאמרים שלכם אבל הפעם נראה כאילו סימנתם מטרה מבלי לבדוק את העובדות.. הנה דוגמא:
(אמנם כבר כתבתי את זה אבל העדפתם להתעלם ולכן אשמח לתגובה:)
בתור היסטוריון אני ממליץ לך לקרא את הספר
Nazi War Finance and Banking
שנכתב ע"י כלכלן גרמני סוציאליסט בשם אוטו נתן (ידיד טוב של אלברט איינשטיין). שם כתוב בדיוק איך התנהלה הכלכלה של היטלר וזה יהיה קצת יותר מבוסס להחליט על פיו איזה כלכלה היתה שם מאשר להסתמך על תגובה של אורן או של כל אחד אחר.
שם אגב אכן יש אישוש לכך שהבנק המרכזי נשלט על ידי המדינה מה שדה פאקטו מוכיח כי לא היתה משמעות לייצור כסף מחוב.
 
 
 
 
אגב בספר יש גם אישוש לעניין שגרמניה הדפיסה כסף לא מחוב
14/10/2012
נכתב על ידי אודי

 
 
 
 
לאודי
14/10/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

אודי,

לריבית אין שום קשר לאינפלציה או לשחיקת המטבע. די אם תצא ותבדוק את שיעור האינפלציה בין השנים 1800 ו-1900 בארצות-הברית ובבריטניה (מינוס 0.29 אחוז לשנה בבריטניה, מינוס 0.4 אחוז לשנה בארצות-הברית) ותשווה את זה לשיעורי הריבית בשנים אלו בשתי המדינות. הנתונים כאן.

הסיבה לכך שאין קשר בין הנתונים היא שאתה מפספס—לדעתי לפחות—את הסיבה שבגללה יש ריבית. ריבית היא סכום נוסף שהמלווה תובע מהלווה תמורת הוויתור על האפשרות שלו להשתמש בכסף.

כדי להדגים זאת באנלוגיה, גם אם לא מושלמת, הדבר דומה, לפחות בהקשר זה, להשכרת רכב או להשכרת דירה. לכל אחד מאיתנו נראה הגיוני שבעל דירה יתבע תשלום תמורת השימוש בדירתו. הוא מוותר על האפשרות להשתמש בה (למגוריו או על השכרתה לאדם אחר או על מכירתה), מוכן לשאת בלאי וירידה בערך הנכס וגם בסיכון שהשוכר לא ישלם את שכר הדירה או יגרום נזקים גדולים - ותמורת זאת הוא תובע סכום כסף.

אם ריבית, כטענתך, היא "ייצור כסף" כי אז גם השכרת דירה היא ייצור כסף וגם השכרת רכב, וגם השכרת ציוד מכל סוג וגם מכירת מוצר שקנית מספק במחיר א' ומכרת במחיר ב' היא ייצור כסף. אם נמתח זאת עוד מעט, נגיע למסקנה כי כל שירות הוא ייצור כסף ואם נמתח את הדברים עוד יותר, יתברר כי גם הייצור הוא ייצור כסף.

רעיונית, כך נדמה לי לפחות, אתה דבק ברעיון שריבית היא ייצור כסף, משום שאתה סבור שהערך של כסף הוא פיקציה או תוצר של הסכמה בין בני אדם ולא דבר ממשי. אבל נניח שבמקום שטרות כסף או רישום חשבונאי מה שהיה קורה הוא שהיית לווה מהבנק מאה צנצנות ריבה, כשהבנק היה תובע שתשיב לו כעבור שנה 105 צנצנות ריבה. האם גם אז היית סבור שהבנק "ייצר" חמש צנצנות ריבה? ברור שלא. אתה תיקח את צנצנות הריבה ותמיר אותן במשהו או תאכל אותן (ממש כפי שאנחנו 'אוכלים' כסף כאשר אנחנו קונים מנה פלפל) וכעבור שנה תייצר ריבה או שתשכור את שירותיו של מישהו שייצר עבורך 105 צנצנות ריבה.
 
 
 
 
לאורי - זה לא מה שאמרתי
14/10/2012
נכתב על ידי אודי

אמרתי שבגלל הריבית אתה נכנס ללופ אינסופי של הלוואות כי בשיטה בה כסף נוצר מחוב הדרך היחידה להחזיר את הריבית (שלא קיימת בזמן שקיבלת את ההלוואה) היא על ידי לקיחת עוד חוב. ולכן הטענה שלך כי יש סוף ללופ של ההלוואות מוטעית. אם זה היה נכון הרי שהכלכלה היתה קורסת.
בנתוני האינפלציה מהמאה ה19 שאתה הראת חסר לך עוד את ההמשך שמ1913 האינפלציה מאבדת שליטה בעולם -מה קרה ב1913? הוקמה מערכת הפד שהיא מנהיגה את שיטת יחס הרזרבה כפי שמתואר בכלכלה האמיתית. אם תכנס לאתר positive money הם מביאים שם הוכחות של בנקאים וכלכלנים חלקם מתוך הבנק המרכזי של אנגליה שבהם הם מוכיחים שהיום אין לבנקים (לפחות באנגליה) אפילו את המגבלה של יחס הרזרבה.
 
 
 
 
לא ברורה לי נקודה שציינת בטור
14/10/2012
נכתב על ידי ערן


ציטוט מהכתבה:
"העולם שקוע עמוק בתוך חוב, רובו לבנקים.... הקיצוצים הנרחבים שבנוקטות ממשלות בעוד הן מזרימות בעזרת בנקים מרכזיים הקלות כמותיות (בצורה של הדפסת כסף) - פשוט לא עובדים. במקרה הטוב הצמיחה בכלכלות המערב הולכת וקטנה, ובמקרה הרע - כמו ביוון, אירלנד, פורטוגל, ספרד ומדינות אחרות - הכלכלה פשוט הולכת ומתכווצת, עם צמיחה שלילית."

לא ברור למה בעייתי או לא נכון בטענה הזו ?
ההקלות הכמותיות כן לא עובדות וזורמות בדיוק לגופים הכושלים שמטבעם נועדו ליפול ללא ההרחבות האלו.
לא כך ?
 
 
 
 
אורי, חבל שנפלת למלכודת שלהם
14/10/2012
נכתב על ידי אזרח

גם ב"הסבר" שאתה נתת, כמות הכסף הולכת ועולה בלי שום בסיס ממשי: מ 100 ש"ח "אמיתיים" הגעת לכך שלבנקים יש "בקופה" 31,211 ש"ח, ושהם הלווה 520,185 ש"ח, שאלו כבר מספרים אבסורדיים שלמעשה "מוכיחים" את הטענה שלהם שהבנקים הם שמייצרים כסף, אבל יותר גרוע - אלו עדיין מספרים שימשיכו לגדול מסיבוב לסיבוב עד אינסוף.

הטעות היא, שכשאתה מפקיד בבנק 100 ש"ח, הוא לא שומר את מלוא ה 100 ש"ח ומלווה 1666 ש"ח, הוא לא יכול לעשות את זה, כי הוא לא מייצר כסף ולא יכול להלוות כסף שאין לו.
מה שבאמת קורה כשאתה מפקיד בבנק 100 ש"ח, זה שהוא שומר 6 ש"ח מתוכם, ומלווה 94 ש"ח. אם הם יופקדו בבנק אחר אז הוא ישמור 5.64 ש"ח (6% מ 94) מתוכם וילווה 88.36 ש"ח (94% מ 94), וכך הלאה.
באופן זה, גודל ההלוואה וההפקדה בכל סיבוב הולך וקטן, ולא הולך וגדל כמו בדוגמא שלך, ומתקבל טור שגם אחרי אינסוף איברים מתכנס לערך סופי (1666 ש"ח בהפקדות ו 1566 ש"ח בהלוואות) ולא מתפוצץ לאינסוף...
 
 
 
 
אני חושב ששני הצדדים פה לא מבינים מהי יצירת כסף
14/10/2012
נכתב על ידי יוסי

ושוב אני ממליץ לקרוא את מוראי רוטברד.

חוזר בפעם השניה:
נניח שבבנק מופקדים 100 ש"ח מזומן (בלבד).
הבנק יכול להלוות כנגדם 900 ש"ח למי שהוא רק ירצה.
900 הש"ח האלה פשוט יווצרו מהאוויר,
והם יהיו רק רישום בספרי הבנק (ולא כסף מזומן).

כלומר זה ייראה כך:
נכסי בנק:
-100 ש"ח מזומן
-900 ש"ח הלוואות (זה נכס, שכן הלווים צריכים לשלב כסף לבנק)
התחייבויות הבנק:
-100 ש"ח עו"ש למפקיד הראשון (זאת התחייבות, כי הבנק צריך לתת את הכסף הזה)
-900 ש"ח עו"ש ללווים (זאת התחייבות, בדיוק באותה צורה)

עכשיו אני רוצה להדגיש:
אין שום צורך שהכסף "יסתובב", והבנק "ישאיר" אצלו רק 10% וכל מיני דברים כאלה. לחלוטין אין שום צורך!
למה אתם מתעקשים לחזור לזה שוב ושוב?

מספיק שהבנק מחליט להלוות את הכסף בלי שהוא באמת קיים במאזנים שלו.

כמובן שבימינו הבנקים נמצאים באופן תמידי על גבול הניפוח האפשרי ולכן הם לא באמת מדפיסים כסף חדש, כמו שנאמר כאן,
אבל זה בלי קשר...
 
 
 
 
יוסי, לפחות מגיב אחד כאן מסכים עם מה שכתבת
14/10/2012
נכתב על ידי focus

וזה אני...

* בהנחה שאינך מכחיש שגם הבנק המרכזי מייצר כסף
* בהנחה שאינך מכחיש שגם התרחיש האיטרטיבי יכול להתרחש

הערה: אני מסכים אתך שבדוגמה שנתת הבנק המסחרי מייצר כסף.
מה לגבי מקרה שונה מעט, בו סכום של 100 שקל מופקד בבנק אבל לא שוכב בעו"ש אלא "נסגר" בפיקדון לשנה (אין אפשרות לפדיון מוקדם), והבנק נותן למישהו אחר הלוואה באותו סכום ולאותה תקופה?

כלומר זה ייראה כך (אני מניח):
נכסי בנק:
-100 ש"ח מזומן
-100 ש"ח הלוואה לשנה (זה נכס, שכן הלווה צריך לשלם כסף לבנק)
התחייבויות הבנק:
-100 ש"ח פיקדון לשנה למפקיד הראשון (זאת התחייבות, כי הבנק צריך לתת את הכסף הזה)
-100 ש"ח עו"ש ללווה (זאת התחייבות, בדיוק באותה צורה)

אני סבור שבמקרה שתיארתי הבנק *לא* מייצר כסף אלא מלווה כסף קיים, כלומר, מתווך בין החוסך ובין נוטל ההלוואה, מבלי לייצר כסף חדש (אני לגמרי בעד).

מעניין אותי לשמוע את דעתך לגבי המקרה שתיארתי.
 
 
 
 
יוסי, אתה צודק בעקרון, רק תיקון קטן לדוגמא שלך...
14/10/2012
נכתב על ידי אילון

מה שבת'כלס קורה הוא שבהחלט הבנק יוצר עוד כסף בשלב הראשוני, אבל ברגע שמקבל ההלוואה יפקיד את הכסף בבנק אחר, הבנק הראשון יצטרך להוריד מהרזרבות שלו על מנת לשלם לבנק האחר.

אז בדוגמא שלך, אם בנק פועלים קיבל 100 ש"ח של רזרבות אבל נתן הלוואה על 900 ש"ח, אז ברגע שה-900 ש"ח יופקדו בבנק דיסקונט, לבנק הפועלים לא יהיה מספיק לתת לבנק דיסקונט (כי הוא יכול לנקות רק מ-100 ש"ח של רזרבות).

לכן, הדוגמא האמיתית היא שבנק הפועלים אכן יוצר כסף מהאוויר כמו שאמרת, אבל הוא לא יוצר 900, אלא 94 בלבד (בהתעלם מדרישות הלימות הון ועוד כל מיני פקטורים).

עכשיו בנק דיסקונט יעשה אותו דבר וכו'... כך שהמערכת בסופו של דבר לא תוכל להגיע ליחס של יותר מ-6% רזרבות לחשבונות עו"ש.
 
 
 
 
אוי איזה סלט, לא הבנתי כלום
14/10/2012
נכתב על ידי Zak

קראתי את הכתבה בכלכליסט ויצאתי מבולבל. באתי לקרוא את הפירוש כאן, ויצאתי עוד יותר מבולבל. מישהו מוכן להסביר בצורה ברורה? הכל ברור עד לנקודה הקריטית שבה מתחרבש.

אז בוא ונראה:

1. הבנקים מלווים בריבית כדי להרוויח. ככל שילוו יותר, כך ירויחו יותר. עד כאן הכל ברור.

2. מה שמגביל את את הבנקים להלוות כספים בלי סוף, זה יחס הרזרבה. הם חייבים לשמור אצלם לפחות 6 אחוז מערך ההלוואה. גם זה ברור.

3. ה 6 אחוז שהבנקים שומרים אצלם כרזרבה הם לא בהכרח כסף מזומן - הם יכולים להיות גם נדל"ן, אג"חים, מניות ושאר ירקות. וכאן מגיע הקטע שאני לא מבין...

4. אם הבנק מלווה לאזרח פרטי כלשהו כסף, האם את הסכום שהוא הלווה הוא יכול לרשום בתור רזרבה??? זאת השאלה שאני מנסה להבין. זאת אומרת, אם הבנק הפרטי קיבל 100 שקלים מבנק ישראל, הלווה לאליהו 1666 שקלים - אזי האם עכשיו הרזרבה שלו היא 1666 והוא יכול להלוות הלאה כספים רבים יותר לפי הרזרבה המנופחת? אני הדיוט מושלם בכלכלה אבל הדבר נשמע הגיוני - הרי אם סחורות, נדל"ן או מניות ניתן לרשום בתור רזרבה, למה הלוואות לאנשים פרטיים לא?

 
 
 
 
לזק
14/10/2012
נכתב על ידי focus

נקודה 3 שגויה בעליל. רזרבה נועדה לספק מענה לבקשה של הלקוחות למשוך כסף מזומן או להעביר מזומן לבנק אחר. לצורך זה הרזרבה חייבת לכלול אך ורק נכסים נזילים מאוד ובטוחים מאוד.

בדרך כלל הרזרבה של בנק מסחרי כוללת אך ורק (1) מזומן בכספת; (2) כספים שהבנק המסחרי הפקיד בבנק המרכזי.
(אפשר להתייחס לבנק המרכזי כאל כספת ואז זה נהיה ברור).

נדל"ן?? מניות?? אג"ח?? (לגבי אג"ח ממשלתי אפשר אולי להתווכח).

ולכן ברור גם שנקודה 4 שגויה בעליל. כספים שלקוחות חייבים להחזיר לבנק (בעוד שנה נניח) אינם יכולים להחשב חלק מהרזרבה. הם גם לא נזילים, וגם מסוכנים.

לגבי נקודה (2), יחס הרזרבה אכן מהווה מגבלה על היקף ההלוואות אבל הוא רק אחת מהמגבלות שקיימות. מגבלה חשובה נוספת ואולי אף אפקטיבית יותר היא דרישת הלימות ההון.
 
 
 
 
אג"חים ונכסים ספציפיים נחשבים לצורך הלימות ההון:
14/10/2012
נכתב על ידי אילון

 
 
 
 
זק - בשבילך
14/10/2012
נכתב על ידי שאול

ובניסיון להבהיר מתי מעט מהסלט. ובגלל שבעקבות הכתבה הארורה הזו כמה חברים ביקשו ממני הסבר - אז כתבתי הסבר, ואני מקפייסט אותו לכאן. צר לי על האורך.

מחזה בשלוש מערכות. נתחיל מעולם בלי בנק מרכזי ובלי בנקים מסחריים. אחר כך נכניס לסיפור בנקים מסחריים, ונראה מה הם עושים. אחר כך נוסיף בנק מרכזי - ונראה מה הוא משנה. רק דגש קטן - זה לא מתיימר להיות תיאור היסטורי של התפתחות הכסף (למרות שנדמה לי שהוא לא רחוק מאד מתיאור הסטורי). זה מבנה לוגי של ההסבר. יאללה.

1. אין בנקים מסחריים. אין בנק מרכזי. אנשים צריכים לקנות ולמכור מיני מוצרים ושירותים. מעבר לרמת התפתחות מאד בסיסית, סחר חליפין הופך להיות אפשרות לא ריאלית. אנשים מאמצים אמצעי תשלום. זהב, מלח, סיגריות - משהו - ומשתמשים בו כדי להקל על ביצוע העסקאות. לא עוד אם אני כוורן, אני צריך לחפש כל פעם מישהו שרוצה דבש. אין בסיפור שלנו בנקים, ובטח שלא בנק מרכזי. כל תשלום מתבצע באמצעות מטבע זהב אמיתית מאד או גושי מלח. אין "כסף דמיוני".
עוד דבר שאין כאשר בין בנקים בעולם הוא תיווך פיננסי. מה זאת אומרת? אני רוצה להקים עסק חדש, וצריך הלוואה. התחתנתי ואני רוצה לבנות בית, אבל אין לי מספיק כסף. אין לי בנק ללכת אליו. אני צריך ללכת למצוא מישהו, שיש לו עכשיו מטבעות זהב מתחת למזרון, ולבקש ממנו הלוואה. אולי אני אצטרך ללכת להרבה אנשים. והם מן הסתם יבקשו ריבית על הכסף - ריבית קדמה לבנקים באלפי שנים. זה מסורבל מאד. להלוואות גדולות אני אצטרך למצוא אולי איזה 100 אנשים ולחתום עם כל אחד הסכם נפרד. יותר גרוע אולי אנשים רוצים לתת הלוואות רק לשנה, ואני צריך הלוואה לחמש שנים - אז כל שנה אני אצטרך לעשות את הסיבוב מחדש. בלאגן טיכו. ופה אנחנו מגיעים לשלב 2, ויוצרים בנקים מסחריים.

2. הכל אותו דבר, רק שקם מישהו שאומר - אני, המקצוע שלי בחיים יהיה לתווך את עסקאות ההלוואה האלו. יש לך מטבעות זהב שאתה רוצה לשמור לפנסיה? במקום לוותר על ריבית ולשים אותם במזרון, או לרוץ לחפש לך-תדע-כמה אנשים שרוצים הלוואות (ואז לעשות את זה שוב כל שנתיים), תלווה לי את הכסף לכמה זמן שאתה רוצה, ון לי לשבור את הראש למי אני מלווה.
מהצד השני, אתה צריך הלוואה? במקום לרוץ לחפש 100 איש שמוכנים להלוות לך, ולתקופה המתאימה, ולעשות דיל עם כל אחד בנפרד - אני אתן לך הלוואה. מאיפה אני אביא את הכסף? תן לי לשבור את הראש על למצוא מספיק חוסכים לתקופות המתאימות.
ממה אני אחיה? פשוט. הלוואות שאני לוקח, אני משלם עליהם 2% ריבית, הלוואות שאני נותן 4% ריבית. אם מישהו יכול לעשות את זה עם פערי ריבית קטנים יותר - הוא מן הסתם ידחק אותי מהשוק. אחלה סידור. הרבה פחות כאב ראש. הרבה פחות סיכון לכל הצדדים. כולם מרוצים. עכשיו, שלב 2.5

2.5 כאמור, חלק חשוב בתפקיד של הבנקים הוא התאמת מה שנקרא maturity. הרבה אנשים מלווים לבנקים (יעני חוסכים) לתקופות קצרות, או שהם יכולים פתאום, על קריזה, לרצות את הכסף חזרה. לעומת זאת, הרבה מהלווים מהבנקים לווים לטווח ארוך (תחשוב משכנתא, או כמה זמן עבר עד שאמאזון התחילו להחזיר הלוואות) . בגלל שהבנק לא יכול, ואולי לא רוצה, להגיד ללקוחות שפתאום רוצים את הכסף חזרה - "לך תחפש. דבר איתי כשהבנאדם שלקח ממני משכנתא יסיים להחזיר", הם לא מלווים את כל הכסף שהם קיבלו ממפקידים. הם שומרים קצת אצלם, למקרה שכמה מפקידים ירצו את הכסף חזרה מוקדם. כמה שומרים? תלוי בסוג ההפקדה. מתוך הכסף שלך בעו"ש חלק גדול מאד נשאר בכספת של הבנק. לעומת זאת אם פתחת תכנית חיסכון לעשר שנים, חלק גדול יינתן כלהוואות.

עכשיו, לפני שאנחנו עוברים לאיך זה "יוצר כסף מאויר", תן לי להתעכב פה על איזה נקודה. זה שהבנקים מלווים הלאה את הכסף שאתה הלווית להם, זה לא הוקוס פוקוס, ולא רמאות. זה כל הקטע! זה יעודם בחיים! לחסוך לך (וללווה) את הצורך למצוא אחד את השני, ולתווך בין המון חוסכים והמון לווים, ובדרך, לאפשר פיזור סיכונים, והתאמת משך ההלוואות, וכל מיני כאלה. בנקים זה לא כספת. כספת לא יכולה לשלם לך אגורה של ריבית. זה שהבנקים לא משאירים אצלם את הכסף זה בדיוק כל הקטע של בנקים. זה לא חשיפת הקונספירציה הגדולה. זה סיבת הקיום של בנקים. הלאה.

נניח שבעולם ללא בנקים היו רק 100 מטבעות זהב. לצורך פשטות, נניח שיש רק בנק אחד (לא כל כך משנה לעניינו, למרות שכן משנה לעניינים אחרים). עכשיו נניח שבסוף יום עבודה מפרך, כל מי שיש בידיו מטבע זהב הפקיד אותו בבנק, ובתמורה קיבל מהבנק פתק שעליו כתוב - "מי שימסור לבנק פתק זה, יקבל בתמורה מטבע זהב". עכשיו, הפתק הזה יכול בעצמו לשמש אמצעי תשלום. מה ההבדל בין לתת מטבע זהב ממש ללתת פתק שמזכה את בעליו במטבע זהב? במקום 100 מטבעות זהב, יש 100 פתקים שמזכים את מחזיקיהם במטבע זהב.
עד כאן התהליך תמים, אבל עכשיו הבנק מלווה חלק מהכסף שהופקד אצלו (וחלק הוא שומר אצלו למקרה שמישהו יבוא עם פתק וידרוש מטבע זהב). אז עכשיו יש 100 פתקים שיכולים לשמש בתור אמצעי לחליפין, ועוד מסתובבים 90 מטבעות זהב שהבנק הלווה. בסוף היום הבא, 90 המטבעות יופקדו שוב בבנק, תמורת 90 פתקים, וכן הלאה, עד שבסוף כל 100 המטבעות יהיו בבנק, ובחוץ יסתובבו 1000 פתקים.
כמובן, וזה קטע קריטי, כמות אמצעי התשלום לא קובעת את כמות העושר האמיתי. זה רק השמן בגלגלים של המערכת (ולדעתי לפעמים אפשר לעשות, מעט שימוש בכמות השמן כדי לזרז את המערכת. אנשים סבירים יכולים לא להסכים בנושא. לא חשוב כרגע). אבל מה שחשוב - זה עושה את החיים קצת יותר קלים, כי אם יש לך מה למכור, או רצון לקנות, פחות סביר שחוסר באמצעי תיווך הוא מה שיעצור אותך. אבל חוץ מזה - אין הבדל עקרוני.

אין שום דבר אפל או מסתורי בסיפור הזה. בסך הכל יש עכשיו יותר אמצעי תיווך בעסקאות. זה לא יוצר יותר עסקאות (זה כן, מן הסתם משנה את המחירים). זה לא יוצר את הצורך לחסוך או את הצורך ללוות. זה לא יוצר מוצרים ולא שירותים. זה לא כסף ששייך לבנק. זה בסך הכל מאפשר שעל בסיס מעט זהב, ייווצרו הרבה אמצעי תשלום. אין שום הבדל עקרוני בין מה המתואר כאן, למה שתואר בסעיף 1, חוץ מזה שהחיים הרבה יותר קלים לכולם.

3. בנק מרכזי - במקום שמטבע זהב יהיה יחידת התשלום בבסיס המערכת, הממשלה מדפיסה שטרות - ומתחייבת לשני דברים: שהשטרות האלו יהיו קבילים לצורך תשלום מיסים, ושבתי המשפט של המדינה יכירו בשטרות האלו כאמצעי לגיטימי לסילוק חובות. עכשיו אין לי כוח לכתוב את הכל מחדש, ומן הסתם לך אין כוח לקורא, אבל את כל נקודה 2+2.5 אפשר לספר עכשיו מחדש רק במקום עם מטבע זהב, עם שטרות שהמדינה הדפיסה.

מה שחשוב הוא תמיד להשוות את המצב למצב מספר 1. הלוואות, ואף ריבית, היו קיימות לפני בנקים, ובלעדיהם. תשלום היה קיים לפני בנקים ובלעדיהם. כל מי שרוצה להסביר לי את הקונספירציה הנוראית של המערכת המוניטרית - אני מוכן להקשיב - אבל כדי לשכנע זה צריך להיות הסבר מה שונה עקרונית במערכת 3 או 2 לעומת המערכת בנקודה 1.

עוזר?

(בשולי הדברים, יש כמובן הרבה מה לדבר על על כך שבניגוד למטבעות זהב שכמותם יחסית קבועה , ונקסעת על ידי כוחות די חיצוניים, יש הרבה מאד גמישות למדינה בשאלה כמה שטרות להדפיס. אבל זה לא עקרוני לענייננו כאן.)
 
 
 
 
שאלה לאיילון
14/10/2012
נכתב על ידי שאול

איך נחשבים?

מה זאת אומרת נחשבים?

הלימות הון של הבנק היא התשובה לשאלה "כמה מתוך כלל הכסף שהבנק גייס הוא גייס באמצעות חוב (ממפקידים למשל, או מלקיחת הלוואות מגופים אחרים), וכמה כסף הוא גייס באמצעות הנפקת מניות"

איך כמות או אופי הנכסים של הבנק "נחשבים" לצורך התשובה לשאלה הזו? הנכסים הם "לאן הכסף הולך". הלימות ההון היא "מאיפה הכסף הגיע".

הנכסים שהבנק קונה - אג"ח, אג"ח ממשלתי, מכסים ספציפיים - יו ניים איט, הם לא חלק מההון של הבנק. זה טעות מאד יסודות לספור אותם כחלק מההון של הבנק. זה לבלבל בין צד הנכסים לצד ההתחיבויות. הבנק לא יכול "להחזיק את ההון באג"ח ממשלתי" זה משפט חסר משמעות. אין משמעות לדיבורים על "איך הבנק מחזיק את ההון". אין דבר כזה "להחזיק את ההון". דיברנו על כל זה...

(מדיון שהיה לנו פה בעבר - מה הם הנכסים שהבנק מחזיק, משפיע על מהי דרישת הלימות ההון. כשהבנק קונה נכסים מסוכנים יותר, הוא נדרש להלימות הון גדולה יותר. אבל זה לא מה שהתכוונת, לא?)
 
 
 
 
לשאול- הסבר שלך לא בהכרח נכון
14/10/2012
נכתב על ידי עמית

כל עוד מדובר על מטבעות זהב, ובהנחה שהבנק שומר 10%, אז המקסימום שהוא יכול להלוות מ-100 מטבעות זה רק 90 מטבעות.

אבל כשמדובר על כסף פיאט, ברגע שלבנק יש 100 מטבעות, הוא יכול להלוות 900 מטבעות מידית ועדיין הוא ישמור על הרזרבה של 10%. משום שהמטבעות לא פיסיים, הם למעשה רק רשומה במחשבי הבנק.

השאלה היא האם לבנק המסחרי מותר להדפיס כסף? או שהוא רק מתווך ומעביר ממלווה ללווה. Positive money וכן בסרטון money as debt טוענים שלבנק מותר להדפיס כסף.

http://www.youtube.com/watch?v=rC720Cl3N-0
http://www.positivemoney.org.uk/

לעומת זאת ג'י אדוארד גריפין (the creature from Jekyll island), וכריס מרטנסון (Crush course), טוענים שהבנק רק מתווך.

לי נראה שלבנק היום מותר להדפיס כסף.

חומר למחשבה.

עמית.
 
 
 
 
עוד נקודה
14/10/2012
נכתב על ידי עמית

למערכת הבנקאית היום יש שתי מגבלות - יחס הרזרבה שתואר לעיל, ויחס הלימות הון.
מה שמגביל את המערכת את כמות ההלוואות בישראל היום (להבנתי) הוא יחס הלימות הון, ולא יחס הרזרבה.
יחס הלימות ההון מבוסס על נכסים של הבנק, ולא להפקדות שהופקדו בו. כך שכל הדיון על 100 שקלים שמופקדים ו-94 שקלים שעוברים הלאה כלל לא רלבנטי, ככל הנראה.
 
 
 
 
תשובה לעמית
14/10/2012
נכתב על ידי שאול

השאלה שלך במקום, אבל התשובה היא חד משמעית. הבנק הוא רק מתווך. הרבה לפני שמגיעים ליחס רזרבה ויחס הלימות הון - הבנק לא יכול להלוות כסף שאין לו. זו תהיה פשוטה כמשמעה - הונאה. מיידוף. פונזי.

אם הבנק מקבל 100 שקל, וזה כל מה שיש לו, והוא מלווה 900, יחס הרזרבה הוא הדבר האחרון שצריך להטריד אותו. הוא פשוט לא בנק, אלא מפעל הונאה. בנקים לא יכולים לעשות את זה, והם לא עושים את זה. כמו שאמרו פה - בנק חייב מאזן מאוזן. סכום ההלוואות שהבנק נותן שווה לסכום הפקדונות+הון עצמי.

זה שהבסיס המוניטרי הוא 100, ושהאופן שבו המערכת עובדת יוצר מצב שבו סך אמצעי התשלום הם יותר מזה, לחלוטין לא אומר שהבנק יכול להלוות יותר כסף ממה שהוא קיבל. זו הטעות המרכזית במאמר המקורי בכלכליסט, ואצל האנשים שהוא מדבר איתם.
 
 
 
 
לשאול
14/10/2012
נכתב על ידי מיכאל

סליחה, באמת אני לא מבין, בדוגמא זנתת בצעד 2.5, יוצא שיש 1000 פתקים ו מאה מטבאות, אזי סכום כל הכסף בעולם הוא 1100 מטבאות. איך זה ייתכן עם התחלת עם 100 מטבאות?
 
 
 
 
ותשובה לעוד נקודה
14/10/2012
נכתב על ידי שאול

אני ממש תמה מאיפה מגיע הבלבול העמוק הזה בנוגע ליחס הלימות הון.

יחס הלימות ההון נוגע לנכסים רק באופן עקיף. יחס הלימות ההון נוגע ישירות להתחיבויות - לא לנכסים. בדילוג על דקויות שלא משנות כלום, יחס הלימות ההון מגדיר כמה מהכסף שהבנק מגייס צריך להגיע מהנפקת מניות של הבנק (הון עצמי) וכמה מגיוס חוב (ממפקידים ואחרים). זה הכל.
 
 
 
 
לשאול ..המערכת הבנקאית היא באמת הונאה
14/10/2012
נכתב על ידי אודי

קבוצת חוקרים בדרום אפריקה שחקרה כיצד המערכת הבנקאית עובדת מצאה שהבנק אכן מייצר כסף מכלום ולכן הגישה השנה תביעה נגד הבנקים הגדולים שם והבנק המרכזי.. הם טוענים שבאותה שיטה פועלים כל הבנקים בכל העולם.
ממליץ לך לראות את הראיון עם אחד התובעים בCNBC (פחות מ8 דקות)
http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=UlHuJI5-PNc
 
 
 
 
תשים לב מה החוקר אומר בעיקר מדקה 3
14/10/2012
נכתב על ידי אודי

 
 
 
 
לאורי רדלר
14/10/2012
נכתב על ידי עמית

העלת מספר נקודות מעניינות. אבל בעיני יש שתי נקודות אליהן לא התייחסת -
1) כשכל הכסף מבוסס חוב, כל יחידת כסף נושאת ריבית, ואת הריבית יש לשלם. כלומר לאורך זמן יש לייצר כסף בפרופורציה לריבית הנהוגה. זה מבטיח גידול אקספוננציאלי בכמות הכסף. לעומת זאת הפעילות הכלכלית אינה גדלה אקספוננציאלית. זה מבטיח שכמות הכסף תגדל בקצב הולך וגובר ביחס לכמות המוצרים. דהיינו היפר-אינפלציה אימננטית במערכת כזו.
2) כשבנק מלווה כסף הוא מייצר את הקרן אבל לא את הריבית. הריבית משולמת מהלוואות חדשות שמיוצרות עד למועד החזרת ההלוואה.
בעולם כזה, ישנו מחסור מתמיד בכסף. מחסור בעל השלכות פסיכולוגיות ומכאן גם פיזיות ניכרות. מדוע כסף צריך להיות תמיד במחסור?


בברכה.
 
 
 
 
לשאול .. המתנגדים לשיטה המוניטרית טוענים את הדברים הבאים
14/10/2012
נכתב על ידי אודי

1. מדוע רק הבנקים שהם גוף פרטי למטרות רווח יכולים לייצר כסף? למה יש להם מונופול?
2. מדוע אם מישהו רוצה להשתמש בכסף שאינו מגובה בחוב הוא לא יכול לעשות זאת או יותר נכון אסור לו לעשות זאת?
3. מדוע המדינה לא יכולה לייצר את כספה אלא רק יכולה ללוות אותו מגופים פרטיים?
4. מדוע הבנקים מלווים את כספי בלי לקבל ממני אישור?
 
 
 
 
לשאול התייחסות
14/10/2012
נכתב על ידי עמית

לגבי ההלוואה של 900 שקלים מ-100 שקלים, לפי positive money זה מה שמבוצע בבריטניה (ועושה רושם שהם חקרו את העניין לעומק שם). כך שהתשובה אינה חד משמעית.

לגבי יחס הלימות הון -
"הבלבול העמוק" הזה מגיע ישירות מהמסמכים של בנק ישראל:
"הונו של תאגיד שעליו חלה הוראה זו לא יפחת מ-%9 מהסיכום המשוקלל של רכיבי הסיכון בנכסיו המאזניים ובסעיפים חוץ-מאזניים."
http://www.bankisrael.gov.il/deptdata/pikuah/nihul_takin/311.pdf
רכיבי הסיכון מהמסמך:
"היתרות של כל הנכסים הכלולים במאזן והסעיפים החוץ מאזניים, כשהן משוקללות לפי דרגות סיכון אשראי"
אם תמשיך לעיין תגלה שנכסים הם חובות לבנק והלוואות שונות (אם כי לא כל ההלוואות שנתן הבנק).
 
 
 
 
אני באיזור הדמדומים
14/10/2012
נכתב על ידי שאול

כמה מילים בקיצור - הבלוג הוא של אורי, ואני משאיר לו להתמודד עם הכאב ראש.

1. בנקים לא "מדפיסים כסף". התהליך של התיווך הפיננסי שהבנקים מבצעים מייצר יותר אמצעי תשלום. זה, כלשעצמו, לא מקנה לבנקים שום יתרון. זה, כשלעצמו, לא משנה המון. אם זה לא היה קיים, פשוט היה צקיך להדפיס הרבה יותר כסף. מה שמביא לבנקים רווח, זה התיווך הפיננסי. לקחת הלוואות בריבית נמוכה, ולהלוות בריבית גבוהה. אתה רוצה גם? תקים בנק.

2. לא הבנתי את הטענה. כל אחד רשאי לקבל כתשלום מה שבא לו. אתה רוצה זהב? קח זהב. אתה רוצה עורות עיזים? לך על זה. אני בכלל לא מבין את כל הפאניקה על כסף שתלוי בחוב. יש מערכת תיווך פיננסי. יש אנשים שרוצים ללוות, ומוכנים לשלם על כך ריבית. יש אנשים שרוצים לחסוך, ומעוניינים לקבל על כך ריבית. מסתבר שהתהליך הזה יכול לשמש גם להגדלת כמות אמצעי התשלום. מה החשש? מה הפאניקה? איפה ההיפר אינפלציה שכל הזמן היא בלתי נמנעת?

3. לא הבנתי. אתה מתכוון ליצירת ערך, או להדפסת מטבע? אם להדפסת מטבע - רק למדינה מותר. אם אתה מתכוון למקורות אמיתיים - המדינה יכולה לגבות מיסים, היא יכולה להיות בעלים של אמצעי ייצור, והיא יכולה ללוות כסף מאנשים פרטיים. כל מדינה - שתעשה מה בראש שלה. מה זאת אומרת "רק יכולה ללוות"

4. כשאתה מפקיד את הכסף בבנק אתה נותן אישור שהבנק ילווה אותו. איך לדעתך הבנק יכול לתת לך ריבית אם לא על ידי כך שהוא ילוה את הכסף הלאה?


עמית - עם כל הכבוד לפוזיטיב מני, זה חרטוט. אם הבנקים יכולו לעשות את זה אז:
1. זה היה תהליך שהולך וגדל, וגדל מהר מאד. בפועל, התהליך מתכנס. כמות הכסף גדלה, ולעתיים ממשלות מדפיסות עוד כסף, אבל על בסיס מוניטרי נתון אין כל הזמן התפוצצות אינסופית של אמצעי תשלום. אילו זה היה כך, 100,000 דולר מודפסים היו הופכים לתמ"ג העולמי אחרי משהו כמו ארבעה סיבובים. בפועל, גם אחרי אינסוף סיבובים, אם בקושי מגיעים למיליון.

2. הבנקים היו נכנסים לכלא. המאזן של בנק צריך להיות מאוזן. הו מגבלה הרבה יותר בסיסית מיחס הרזרבה.
 
 
 
 
על יחס הלימות הון
14/10/2012
נכתב על ידי שאול

מאוד בקיצור, ופעם אחרונה:

יחס הלימות הון אומר ככה-
על כל נכס שהבנק מחזיק, אנחנו חושבים כמה הוא מסוכן. לפי רמת הסיכון, אנחנו קובעים לבנק מאיפה יבוא הכסף שאיתו הבנק יקנה את הנכס. נכס מסוכן - הבנק מתבקש להשתמש בהרבה כסף שהתקבל מהנפקת מניות, ומעט כסף שהתקבל ממפקידים.
נכס לא כל כך מסוכן - הבנק יכול לשהתמש במעט הון עצמי (שהוא כסף שהתקבל ממכירת מניות, בגדול), והרבה כסף שהתקבל ממפקידים.

אין שום משמעות סבירה לאמירה "הבנק מחזיק חלק מהונו העצמי באג"ח ממשלתי/נכסים ספציפיים". זה ג'יבריש. אין לזה שום תוכן מובן.
 
 
 
 
לשאול... נכון ולא נכון
14/10/2012
נכתב על ידי אילון

מצד אחד, אתה צודק, ואני לא רגע לא מבלבל בין התחייבויות ונכסים

אז מה שקורה הוא שבהחלט כאשר בנק מגייס כסף באמצעות אג"חים, זה מופיע בצד ההתחייבויות שלו, אבל לא בהון העצמי שלו.
אלא שכאן מגיע המפקח ומאפשר לבנקים להשתמש במה שנקרא שטרי-הון, שהם סוג של אג"חים, ולכלול אותם בתור 15% מרובד ההון הראשון (ואחוז גבוה יותר מרובד ההון השני). זה סוג של אגרות חוב מיוחדות (ולכן כתבתי כאן "אגחים ונכסים *ספציפיים*", וכמובן שלא התכוונתי לכל אג"ח).

הנה כתבה מצויינת ומקיפה שעוסקת בכך:
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=80079
 
 
 
 
שים לב... אלו אג"חים שמהווים מעין "תחליף מניות" עבור הבנק
14/10/2012
נכתב על ידי אילון

 
 
 
 
לא מדויק שאול..
14/10/2012
נכתב על ידי אודי

1. בנקים לא מדפיסים - הם מייצרים כסף מחוב (ראה את הסרטון שצירפתי) - תקרא לזה תיווך או איך שתרצה אבל לאף אחד אסור לעשות את התיווך הזה חוץ מלבנקים.
2. אתה לא יכול לשלם מיסים עם זהב או עם עורות של עיזים - הנגיד הוא הסמכות היחידה שיכול לקבוע באיזה מטבע מותר לך להשתמש ובאיזה לא. היפר אינפלציה כבר התרחשה פעם במדינת ישראל ועוד בקרוב ל50 מדינות ב40 השנים האחרונות
3. למדינה אסור להדפיס - לבנק ישראל מותר. המדינה יכולה ללוות מבנק ישראל את הכסף שהדפיס,
4. איפה כתוב שאני מאשר לבנק שילווה את כספי? באיזה מסמך זה מופיע... ?

לגבי התשובות לעמית:
1. התהליך לא יכול להתכנס כי אם זה היה נכון לא היה נשאר כסף בעולם (כי כל הכסף נוצר מחוב ואם החוב לא יגדל לא יהיה כסף להחזיר את הריביות על החובות הקודמים)
2. זה שהמאזן של הבנק מאוזן לא מסביר עדיין מדוע צריך להיות מחסור בסיסי בכסף.
 
 
 
 
הבנתי - טעות שלי
14/10/2012
נכתב על ידי שאול

לא הבנתי את כוונתך בהתחלה. עכשיו אני מבין. הון עצמי אכן יכול להגיע גם מאג"ח, כפי שכתבת.

מודה ועוזב.
 
 
 
 
סבבה, וכמובן שהם אינם "נכסים" עבור הבנק, אלא עבורי כמי שמחזיק בהם
14/10/2012
נכתב על ידי אילון

 
 
 
 
יש לי כפפה לזרוק
14/10/2012
נכתב על ידי יוסי

מי היה רוצה לעזור לי לתרגם את הספר של מוראי רוטברד?
נראה שמדובר בנושא לא מובן...
 
 
 
 
יוסי, אין צורך לתרגם
14/10/2012
נכתב על ידי בתרן

יש צורך ללמוד אנגלית בסיסית. הספרים של רות׳בארד (שהסבר על שיטת הרזרבה החלקית מופיעה ב-4 מהם שקראתי + לא מעט מאמרים שלו) כתובה באנגלית פשוטה וקלה להבנה. בנוסף, אם אפילו אורי רדלר, שהוא אדם אינטליגנטי מאוד שאני גם די בטוח שקרא את הספרים/מאמרים של רות׳בארד שמסבירים בפירוט רב את הנושא, עדיין הצליח להתבלבל לחלוטין בהסבר המוטעה שהוא נתן כאן - אז אין יותר מדי סיכוי שהתרגום של הספר יועיל יותר מדי גם להדיוט הממוצע...
 
 
 
 
גרמניה וחוב
14/10/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

אודי, כמובן שהממשלה הנאצית הדפיסה כסף על בסיס חוב. זה מובן מאליו וגם אוטו נתן כותב זאת (ראו כאן). בפרק על מקורות ההכנסה של הממשלה הנאצית, בתת-הפרק הקרוי "הלוואות" (כלומר, חוב).

שיטת המימון הנאצית הייתה פשוטה מאוד ומחוכמת מאוד, במובן הלא מחוכם של המילה. המשטר הנפיק בשלב הראשון אגרות חוב לטווח קצר, אחר כך המיר חלק מהן לאגרות חוב לטווח ארוך והמשיך להרחיב את הנפקת האגרות לטווח קצר. כשהאגרות הקצרות הגיעו לפדיון, המשטר הנפיק אגרות חדשות לממן את הישנות או המיר אותן באגרות חוב חדשות, הפך את האגרות המירות רק כתשלום עבור מיסים חדשים ולבסוף, בפשטות, המיר את האגרות בנייר שבו צוין שהממשלה חייבת כך וכך - בלי שום התחייבות לפרוע את האגרות.

כדי למצוא קונים לאגרות החוב הממשלה הנאצית אסרה על הלוואות פרטיות, תיעלה את עיקר הרווחים בחברות מסחריות לקניית אגרות חוב, וכפתה על המוסדות הפיננסיים (במיוחד בנקים, מוסדות חסכון ומוסדות אשראי מקומיים) להחזיק את עיקר נכסיהם באגרות חוב ממשלתיות. יותר מאוחר, הנפיקה הממשלה את החוב ישירות למוסדות אלו (שהיו חייבים לקנות אותם) וכדי לממן אותם כפתה על העובדים לחסוך חלק ניכר ממשכורתם במוסדות שמהם שאבה הון באמצעות חוב.

במלים אחרות, לא רק שהמימון היה על בסיס חוב - הוא גם היה על בסיס חוב שלא נפרע. הממשלה הנאצית התנהלה כמו סוג של פשיטת רגל מתגלגלת - מאי-תשלום לאי-תשלום ועד לחדלות הפירעון הסופית.
 
 
 
 
אשראי אינו ייצור כסף
14/10/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

לעמית, כתבת:

למערכת הבנקאית היום יש שתי מגבלות - יחס הרזרבה שתואר לעיל, ויחס הלימות הון. מה שמגביל את המערכת את כמות ההלוואות בישראל היום (להבנתי) הוא יחס הלימות הון, ולא יחס הרזרבה. יחס הלימות ההון מבוסס על נכסים של הבנק, ולא להפקדות שהופקדו בו. כך שכל הדיון על 100 שקלים שמופקדים ו-94 שקלים שעוברים הלאה כלל לא רלבנטי, ככל הנראה.


שני דברים שונים שאין לבלבל ביניהם, כפי שציין שאול. הלימות ההון אינה מגבילה את היקף ההלוואות - היא קובעת את דירוג הסיכון של מרכיבי האשראי השונים ביחס לכלל האשראי. בשיא הפישוט, היא קובעת מה היקף ההלוואות בסיכון נמוך מאוד שהבנק צריך שיהיו לו.

ליוסי, כתבת:

ניח שבבנק מופקדים 100 ש"ח מזומן (בלבד). הבנק יכול להלוות כנגדם 900 ש"ח למי שהוא רק ירצה.900 הש"ח האלה פשוט יווצרו מהאוויר, והם יהיו רק רישום בספרי הבנק (ולא כסף מזומן).



נניח שיש לי מכונית. בא אלי ברנש בשם יוסי ואני מסכים לתת לו לנסוע במכונית במשך שבוע, תמורת התחייבותו לתת לי 900 שקל בסוף אותו שבוע. האם ייצרתי 900 שקל?

לדעתי אתה מבלבל כאן בין "אשראי" ליצירת כסף ובין הרישום השגור במאזני הבנק של נכסים והתחייבויות לסוגיה הרעיונית. כשהבנק מלווה 900 שקל הוא אינו יוצר כסף אלא מעניק אשראי בסיכון.

בוא נמיר, לצורך הנוחות, את הבנק באנשים. לגד 100 שקל שקיבל למשמרת מראובן. ניגש אליו מנשה ומבקש שיעביר לחשבונו, כהלוואה, 900 שקל. לגד אין 900 שקל אלא רק 100 שקל, ולכן הוא ניגש ליהודה בעל הממון ומבקש ממנו שיעביר לחשבונו של 900 שקל. ברור לכל כי בתהליך כאן אין יצירת כסף.

מה ההבדל בין המצב הזה למצב בו בנק מלווה? ההבדל היחידי הוא שהציבור, הבנקים האחרים או מי שזה לא יהיה מעריכים כי הלווה יוכל לעמוד בהתחייבויותיו ולכן מאפשרים לבנק המלווה להמשיך להתגלגל עם היקף אשראי גדול בהרבה מנכסיו. אתה יכול לסבור, ובמידה של צדק, ששיטה כזו מובילה לסיכון גדול מאוד - אבל מה לזה ולייצור כסף?
 
 
 
 
נורה אדומה
15/10/2012
נכתב על ידי סער

מבלי להתייחס לטענותיך כרגע בכלל - צורמים לי מאוד הדברים שאתה אומר על דיסון, והסיבה לכך היא שבכל דיון או מחלוקת, כשמישהו בא ומגחיך את טענותיו של אדם בעזרת נתונים על חייו האישיים(בזמן שההיכרות שלך איתו מינימלית עד לא קיימת), במקום להתייחס בהגיון ובהקשבה לדבריו.. הוא מגחיך גם את הדיון עצמו.
אתה אומר שכל נסיונו מסתכם בשנתיים לימודי כלכלה במקום שקר כלשהו - זה רק מראה על קיבעון מחשבתי. כאילו שרק לימודי כלכלה נחשבים ל"נסיון", מאיפה אתה יודע שהבן אדם הזה לא חופר 6 שעות ביום על כלכלה בכוחות עצמו? ואני מאמין שכן אגב. וכן, יש אנשים שלא רוצים שיאכילו אותם בכפית באקדמיה כמו שאתה אוהב.
 
 
 
 
לאורי ושאול לגבי יחס הלימות הון ועוד נושאים
15/10/2012
נכתב על ידי עמית

במקור שהבאתי בנק ישראל מגדיר באופן מפורש מהו יחס הלימות הון וכיצד מחשבים אותו. במסמך המחייב הבא כתוב שחור על גבי לבן מהו יחס הלימות הון.

http://www.bankisrael.gov.il/deptdata/pikuah/nihul_takin/311.pdf


אנא התייחסו לדברים הכתובים, ואם אתם לא מסכימים הביאו מקורות חזקים יותר. אני לא מכיר דרך טובה יותר להבין את עולם הבנקאות.

כתוב שם במפורש סעיף 5א:
"הונו של תאגיד שעליו חלה הוראה זו לא יפחת מ 9%- מהסיכום המשוקלל של רכיבי הסיכון בנכסיו המאזניים ובסעיפים חוץ-מאזניים."

כתוב גם מהם נכסים. הם כוללים משכנתאות הלוואות שנותן הבנק וחובות לבנק. זה מגביל דה-פקטו את כמות ההלוואות שיכול לתת הבנק. לדוגמא אם ההון המחושב לפי הנוסחא הוא 9 מיליון שקלים, לבנק אסור לתת משכנתאות בערך העולה על מאה מיליון שקלים (לפי יחס הלימות הון של 9%). אני לא מבין למה שניכם מתכחשים להגבלה הזו.
 
 
 
 
לאורי - תשובה לגבי יצירת כסף
15/10/2012
נכתב על ידי יוסי

לא הבנתי את הדוגמא שנתת בסוף ההודעה שלך.

אכן, בהחלט נוצר כאן כסף.

כתבת:
"נניח שיש לי מכונית. בא אלי ברנש בשם יוסי ואני מסכים לתת לו לנסוע במכונית במשך שבוע, תמורת התחייבותו לתת לי 900 שקל בסוף אותו שבוע. האם ייצרתי 900 שקל?"

לדעתי אתה לא מגדיר נכון מהו כסף. כסף אינו רק מטבעות, אלא גם התחייבות של הבנק.
רוטברד מראה בפשטות שרישום עו"ש או מתן המחאה בנקאית הן זהות,
אבל נסתכל על זה כהמחאה בנקאית.
נניח שאתה בא לבנק ומפקיד 100 מטבעות זהב, ומקבל כנגדן 100 המחאות בנקאיות על סך 100 מטבעות זהב. 100 ההמחאות הבנקאיות האלה הן כסף כעת, מכיוון שכולם מתייחסים אליהן כאל כסף.
הן אמנם נייר ולא זהב - אבל הן כסף.
עכשיו הבנק מנפיק עוד 900 ניירות כאלה, "מהאוויר". גם 900 הניירות הנוספים הם כסף, ולא משנה שכרגע אין דרך שבה הבנק יכול לפרוע את ההתחייבות הזאת (בנקודת הזמן הנוכחית).

בקיצור, הנפקת המחאות בנקאיות היא זו שיוצרת כסף, כי ההמחאות האלו הן כסף.

באופן אקוויולנטי, יצירת "פלוס" בחשבון עובר ושב היא גם כן יצירת כסף, אבל ההשוואה ביניהן דורשת חפירה קצת יותר ארוכה מאורך ההודעה פה.
 
 
 
 
לבתרן
15/10/2012
נכתב על ידי יוסי

אנגלית בסיסית היא מחסום משמעותי בדרך לקריאה של חומר כלשהו,
אפילו אם היא פשוטה ומובנת וקלה והכול נהדר,
זה מחסום פסיכולוגי.
השאלה היא האם מטרתך להשכיל את הבורים או רק להתלונן על הבורות\עצלנות\טיפשות של מי שלא מסכים עם דעותיך (מן הסתם גם דעותיי, במקרה הזה).
לגבי אורי, אני לא יודע באמת איך הוא מתבלבל, אבל אני מניח שבכל זאת חלק ניכר מהאנשים ילמדו מזה משהו...
ואני מתכוון ל - mystery of banking
אולי אפילו הפרקים הראשונים שלו
 
 
 
 
לאורי לגבי הכלכלה הנאצית
15/10/2012
נכתב על ידי אודי

אתה שוב ושוב מתעלם מהעובדה שהממשלה הנאצית היא זו ששלטה בבנק המרכזי (בניגוד לים שבו הבנק המרכזי לא כפוף להחלטות ממשלה) מה שאומר שכל ההלוואות מחוב האלה אין להן שום משמעות כמו שאין משמעות ללקחת חוב מעצמך - משמעותן דומה לחלוטין ליצירת כסף לא מחוב.
 
 
 
 
ההנחות הבסיסיות במאמר שגויות
15/10/2012
נכתב על ידי דורון

כתוב:" אין כאן יצירת כסף דמיוני על בסיס כסף דמיוני על בסיס כסף דמיוני: הבנקים תמיד צריכים להחזיק נכסים ממשיים (שטרות כסף, זהב, התחייבויות, בתים, מניות, וכו') ביחס לכלל ההלוואות שלהם. "

טעות ראשונה: הבנקים לא חייבים להחזיק נכס ממשי -גם כתב התחיבות להחזר ההלוואה של הלווה נחשב כנכס של הבנק למרות שאינו נכס ממשי.
כמו כן יש התעלמות מוחלטת מהעובדה שדרך יצירת הכסף שיוצרת אינפלציה תמידית מעוותת וגורמת לניפוח בועות ולעיוות ערך הנכסים שמחזיק הבנק. כלומר הנכס הוא ממשי אבל ערכו דימיוני ומנותק מהמציאות. כך במשך כמעט 100 שנים פעם אחר פעם בנקים עומדים על סף פשיטת רגל כשפתאם "גילו" שהנכסים שברשותם לא שווים דבר או כפי שחשבו. זה נכון למניות, לנדל"ן וכו'

התעלמות נוספת במאמר וזה נושא מרכזי היא העובדה שהריבית שהבנק מבקש לא קיימת מה שיוצר מצב שבו כמות ההלוואות חייבת לעלות באופן מעריכי ולגרום אגב לאותו עיוות בערך הנכסים ולהיפר אינפלציות.
 
 
 
 
לא נכון, דורון
15/10/2012
נכתב על ידי יוסי

כדי לעמוד ביחס הרזרבה הבנקים מוכרחים להחזיק במזומנים
(שטרות של ממש), ביחס המתאים (6% או 10% או כל יחס אחר).

גם אם תאמר בפעם ה-100 שכתב התחייבות להחזר הלוואה הוא נכס מתאים ליצירת גיבוי, זה עדיין לא יהיה נכון.

הנכסים היחידים המותרים כגיבוי הם מזומנים, נקודה.
 
 
 
 
ליוסי..
15/10/2012
נכתב על ידי דורון

 
 
 
 
ליוסי..
15/10/2012
נכתב על ידי דורון

1. ומה עם 94% האחרים? במה הם מגובים? ומה עם ערכי הנכס שמתומחר בצטרה מעוותת בגלל השיטה?
2. בוודאי שכתב התחייבות הוא נכס..
ראה בסרט money as debt המתאר איך מערכת בנקאית עובדת.
ניסית פעם לקבל הלוואה קטנה יחסית של כמה עשרות אלפי שקלים? מלבד חותמת על כתב התחיבות והמשכורות שהראתי לא ביקשו ממני דבר.
3. ומה עם הריבית? איך זה מסתדר עם התאוריה שלך?

אגב שטר נייר (כסף) הוא אינו נכס ממשי.. הוא בסך הכל שטר חוב שאתה יכול להמיר אותו לנכסים ממשיים.. קצת סותר את מה שנאמר בכתבה.
 
 
 
 
דורון, כל התגובה שלך היא סלט אחד גדול
15/10/2012
נכתב על ידי יוסי

ה-100% כולו מגובה רק ב-6% של מזומנים אמיתיים.
כנגד ה-94% האחרים יש הלוואות שיוחזרו יום אחד,
אבל הן לא זמינות כרגע.
בדיוק בגלל זה זה נקרא שיטת הרזרבה ה*חלקית*, בגלל ש*אין* רזרבה לכל הכסף.

ניכר מההודעה שלך שאתה לא יודע כמעט שום דבר על המערכת הבנקאית,
אני מציע לך להתחיל מקריאה של הערכים הרלוונטיים בויקיפדיה
כדי להבין על מה מדובר,

זה פשוט יהיה ארוך מדי להסביר לך כאן כל דבר ודבר...

ובקשר לשטר מזומן כנכס, ההבחנה האם מדובר בנכס אמיתי
או בקשקוש, לא רלוונטית כאן.
 
 
 
 
עדיין לא ענית לי על השאלה..
15/10/2012
נכתב על ידי דורון

יוסי,
תודה על ההמלצה להעשיר את הידע שלי אבל אתה לא עונה לעניין שוב אני שואל:
עדיין לא הסברת איך כל ההלוואות יוחזרו בשיטה בה כל הכסף מיוצר מחוב אם כל ההלוואות נושאות ריבית והריבית לא קיימת?

אם תחקור את זה אולי תבין את גודל הבעיה של המערכת הנוכחית
 
 
 
 
לדורון, אני לא מציע לך "להעשיר" את הידע שלך
15/10/2012
נכתב על ידי יוסי

אני מציע לך לרכוש ידע, מכיוון שאין לך יותר מדי ממנו.

בקשר לשאלתך בהודעה האחרונה, זאת שאלה שהטרידה אותי הרבה זמן
ועד היום אין לי תשובה מדוייקת. אני עוד חושב על זה,
הרחבה של כיווני המחשבה תגרור הודעה ארוכה.
וכל זה לא קשור לכך שאתה עושה סלט מכל מושג אפשרי בערך.
 
 
 
 
ועוד תוספת - לדורון
15/10/2012
נכתב על ידי יוסי

בכל מקרה, כל הכלכלנים שבאים מהאסכולה האוסטרית סבורים
שבנקאות רזרבה חלקית (אשר מגובה בבנק מרכזי) - השיטה הקיימת
- מהווה את ה-גורם,
ב-ה"א הידיעה, לתנודות הכלכליות החריפות הידועות
בשם "מחזור העסקים",
שדומות למה שאתה אומר על ריבית.
כלומר כמות הכסף מתנפחת ומתנפחת כדי לשמור על עליה בביקושים
(וגם כדי להחזיר ריבית, מן הסתם) עד שאי אפשר לנפח אותה יותר,
ואז יש מיתון.

הטענה של אנשי "כסף אמיתי" מהווה איזשהו עיוות של חובבנים חסרי הבנה של הטענה האוסטרית המקורית. אני לא יכול להסביר לך מעבר לזה.
 
 
 
 
תוספת אחרונה
15/10/2012
נכתב על ידי דורון



און.. אז אנחנו מסכימים שהמערכת הזו מובילה אותנו לקריסה.. כי מיתון לא יכול להמשך זמן רב שכן הוא יגמור את הכלכלה ולכן מיד נענה עלידי בנקים מרכזיים בהדפסת כסף שמובילה בסוף להיפר אינפלציה ושחיקה סופית של ערך המטבע.

בשביל להגיד על מה שכסף חיובי אמרו שזה חובבני עליך להפריך את ההוכחות שהם מביאים מהבנק המרכזי של אנגליה..
לפתור חוסר בהירות כי זה "לא נראה לי" בלהגיד עיוות בלי להסביר למה זה חובבני לא פחות...בדיוק כמו להתחיל לסביר לי מה ללמוד בלי לדעת מי אני ומה הרקע שלי בכלל..
יום טוב
 
 
 
 
ליוסי: הטענה של אנשי "כסף אמיתי"
15/10/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

ליוסי, כתבת:

הטענה של אנשי "כסף אמיתי" מהווה איזשהו עיוות של חובבנים חסרי הבנה של הטענה האוסטרית המקורית. אני לא יכול להסביר לך מעבר לזה.



אני מבין את טיעונך, ובמובן מהותי מסכים לו. אני חושב שבין אנשי "כלכלה אמיתית" לאחרים יש בתוך גוף "האחרים" פיצול לשתי סיעות: אחת (שאתה אתה נמנה, אני חושב) סבורה שבנקאות רזרבה בעייתית מיסודה; השנייה (שאתה אני נמנה, אני חושב) סבורה שאין כאן בעיה אינהרנטית ושכוחות השוק יכולים לקבוע מה היקף הרזרבה שבנקים יחזיקו, ממש כמו שהם קובעים את הפרמיה על סוגים שונים של השקעות.
 
 
 
 
לדורון: בנקים ונכס ממשי
15/10/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

דורון, כתבת:

טעות ראשונה: הבנקים לא חייבים להחזיק נכס ממשי -גם כתב התחיבות להחזר ההלוואה של הלווה נחשב כנכס של הבנק למרות שאינו נכס ממשי.



בוודאי שהוא נכס ממשי. ההחזקה הפיסית בנכס לעומת הבטחה לקבל את הנכס נוגעת רק לרמת הסיכון. האם אתה מתכוון לומר שאם יש לי דירה ברמת גן שבה איני גר והקשר שלי אליה הוא רק שטר הקניין והרישום בטאבו כי אז הדירה אינה נכס ממשי שלי? ואם הדירה מושכרת למאן דהו, האם הצ'קים שרשם לפקודתי אינם נכס ממשי (גם אם בערך מופחת בהתחשב בסיכון לצ'ק חוזר)?

כמו כן יש התעלמות מוחלטת מהעובדה שדרך יצירת הכסף שיוצרת אינפלציה תמידית מעוותת וגורמת לניפוח בועות ולעיוות ערך הנכסים שמחזיק הבנק. כלומר הנכס הוא ממשי אבל ערכו דימיוני ומנותק מהמציאות. כך במשך כמעט 100 שנים פעם אחר פעם בנקים עומדים על סף פשיטת רגל כשפתאם "גילו" שהנכסים שברשותם לא שווים דבר או כפי שחשבו. זה נכון למניות, לנדל"ן וכו'



כפי שצוין כאן כמה פעמים, אין קשר בין אינפלציה לבועות כלכליות. האינפלציה המהירה של שנות השבעים לא לוותה בבועות והבועות הגדולות ביותר תפחו בסביבת אינפלציה נמוכה. למעשה, הקשר הוא חלש והפוך. אין גם שום קשר בין תפישת המחירים של הבנקים למחירי הדיור או המניות. הבנקים, ככל גורם אחר בשוק, רק מגיבים לסביבת הריבית ולכן מתירים או מהדקים את רצועת ההלוואות שלהם ומידת הבררנות בהתאם.
 
 
 
 
לאודי, חזרה על עובדות לא נכונות לא הופכת אותן נכונות
15/10/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

לאודי, כתבת:

אתה שוב ושוב מתעלם מהעובדה שהממשלה הנאצית היא זו ששלטה בבנק המרכזי (בניגוד לים שבו הבנק המרכזי לא כפוף להחלטות ממשלה) מה שאומר שכל ההלוואות מחוב האלה אין להן שום משמעות כמו שאין משמעות ללקחת חוב מעצמך - משמעותן דומה לחלוטין ליצירת כסף לא מחוב.



לא התעלמתי - ראשית, כעובדה פשוטה, הבנק המרכזי פשוט לא היה הגורם המרכזי דרכו תועל החוב. לבד מזאת, איני מבין את הטיעון שלך. אם הבנק המרכזי קונה את האג"ח הממשלתי (או, לשם קיצור, פשוט מזכה אותה בסכום כלשהו) כי אז ההוצאה הממשלתית (תשלום לספקים, משכורות, וכו') הוא הזרמה אינפלציונית ישירה, זהה להדפסת כסף, עם תוצאות מהירות והרסניות. הנאצים עשו כל שביכולתם למנוע התרחשות כזו. כל השיטה הכלכלית שלהם התבססה על יצירת חוב פנימי אותו הם התכוונו לא לשלם או לשלם משדידה ישירה של השטחים שכבשו.

אעיר בצד כי הקריאה עליה המלצת בספרו של נתן מומלצת בחום גם לך.
 
 
 
 
לעמית: דקויות ההבדל בין רזרבה להון ליבה
15/10/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

לעמית,
כתבת:

במקור שהבאתי בנק ישראל מגדיר באופן מפורש מהו יחס הלימות הון וכיצד מחשבים אותו. במסמך המחייב הבא כתוב שחור על גבי לבן מהו יחס הלימות הון.



שאול ישיב בשם עצמו, כמובן. אני הגדרתי את הדברים כך:

[הלימות הון] קובעת את דירוג הסיכון של מרכיבי האשראי השונים ביחס לכלל האשראי... מה היקף ההלוואות בסיכון נמוך מאוד שהבנק צריך שיהיו לו.



ואילו בנק ישראל מגדיר יחס הון מזערי כ

[אחוז] הסיכום המשוקלל של רכיבי הסיכון בנכסיו המאזניים ובסעיפים חוץ מאזניים.



ולהבנתי, זו הגדרה זהה לזו שנתתי. "הסיכום המשוקלל של רכיבי הסיכון" הוא ניסוח אחר ל"דירוג הסיכון של מרכיבי האשראי השונים" ואילו "נכסיו המאזניים ובסעיפים חוץ מאזניים" זהה בפועל ל"כלל האשראי" עליו דיברתי אני (נכס מאזני הוא מונח שמשמעו בפועל אשראי).

אולי דוגמה תועיל להבהיר את הדברים. נאמר שבנק הפועלאומי מחזיק בשנת 2006 ב-15 מיליארד שקל באג"ח של ממשלת יוון. לפי קביעות הון הליבה בשנת 2006, דירוג הסיכון המשוקלל של אג"ח אלו הוא מזערי ולכן יחס הון הליבה לכלל האשראי גבוה יותר. בשנת 2012 בנק הפועלאומי ממשיך להחזיק באג"ח של ממשלת יוון בהיקף של 15 מיליארד שקל, אך קביעות הון הליבה השתנו, ועתה אג"ח יווני הוא בסיכון גבוה מאוד, ולכן כל הסכום נגרע מסך הון הליבה של הבנק.

אתה כותב:

כתוב גם מהם נכסים. הם כוללים משכנתאות הלוואות שנותן הבנק וחובות לבנק. זה מגביל דה-פקטו את כמות ההלוואות שיכול לתת הבנק. לדוגמא אם ההון המחושב לפי הנוסחא הוא 9 מיליון שקלים, לבנק אסור לתת משכנתאות בערך העולה על מאה מיליון שקלים



זה לא מדויק. לדוגמה, נאמר שהבנק מחליט לשנות את פרופיל ההלוואות שלו ולהמיר 10 מיליון שקל שהושקעו באג"ח קונצרני בסיכון גבוה, ושנפרעו בשנה מסוימת, באגרות חוב של המדינה. להלכה, זו הלוואה וזו הלוואה, ולטענתך הדבר לא ישפיע כלל על כמות המשכנתאות שהבנק יוכל לתת תוך שמירה על יחסי הון ליבה.

אך זה אינו המצב.

נאמר שלבנק יש 3 מיליון בהון מניות ובמזומן, 6 מיליון באג"ח מדינה ו-90 מיליון בהלוואות למשכנתא (שלענייננו כאן נתייחס אליהם כהלוואות מסוכנות יותר). יחס הון הליבה שלו, לפי החישוב הרגיל, הוא 10 אחוז (אג"ח מדינה שווי ערך לאפס סיכון). כלומר, סך כל ההלוואות של הבנק הוא 96 מיליון.

עכשיו, נאמר שהבנק נהנה מפירעון של הלוואות משכנתא בשיעור של 6 מיליון ובכסף הזה הוא קונה אג"ח מדינה (כלומר, מלווה למדינה) בעוד 6 מיליון שקל. הבנק יוכל, תוך שימור יחסי הון הליבה, להגדיל עתה את היקף המשכנתאות שלו ב-66 מיליון שקל.
 
 
 
 
לסער: אני כלכלן אני?
15/10/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

לסער, כתבת:

אתה אומר שכל נסיונו מסתכם בשנתיים לימודי כלכלה במקום שקר כלשהו - זה רק מראה על קיבעון מחשבתי. כאילו שרק לימודי כלכלה נחשבים ל"נסיון", מאיפה אתה יודע שהבן אדם הזה לא חופר 6 שעות ביום על כלכלה בכוחות עצמו? ואני מאמין שכן אגב. וכן, יש אנשים שלא רוצים שיאכילו אותם בכפית באקדמיה כמו שאתה אוהב.



חלילה וחס. לימודי הכלכלה שלו אינם טיעון בעדו או נגדו - הנקודה עליה הצבעתי היא הניסיון של המאמר להציג את דייסון ואת קולינס ככלכלנים, כדי להעניק לתיאוריה לגיטימיות שאינה נובעת מהנתונים או מהטיעונים שלהם.

למעשה, כפי שתוכל לראות בספרי "התמוטטות" אני מציג עצמי כלא כלכלן ומבהיר כי בהקשרים מסוימים של דיון בנושאי כלכלה, מי שאינו כלכלן יכול ליהנות מיתרונות חשובים.
 
 
 
 
אורי, אתה טועה. בשנות ה70 הייתה בועה בענף הנדל"ן בארה"ב
15/10/2012
נכתב על ידי מחמוד רססיה

(בין שנת 76 לשנת 79). אומנם היא לא הייתה בנפח של הבועות הנוכחיות, אבל זו עדיין הייתה בועה. כך לפי פרופסור ורנון סמית' (אגב, לפי דף הויקיפדיה מיזס הוא אחד מהכלכלנים שהשפיעו עליו):

During the 1976-79 and 1986-89 housing price bubbles, the effective federal-funds interest rate was rising while housing prices rose: The Federal Reserve, "leaning against the wind," helped mitigate the bubbles. .

לגבי האינפלציה בזמן בועת הנדל"ן של 08, גם כאן לפי פרופסור ורנון סמית' יש טריק. ניתן לו להסביר:

How could this happen? In 1983, the Bureau of Labor Statistics began to use rental equivalence for homeowner-occupied units instead of direct home-ownership costs. Between 1983 and 1996, the price-to-rental ratio increased from 19.0 to 20.2, so the change had little effect on measured inflation: The CPI underestimated inflation by about 0.1 percentage point per year during this period. Between 1999 and 2006, the price-to-rent ratio shot up from 20.8 to 32.3.

With home price increases out of the CPI and the price-to-rent ratio rapidly increasing, an important component of inflation remained outside the index. In 2004 alone, the price-rent ratio increased 12.3%. Inflation for that year was underestimated by 2.9 percentage points (since "owners' equivalent rent" is about 23% of the CPI). If home-ownership costs were included in the CPI, inflation would have been 6.2% instead of 3.3%.

כרל מה שכתבתי הוא מן המאמר הבא:
http://online.wsj.com/article/SB123897612802791281.html
 
 
 
 
...
15/10/2012
נכתב על ידי ניר

אני אנסה להסביר את הבלבול מנקודת מבטו של האזרח הפשוט, שהוא אני

מבחינתי, תמונת העולם הכלכלית היא כזו, יש בנקים, צרכנים ויצרנים וכמובן ממשלה

נניח אפילו שהעולם כולו מתנהל בתקן זהב קשיח(הבנקים מקבלים רק זהב), אבל שכמות הזהב סופית ומוצתה עד תום מהאדמה, כל הזהב בכדוה"א בידי בני האדם. (עוד רגע יובן למה זה חשוב)

עכשיו, מכיוון שכמו בעולמנו, מרבית הזהב העולמי נמצא בבנקים, על הזהב יש תעריף של ריבית, כלומר כמות הזהב מחר צריכה לגדול, אלא ש...אין יותר זהב בעולם כולו, לכן בני האדם הנאנקים תחת עול הריבית צריכים להשיג עוד זהב בשביל להחזיר את הלוואות שלקחו

למי יש זהב בעולם הזה, לבני אדם אחרים כמובן, לכן הם צריכים 'לגנוב' את הזהב שבידי אנשים אחרים (באמצעים כשרים כמובן, כמו העלאת מחירים) בכדי לעמוד בהלוואות שלהם, מעין משחק של כסאות מוסיקליים

עכשיו תחליפו את המילה זהב בשטרות, ותבינו (בשאיפה) את מקור הבעיה, כמו השטרות בעולם היא סופית, אבל הריבית לאורך זמן היא אין סופית(תמיד תהיה ריבית כל עוד יהיו הלוואות) לכן בני האדם כאוכלוסייה יזדקקו להזרמה של שטרות חדשים על מנת לפרוע חובות ישנים, או שיתחוללו פשיטות רגל סדרתיות על לפשיטת רגל כללית

מה שמזכיר לא מעט את מה שמתחולל עכשיו...

 
 
 
 
אני רק שאלה
15/10/2012
נכתב על ידי בעז

אתם מתייחסים כאן בעיקר לכך שבנקים עובדים בשיטה של הלימת הון, קרי מקבלים 10,000 ש"ח הפקדה, משאירים אצלם 1000 ומלווים 9000. למיטב ידיעתי יש גם דרך נוספת ליצירת כסף - הבנק מפקיד מהונו העצמי בבנק המרכזי ועל סמך הפקדה זו נותן הלוואות. דוגמא היפוטתית - שרי אריסון יכולה להפקיד בבנק המרכזי 500 מליון ש"ח ועל סמך הפקדה זו היא יכולה ע"פ שיטת הבנקאות ברזרבה חלקית, להלוות 5 מליארד ש"ח. האם זה תיאור נכון של המציאות?
 
 
 
 
לניר
15/10/2012
נכתב על ידי שרלוק

אני מאוד ממליץ לך לקרוא בעיון מספר פעמים את התגובה הארוכה של שאול קצת למעלה (שכותרתה "זק - בשבילך").

אחרי שתקרא (שוב, בעיון מספר פעמים) תענה בבקשה על השאלה שלו מה לדעתך ההבדל העקרוני בין מערכת מספר 1 (אין בנקים בכלל) לבין מערכות 2 ו-3 (עם בנקים). תשים לב שגם במערכת 1 יש הלוואות וריבית והכל בסדר (אלא אם אתה חושב שגם במערכת 1 הפשוטה יש איזשהו כשל ואז נשמח לשמוע אותו).
 
 
 
 
"אין קשר בין אינפלציה לבועות כלכליות"
15/10/2012
נכתב על ידי איתן

אורי ,
אני באמת מקווה שלא אמרת את המשפט הזה ברצינות..
יש בועות שהן פועל יוצא ישיר של ירידת ערך הכסף -אין בכך מחלוקת גם בקרב הכלכלנים הבכירים. אינפלציה =ירידת ערך הכסף .עליות מחירים הוא פועל יוצא של ירידת ערך הכסף. אני מקווה שאתה גם לא חושב שגם לכיוון השני אין קשר : התפוצצות בועה = דיפלציה
בנוסף ראה תגובתו של מוחמד רססיה לגבי טענותיך..
אני הייתי מפרסם הבהרה על מנת שתוכל להסביר למה התכוונת.. לשיקולך.
 
 
 
 
מה שהפרטה יכולה לעשות
16/10/2012
נכתב על ידי עמוס

http://www.themarker.com/dynamo/1.1843294
 
 
 
 
שאול, תודה על ההסבר המפורט. סוף סוף הבנתי מה זה בנק.
16/10/2012
נכתב על ידי עמי, ת"א

 
 
 
 
תודה לשאול על ההסבר המאלף ומאיר העינייים
16/10/2012
נכתב על ידי איתי

 
 
 
 
שאול, הילך חוקי לא מתמצה בלגיטימיות
16/10/2012
נכתב על ידי focus

כתבת:
"הממשלה מדפיסה שטרות - ומתחייבת לשני דברים: שהשטרות האלו יהיו קבילים לצורך תשלום מיסים, ושבתי המשפט של המדינה יכירו בשטרות האלו כאמצעי לגיטימי לסילוק חובות".

המלה "לגיטימי" היא אנדרסטייטמנט פראי. בתי המשפט לא רק *מרשים* תשלום בשקלים אלא *מכריחים* את בעל החוב לקבל שקלים גם אם החוזה קובע מפורשות שהתשלום יהיה במטבע אחר כמו למשל דולרים.

לשם השוואה, הממשלה מכירה באופניים ככלי תחבורה לגיטימי בישראל, אבל בית המשפט לא יכריח אדם שהזמין מהיבואן מכונית לקבל איקס זוגות אופניים כתחליף.
 
 
 
 
אינפלציה ובועות
16/10/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

למחמוד רססיה: הרשה לי לחלוק על פרופסור סמית' המכובד בנוגע להגדרת העליה בשנות השבעים כבועה. המבנה הבועתי הוא כמעט אחיד: עלייה רציפה לאורך זמן, עליה חדה מנקודה מסוימת ואז ירידה חדה מאוד. הגל הרדוד של שנות השבעים אינו מתאים למבנה בועתי.

אם נניח את זה בצד - פרופסור סמית' כמובן מסכים עם הנקודה העיקרית: זו מדיניות הריבית, לא האינפלציה. האינפלציה, לדידו כלדידי, היא תוצר של מדיניות ריבית נמוכה.

ולאיתן, כתבת:

יש בועות שהן פועל יוצא ישיר של ירידת ערך הכסף -אין בכך מחלוקת גם בקרב הכלכלנים הבכירים. אינפלציה =ירידת ערך הכסף .עליות מחירים הוא פועל יוצא של ירידת ערך הכסף. אני מקווה שאתה גם לא חושב שגם לכיוון השני אין קשר : התפוצצות בועה = דיפלציה



"בועה" כזו אינה בועה כלל. אם יש אינפלציה, הרי שעליית המחירים של דירות בקצב דומה לקצב האינפלציה אינה בועה אלא מנגנון התמודדות טבעי לשימור המחיר.
 
 
 
 
לניר, זהב וירקות דומים
16/10/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

לניר, כתבת:

נניח אפילו שהעולם כולו מתנהל בתקן זהב קשיח(הבנקים מקבלים רק זהב), אבל שכמות הזהב סופית ומוצתה עד תום מהאדמה, כל הזהב בכדוה"א בידי בני האדם. (עוד רגע יובן למה זה חשוב)



עכשיו, מכיוון שכמו בעולמנו, מרבית הזהב העולמי נמצא בבנקים, על הזהב יש תעריף של ריבית, כלומר כמות הזהב מחר צריכה לגדול, אלא ש...אין יותר זהב בעולם כולו, לכן בני האדם הנאנקים תחת עול הריבית צריכים להשיג עוד זהב בשביל להחזיר את הלוואות שלקחו



למי יש זהב בעולם הזה, לבני אדם אחרים כמובן, לכן הם צריכים 'לגנוב' את הזהב שבידי אנשים אחרים (באמצעים כשרים כמובן, כמו העלאת מחירים) בכדי לעמוד בהלוואות שלהם, מעין משחק של כסאות מוסיקליים



כמה הערות: ראשית, האינפלציה בצמידות לזהב היא אפס, כך שאין שום בעיה של העלאת מחירים. כפי שהראיתי לעיל, במשטר זהב יש דפלציה קלה של כ-0.4 אחוז לשנה. כלומר - צמידות לזהב משמעה שאין אינפלציה ואין העלאות מחירים.

שנית, תקן זהב אין משמעותו בהכרח זהב. אנשים יכולים להשתמש בכל סוג של מקבילת מטבע הנראית להם: כסף, פלטינה, יהלומים, אורניום או מה שלא תרצה - חלק ניכר מסוגי ה'כסף' האלה אינם מגיעים לידי הצרכן (לא נשלם בשעועית או באורניום), אבל להשתמש בהם כ'מטבע קשה' בקופות הבנקים - למה לא?

מכל מקום, כיום יש בעולם זהב בערך של 10 טריליון דולר, כשהתפוקה השנתית היא בהיקף של 154 מיליארד דולר.

בדברים שאתה מדבר על ריבית אתה שוכח עניין חשוב אחד: יש גם גידול בפריון ובתפוקה של אנשים. אנשים לומדים בהתמדה כיצד להפיק יותר ממעט - לדוגמה, כיצד להגדיל מאוד את התנובה של שדה עם השקעה קטנה יותר של משאבים - ולשכלל את האמצעים העומדים לרשותנו.
 
 
 
 
שאול, האם אמצעי חליפין אינו כסף?
16/10/2012
נכתב על ידי focus

כתבת:
"אין שום דבר אפל או מסתורי בסיפור הזה. בסך הכל יש עכשיו יותר אמצעי תיווך בעסקאות. זה לא יוצר יותר עסקאות (זה כן, מן הסתם משנה את המחירים). זה לא יוצר את הצורך לחסוך או את הצורך ללוות. זה לא יוצר מוצרים ולא שירותים. זה לא כסף ששייך לבנק. זה בסך הכל מאפשר שעל בסיס מעט זהב, ייווצרו הרבה אמצעי תשלום".

אתה מודה שהבנק המסחרי יוצר "אמצעי תיווך" או "אמצעי תשלום" חדשים, אבל מכחיש שאמצעי התיווך או התשלום הללו הם כסף.

אני סבור שדבר שמשמש בפועל ככסף, הוא כסף.

אם חלק גדול מהמסחר של שבט אינדיאני מסויים מתבצע באמצעות צדפים, וחלק אחר באמצעות נוצות, אז כנראה שגם צדפים וגם נוצות הם כסף (מעניין לבדוק את הקשר ביניהם), גם אם הצ'יף סבור שרק נוצות הן כסף כי ככה היו הדברים בזמן שהסבא שלו נולד.

בכלכלה שלנו חלק גדול מהעסקאות מתבצע באמצעות העברה של יתרות עו"ש מחשבון לחשבון, מבלי שהדבר כרוך בהעברה של כסף שיצר הבנק המרכזי. המסקנה שלי מכך היא שיתרות חיוביות בעו"ש שיצרו הבנקים המסחריים משמשות ככסף ולכן הן כסף, לא פחות מהשטרות ומהכסף הדיגיטלי שיצר הבנק המרכזי.

העובדה שיתרה חיובית בעו"ש היא התחייבות של הבנק המסחרי חשובה ומעניינת, וגם העובדות לגבי המקור הביולוגי של הנוצות והצדפים מעניינות וחשובות. אבל מה שהופך דבר לכסף זה השימוש שנעשה בו ולא אופן היווצרותו.
 
 
 
 
אורי אתה עושה סלט שלם
16/10/2012
נכתב על ידי איתן

שמע אורי איבדתי אותך לגמרי..
לרגע נדמה שאתה כבר לא מחפש לחקור את האמת אלא רק כדי להצדיק את מה שאמרת ...

אמרת:
"אם יש אינפלציה, הרי שעליית המחירים של דירות בקצב דומה לקצב האינפלציה אינה בועה אלא מנגנון התמודדות טבעי לשימור המחיר."

הרי ברור שעליית המחירים נובעת מאינפלציה אז המשפט שלך כלל לא ברור..
זה שקול לזה שאני אגיד שהמשקל שלי עולה כמנגנון התמודדות טיבעי מזה שאני אוכל יותר...
 
 
 
 
פוקוס - תודה על התיקון
16/10/2012
נכתב על ידי שאול

בנוגע להילך חוקי. צודק.

אני גם מקבל את ההערה על מה זה "כסף". מה שהיה חשוב לי להדגיש זו ההבחנה בין כסף כאמצעי תיווך בעסקאות ובין ערך אמיתי. כשאומרים הבנק מייצר כסף זה נשמע כאילו הבנק יכול להחליט מעכשיו לעכשיו שיש לו עוד 1000 שקל, וכך הבנק נהיה עשיר יותר ב 1000 שקל, או שהבנק יכול עכשיו להמציא 1000 שקל ולהלוות אותם הלאה. לא היא.
הבנק מייצר כסף רק במובן זה שהאופן שבו פועלת מערכת התיווך הפיננסי מייצרת גידול בכמות אמצעי התיווך. זה הכל. נכון שאפשר, אולי צריך, לקרוא לכל הדברים האלה כסף. כל עוד זוכרים את ההבחנה שייצור כסף במובן הזה הוא לא ייצור ערך.

ותודה לכל מי שמצא את ההסבר שלי מעניין. אני מסמיקה... :-)
 
 
 
 
אורי רדלר. אם אתה יוצא ל כזאת מתקפה ,כנראה שהאמת מתחילה לתפוס אחיזה בציבור.
16/10/2012
נכתב על ידי אורי ירון

ולנושא עצמו.
בכל המאמר הארוך שכתבת לא התייחסת לעובדה שהמדינה מגייסת חוב בערכים ענקיים ומשלמת ריבית על החוב בערך של 37 מיליארד ש"ח בשנה.
סכום זהה לסכום שנגבה מכל השכירים כמיסי הכנסה במקור.
מדוע שהמדינה תוותר על ריבונותה ולא תפיק את כספה ללא חוב ז"א תפנה 37 מיליארד ש"ח בשנה לרווחת הציבור .
מה יש לך (לאחר שסיימת לזלזל בדעות של אחרים) לומר על עבודת המחקר שפורסמה באתר קרן המטבע ארגון שאינו חשוד באי אהדה לשיטה הקיימת. ושמאששת בשפה שגם אתה תבין, את כל הנחות היסוד של הרפורמה המוניטארית ,מעבר להפקת כסף על ידי המדינה ללא חוב, במקביל לביטול יחס הרזרבה של הבנקים והעלאתו ל 100%.
זה הקישור לכתבה שפורסמה באתר "המשוקץ" על עבודת המחקר.
http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/2012/09/blog-post_3.html
 
 
 
 
אורי אדלר.. מה תגובתך על המלצות קרן המטבע?
16/10/2012
נכתב על ידי איתן

הנה מהמסמך שמדבר עליו אורי ירון כפי שהעתקתי מהכלכלה האמיתית:
ראשית, מניעת יכולת הבנקים לייצר כספים תוך ניפוח בועות אשראי , פיצוצן ושאיבת הנכסים הריאלים לרשותם ותאפשר שליטה הרבה יותר טובה על מחזורי האשראי, אשר הפכו להיות המקור העיקרי למחזוריות העסקים.

שנית , דרישת רזרבה של 100% גיבוי מהבנקים תבטל לחלוטין את התופעה המכונה "ריצה אל הבנק" (מצב שבו אם מספר גדול של לקוחות ירצה למשוך את כספו בו זמנית ,הוא עלול להביא לסגירת הבנק).

שלישית , האפשרות שתינתן לממשלה להנפיק כסף ישירות וללא חוב, במקום ללוות את הכסף מבנקים כחוב נושא ריבית, תוביל לירידה בנטל הריבית על כספים של הממשלה ולירידה דרמטית של חובות הממשלה. בהתחשב בכך שהכסף יופק על ידי הממשלה ,הכסף ייצג הון בקהילייה ולא חוב.

הרביעית , בהתחשב בכך שיצירת כסף לא תדרוש יצירת חובות פרטיים במאזני הבנקים, חובות האזרחים למערכת הבנקאית יוכלו לרדת דרמטית

בהמשך כתובה מסקנה שהכלכלה תגביר את הצמיחה ב10% תחת שינויים אלה ביחס להיום..
 
 
 
 
מה באמת יקרה אם לא היו חובות למדינה?
16/10/2012
נכתב על ידי עמוס

אע"פ שלפי דעתי זה יחזק את המדינה כלכלית זאת אומרת אם יהיה התמוטטות כלכלית לא יהיה חוב ענק שצריך להחזיר בלי אפשרות לקחת הלוואות שמועד החזרתם מאוחר יותר שיכסו את ההלוואות שמועד החזרתם הוא כעת.
אבל גם אם לא היו חובות למדינה לא היה מתפנה כסף בגלל שכל שנה המדינה לוקחת חובות שהם יותר מכמות החזרת הקרן פלוס הריבית לדוגמה אם תקציב המדינה 300 מליארד שקל המדינה מחזירה 100 מליארד קרן + ריבית אבל לוקחת הלוואה של 101 מליארד כך התקציב הפנוי לבזבוז ממשלה הוא 201 מליארד. התקווה עליה הממשלה נשענת שתמיד המשק יעלה וניתן יהיה לקחת הלוואה גדולה יותר מכמות ההחזרה שצריך להחזיר . בסופו של דבר אם לא היו הלוואות ולא היו ריביות היה בדיוק אותו סכום לבזבוז רק שהממשלה תהיה יציבה יותר ולא גונבת את כספי הפנסיה בעזרת אינפלציה כשהמשק יורד ואין מאיפה להחזיר
 
 
 
 
המלצה
16/10/2012
נכתב על ידי בעז

ממליץ לקרוא את התוכנית המצורפת. נכתבה בהשראת החומרים המצויים באתר ה"כלכלה האמיתית"

http://financial-freedom.co.il/New-Economy
 
 
 
 
לשאול - מהו כסף היום?
16/10/2012
נכתב על ידי עמית

שאול אתה כתבת:
"הבנק מייצר כסף רק במובן זה שהאופן שבו פועלת מערכת התיווך הפיננסי מייצרת גידול בכמות אמצעי התיווך. זה הכל."

אני לא מבין את המשמעות של המשפט. כשאני מקבל הלוואה מהבנק, תכל'ס זה כסף מזומן. אם אני נותן אותו לקבלן בתמורה לדירה, זה ממש לא מעניין את הקבלן שהוא נוצר מהאופן שבו פועלת מערכת התיווך הפיננסית, או שקיבלתי אותו כשכר עבודה או מתנה מהדוד. מבחינת הקבלן לכל הכסף יש אותו ריח. כשהקבלן מעביר את הכסף הזה הלאה, כבר בכלל אין שום דרך להבדיל בין כסף לכסף.
ברגע שההלוואה עזבה את הבנק, אין שום אפשרות לקרוא ל"דברים" האלה בשם אחר מאשר כסף.
יתירה מכך, היום כמעט ואין שום כסף אחר. כל הכספים נוצרים מ"האופן שבו פועלת מערכת התיווך הפיננסית".

 
 
 
 
אד הומינם דמגוגיה הטעייה ושקרים...
17/10/2012
נכתב על ידי סטס

כל זה בלי להזכיר בכלל שתנועת צייטגייסט היא תנועה שדוגלת בשיטה המדעית לא מתעסקת בקונספירציות ואין לה שום קשר לאנטישמיות או כל לאומנות או אנטי לאומנות שהיא..

אבל בסדר אין בעיה תכתוב מאמר סופר ארוך רק במטרה לשקר ולהונות...
 
 
 
 
תיקון
17/10/2012
נכתב על ידי סטס

"אנטי לאום"*
 
 
 
 
איתן, כדאי להבדיל בין שני תרחישים
17/10/2012
נכתב על ידי focus

1. עליית מחירים כללית של המוצרים, השירותים והמשכורות במשק, כאשר גם הדירות מתייקרות באותו שיעור, כלומר אין שום דבר מיוחד בהתייקרות של הדירות.

2. הדירות מתייקרות בשיעור בולט וחריג, הרבה יותר מאשר (רוב) המוצרים, השירותים והמשכורות במשק, ועושות זאת שוב ושוב במשך מספר שנים.

תרחיש 2 עשוי לרמז על בועת נדל"ן, בעוד שתרחיש 1 אינו בועת נדל"ן.

אם הבנתי נכון את דברי אורי, הוא סבור שהגורם האופייני לתרחיש 1 הוא ייצור כסף על ידי הבנק המרכזי, בעוד שהגורם האופייני לתרחיש 2 הוא לקיחה מוגברת של הלוואות לצורך רכישת דירות, שמתחוללת כתוצאה ממדיניות של ריבית נמוכה לאורך זמן.
 
 
 
 
ocusf
17/10/2012
נכתב על ידי איתן

הויכוח של עם אורי הוא על בועות. הוא טוען שהכסף מגובה בנכסים ואני אומר שלנכסים האלה אין שום משמעות בשעת משבר כי הם יהיו שווים הרבה פחות (אחרי שנופחו בגלל יצירת כסף זול שנוצר מהלוואות) או לכל היותר הבנק לא יוכל לממש אותם בכלל...

זה הוכח משבר אחרי משבר.
בנוסף יש תגובה של אורי ירון פה של מסמך מפורט של 70 עמודים מטעם קרן המטבע שהם אוהדים את השיטה , שסותר את הנאמר במאמר הזה.. ולכן חשוב לי לשמוע מה אורי אומר על זה?
 
 
 
 
ועוד דבר
17/10/2012
נכתב על ידי איתן

לכתוב ואף להדגיש שאין קשר בין בועות לאינפלציה זה באמת אחד הדברים המוזרים ששמעתי והיה טוב אורי אם היה חוזר בכך.
אינפלציה היא ירידת ערך המטבע שנובעת מיצירת כסף. אם כמות הכסף לא היתה גדלה האם היה למישהו כסף לנפח בועות. האם יש כלכלן היום בארה"ב שחולק על העובדה שבועת הנדל"ן נוצרה כתוצאה מירידת ערך המטבע שנבעה כתוצאה מהורדת הריבית וגרמה לבנקים לתת הלוואות לכל דיכפין ולנפח את כמות הכסף..האמריקאים ראו את זה כעליית מחירים. הרי ברגע שגרינספאן העלה מעט את הריבית הוא נתן את אות הפתיחה לפרוץ המשבר...
האם יש חולק היום שהורדת הריבית פה בישראל לא היתה לה השפעה על ניפוח מחירי הנדל"ן שבנק ישראל מכנה אותם עכשיו כ"חשש לבועה"?

 
 
 
 
לעמוס, על אינפלציה
17/10/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

לאיתן, כתבת:

שמע אורי איבדתי אותך לגמרי.. לרגע נדמה שאתה כבר לא מחפש לחקור את האמת אלא רק כדי להצדיק את מה שאמרת ...הרי ברור שעליית המחירים נובעת מאינפלציה אז המשפט שלך כלל לא ברור..זה שקול לזה שאני אגיד שהמשקל שלי עולה כמנגנון התמודדות טיבעי מזה שאני אוכל יותר...



נדמה לי שלא הבנת, ולכן אנסה להסביר שוב: כשיש אינפלציה המחירים עולים וערך הכסף יורד. באופן טבעי, עלייה במחירי הדיור בקצב עליית האינפלציה (כלומר, כשמדד הדיור עולה בשיעור דומה למדד המחירים לצרכן) אינה בועה אלא פשוט שימור ערך. אם לפני אינפלציה דירה=1,000 קילו תפ"א=1,000 שקל, כי אז אחרי אינפלציה של 50 אחוז נמצא כי דירה=1,000 קילו תפ"א=1,500 שקל. כלומר, ערך הדירה במונחים של מוצרים לא השתנה.

מה שכן עשוי להשתנות הוא שחלק מהאזרחים מחזיקים את כספם בערוצים שאינם מוצמדים, וכשיש אינפלציה הם בורחים לערוצים מוצמדים או לקניית דירות. זו אינה בועה. במצב של בועה קבוצה רחבה בציבור מגיעה למסקנה שגויה לגבי ערכו של מוצר או של כיתת מוצרים, ולכן הביקוש לו גדל ומחירו עולה במהירות, הרבה מעבר לעליית מחירם של מוצרים אחרים. במקרה של האינפלציה בשנות השבעים, כמו במקרים אחרים של אינפלציה, אין כל מסקנה שגויה לגבי ערכה של דירה - זו דרך התגוננות טבעית ומתבקשת מפני שחיקת ערך על-ידי אינפלציה.


הערת צד: אתה עושה קצת ברדק במונחים, ולכן אנסה להבהיר כאן: אינפלציה היא פשוט מילה אחרת לעליית מחירים כללית ועליית מחירים כללית היא מילה אחרת לירידת ערך הכסף (אתה צריך להוציא יותר כסף כדי לקנות אותם מוצרים). לכן, לא ברור לי מדוע אתה טוען כי "עליית המחירים נובעת מאינפלציה." אלו מלים נרדפות, לענייננו.
 
 
 
 
אורי..זה לא נכון
17/10/2012
נכתב על ידי איתן

1. כתבת:
אינפלציה היא פשוט מילה אחרת לעליית מחירים כללית ועליית מחירים כללית היא מילה אחרת לירידת ערך הכסף (אתה צריך להוציא יותר כסף כדי לקנות אותם מוצרים).

אינפלציה היא ירידת ערך המטבע -עליית מחירים היא תוצר של ירידת ערך המטבע. עליית מחירים יכולה גם להגרם לא כתוצאה מירידת ערך המטבע אלא כתוצאה מעליה בביקוש לנכס או מחסור בו.
2. כשכולם רצים לקנות נכס מסוים מחשש לאינפלציה הם מנפחים את המחיר שלו. כשאתה רץ לקנות נכס כתוצאה ממחסור בכסף ולא כתוצאה מביקוש אמיתי (למה אנשים צריכים 2-3 דירות כשהם לא גרים בהם?) אתה מעוות את מחירו. לפי המחיר המעוות הזה הבנקים מתמחרים את הנכסים שלהם - אבל מה לעשות שאינפלציה בסופו של דבר גורמת לריסוק המטבע או הכלכלה או שניהם -אז בסוף הנכס חוזר לערכו הראלי ואז הבנק נשאר עם נכס שששווה הרבה פחות ממה שהעריך אותו.
זה לדעתי שורש הטעות במאמר שלך. אתה מתיחס לנכסים כאילו מחירם תמיד קבוע על פי הערכת הבנקים -אך המציאות מוכיחה אחרת -יותר מכך כלכלה המבוססת מחוב מחייבת ניפוח בועות כי היא יוצרת אינפלציה תמידית ובסביבה של ריבית ראלית שלילית ,זה תמיד גורם לאנשים לרוץ אחרי השקעה אחרת שהם לא צריכים.
ראה את דו"ח קרן המטבע המפרטת על כך.
 
 
 
 
כסף ללא חוב וחלומות אחרים
17/10/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

לאורי ירון (וגם לאחרים ששאלו בעקבותיו),

כתבת:

אורי רדלר. אם אתה יוצא ל כזאת מתקפה ,כנראה שהאמת מתחילה לתפוס אחיזה בציבור.



שלוש הערות על האמירה הזו, ואמירות מסוג זה:
א. הן מנפחות את חשיבות הדברים שאתה ורעיך כותבים ב"כלכלה אמיתית" (כביכול, רודפים אחריך בגלל האמת הנוקבת שבדבריך). המחמאה הפרנואידית-מגלומנית אינה הולמת ומאירה אותך באור מגוחך, לדעתי. בוא נשאיר את זה ברמה העניינית: בבלוג שלי נכתבו דברים שהתייחסו, בין השאר, לדברים בבלוג שלך - זה הכל.
ב. הן מציגות אותי כשלוח השלטון - טכניקת שמאל מוכרת להימנע מדיון בעניין ולהופכו לדיון בכותב ולא בנכתב - וגם זו גישה שאינה ראויה, במיוחד כשידוע לך היטב שזה אינו המצב. למעשה, אם נתחשב בכך שאחד הבלוגים הנוספים בו אתה כותב התארח בבלוג בעיתון "מעריב" שאני שותף לו, הדברים מוצגים באור מוזר במיוחד.
ג. רבים מהמגיבים כאן, וגם אני, סבורים כי המערכת המוניטרית היום תובעת רפורמה מהותית - אך אין סתירה מהותית בין הערכה זו להערכה שהרפורמה המוצעת על-ידכם רעה ולעתים גם מטופשת.

ולעניין עצמו, כתבת:

בכל המאמר הארוך שכתבת לא התייחסת לעובדה שהמדינה מגייסת חוב בערכים ענקיים ומשלמת ריבית על החוב בערך של 37 מיליארד ש"ח בשנה... מדוע שהמדינה תוותר על ריבונותה ולא תפיק את כספה ללא חוב ז"א תפנה 37 מיליארד ש"ח בשנה לרווחת הציבור?



מה יש לך (לאחר שסיימת לזלזל בדעות של אחרים) לומר על עבודת המחקר שפורסמה באתר קרן המטבע ארגון שאינו חשוד באי אהדה לשיטה הקיימת. ושמאששת בשפה שגם אתה תבין, את כל הנחות היסוד של הרפורמה המוניטארית ,מעבר להפקת כסף על ידי המדינה ללא חוב, במקביל לביטול יחס הרזרבה של הבנקים והעלאתו ל 100%.זה הקישור לכתבה שפורסמה באתר "המשוקץ" על עבודת המחקר.http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/2012/09/blog-post_3.html



לתועלת המתעניינים, הנה קישור ישיר למחקר שפרסמו בנס וקומהוף ("עיון מחדש בתכנית שיקגו").

אתחיל בהערה ביחס למאמר. לפי אורי ירון, הסעיף המרכזי בתכנית היה "גיבוי של 100% מההפקדות (בכסף שהופק על ידי הממשלה)" ו"הבטחה כי המימון של אשראי בנקאי חדש יכול להתקיים רק באמצעות רווחים שנשמרו בצורה של כסף ממשלתי." להלכה, יש כאן אישור לרעיונו של ירון בדבר הדפסת "כסף ישירות וללא חוב."

כפי שניתן ללמוד מהמאמר, כותביו מאמצים את הרעיון הבסיסי של תכנית שיקגו:
הבנקים, לפי התכנית, יוגבלו בהלוואות ויחזיקו גיבוי מלא לכל הלוואה. גיבוי זה יורכב כמעט כולו מכסף שתדפיס הממשלה. זו תוכל לבקר את היקף ההלוואות של בנקים באמצעות פיקוח ובעיקר באמצעות גובה הריבית שהיא תתבע על השטרות שתדפיס. הבנקים יפוצלו לשתי ישויות נפרדות: בנקים של פיקדונות (שכל זה אינו צריך להיות רלוונטי להם - הם יחיו על עמלות, בעיקר) וקרנות השקעת הון, שתהיינה הערוץ העיקרי לאספקת הון פרטי - ועליהם יחולו כללי ההגבלה האמורים.

ביחס למשקי בית - עם השקת השיטה הממשלה תדפיס כסף לכיסוי כל חובות משקי הבית (כסף שיופקד, כמובן, בקופות הבנקים כנגד החוב). עבור חברות, אמצעי המימון הבלעדי, אחרי תקופת מעבר, יהיה באמצעות הנפקת מניות ולא באמצעות הלוואות בנקאיות.

התפקיד המרכזי בכל הסיפור יהיה בידי הממשלה: היא תשלוט בכמות ההלוואות, למי הן תינתנה, בגובה הריבית, ביעדי הרחבת האשראי, וכדומה. ההגבלה העיקרית עליה תהיה בשלושה מובנים: א. הגבלת הגידול בכמות הכסף. ב. הגבלה על גידול התקציב. ג. נוסחאות מתמטיות שיגדירו את גובה הריבית הרצוי ושאר משתנים. ההגבלות הללו מיועדות למנוע שימוש של הממשלה ביכולתה להדפיס כספים כדי להגדיל את תקציבה או ליצור אינפלציה.

עד כאן, המאמר.

הבעיה עם הדברים ברורה מאליה: כל תכנית כזו תלויה בשני גורמים הקשורים זה בזה: הראשון הוא יכולתה של הממשלה לבקר את עצמה (ואו יכולתם של בית המחוקקים ובית המשפט לאסור עליה פעולות הרסניות). לממשלה, באופן טבעי, תהיה נטייה להרחיב את תקציבה - לעתים בנימוק של מצב חירום ולעתים סתם כדי "להיטיב עם העם." במקרים אחרים, נפוצים לא פחות, הממשלה חותרת להרחיב את כוחה ואת סמכויותיה. בית המחוקקים, במקרים רבים, שותף לתפישה מרחיבה זו ולכן העול העיקרי לבלימת פריצת הגדר והתמוטטות הוא יכולת אפקטיבית של בית המשפט למנוע זאת.

האלמנט השני הוא יכולת גיוס מטבע זר. כדי להימנע מאינפלציה (הדפסת כסף ושפיכתו אל השוק המקומי) המדינה צריכה להיות מסוגלת ללוות כסף ממדינות אחרות. כלומר, היא תהיה חשופה להערכות של משקיעים זרים ביחס לאיכות מדיניותה ואיכות המטבע שלה (כדאי לזכור כי סך היבוא והיצוא בישראל הסתכמו בכ-732 מיליארד שקל, שהם כ-85 אחוז מהתמ"ג, כך שמדובר בחשיפה דרמטית מבחינת היקפה). המממנים הזרים הם שיספקו את ההערכה האמיתית והאמינה לגבי שוויו האמיתי של המטבע.

כלומר, השיטה מתבססת על כך שמשמעת פנימית של הממשלה ובית המשפט יהיו כלי אפקטיבי, מהיר ויעיל בבלימת חדירה של הרשות המבצעת לתחומים לא-לה והרחבה תקציבית מצידה, וכי זו תהיה גם הערכתם של משקיעים זרים. היסודות האלו של התכנית גוזרים את גורלה לשבט, במיוחד במצב הנפוץ בו בית המשפט אינו מחזיק במומחיות הכלכלית הנדרשת, אינו יכול לפעול במהירות ובאופן מיידי כבקר, ולעתים שותף לרעיונות של הרשות המבצעת לגבי התועלת שיש בהגדלת ההוצאה.

נותר רק להתקנא בכלכלנים של קרן המטבע העולמית, החיים בעולם קאיטריס פּאריבּוּס בו ההזמנה לכוח אינה נענית וכולם פועלים באופן רציונלי. כפי שמציין הכלכלן ברד לואיס (כאן) ההצעה של בנס וקומהוף ממירה את ניהול האשראי על-ידי המגזר הפרטי בניהולו על-ידי הממשלה, ובכך ממירה צרה אחת (תנודות שוק ורגישות בועתית לשער הריבית) בצרה גדולה ממנה (שליטה דיקטטורית של הממשלה במשק).

ואחרון, כדאי לשים לב לקרבה המטעה בין "כסף ללא חוב" בנוסח "כלכלה אמיתית" לבין "כסף בגיבוי מלא." רבים מהטוענים כי עלינו לשוב לתקן זהב או לתקן מעוגן חיצונית (כלומר, שאינו בנוי על החלטות של בנק מרכזי או ממשלה אלא על ערך הנקבע על ידי השוק) מצביעים על היתרונות המובנים הגדולים שיש לכסף צמוד ערך: מניעת אינפלציה, ריסון מובנה ורב עצמה של השוק של ההוצאה הממשלתית, הרחבה מובנית של בסיס המטבע בהתאם לצמיחה ממשית. ב"כסף ללא חוב" נעדרים כל המנגנונים המבקרים הפנימיים ומומרים בחלום באספמיא על שליטים טובים וזכים שלא ידפיסו כסף.
 
 
 
 
כסף ללא חוב וחלומות אחרים 17/10/2012 תשובה לאורי רדלר.
17/10/2012
נכתב על ידי אורי ירון

אורי שלום.
בתשובתך בחרת להתעלם מנושא עלות החוב לאזרחי המדינות וגם לאזרחי ישראל.
אולי מכיוון שאין לך תשובה מדוע אזרחי המדינה צריכים לשלם בזיעתם 37 מיליארד ש״ח כל שנה ועולה עבור ריבית על חוב לאומי שלא אמור להיות שם מלכתחילה .
עיקר תשובתך לנושא העברת סמכות הפקת הכסף בחזרה לידי האזרחים נסובה סביב האמירה הידועה שעל הפוליטיקאים אי אפשר לסמוך.
אמירה זו אולי נכונה כיום בשיטה המוניטרית הקיימת בה המערכת הפוליטית משרתת את האוליגרכיה במקום את האזרחים , אולם אנחנו רוצים להביא לשינוי כולל שיכלול גם את השינוי המתבקש אצל נבחרי הציבור .
בנוסף התעלמת בתשובתך מארבעת היתרונות הגדולים אותם ציינו החוקרים של קרן המטבע במסקנות המאמר.

ביטול האינפלציה, ביטול המושג ״ריצה אל הבנק״. ביטול גלי הגאות והשפל שמפשיטים את האזרחים מנכסיהם, וצמצום ניכר בחובות האזרחים למערכת הבנקאית שלא תהיה יותר מופקדת על הפקת הכספים באמצעות חובות וכך יאבד התמריץ לפזר חובות לאזרחים.
תשובתי לטענתך העיקרית לגבי יכולת הפוליטיקאים לשלוט על ייצרם היא ״הם כל מה שיש לנו.״
לאחר שהמערכת תעבור הסבה גם המערכת הפוליטית תאמץ את השינוי בגישה.
מאחר והכסף לא יהיה עוד במחסור שהרי כמותו תותאם במדויק לכמות שתמנע אינפלציה או מיתון , יאבד גם התמריץ לתחמן לשקר ולגנוב במטרה להשיג את הכסף לפני אזרחים אחרים.
לגבי יכולת גיוס מטבע זר , אתה באמת רואה בעיה למדינת ישראל בנושא זה ?.
ישראל מייצאת 50% מהתל״ג . יש בה כוחות מחשבה אדירים, יכולת המצאה מרשימה המצאות מוכחות בתחומים שונים כמו חקלאות והייטק .
יש לה מקורות אנרגיה זמינים וזולים ( אם לא ימכרו אותם לאוליגרכיה העולמית ).
בקיצור ארז זבת חלב וגז.
ואם אלה הנימוקים שהצלחת לגייס כנגד שינוי השיטה מצבנו טוב מכפי שחשבתי.
אני ממליץ לך לחשוב שוב על כל הרעיון .יועיל מאד אם כלכלנים בכירים כמוך יאמצו את רעיון הרפורמה.
וכפי שאמר פעם שמיר ראש הממשלה לשעבר . ״רק חמור לא משנה את דעתו ״.
 
 
 
 
לאורי ירון
17/10/2012
נכתב על ידי אריק

שאלת למה מדינת ישראל משלמת ריבית על חוב ציבורי - התשובה מאוד ברורה. מדינת ישראל משלמת 37 מליארד ש"ח בשנה כדי לתחזק חוב שגודלו בערך 600 מליארד ש"ח. כל הכספים האלה הלכו להוצאות ממשלה.

אף אחד לא הכריח את הממשלה לגבות אותם. זו לא תוצאה של שום החלטה של אף בנק. מדינת ישראל היתה יכולה, תיאורטית, להוציא הרבה פחות כסף על רווחת אזרחיה (או על תחזוק מגזר ציבורי מנופח, תלוי את מי שואלים), אבל היא בחרה על ידי ממשלה נבחרת דמוקרטית לעילא, לא לעשות את זה. למה? כי האזרחים האלה רצו את הכבישים, והחשמל, ונמלי התעופה והמשרות הממשלתיות שלהם עכשיו, לא בעוד 30 שנה.

אפשר גם לשמוט את החוב הזה, אין ספק.רק שהתוצאה תהיה קטסטרופה. תצטרך לסגור בערך חצי מהמגזר הציבורי, לצמצם לא רק את שיפור אלא גם את תחזוקת התשתיות (בעברית - לא יהיה חשמל, לא מים ולא תעופה אווירית), ולהנות ממוניטין בינלאומי של נוכל שאסור להלוות לו כסף. פחות מרצוי. יכול להיות שליברטריאן כמו רדלר יחשוב שבטווח הארוך זו מדיניות נבונה, לא יודע. אבל בטווח הקצר (עשר שנים, נניח) זו קטסטרופה.

ברמת המיקרו, כאן נופלים הרעיונות שלך של "כלכלה ללא חוב". אנשים לווים כסף מבנקים לא כי הבנקים מרושעים, אלא כי האנשים האלה רוצים לקנות עכשיו את מה שהכסף הזה משלם עליו, אבל עכשיו בדיוק אין להם, והם חושבים שיוכלו להחזיר את ההלוואה. הנה דוגמא - משכנתאות. בעולם ללא חוב, אין דבר כזה. אתה רוצה לקנות בית? הוא עולה מיליון שקל? תביא בבקשה מיליון שקל, או שאל תקנה. אם אתה רוצה להפוך קנית דירה בישראל מקשה לבלתי אפשרית לחלוטין - הצלחת.

ועוד מילה לגבי הבנקים. הסיבה למשברים היא לא חובות, אלא חובות גרועים. חובות גרועים נוצרים כשהשוק, משום מה, לא מתמחר אותם נכון. את זה אתה לא תפתור בעזרת ערבות ממשלתית - ההיפך, אתה עלול למצוא את עצמך לא עם משבר בנקים, אלא עם משבר חוב ברמת המדינה שהיא לא יודעת לצאת ממנו.
 
 
 
 
ועדיין אריק לא הסברת
17/10/2012
נכתב על ידי איתן

למה מדינה צריכה לממן את עצמה מחוב לבנקים ולא מיצירת כסף צמוד למדד..
מדוע רק לבנקים מותר לייצר כסף? לזה אתה קורא שוק חופשי?
עדיין לא סיפרת למה אדם צריך לשעבד עצמו לכל חייו לבנק בשביל לקנות דירה מאשר לחיות בכבוד.
עדיין לא הסברת במה עדיפה הכלכלה הזו על הכלכלה בתקופת לינקולן של הגרין קארד?

אתה עדיין מדבר במושגי הכלכלה של היום מבלי להבין שיש גם כלכלה אחרת. אתה עדיין לא הבנת שבכלכלה הנוכחית אתה עובד יותר ויותר קשה כי היא בשביל לקיים עצמה היא זקוקה למחסור שהולך וגדל כדי שאתה תלך ולתלווה יותר ?
לא סתם רדלר לא מסוגל להתמודד עם מסמך קרן המטבע ועם הטענה שריבית בשיטה בה כל הכסף מיוצר מחוב מובילה מתמטית לקריסת המטבעות וזה מוכח פעם אחר פעם. ואני באמת לא מבין מדוע הוא עיקש כל כך בעניין עד כדי כך שהוא טוען שבנקים כגוף פרטי שקם למטרות רווח מייצגים את הציבור טוב יותר ממדינה הנבחרת על ידי הציבור.
 
 
 
 
תיקון טעות..
17/10/2012
נכתב על ידי איתן

כמובן התכוונתי לגרינבאק של לינקולן ושוב אני בפעם השלישית קורא לרדלר באמת מעניין אותי לשמוע מה אתה אומר על ההמלצות והמסקנות של קרן המטבע ואיך זה מסתדר עם מה שכתבת בספר שלך?
 
 
 
 
לאיתן - ניסיון להסביר
17/10/2012
נכתב על ידי אריק

מדינה מממנת את רוב החוב של עצמה על ידי יצירת אגרות חוב, או בקיצור אג"ח. האג"ח האלה נושאות ריבית, שבינה לבין המדד אין, ברוב המקרים, קשר. בפועל, כבר כמה שנים שהמדינה מגייסת כסף בריבית ריאלית שלילית - כלומר, נמוכה מהמדד.

עכשיו, הכסף הזה לא הולך לבנקים, לפחות לא בעיקרו. אג"ח מדינה הוא מוצר מבקש מאוד על ידי משקיעים, בפרט משקיעים זעירים כמו חוסכים לפנסיה. בעצם מדינת ישראל מלווה ממך את כספי הפנסיה שלך כדי לממן את הוצאות המדינה, ותחזיר לך אותם בעתיד, בתוספת ריבית. זה רע?

אתה שוב חוזר על השטות הזו של "לייצר כסף". בהגדרות שלך, גם לך מותר "לייצר כסף". מעוניין לנסות? קח צ'ק שלא כתוב עליו "למוטב בלבד", תכתוב עליו סכום גבוה או נמוך כרצונך, ותשאיר את התאריך ריק (או שתרשום תאריך עתידי כלשהו). בזאת יצרת כסף, עובר לסוחר. כמובן שאם מישהו ינסה לפדות את הכסף הזה הוא עלול להתקל בבעיה אם אין לך אותו בחשבון, אבל זה עדיין "כסף" בדיוק באותו מובן שהבנקים מייצרים אותו. אפילו גרוע יותר, כי הבנקים מחויבים ברגולציה ואתה יכול לרשום צ'קים כרצונך.

לגבי משכנתאות - כן, זה נראה לי מאוד הגיוני שאני משלם לבנק הרבה זמן בשביל לקבל בית. מה לעשות, הרבה אנשים בכל העולם עבדו הרבה מאוד כדי שאני אוכל לבנות את הבית הזה - כרו חול ומלט, ייצרו משאיות ומחפרונים, כרו עפרת ברזל שאחרי זה הפכה לברזל שהפך לפלדה שהפך למוטות זיון, ייצרו חומרים אקריליים שאחרי זה הפכו לאמבטיות. ויש גם, בקצה השרשרת, את הפועלים, האינסטלטורים, הרתכים, הרצפים והטייחים שקורעים את התחת כדי שיהיה לי בית. אז כן, אני מצפה שאתקשה להחזיר על כל שנות האדם שלהם בשנת אדם אחת שלי, עם כל הכבוד לפריון העבודה המופלא שלי.

ולא, אני לא עובד יותר ויותר קשה. גם אתה לא. דיברתי עם ההורים שלי, ועם ההורים של אשתי, וגם הם רק היום מצליחים להחזיר את השמכנתאות שלקחו. תמיד עבדו פה קשה, רק שלאחרונה התחלנו להתלונן על זה כי החלטנו שהגיע הזמן שנהיה מערב אירופה. אבל אנחנו לא. אין לנו את התשתיות שנבנו במשך מאות שנים של מערב אירופה, אין לחלקים גדולים באוכלוסייה את מוסר והרגלי העבודה של מערב אירופה. אה כן, ועוד דבר - אין לנו את עתודות הקרקע העצומות של מערב אירופה. שום כלכלה שלא תמציא לא תוכל לשנות את נתוני היסוד האלה.

ושוב - לא אני ולא אתה לא לווים כסף כי "הכלכלה צריכה שנלווה יותר". אנחנו לווים כסף כי אנחנו רוצים דברים ועכשיו. יכולתי לגור אצל ההורים עד גיל 40, אבל בחרתי שלא לעשות את זה אלא לקנות דירה עכשיו. יכולתי להשתמש ברכב מודל 99', אבל בחרתי שלא (יותר נכון, הפסקתי להשתמש בו אחרי שהוא טיפה התקלקל ומכרתי אותו). יכולתי להסתפק בדירת 2 חדרים, לעבור ליישוב דתי כדי לחסוך בהוצאות גן. בחרתי שלא, ולוויתי כסף לשם כך, אבל זה לא הכלכלה. זה אני.
 
 
 
 
רדלר, אתה מזלזל ברעיונות האלו שלא בצדק.
17/10/2012
נכתב על ידי עמי, ת"א

בתקופה של משבר כלכלי חריף, רעיונות כאלו או דומים להם יכולים לתפוס. השיטה הזו מחברת כמה רעיונות מאוד פופוליסטיים, שיש להם סיכוי, אם (כאשר?)הכלכלה העולמית תידרדר למשבר חריף מאוד:

- ההתנגדות להלוואה בריבית מוטמעת עמוק בנצרות, ולכן יהיה לאנשים קל להתחבר אליה.
- טוב להיות נגד הבנקים. מי לא שונא אותם?
- ההצעה נותנת כח אדיר לממשלה. ואיזה חתול לא ישמח לשבת על הברז של השמנת? יהיה קל, יחסית, לגייס לה תמיכה פוליטית.


בתקופה משברית "פרימיטיביזם" עובד טוב, אם הוא ברור מספיק, ואם הוא מציג וולדרמורט מרושע מספיק שאפשר לשנוא. שני התנאים האלו מתקיימים פה. אולי יש לזה סיכוי.
 
 
 
 
רק לפרגן לאריק
17/10/2012
נכתב על ידי שאול

תיסלם. בהיר, נכון, ולעניין.
 
 
 
 
אריק אתה מעוות את הדברים...
17/10/2012
נכתב על ידי איתן

1. זה שמדינה מממנת את עצמה על ידי אגרות חוב לא מסביר למה היא לא מממנת את עצמה עם ייצור כסף ללא חוב-למה היא צריכה ללוות אותו?
2. מי משלם על האג"ח מדינה? מי משלם על הריבית על האג"ח הזה? אתה לא מבין שהמדינה זה אתה -אין למדינה באר נסתרת של כספים -בשביל לממן את האג"ח +הריבית המדינה לוקחת ממך מיסים ואם תדרוש ממנה ריבית גבוהה יותר על האג"ח היא תאלץ להעלות את המיסים שהיא גובה ממך - זה שקול לכך שאם תצטרך הלוואה תקח אותה מאישתך. זה מה שרע ועצוב.
3. צ'ק לא יכבדו אותו אם אין לך כסף והכסף איתו תכסה את הצ'ק נוצר מחוב לבנקים.
4. לגבי המשכנתא -אם כל כך הרבה עבדו על בניית הבניין מדוע רוב הכסף שלך על רכישת הבניין ילך דווקא לתשלום ריבית למי שלא עשה כלום בשביל לבנות את אותו בניין? אבסורד קצת ..לא?
5. לא יודע מה איתך אבל בשנות ה70 היה מקובל שרק אב הבית עבד וזה הספיק בשביל לרכוש דירה במשכנתא סבירה או בכלל ללא משכנתא.
היום זוג צעיר ללא ילדים כשני בני הזוג עובדים לא יכול לקנות דירה ללא משכנתא עצומה?
6. עדיין לא הסברת מדוע צריך לייצר כסף מחוב -במה הוא עדיף על יצירת כסף צמוד לצמיחת המשק?
 
 
 
 
לאיתן, תשובות לשאלות שהופנו לאריק
17/10/2012
נכתב על ידי גרי

1. אתה בעצם שואל מדוע אין המדינה מממנת את הגרעון בתקציב באמצעות הדפסת כספים? ובכן, התשובה היא פשוטה: זה היה מביא לאינפלציה גבוהה מאוד.

2. המדינה משלמת את הריבית והקרן על האג"ח באמצעות עוד אג"ח, כלומר האנשים שמלווים כסף למדינה בעצם משלמים את הקרן והריבית, לא משלם המסים.

3. לא ברור למה החלטת שאת הצ'ק אכסה באמצעות חוב - דווקא אכסה אותו באמצעות עבודה.

4. זה לא נכון שרוב הכסף מופנה לתשלום ריבית, ומי שנתן את ההלוואה כן "עשה" - הוא ויתר על השקעת הכסף באפיק אחר.

5. הבתים אז היו צנועים יותר, הקרקעות היו זולות יותר (הקרקעות יקרות בשל מדיניות הממשל), המדינה לא חייבה בניית ממ"ד ועוד סיבות.

6. לא הבנתי את השאלה. אף אחד לא אומר שצריך לייצר כסף מחוב.
 
 
 
 
הנחת היסוד של הכתבה שגויה
17/10/2012
נכתב על ידי בוחבוט

הנחת היסוד שהבנקים אינם מייצרים כסף היא שגויה.
למעשה עם יש אדם אחד במדינה וברשותו 100 שקלים.
ברגע שהוא מפקיד את ה- 100 שקלים הבנק "מייצר" יש מאין עוד 900 שקלים שאותם הוא יכול להלוות.

הטענה שההלוואה עומדת כנגד נכס גם היא מגוכחת.
זה שיקול עסקי של הבנק.

ולגבי אינפלציה. כן ללא ריבית לא הייתה אינפלציה. זו מערכת סגורה. היות וכמות הכסף במשק גדלה מהריבית כך צריך לעלות גם מחירי המוצרים אחרת הצריכה תהיה מעבר להיצע הקיים (כוח השוק ידחוף לעליית מחירים).
 
 
 
 
לגרי
17/10/2012
נכתב על ידי איתן

1. שים לב מה שכתבתי : המדינה תייצר כסף בהתאם לקצב הצמיחה במשק מה שימנע אינפלציה. ואם כבר אתה חושש מאינפלציה הרי בשיטה הנוכחית אינפלציה היא הכרחית על מנת לקיים את השיטה אז מדוע אתה לא מתנגד לה?

2. אתה רק מצדיק את מה שאני אומר: שהמערכת הזו לא בר קיימא -היא גורמת לניפוח החוב עד קריסה.

3. היום הכסף הוא לא יחידת מידה לעבודה,לסחורה ושירותים הוא בסה"כ שטר חוב.אתה יכול היום לעבוד אבל גם יתכן שלא יהיה כסף לשלם לך עבור העבודה. מה שבכלכלה האמיתית מציעים הוא שכסף אכן יתגמל עבודה.

4. אתה מוזמן לקרא את ספרו של גריפין "הייצור מג'יקל איילנד" הוא עשה חישוב שמראה בברור שרוב הכסף הולך לריבית.
מי שנתן את ההלוואה (הבנק) המציא אותה מכלום - הוא יכול בנוסף להלוואה לדירה לתת עוד הלוואה שייצר מכלום לכל אפיק שיחפוץ.. הוא לא עושה את זה "במקום" משהו אחר אלא בנוסף. זו המשמעות שלאותו גוף יש מונופול על יצירת כסף והוא עושה זאת על ידי חוב.

5. איך אתה מסביר שאותה תופעה קיימת כמעט בכל העולם המערבי? גם שם דרשו הקמת ממ"ד?

6. אז זהו שכן: היום כל הכסף מיוצר בעולם מחוב.. אם תנסה לייצר כסף לא מחוב תכנס לכלא כי אז תחשב כ"מעלים מיסים".
ממליץ לך בחום לקרא בכלכלה האמיתית איך כסף נוצר.
 
 
 
 
השאלות שלא נענות.
18/10/2012
נכתב על ידי עמית

מי שעוקב אחר התגובות מגלה שיש כמה שאלות שמחבר הפוסט ועוד כמה אוהדים של השיטה הנוכחית, לא עונים עליהם. הם עונים ליד, מדברים על העניין אבל לא לעניין.

השאלות הן:
1) מדוע היום כל הכסף בעולם מיוצר מחוב?
2) למה רק לבנקים יש הרשאה ליצור כסף? למה מוסדות מוניצפיליים לדוגמא לא יכולים ליצור כסף?
3) מניין הבנקים המרכזיים והמסחריים שואבים את הזכות למונופול על יצירת הכסף? האם אי פעם נערכה הצבעה בעניין? האם בכלל הנושא עלה לדיון ?(למעט במספר אתרים שדוגלים במה שמכונה כאן "פרימיטיביזם כלכלי").
4) למה לנקוט בשיטת יצור כסף שמחייבת תשלומי ריבית אדירים, חלקם הגדול עובר למתי מעט שבבעלותם אמצעי יצור הכסף?(ואתם יכולים לקרוא לכסף אמצעי תיווך זה לא משנה מאומה)
5) למה לדגול בשיטה ליצור כסף שגוזרת גידול אקספוננציאלי של כמות הכסף בעולם, ומכאן נגזרת אינפלציה מתמדת.
6) למה לדגול בשיטת יצור כסף שגורמת למחסור מתמיד בכסף? (משום שהיא מייצרת את הכסף מחוב, אבל מייצרת רק את הקרן של החוב ולא את הריבית שלו).
7) מה ההשלכות של המחסור בכסף? אולי זה גורם למרדף מתמיד אחר כסף בין היתר ע"י יצור מוצרים שמתכלים בקצב מואץ, ויצור ודחיפה של מוצרים שאף אחד לא ממש צריך אותם? כל זאת תוך הרס הביוספירה, זיהום הסביבה, ודלדול משאבי כדור הארץ?
7) כיצד זה שכל העולם עובד בשיטת בנקאות ברזרבה חלקית למרות שהיא נכשלת שוב ושוב, גורמת למשברים גדולים, אי-שיוויון וסבל רב.

אז חברים יקרים, אם אתם רוצים להוכיח עד כמה השיטה נכונה ושכדאי לאזרחים להמשיך ולתמוך בשיטה הזו, נא לדבר לעניין!

בסופו של דבר, לשיטת הכסף בה אנחנו משתמשים יש השפעה עצומה על התרבות, על אופן העבודה שלנו, על שעות הפנאי, על איכות הסביבה, על רמת האושר, על התחרותיות והניכור, וכמעט על כל מישור אחר בחיינו.
 
 
 
 
איתן
18/10/2012
נכתב על ידי גרי

1. כלומר אתה אומר שהמדינה יכולה להדפיס 35 מיליארד ש"ח בשנה מבלי להביא לאינפלציה גבוהה. תמוה בעיני. אני לא יודע איך מחשבים השפעה של הדפסה על אינפלציה, אולי מישהו מהמשתתפים האחרים בדיון יוכל להעריך מה תהיה האינפלציה במקרה זה. בכל מקרה, זה עדיין מותיר אותנו עם החוב הקיים והצורך לשלם ריבית וקרן.

2. אני לא מצדיק, אמרת שהציבור משלם את החובות, אבל במציאות לא רק שההתמודדות עם החובות לא פוגעת בכיס של האזרח, אלא שהמדיניות הזו מאפשרת לאזרח לחיות מעל היכולת. לא מינוס, אלא פלוס. מובן שזו מדיניות גרועה. האמור מתייחס לחוב הסחיר.

3. אני לא מבין מה זה אומר.

4. א) לא נכון, למשל: דירה של מיליון ש"ח, 70% משכנתא, 25 שנה, ריבית בשיעור 2.9% צמוד (זו פחות או יותר הריבית שמקבלים היום על משכנתא בריבית ק"צ). הריבית בערכים ריאליים תסתכם ב-285,000 ש"ח, כלומר התשלום הכולל עבור הבית יעמוד על 1.285 מיליון ש"ח.

4. ב) חוב המשכנתאות של הציבור הוא כרבע טריליון ש"ח. למיטב ידיעתי הבנקים מעמידים ערבויות לבנק ישראל וכנגד כל מיליון ש"ח בהלוואות, יש ברשותם מיליון ש"ח בפקדונות וחסכונות של הציבור (כלומר הכסף לא בא מהאוויר). מה שאתה אומר זה שבנק ישראל פשוט מחלק כסף ואותם 250 מיליארד ש"ח הם בעצם חוב של הציבור למדינה. זה תמוה בעיני. אילו זה היה נכון, מצבנו היה טוב יותר, כי פירוש הדבר הוא שלמדינה יש נכסים בהיקף של רבע טריליון ש"ח.

5. בארצות הברית הבתים גדלו מאוד והאיכות השתפרה. אני לא יודע מה קורה במדינות אחרות.

6. אני לא מבין מה זה אומר.
 
 
 
 
גרי
18/10/2012
נכתב על ידי איתן

אני בבאמת צצליץ לך בחום ללמוד איך השיטה המוניטרית עובדת כדי להבין מה המשמעות של כסף שנוצר מחוב. זה הבסיס.
לעננינו:
1. שוב אתה עדיין כלוא בראש של הכלכלה הנוכחית. בכלכלה בה כסף לא ייוצר מחוב לא תצטרך לשלם ריבית של 35 מיליארד ש"ח בשנה כי הכסף לא ישא ריבית. היום אתה חייב לייצר אותם. זה ימנע אינפלציה ולא יגרום לאינפלציה
2. עדיין זה לא מסביר מדוע כסף צריך להיות מיוצר מחוב. ולשאלתך : לחיות מעל היכולת זאת אומרת גם לנצל את כדור הארץ מעל היכולת.. אם כל אחד למשל יקנה 3 דירות -לא תשאר לך אדמה לחקלאות ולא ישאר לך טבע וכל הנובע מכך. אי אפשר לחיות תוך התעלמות מוחלטת ממה שכדור הארץ יכול לייצר.
3. זה בדיוק מה שזה אומר: היום אתה יוצר כסף לא בתמורה לעבודה אלא בתמורה לחוב.
4. הריבית הממוצעת ל25 שנה היא בסביבות 5% אבל נאמר שאתה משלם רק 285 אלף ש"ח למישהו שכלל לא עשה דבר בשביל לבנות לך את הבית. במה זה עדיף על כסף שהיית יכול לתת ישירות לבעלי המקצוע מבלי להצטרך להלוואת הבנק?
5. אתה שוכח פרמטר אחד פה -גם המשכורות בשנות ה70 היו נמוכות משמעותית אלא שמאז המשכורות עלו הרבה פחות מקצב האינםלציה מה שעשה אותך עני יותר.. כלומר הצריך ממשק בית לעבוד יותר כדי להשיג את מה שהשיגו בקלות יתרה בעבר.
6. אתה חייב להבין איך כסף נוצר כדי להבין את הבאגים בשיטה.

גם אורי רדלר אין לו תשובה על כל הדברים האלה (ראה שאלות של עמית) - יש לו תאוריה כלכלית שעליה כתב ספר שלאחרונה פעם אחר פעם התקשורת ומוסדות כלכלה החלו להפריך אותה...
 
 
 
 
איתן
18/10/2012
נכתב על ידי גרי

1. לא הבנת, 35 מיליארד השקלים הן בקירוב הפער בין הכנסות המדינה ממסים לבין הוצאות המדינה ללא התמודדות עם החוב הסחיר, כלומר גם אם פיית החובות תבוא ותמחק לנו את החוב, עדיין אנחנו באוברדראפט שוטף.

2. לא נכון ולא רלוונטי. אי אפשר לנצל את כדור הארץ "מעל היכולת" ולא ברור מה המסקנה של משל הדירות וכיצד היא רלוונטית לענייננו.

3. ג'יבריש לא ברור.

4. זה עדיף כי אין לי את הכסף לתת לבעלי המקצוע מבלי ללוות אותו. הריבית היא תשלום על כסף שאני לווה.

5. זה לא נכון. מה הושג בקלות בעבר? אנשים עבדו כמו חמורים כדי לחיות ברמת חיים שאנו היום מחשיבים כעוני.

6. נו באמת.
 
 
 
 
גרי
18/10/2012
נכתב על ידי איתן

1. הפער בין הכנסות ממיסים לבין הוצאות המדינה הוא 35 מיליארד ש"ח (נגיד שאתה צודק לא בדקתי) -את הפער אתה מכסה על ידי הלוואות. אין שום סיבה שתכסה את זה על ידי הלוואות אלא על ידי הדפסת כסף. אתה חושש מאינפלציה? אז בשיטה הנוכחית אתה צריך לחשוש יותר כי ה35 מיליארד האלה היום גם נושאים ריבית שלעולם לא תוכל להחזיר בכלכלה בה כל הכסף מיוצר מחוב.
2. בהחלט אי אפשר לנצל את כל משאבי כדור הארץ מעל היכולת אבל זה בדיוק הכיוון שאליו אנחנו הולכים כי יש אפשרות "לחיות מעל היכולת" על חשבון העתיד. כבר עכשיו כדור הארץ נמצא באוברדראפט.
http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/2012/08/blog-post_30.html
3. אני אסביר שוב: היום כסף לא מיוצר בתמורה לשעות העבודה שאתה עובד אלא בהתאם לכמה הלוואות לוקחים. קל להבין אבל קשה לעכל.. גם לי לקח זמן עד שהבנתי את האבסורד הזה.
4. אין לך את הכסף כי היום יש מחסור מכוון בכסף... כשאתה מלווה הבנק נותן לך את הקרן ולא את הריבית -הריבית לא קיימת ולכן נוצר מחסור בכסף,בשביל זה אתה זקוק להלוואות עתק בשביל לקנות דירה.
5. אני ממליץ לך להכנס ולראות כמה חודשים היית צריך לעבוד בעבר בשביל לקנות דירה וכמה היום.כמה אנשים היו בחובות אז וכמה היום, כמה נשים עבדו אז וכמה היום?
6. באמת באמת... אם היית יודע את זה סעיף 3 לא היה נשמע לך כמו ג'יבריש.
http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/2011/12/blog-post.html
 
 
 
 
עושה רושם שהילדים לא מבינים מה קורה כאשר הממשלה מדפיסה כסף בכדי לכסות חובות
18/10/2012
נכתב על ידי מחמוד רססיה

http://www.bankisrael.gov.il/deptdata/neumim/neum173h.htm
 
 
 
 
תגובה לעושה רושם שהילדים לא מבינים מה קורה כאשר הממשלה מדפיסה כסף בכדי לכסות חובות
18/10/2012
נכתב על ידי איתן

הדוגמא שהבאת היא מעולה כי היא מראה מה קורה שהדפסת הכסף מנותקת מצרכי הכלכלה ,בדיוק השיטה שמנהיג בנק ישראל היום.
כשהדפסת כסף נעשת ביחס דומה לצמיחת המשק אתה מונע אינפלציה...
הדוגמא שהבאת מראה מה קורה שהממשלה יכולה להלוות כמה שהיא רוצה מהבנק המרכזי אלא שלמרבה הפלא זה בדיוק מה שקורה היום רק לא ישירות אלא דרך השוק המישני..
 
 
 
 
בולשיט. אם זה היה נכון, היינו סובלים כיום מהיפר אינפלציה
18/10/2012
נכתב על ידי מחמוד רססיה

 
 
 
 
עושים ועוד איך..
18/10/2012
נכתב על ידי איתן

בארץ עוד לא הגענו למצב הזה שהממשלה תצטרך הלוואות מהבנק המרכזי (חוץ מב2009) אבל גם זה בדרך..
בכל מקרה בעולם בעיקר בארצות בהן הכלכלה שבורה זה קורה :
1. תבדוק מהו הQE בארה"ב
2. מזו תוכנית ההקלה של דראגי באיחוד
3. מזה הQE8 ביפן
והדוגמאות עוד רבות... כרגע עדיין זה לא בא לידי ביטוי בהיפר איפלציה כי רוב הכסף מאוחסן בפקדונות אבל ביום שזה יצא משם ..אבוי עלינו.
 
 
 
 
תמהיל כזה של דברי טעם, מגלומניה וטמטום באמת שלא רואים כל יום.
18/10/2012
נכתב על ידי אסף רומנו

 
 
 
 
לעמית
18/10/2012
נכתב על ידי אריק

אנסה לענות על השאלות שלך.

1) מדוע היום כל הכסף בעולם מיוצר מחוב?

הוא לא, וזה שתחזור על זה שוב ושוב לא יהפוך את זה לנכון. אני, למשל, עובד מדינה, מקבל משכורת ולא מקבל חוב. יש חברות גם שלא לוקחות חוב בכלל. אתה משתמש בצורה לא מדוייקת במושג "ייצור כסף", עד כדי כך שאין לו שום מובן מועיל.

2) למה רק לבנקים יש הרשאה ליצור כסף? למה מוסדות מוניצפיליים לדוגמא לא יכולים ליצור כסף?

הם כן. עיריה יכולה לחתום על התחיבויות ולא לשלם אותן, מה שנקרא אצלך "ייצור כסף". כמו שהראיתי לך לעיל, גם אתה יכול לעשות את זה.

3) מניין הבנקים המרכזיים והמסחריים שואבים את הזכות למונופול על יצירת הכסף? האם אי פעם נערכה הצבעה בעניין? האם בכלל הנושא עלה לדיון ?(למעט במספר אתרים שדוגלים במה שמכונה כאן "פרימיטיביזם כלכלי").

לא, מפני שמחוץ לכמה עשרות (אני מניח) החסידים של "כלכלה אמיתית" מי שמבין איך עובדת מערכת הבנקאות יודע גם שהיא לא הנואת פונזי, אלא דרך לקחת כסף ולהלוות אותו בריבית. אני ממליץ לך מאוד לקרוא את ההסברים של שאול בתגובות לפוסט.

4) למה לנקוט בשיטת יצור כסף שמחייבת תשלומי ריבית אדירים, חלקם הגדול עובר למתי מעט שבבעלותם אמצעי יצור הכסף?(ואתם יכולים לקרוא לכסף אמצעי תיווך זה לא משנה מאומה)

אסביר שוב. הסיבה שנדרשים תשלומי ריבית "דירים" היא שאנשים רוצים לקנות היום את מה שידם אינה משגת, ולשלם כל זה מחר. בנקים וחברות אשראי משרתות אותם בכך שהם מוכנים לתת להם כסף היום, בתמורה לקבלתו מחר בתוספת ריבית. ללא הלוואות מהסוג הזה כמעט ואין יזמות, אין משכנתאות, ואין הלוואות לקניית מכוניות, מה שמוביל לכלכה בנוסח ימי הביניים.

5) למה לדגול בשיטה ליצור כסף שגוזרת גידול אקספוננציאלי של כמות הכסף בעולם, ומכאן נגזרת אינפלציה מתמדת.
כי אינפלציה מתונה אינה דבר רע. אינפלציה מתונה גורמת לאנשים להוציא את כספם במקום לשמור אותו בכספת, מה שיוצר פעילות כלכלית. ופעילות כלכלית היא דבר טוב, כי כל הקידמה "הטבעית" שאתה רואה - מכוניות חדישות, מחשבים, טלוויזית HD, בננות בקיץ, אפילו הרבה ק"ג חיטה למעט דונמי אדמה - מקורה בקימו של שוק שמוכן לשלם עליהם.

6) למה לדגול בשיטת יצור כסף שגורמת למחסור מתמיד בכסף? (משום שהיא מייצרת את הכסף מחוב, אבל מייצרת רק את הקרן של החוב ולא את הריבית שלו).

בשאלה שלך יש שתי הנחות מוטעות. האחת היא שיש מחסור בכסף. אין. אם תרצה מיליארד ש"ח כדי לפתח שדה נפט, כנראה שתתמצא מי שייתן לך. וזה *בדיוק מפני* שהוא יכול להרוויח מזה. ריבית.

העניין השני הוא שיש מחסור בכסף. לא, זו לא סתירה לסעיף הקודם. אין מחסור בכסף כאמצעי תיווך, אבל יש מחסור בכסף כמשהו שכל אחד רוצה. זו ההגדרה של כלכלה, על פי סוואל (ממליץ לך מאוד לקרוא) - "המדע של הקצאת משאבים מוגבלים שיש להם שימושים אלטרנטיביים". כולם רוצים יותר כסף, אבל זה לא נוגע ל-:שיטת ייצורו" אלא לכך שכולם רוצים יותר דברים - דירה יותר יפה, חינוך יותר טוב, רופא שזמין תמיד, או מטוס פרטי. הבעיה שיש מחסור בדברים האלה, ואת זה פותרים עם צמיחה, לא עם כלכלת מנזרים של המאה ה-12.


7) מה ההשלכות של המחסור בכסף? אולי זה גורם למרדף מתמיד אחר כסף בין היתר ע"י יצור מוצרים שמתכלים בקצב מואץ, ויצור ודחיפה של מוצרים שאף אחד לא ממש צריך אותם? כל זאת תוך הרס הביוספירה, זיהום הסביבה, ודלדול משאבי כדור הארץ?

אלה לא ההשלכות של מחסור בכסף, אלה ההשלכות של הנטייה האנושית לצרוך. אנשים יכולים לא לקנות, אבל בוחרים אחרת.

7) כיצד זה שכל העולם עובד בשיטת בנקאות ברזרבה חלקית למרות שהיא נכשלת שוב ושוב, גורמת למשברים גדולים, אי-שיוויון וסבל רב.

אכן, השיטה הפיטליסטית הנהוגה כיום מייצרת משברים מדי כמה שנים. אבל מהצד השני, היא מייצרת תקופות ארוכות של צמיחה קבועה והתפוצצות של עושר שהמין האנושי לא ידע מעודו. הפרימיטיביזם הכלכלי שאתה מציע, שאופייני למדינות כמו איראן (הידעת? הריבית אסורה באיסלאם! תבדוק עכשיו איך מתנהלת כלכלת איראן ותגיד לי אם אתה חושב שזה מודל ראוי לאימוץ), אולי מתמודד יפה עם משברים, אבל הוא עושה את זה על ידי ייצור מיתון חריף שלא נפסק לעולם. אם אני צריך לאכול לחם צר ומים לחץ כל החיים אבל בתמורה אני בטוח שלא\עולם לא יהיה לי משבר, אני עדיין מעדיף את השיטה הנוכחית.
 
 
 
 
איתן
18/10/2012
נכתב על ידי גרי

1. כלומר אתה מציע בחירה בין שתי אפשרויות גרועות, המשך המצב הקיים או הדפסה של הכסף. מה אתה מציע לעשות עם החוב הקיים, לשמוט אותו כליל?

2. כמה זמן זה "עתיד", 100 שנים, מיליון שנים? נאמר שיש לנו היום פחם ל-250 שנה. נניח גם שהעתיד צפוי להיארך 250,000 שנה. כלומר ברמה המעשית אתה מציע להפחית את השימוש בפחם ב-99.9% (דאגה לעתיד) וכנ"ל לגבי משאבים מתכלים אחרים, צעד שידרדר את העולם לתהום של עוני ורעב. במקרה כזה "כסף חוב" זו הצרה הקטנה שלך.

3. שוב, אני לא מבין מה זה אומר בכלל.

4. אין לי את הכסף כי לא חסכתי מיליון ש"ח לקניית דירה.

5. התייחסתי לנושא הזה. הבתים היו קטנים יותר, באיכות נמוכה יותר, הקרקעות היו זולות יותר, ההגדרה של פריפריה הייתה רחבה יותר. משפחות עם מפרנס אחד חיו ברמת חיים נמוכה מאוד. גם היום יש משפחות רבות עם מפרנס אחד.

6. אם אמצא זמן, איכנס לקישורים שצירפת, לא מבטיח.
 
 
 
 
לאריק (התייחסות לתשובותיך לעמית)
18/10/2012
נכתב על ידי בעז

מספר התייחסויות לתשובותיך

1) מדוע היום כל הכסף בעולם מיוצר מחוב? הוא לא, וזה שתחזור על זה שוב ושוב לא יהפוך את זה לנכון. אני, למשל, עובד מדינה, מקבל משכורת ולא מקבל חוב. יש חברות גם שלא לוקחות חוב בכלל. אתה משתמש בצורה לא מדוייקת במושג "ייצור כסף", עד כדי כך שאין לו שום מובן מועיל.

כל הכסף, בשלב היווצרותו, מתחיל באשראי=הלוואה=חוב. כסף שאתה מקבל כמשכורת הוא כבר קיים. בראשיתו הוא נוצר כחוב. הגרוע ביותר בתהליך זה שהוא נוצר על ידי גורמים פרטיים, שמונעים ע"י רווחיהם האישיים.

2) למה רק לבנקים יש הרשאה ליצור כסף? למה מוסדות מוניצפיליים לדוגמא לא יכולים ליצור כסף?
הם כן. עיריה יכולה לחתום על התחיבויות ולא לשלם אותן, מה שנקרא אצלך "ייצור כסף". כמו שהראיתי לך לעיל, גם אתה יכול לעשות את זה.
לא מדובר על מעשים פליליים. הדוגמא שלך על הצ'ק הלא חתום היא מתחכמת ולא רצינית. מי שיוצר כיום כסף, הוא בנק ישראל (מעט) והבנקים המסחריים (ובתוכם גם חברות האשראי).

3) מניין הבנקים המרכזיים והמסחריים שואבים את הזכות למונופול על יצירת הכסף? האם אי פעם נערכה הצבעה בעניין? האם בכלל הנושא עלה לדיון ?(למעט במספר אתרים שדוגלים במה שמכונה כאן "פרימיטיביזם כלכלי").לא, מפני שמחוץ לכמה עשרות (אני מניח) החסידים של "כלכלה אמיתית" מי שמבין איך עובדת מערכת הבנקאות יודע גם שהיא לא הנואת פונזי, אלא דרך לקחת כסף ולהלוות אותו בריבית. אני ממליץ לך מאוד לקרוא את ההסברים של שאול בתגובות לפוסט.

הכסף הוא לא שלהם, אלא של המפקידים. הבנקים יכולים לקחת ריבית רק על ההון העצמי שלהם וללא אפשרות לקחת כסף שאינו שלהם ולהלוות אותו למישהו אחר.

4) למה לנקוט בשיטת יצור כסף שמחייבת תשלומי ריבית אדירים, חלקם הגדול עובר למתי מעט שבבעלותם אמצעי יצור הכסף?(ואתם יכולים לקרוא לכסף אמצעי תיווך זה לא משנה מאומה)אסביר שוב. הסיבה שנדרשים תשלומי ריבית "דירים" היא שאנשים רוצים לקנות היום את מה שידם אינה משגת, ולשלם כל זה מחר. בנקים וחברות אשראי משרתות אותם בכך שהם מוכנים לתת להם כסף היום, בתמורה לקבלתו מחר בתוספת ריבית. ללא הלוואות מהסוג הזה כמעט ואין יזמות, אין משכנתאות, ואין הלוואות לקניית מכוניות, מה שמוביל לכלכה בנוסח ימי הביניים.

למה שהמדינה לא תעשה זאת, על פי רגולציה קפדנית. מה החשיבות הגדולה שאתה רואה לאפשר לבנקים הפרטיים לגרוף מן האזרחים רווחי עתק.

5) למה לדגול בשיטה ליצור כסף שגוזרת גידול אקספוננציאלי של כמות הכסף בעולם, ומכאן נגזרת אינפלציה מתמדת. כי אינפלציה מתונה אינה דבר רע. אינפלציה מתונה גורמת לאנשים להוציא את כספם במקום לשמור אותו בכספת, מה שיוצר פעילות כלכלית. ופעילות כלכלית היא דבר טוב, כי כל הקידמה "הטבעית" שאתה רואה - מכוניות חדישות, מחשבים, טלוויזית HD, בננות בקיץ, אפילו הרבה ק"ג חיטה למעט דונמי אדמה - מקורה בקימו של שוק שמוכן לשלם עליהם.

כל אינפלציה – ירידת ערך המטבע - היא נוראה. באינפלציה "נמוכה", של 3%, ערך הכסף יורד ב-50% תוך 23 שנה. מה שגורם לאנשים להוציא את כספם הוא צורך. התרבות שלנו כיום יוצרת צרכים שלא באמת קיימים. היא פשוט משבדת אותנו לעוד ועוד חובות. יש יד מכוונת לכך.

6) למה לדגול בשיטת יצור כסף שגורמת למחסור מתמיד בכסף? (משום שהיא מייצרת את הכסף מחוב, אבל מייצרת רק את הקרן של החוב ולא את הריבית שלו).בשאלה שלך יש שתי הנחות מוטעות. האחת היא שיש מחסור בכסף. אין. אם תרצה מיליארד ש"ח כדי לפתח שדה נפט, כנראה שתתמצא מי שייתן לך. וזה *בדיוק מפני* שהוא יכול להרוויח מזה. ריבית.

מי מחליט אם תקבל את המליארד שקל האלה או לא? הבנק. ומה השיקולים שלו? רווח אישי. אם יבוא טייקון שרוצה לקנות חברת סלולר, או יזם חברתי שרוצה לבנות דיור בר השגה לזוגות צעירים – למי יתנו את המליארד (בהנחה שיש רק מליארד אחד בקופה)? כנראה לטייקון!!

הבעיה הגדולה היא העוצמה הרבה שאנו נותנים לבנקים הפרטיים לשלוט על הכלכלה שלנו. זה גורם באופן ישיר כי כספים יזרמו מכלל האוכלוסיה, המשלמת כסף עודף (ריבית) - למי? למיעוט של מורשים פרטיים. למה?



 
 
 
 
התייחסות לאריק
18/10/2012
נכתב על ידי עמית


1. העברת כסף מיד ליד אינה יוצרת אותו. אם אתה מקבל 1000 שקל מהמדינה, אז למדינה יש פחות 1000 שקל, ולך עוד 1000 שקל, במאזן הכללי לא נוסף דבר ולא נגרע דבר. אבל אם תתחקה אחר המקור של ה-1000 שקל תגלה שהוא נוצר בהלוואה ע"י מוסד פיננסי כלשהוא. זו הדרך היחידה ליצור כסף היום. ואם אתה חושב אחרת, אתה מוזמן לספר לי כיצד ה-1000 שקל נוצרו.

2. אם העיריה חותמת על התחייבות כספית זה עדיין לא כסף. אני לא יכול ללכת למכולת ולקחת קוטג' ולתת את ההתחייבות של העיריה. אפילו אם גם אני וגם החנווני בטוחים שהעיריה תשלם את ההתחייבות.

3. אתה שוב מתייחס לבנקים כאילו הם אינם היוצרים הבלעדיים של הכסף אלא רק מלווים אותו. לפיכך אני שוב שואל מי לדעתך יוצר את השקלים הדולרים והיורו בעולמנו?

4. רשמת שההלוואות קיימות משום "אנשים רוצים לקנות היום את מה שידם אינה משגת, ולשלם כל זה מחר.". אז כדאי שתדע שאפילו אם אתה רוצה לגור באוהל-קמפינג, ולאכול בצל ולחם שחור, עדיין מישהו יצטרך ללוות כסף כדי שתעשה זאת. ללא הלוואות לא יהיה גרוש אחד בעולם. בשיטה הנוכחית ההלוואות הכרחיות כדי שיהיה כסף.
במאה השנים האחרונות לא קוימה שום שיטת כסף אחרת, אבל היו תקופות של פריחה בעת עתיקה יותר בכסף שאינו מבוסס חוב. נכון שבמאה השנים האחרונות היתה פריצה טכנולוגית, אבל היא לאו דווקא התרחשה בגלל שיטת כסף-חוב. אין אפשרות לבחון את הטענה הזו משום שאין לנו שום איזור בעולם שמתנהל בשיטה אחרת.

5. יש שיטות אחרות לגרום לאנשים להוציא את כספם, לאו דווקא אינפלציה. לדוגמא ריבית שלילית. אחת הבעיות באינפלציה היא שזה מס נסתר.
מעבר לזה לעיתים הפעילות הכלכלית יכולה להיות גם הרסנית, לא רק חיובית. ראה את הנחלים המזוהמים בארץ, האויר המפויח, ערימות הפלסטיק והצמיגים שאנחנו מייצרים, השטחים הירוקים שנעלמים, מיני החיות שנכחדים, בדם שלנו ישנם עשרות מזהמים שלא היו שם לפני 200 שנים.

6. המחסור בכסף הוא עובדה מתמטית, והוא נובע מכך שיש יותר חובות מיתרות. וזה נובע מכך שהכסף מיוצר מחוב, אך ורק מחוב.
אם אני אקבל מיליארד ש"ח לפיתוח שדה נפט אפילו כהשקעה ולא כהלוואה, עדיין יש מישהו שחייב יותר ממיליארד ש"ח לבנק, משום שמקורם של מיליארד השקלים בחוב, אבל כשיצרו אותם, לא יצרו את הריבית שיש עליהם.

אוי ואבוי אם נספק לכל אחד מטוס ודירה גדולה יותר מה נשאיר מהמשאבים של כדור הארץ? מה נשאיר לילדנו? ערימת מטוסים ומדבריות?

7. אני טוען שהצמיחה המהירה במוצרים אינה מתאימה לזמננו. במקביל לצמיחה יש לנו זיהום. והמקום הכי קרוב שאנחנו יכולים לראות אותו זה הגוף שלנו, מחלות כמו סרטן, טרשת נפוצה, סוכרת, לא היו ידועות לפני 200 שנים. לזיהום העולם שלנו יש תרומה נכבדת בעניין.
לגבי איראן - גם שם יש בנק מרכזי, גם שם הכסף מיוצר בבנקים מחוב. תבדוק. ועוד משהו, היהדות גם אוסרת את הלקיחה של ריבית, בדוק עם רבנים. ישנו היתר שעוקף את האיסור והוא ניתן רק מכורח הנסיבות ולא בגלל שהדבר מותר.


ממליץ לך להקשיב להרצאות של ברנרד לייטאר על הכסף, מקורו וההשפעה שלו. הוא אחד מאדריכלי היורו ובהחלט יודע כיצד כסף נוצר:
http://www.youtube.com/watch?v=ykvRceBQRl8

בברכה.

 
 
 
 
אורי רדלר יצאת פיתה
19/10/2012
נכתב על ידי מוטי

אורי, כל מה שאתה כותב פה הוא כלכך טיפשי ולא קשור למציאות
איך אתה מרגיש עם זה שאתה מבזבז כל כך הרבה זמן בכתבות חסרות כל ערך שאתה כותב?
 
 
 
 
למוטי
19/10/2012
נכתב על ידי אורן

או כמו שהילדסהיים היה מנסח את זה: רדלר, אתה מייצר קמח מפיתה.
 
 
 
 
אולי מכיוון שיש לי תשובה
19/10/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

לאורי ירון,

כתבת:

אולי מכיוון שאין לך תשובה מדוע אזרחי המדינה צריכים לשלם בזיעתם 37 מיליארד ש״ח כל שנה ועולה עבור ריבית על חוב לאומי שלא אמור להיות שם מלכתחילה .



זו שאלה מצוינת. הרי איש אינו כופה על הממשלה להנפיק אגרות חוב. למעשה, היא אפילו יכולה להנפיק אגרות חוב בלי ריבית. היא לא עושה זאת מהסיבה הפשוטה שאף אחד לא יקנה אגרות כאלה אלא אם יכריחו אותו לעשות זאת באיומי אקדח.

הפתרון שאתה מציע לבעיה הוא זה:

אמירה זו אולי נכונה כיום בשיטה המוניטרית הקיימת בה המערכת הפוליטית משרתת את האוליגרכיה במקום את האזרחים , אולם אנחנו רוצים להביא לשינוי כולל שיכלול גם את השינוי המתבקש אצל נבחרי הציבור .


ביטול האינפלציה, ביטול המושג ״ריצה אל הבנק״. ביטול גלי הגאות והשפל שמפשיטים את האזרחים מנכסיהם, וצמצום ניכר בחובות האזרחים למערכת הבנקאית שלא תהיה יותר מופקדת על הפקת הכספים באמצעות חובות וכך יאבד התמריץ לפזר חובות לאזרחים.



זה המתכון הקלסי להידרדרות ולדיקטטורה. אתה מציע לכפות את האזרחים לחסכונות ולפנסיה בלי ריבית, ולתת שליטה מוחלטת ביד הפוליטיקאים, שיהיו אמונים על מדפסת הכסף. ההגנה היחידה שאתה מציע לציבור מפני שרירות ידו של השליט היא התקווה שהשליטים ימשלו בחן ובחסד ויראו את האור ("לאחר שהמערכת תעבור הסבה גם המערכת הפוליטית תאמץ את השינוי בגישה"). האופטימיזם הזה היה יכול לעורר הערכה או חיוך, אך לצערנו חווינו כבר הרבה יותר מפעם אחת את האופן בו תקוות שטבע האדם ישתנה רק בגלל הרצון שישתנה הופכות לעריצות - אינך יכול להעניק כוח כמעט לא מוגבל ולא מבוקר לשליט, בלי להתמודד עם העובדה שסביר להניח שהוא יעשה שימוש פסול בכוח הזה.
 
 
 
 
תשובה משושה לאיתן ולאחרים
19/10/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

לאיתן (ולאחרים באותו ראש ועם אותן שאלות) כתבת,

לא סתם רדלר לא מסוגל להתמודד עם מסמך קרן המטבע ועם הטענה שריבית בשיטה בה כל הכסף מיוצר מחוב מובילה מתמטית לקריסת המטבעות וזה מוכח פעם אחר פעם. ואני באמת לא מבין מדוע הוא עיקש כל כך בעניין עד כדי כך שהוא טוען שבנקים כגוף פרטי שקם למטרות רווח מייצגים את הציבור טוב יותר ממדינה הנבחרת על ידי הציבור.



אעיר רק:
א. האם אינך קורא את מה שאני כותב? הרי ניתחתי את המאמר. במפורט. על כל מאפייניו.
ב. בקרן המטבע הבינלאומית נכתבים עשרות ומאות ניירות עמדה ומחקר מדי שנה. בתהליך מעניין הפך מחקר אחד, זניח למדי, ל"ההמלצות והמסקנות של קרן המטבע."
ג. מדאיג לראות את ההמלצות על השיטה הניהולית של הרייך השלישי (פשיטת רגל מתגלגלת) כמודל מומלץ ומביך לראות את ההמלצות על ה"גרינבאק של לינקולן" - אותו כישלון קולוסאלי - מוצג כמופת. הרי ירוקי הגב נפלו כמעט ברגע בו הגיעו לשוק, כשהחיילים מסרבים לקבלם כתשלום ושר האוצר צ'ייס רודף אחר זנבו באמצעים דיקטטוריים הולכים ומחריפים עד שהועף בבעיטה ממשרתו. זה המודל המופתי והמוצלח שאתה מציע?
ד. מותר לא לקרוא את הפוסטים שלי בתגובה כאן. אבל לא לקרוא ואז לטעון שלא עניתי ומשם להמשיך לטיעון ש"רדלר לא מסוגל להתמודד עם מסמך קרן המטבע"? באמת?
ה. נטען כי מובעת "הטענה שריבית בשיטה בה כל הכסף מיוצר מחוב מובילה מתמטית לקריסת המטבעות וזה מוכח פעם אחר פעם" ועל כך יש להעיר: א) הראו אחרים והראיתי גם אני פעם-אחר-פעם שלטיעון זה אין שום יסוד. ב) הטיעון הזה מובא בשכנות חשודה לטיעון על "קרן המטבע הבינלאומית" - האם בשלב הבא ייטען כי הטיעון הזה נמצא במאמר?
 
 
 
 
לאריק - אוויר צח וצלול. תודה
19/10/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

לאריק - אוויר צח וצלול. תודה.
 
 
 
 
לעמי
19/10/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

לעמי, ת"א - כתבת:

רדלר, אתה מזלזל ברעיונות האלו שלא בצדק: בתקופה של משבר כלכלי חריף, רעיונות כאלו או דומים להם יכולים לתפוס. השיטה הזו מחברת כמה רעיונות מאוד פופוליסטיים, שיש להם סיכוי, אם (כאשר?)הכלכלה העולמית תידרדר למשבר חריף מאוד...



מזלזל? חלילה וחס. הרי הקדשתי מאמר מקיף כאן לעניין. אין זה מקרי כלל שתכנית מסוג זה עולה, שכן הרעיונות כאן זהים לחלוטין לרעיונות של גוטפריד פדר, אבי "התכנית הכלכלית" של היטלר ושל המפלגה הנאצית בזכות רעיונו לשבור את "כבלי הריבית" (Manifest zur Brechung der Zinsknechtschaft). פדר העלה כבר אז את הרעיון של "כסף חופשי מחוב" ודי ברור מדוע רעיונות כאלו קוסמים לאנשים בעיתות משבר. מזלזל? דווקא להיפך.

הקבוצה שמייצגת "כלכלה אמיתית" היא זעירה (ולראייה, הופעתם של אותם אנשים תחת שמות שונים - "מוטי" ו"אורן" הם שיבוטים או נום דה פלום של כמה שכתבו כבר קודם), אבל בהחלט חשוב להצביע באופן מנומק וענייני על הבעיות בטיעוניהם.
 
 
 
 
רגעים של הסכמה בין שאול לבין אורי - אנגו'י דם וייל די לאסט
19/10/2012
נכתב על ידי שאול

ללא שום קשר למרובי השמות מכלכלה אמיתית. סתם מנצל"ש.

יש רגעים שכל כך חשוב שהממשלה תגן על הצרכן, שאפילו שמאלניות כמוני מתכווצות בכסא מבושה...

http://tinyurl.com/9c97457

(טוב, יש עדכון. אפשר קצת פחות להתבייש. אבל הסיפור משעשע בכל מקרה, וכן, יש מה ללמוד ממנו)
 
 
 
 
אורי ,אתה שוב לא עונה לעניין
20/10/2012
נכתב על ידי איתן

אני חוזר על מה שעמית כתב:

"מי שעוקב אחר התגובות מגלה שיש כמה שאלות שמחבר הפוסט ועוד כמה אוהדים של השיטה הנוכחית, לא עונים עליהם. הם עונים ליד, מדברים על העניין אבל לא לעניין.

השאלות הן:
1) מדוע היום כל הכסף בעולם מיוצר מחוב?
2) למה רק לבנקים יש הרשאה ליצור כסף? למה מוסדות מוניצפיליים לדוגמא לא יכולים ליצור כסף?
3) מניין הבנקים המרכזיים והמסחריים שואבים את הזכות למונופול על יצירת הכסף? האם אי פעם נערכה הצבעה בעניין? האם בכלל הנושא עלה לדיון ?(למעט במספר אתרים שדוגלים במה שמכונה כאן "פרימיטיביזם כלכלי").
4) למה לנקוט בשיטת יצור כסף שמחייבת תשלומי ריבית אדירים, חלקם הגדול עובר למתי מעט שבבעלותם אמצעי יצור הכסף?(ואתם יכולים לקרוא לכסף אמצעי תיווך זה לא משנה מאומה)
5) למה לדגול בשיטה ליצור כסף שגוזרת גידול אקספוננציאלי של כמות הכסף בעולם, ומכאן נגזרת אינפלציה מתמדת.
6) למה לדגול בשיטת יצור כסף שגורמת למחסור מתמיד בכסף? (משום שהיא מייצרת את הכסף מחוב, אבל מייצרת רק את הקרן של החוב ולא את הריבית שלו).
7) מה ההשלכות של המחסור בכסף? אולי זה גורם למרדף מתמיד אחר כסף בין היתר ע"י יצור מוצרים שמתכלים בקצב מואץ, ויצור ודחיפה של מוצרים שאף אחד לא ממש צריך אותם? כל זאת תוך הרס הביוספירה, זיהום הסביבה, ודלדול משאבי כדור הארץ?
7) כיצד זה שכל העולם עובד בשיטת בנקאות ברזרבה חלקית למרות שהיא נכשלת שוב ושוב, גורמת למשברים גדולים, אי-שיוויון וסבל רב.

אז חברים יקרים, אם אתם רוצים להוכיח עד כמה השיטה נכונה ושכדאי לאזרחים להמשיך ולתמוך בשיטה הזו, נא לדבר לעניין!

בסופו של דבר, לשיטת הכסף בה אנחנו משתמשים יש השפעה עצומה על התרבות, על אופן העבודה שלנו, על שעות הפנאי, על איכות הסביבה, על רמת האושר, על התחרותיות והניכור, וכמעט על כל מישור אחר בחיינו."
 
 
 
 
לגבי קרן המטבע ולגבי אי יציבות המערכת
20/10/2012
נכתב על ידי איתן

אתה עדיין לא הגבת על ארבעת ההממלצות והמסקנה של קרן המטבע אלא רק הבאת את הטיעון שאם הממשלה תשלוט ביצירת הכסף אז זה יוביל לדקטטורה. סלח לי אבל מדובר בטיעון מוזר משהו - בעצם מה שאתה אומר זה שאם הדמוקרטיה פה לא משרתת אותנו אז בוא נבטל אותה ונשים גוף לא נבחר שישלוט לנו בכסף. ועדיין בשביל לא לסטות מהעניין אשמח אם תגיב להמלצות הקרן...

לגבי הטענה שריבית בשיטה בה כל הכסף מיוצר מחוב מובילה מתמטית לקריסת המטבעות -
ברנארד לייטאר ,אני יודע שאתה מעדיף להתעלם מהאיש הזה שהקים את היורו ונחשב היום לאחד החוקרים הבכירים בעולם בתחום המוניטרי -הוא חוקר את המערכות המוניטריות 40 שנה אמר:
"די ברור שהמערכת הנוכחית אינה יציבה. לא משנה מה תעשה, לא מעשה איזו רגולציה תטיל על מערכת הבנקאות, יהיו קריסות נוספות. זאת ודאות פיסיקלית, כמו כוח הכבידה. אנחנו יכולים להמשיך במסלול הזה, או להקים מערכת פחות שבירה. אבל בשביל לייצר מערכת פחות רעועה צריך להקריב קצת יעילות"
ראה בעצמך:
http://www.themarker.com/wallstreet/1.1671970
האם גם הוא טועה?

 
 
 
 
תיקון קטן..
20/10/2012
נכתב על ידי איתן

ברנארד לייטאר לא הקים את היורו כמובן אלא הוא יצר את מטבע היורו..
 
 
 
 
והנה עוד מהכתבה על ברנארד לייטאר
20/10/2012
נכתב על ידי איתן

במשך יותר מ-40 שנה, חקר ליטאר מערכות מוניטריות. נדרשו לו הרבה פחות מכך, לדבריו, כדי להבין שני דברים חשובים: האחד, שהמערכת שבורה, מקולקלת, מועדת לקריסות חוזרות ונשנות; והשני, שהבנקים המרכזיים הם מונופול שלעולם לא יאפשר רפורמה במערכת העולמית.
 
 
 
 
יש רק טעות מהותית אחת בסוף המאמר
20/10/2012
נכתב על ידי זאב

בכלכלת חליפין , ההכנסות הן תמיד יותר מההוצאות, הן ברמת הפרט והן ברמת הממשלה. אם ההכנסות של הממשלה לשנת 2012 יהיו 232 מיליארד, הרי שההוצאות חייבות להיות פחות מזה, וכן, יהיו קיצוצים כואבים בתקציב הממשלה, הממשלה לא תורשה להדפיס כסף סתם ככה כי בא לה, ככה ערך הכסף יישמר, כמות הכסף במחזור צריכה להיות קשיחה לאורך שנים ולגדול רק אולי בהתאם לגידול באוכלוסיה (אם בכלל).
 
 
 
 
עוד שאלה לאורי, בנקאות ברזרבה חלקית
20/10/2012
נכתב על ידי סתם אחד

תודה על התשובה הקודמת...

האם אתה מסכים עם הטענה כי בנקאות ברזרבה חלקית, מחייבת את קיומו של בנק מרכזי? ומהי עמדתך בקשר לנחיצות המוסד הזה (שלפי התאוריה האוסטרי גורם לעיוותים במבנה ההון)?
http://www.youtube.com/watch?v=mERetJytkyY
 
 
 
 
לסתם אחד
21/10/2012
נכתב על ידי focus

תודה על הקישור! זו ביקורת מנומקת ועניינית על הפתרון המועדף על רדלר (Fractional Reserve Free Banking).
 
 
 
 
השוואה בין המרצה בקישור ואנשי כלכלה אמיתית
21/10/2012
נכתב על ידי focus

המרצה בקישור (http://www.youtube.com/watch?v=mERetJytkyY) מעוניין במערכת מבוזרת ככל האפשר, ושתישאר כזו לאורך זמן, וזאת בניגוד לאנשי כלכלה אמיתית שמציעים להפוך את המערכת לריכוזית עוד יותר מכפי שהיא כעת.

מדוע ריכוזית יותר? בואו נראה. אנשי כלכלה אמיתית מציעים:

1. להעביר את מדפסת הכספים המרכזית לידי הרשות המבצעת -- צעד שיחזק עוד יותר את כוחם של הפוליטיקאים;

2. לבטל את יכולתם של הבנקים המסחריים לייצר אשראי, מבלי לאפשר להם להנפיק כסף משום סוג -- צעד שיחזק עוד יותר את המונופול שממנו נהנית המדפסת המרכזית.

לסיכום, אנשי כלכלה אמיתית שואפים לריכוזיות טוטלית בתחום המוניטרי. בעוד שהמרצה בקישור שואף לביזור התחום.
 
 
 
 
focus ...
22/10/2012
נכתב על ידי איתן


שים לב מה שאתה אומר:
1.להעביר את המדפסת לרשות המבצעת -

לא הסברת להעביר ממי? אתה מעביר מגוף פרטי שקם למטרות רווח (האם בעינך זה עדיף על גוף ציבורי נבחר?).
2. לבטל את יכולתם של הבנקים המסחריים לייצר אשראי, מבלי לאפשר להם להנפיק כסף משום סוג -- צעד שיחזק עוד יותר את המונופול שממנו נהנית המדפסת המרכזית.

שוב שאתה אומרת את המדפסת המרכזית -מי מנהל אותה היום? לא אני לא אתה ולא אף נציג שלך בכנסת. אלא כמה משפחות..
(גם הטענה הזו שגויה -ראה הערה בסוף)
3.לסיכום, אנשי כלכלה אמיתית שואפים לריכוזיות טוטלית בתחום המוניטרי.

אז מה קורה היום האם המערכת הכספית היא לא נמצאת כבר במצב של ריכוזיות טוטאלית? אז אם כבר ריכוזיות טוטאלית אז לא כדאי שזה יהיה על ידי נבחרי ציבור? יש לך פתרון מוצלח יותר לדמוקרטיה או שאתה בעד ביטולה כפי שמציע גם רדלר?

ודבר אחרון -אנא עיין שוב בהצעה של הכלכלה אמיתית שקוראת לבזר את ייצור הכסף בו ינתן היתר לגופים פרטיים או קהילות או עירייות שירצו בכך לייצר מטבעות מקומיים מוכרים במס ובכך לא תזדקק כלל לאשראי הבנקאי.
 
 
 
 
רדלר ..גם הם טועים?
22/10/2012
נכתב על ידי דורון

http://www.themarker.com/wallstreet/1.1847460
 
 
 
 
דורון, עיין בתגובות הקודמות
22/10/2012
נכתב על ידי אסף רומנו

הדו"ח הזה כבר נדון כאן.
 
 
 
 
הנה תקציר הדיונים על דוח קרן המטבע פה:
22/10/2012
נכתב על ידי איתן

ראיתי את הדיונים והמסקנות מהם היו:
1. אסור להעביר את השליטה בניהול הכסף לממשלה כי אז היא עלולה להפוך לדיקטטורה ולכן יש להשאיר אותה לניהולם של מספר משפחות לא נבחרות המנהלות את המערכת הבנקאית היום ולהן היום חייבים כל תושבי המשינה מאות מיליארדי ש"ח
2. מדובר בדוח אחד של קרן המטבע מיני רבים...
 
 
 
 
שתי הבהרות (קצת באיחור..)
22/10/2012
נכתב על ידי focus

1. ודאי שמעתם על הרעיון של הפרדת רשויות. בדומה לבנק ישראל, גם בתי המשפט בישראל הם רשות שלטונית לא נבחרת, ששומרת על מידה רבה של עצמאות. מיזוג בתי המשפט או הכפפתם המוחלטת לכנסת או לממשלה תגביר את הריכוזיות ולא תפחית אותה. אותו הדבר נכון גם לגבי הרשות המוניטרית (בנק ישראל). לפוליטיקאים כקבוצה יש לטעמי יותר מדי כוח כבר עכשיו, ואני לא מרוצה מתפקודם.
(למען הסר ספק אני לא מחסידי בנק ישראל, להיפך - אני בעד ביטולו המוחלט, אך בלית ברירה מעדיף אותו עצמאי מאשר בידי הפוליטיקאים).

2. תקנו אותי אם אני טועה או לא מדייק: בנק ישראל הוא אחת מרשויות המדינה, כלומר זרוע שלטונית, ולא חברה פרטית. כאשר מייבאים את הביקורת על הפדרל ריזרב לישראל, צריך לערוך את ההתאמות הנדרשות. בנק ישראל מחוייב להעביר את רווחיו (אם יש כאלה) למדינה. ניתן כמובן לבקר את משכורות עובדיו וכו', בדיוק כפי שניתן לבקר את משכורות השופטים, חברי הכנסת, השרים וכו'. זה עדיין לא מצדיק ביצוע איחוד-רשויות טוטליטרי.
 
 
 
 
תגובה לאיתן ודורון
22/10/2012
נכתב על ידי יוסי

מה שאתם לא מבינים הוא שהדו"ח של קרן המטבע לא ממליץ על מה שאתם חושבים שהוא ממליץ, ולא מהסיבות שאתם חושבים.

הנה טעות אחת לדוגמא:
אתם חושבים שהממשלה איננה מדפיסה את הכסף.
לא נכון, בישראל הממשלה היא זו שמדפיסה את הכסף.
בנק ישראל שייך לממשלה, הנגיד ממונה על ידי הממשלה,
ולכן הכסף המזומן בהחלט מודפס ע"י המשמלה.
הכסף ה"נוסף" שנוצר ע"י הבנקים אכן נוצר על ידיהם,
אבל הממשלה בהחלט יכולה להדפיס כסף!

אתם מתבלבלים עם ה"פד" בארה"ב, וזה בגלל שאין לכם מושג על מה אתם מדברים.
 
 
 
 
איתן - המשך הטעויות שלכם - הטעות השניה
22/10/2012
נכתב על ידי יוסי

טעות שניה:
אתם טוענים שהממשלה לא יכולה לגייס כסף "ללא חוב",
כי הדפסת הכסף אינה בשליטתה.
קשקוש בלבוש.
ושוב הטענה הזאת נובעת מבורות. בארה"ב אכן הדפסת הכסף (חוקית ופורמלית אך לא מעשית) אינה בשליטת הממשלה אלא ה"פד".
בישראל הדפסת הכסף היא בידי הממשלה. בנק ישראל הוא חלק מהממשלה. הוא אינו פרטי.
מדוע ממשלת ישראל לא יכולה להדפיס כסף לצרכיה?
כי החוק *מונע* ממנה לעשות זאת.

למעשה, עד אמצע שנות ה-80' הממשלה אכן הדפיסה כסף *בעצמה*
לצרכיה, ממש כפי שאתם מציעים. אם כן, מדוע שונה החוק?
מדוע הממשלה לא יכולה כיום להשתמש לצרכיה בכסף של בנק ישראל
אלא מוכרחה לשלם עליו ריבית?

וזה מביא אותי לטעות השלישית.
 
 
 
 
הטעות השלישית
22/10/2012
נכתב על ידי יוסי

הטעות השלישית:
למה הממשלה לא מדפיסה את הכסף בעצמה?
כי קודם כל, הדפסה של הכסף זהה במשמעותה להטלת מס.
הדפסה של הכסף שוחקת את ערכו של הכסף שבידי כל שאר האנשים,
כך שגם בדרך של מס וגם בדרך של הדפסה, עדיין כל האנשים משלמים מחיר.
לגבי ריבית, ממשלה לא מוכרחה ללוות כסף לפעילותה, היא יכולה להסתפק במס שהיא מסוגלת לגבות.

בכל מקרה, לנו בישראל יש ניסיון מר עם ה"פתרון" של הדפסת כסף ע"י הממשלה. האינפלציה המטורפת בשנות ה-80' התרחשה אחרי שנים של הדפסת כסף (בצורות שונות) לצרכי הממשלה.
 
 
 
 
חצי אפוי
24/10/2012
נכתב על ידי א.ד.

נדיר שסוף מאמר עדיף על (וסותר את) תחילתו :)

החל מ- "המצב הבלתי רגיל", כלומר סקירת הכשלים הפיננסים במסגרת המערכת, אהבתי כל מילה. חד ביותר. אבל בעוד שהניתוח הפרקטי משובח, הניתוח התיאורטי המקדים מוזר ביותר:

"הבנקים יכולים 'לנפח' את האשראי, אך היחס בין הכסף שהוזרם לקופתם לבין הכסף המולווה נשאר. אין כאן יצירת כסף דמיוני."

ניפוח אשראי אינו יצירת כסף דמיוני... ?

ניפוח האשראי. מילת המפתח. אתה כתבת. נכון, הבנק אינו מדפיס שטרות יש מאין, אולי לזה אתה קורא כסף דמיוני. אבל הבנק בהחלט רושם במאזניו "נכסים" שאינם תמיד שם. בועות אשראי, בועות פיננסיות, הן דבר נפוץ מאוד במאה האחרונה. יש ניפוח אשראי, ו"שם הרחוב" של הסם הזה (אין ספק שגופים פיננסים מכורים לדבר הזה) - הוא "כסף דמיוני"...

מערכת הבנקאות מכילה קטגורית, מעצם ההגדרה, את הפוטנציאל לניפוח האשראי. כלומר האפשרות שהכסף הזמין להשקעה ולמסחר גדול משמעותית, לא רק במכפלתו (היחס המדובר..) אלא גם *סכומו* גדול מהותית ובצורה קריטית, מהנכס הממשי, המוחשי, העומד בגינו. ובאמת כל חציו השני של המאמר שלך מסביר איך זה קורה. אז זה מצחיק שבחציו הראשון של המאמר אתה אומר שזה לא קורה.. :)
 
 
 
 
ליוסי בנק ישראל
10/11/2012
נכתב על ידי עמית

בנק ישראל הוא מוסד סטטוטורי, כלומר הוא נוצר מכוחו של חוק שחוקק בידי הכנסת. הוא נהנה מעצמאות כוללת במדיניות שלו, ולממשלה אין זכות התערבות בהחלטותיו. לנגיד יש זכות לייעץ לממשלה. הממשלה יכולה למנות את הנגיד אבל לא לפטר אותו.
בנק ישראל בוודאי אינו שייך לממשלה, וגם בשנות ה-80 הוא לא היה שייך לממשלה והוא גם לא נתן כסף לממשלה אלא הילווה כסף לממשלה.
הממשלה משלמת ריבית לבנק ישראל על ההלוואות האלה.
בדר"כ משלמים ריבית לאדון ולא לנתין.

בקיצור בנק ישראל הוא לא זרוע ממשלתית כמו משרדי הממשלה, הוא מוסד עצמאי בעל מדיניות עצמאית, ובעל כסף משלו, שזה בעצם הכסף שאנו משתמשים בו. הכסף הזה הוא שטר חוב לבנקים בעל ערך נקוב. שטר החוב מונפק כנגד התחייבות של הלווה, והוא מתגלגל במשק, אבל בסוף יחזור למי שהנפיק אותו - בנק ישראל או הבנק המסחרי. תסתכל על השטרות ותראה שהם שייכים לבנק ישראל ולא לממשלה ישראל. כתובה עליהם בפירוש "בנק ישראל" ולא "ממשלת ישראל".
 
 
 
 
הטעות בפרדוקס החוב
29/1/2013
נכתב על ידי צור

אחת הטענות העיקריות כנגד השיטה המוניטרית היא שהיא יוצרת מצב של חוב הולך וגדל, היות והדרישה לשלם ריבית על הכסף שהוולה גורמת לכך שסך החוב יותר גדול מכמות הכסף ולכן אי אפשר לשלם אותו אלא לקחת עוד ועוד הלוואות.

הרעיון הזה הוא טעות מתמטית, ניתן להבין את השגיאה בהרחבה בסרטון זה:
http://www.youtube.com/watch?v=_NPZngV2cE8
 
 
 
 
טוב אז מי שטועה זה כמובן כותב הפוסט
4/5/2013
נכתב על ידי h

לבנקים כן יש רשיון להדפסת כסף והלימות ההון זה חארטה חשבונית

גם גם חלק מהלימות ההון נוצר מחוב , למשל על ידי "שיטרי הון "

שהבנק מנפיק

למה זה דומה , זה דומה שתקנה בית במליון שקל עם הון עצמי של 100 אלף שקל

אבל גם ההון העצמי שלך יבוא מהלוואה שלקחת בבנק אחר

הלימות ההון בבנקים חייבת לעלות דרסטית לכיוון 25-30 אחוז לפחות ואולי יותר

של כסף אמיתי שמגיע בתחילה מבעלי המניות ונותר כרזרבה אמיתית שלא מחולקת כדיבדנד

ולא כל מיני הוקוס פוקוס חשבונאי כמו שזה קיים היום

 
 
 
 
אתה קוטל את אתר הכלכלה האמתית אך מאמרך הוא גיבוב אמיתות עם שטויות במיץ עגבניות
28/12/2013
נכתב על ידי דוד איש שלום

תקצר היריעה מלפרט את כל גיבובי השטויות שאתה מעלה במאמרך זה, בעודך מנסה לקטול את רעך היודעים הרבה יותר ממך. האם ייתכן שמאמר זה הוא כולו דיסאינפורמציה מכוונת שיוצאת מפי סקטור הבנקאות כדי להגן על האינטרסים המשוריינים שלו?
 
 
 
 
ברוכים הבאים ל24hour שירות הלוואה
24/6/2015
נכתב על ידי Larry Fox

ברוכים הבאים ל24hour שירות הלוואה

האם ניסית לקבל הלוואות מבנקים ללא הצלחה? בדחיפות צריך כסף כדי לצאת חוב? צריך כסף להרחבה או הקמת העסק משלך? לקבל הלוואה מאחת מחברות ההלוואה המובילות בבריטניה. 24hour שירות ההלוואה הוא אחת מחברות הלוואות מובטחות בגודלה בבריטניה ובצוות הידידותי ומנוסה שלנו מסוגל לעבד את הבקשה שלך במהירות וביעילות. אתה יכול לשאול על כל טווח 1-25 שנים וללוות סכום כל בין 2,000 ליש"ט ל50,000,000.00 ליש"ט לכל מטרה. עם ריבית נמוכה של 3% על כל חלקי העולם.היישום זמין עבור מועמדים שהם 18 שנים ומעלה.

לקבלת מידע נוסף, אנא צור קשר באמצעות דואר אלקטרוני: 24hourloanservice2011@gmail.com
בברכה
לארי פוקס
 
 
 
 
3% הלוואה ההצעה
26/8/2017
נכתב על ידי demetrios

האם אתה צריך סיוע כספי מכל סוג שהוא? הלוואות אישיות? הלוואות עסקיות? הלוואות משכנתא? הלוואות החברה?
מימון חקלאי ומימון פרויקטים? אנחנו נותנים הלוואות בריבית 3%! צור קשר: louisbannerloancorp@gmail.com

3% הלוואה ההצעה
 
 
 
 
בפעם הראשונה אני מבקש הלוואה היה כאשר אני רוצה
1/3/2018
נכתב על ידי גברת הילדגרד

זה בגלל הזמן אנשים להכיר את המלווה, בפעם הראשונה אני מבקש הלוואה היה כאשר אני רוצה להתחיל עסק טוב בשנת 2013, כי היה כאשר באתי במגע איתו הוא מציע לי את ההלוואה בשיעור של 2 אחוזים , אני צריך את ההלוואה של 65000 דולר לתקופה של 3 שנה לאחר שלוש שנים אני שילם את ההלוואה שלי בחזרה 2015 אני צריך הלוואה כדי להוציא את העסק שלי אני מבקש הלוואה בתוך אותה חברה כי מציעים לי הלוואה של 1 מיליון דולר כי אני צריך לקחת את העסק שלי מסחרי, אז אין אף אחד שיכול להגיד לי כי האיש הזה לא עזר לי בחיים, יש אנשים טובים שמוכנים לעזור לאנשים במצוקה, אם אתה מעוניין לקבל הלוואה הנה משאיל שיכול לעזור לך מר גרגורי אדוארדו דוא"ל החברה הוא gregoryeduardocompany@gmail.com

אני שמח לדעת אותו בחיי ליצור קשר איתו בדוא"ל לקבלת מידע נוסף לקבל הלוואה gregoryeduardocompany@gmail.com

גברת הילדגרד מייקל
 
 
 
 
loan
18/3/2018
נכתב על ידי Carl Logan

האם אתה עובר זמנים קשים בקבלת הלוואה עכשיו נווד לדאוג כי לוקאס הלוואה להלוות Compania להציע כל מיני הלוואות ואנחנו מציעים גם הלוואה מאובטחת הביתה, כמו גם הלוואה להשקיע בעסק שלך פנה אלינו עכשיו: נייד whatsapp: +1 (857 )325-5437 דוא"ל: lucasloanlendingcompania@gmail.com אתר אינטרנט: http://lucasloanlendingcompania.webs.com/