קפריסאי עם סיגריה ומדפסת נכנס לוועדה גזענית
 


תקדים מפחיד
קפריסין מעבירה לי צמרמורת בגב. החלטת הממשלה הקפריסאית להפקיע חלק מהפקדונות של תושביה, כדי לעמוד בדרישות ה"חלוקה בנטל" של האיחוד האירופי היא תקדים מסוכן. אם תצלח דרכו של האיחוד האירופי כאן תיסלל הדרך להפקעות נוספות, שההבדל ביניהן לשוד בנק פשוט טמון רק בכך שהשודדים מהאיחוד האירופי אינם לובשים מסיכות.

ראשיתו של הסיפור בתוכנית המילוט לקפריסין. כדי להציל את הבנקים של האי פושט הרגל נזקקו הקפריסאים ל-17 מיליארד אירו. לא סכום ענקי, לכאורה, אך במונחי קפריסין זהו סכום מפלצתי: שווה ערך ל-95 אחוז מהתוצר המקומי הגולמי של קפריסין.



מחאות תושבי המדינות העשירות באיחוד—אלו שמממנות את המילוט—והעובדה שהשנה היא שנת בחירות בגרמניה, הובילו את האיחוד לתבוע מקפריסין "חלוקה בנטל": הבנק המרכזי של אירופה (כלומר, גרמניה) ישלם 10 מיליארד אירו, ואילו הקפריסאים יצטרכו לתרום 7 מיליארד אירו בעצמם. ההכנסות של ממשלת קפריסין לא יספיקו לכך, היה ברור לכולם, שכן הן מסתכמות בסכום של כ-7 מיליארד אירו בסך הכל, ולכן העלו אנשי האיחוד האירופי את הרעיון לגבות את הכסף ישירות מהציבור באמצעות החרמת חלק מהפיקדונות וחשבונות העו"ש בבנקים בקפריסין.

השוד בוצע באישון לילה. אחרי שראשי המדינות שבו מכינוס הפסגה בבריסל, התכנסו שרי האוצר של האיחוד עם ראש ממשלת קפריסין הטרי, ניקוס אנאסטאסיאדס, והעלו בפניו את הרעיון הבא: קפריסין היא מקלט מס ידוע, ורבים מעשירי העולם, ובמיוחד מרוסיה, הפקידו בה כספים. החשבונות הרגילים של תושבי קפריסין (כ-30 מיליארד אירו) מבוטחים עד לגובה של 100,000 אירו על־ידי ממשלת קפריסין, אבל החשבונות האחרים, שסכומם מגיע לכ-38 מיליארד אירו, אינם מבוטחים. מדוע, אם כן, לא תטיל ממשלת קפריסין מס מיוחד בשיעור של 15 אחוז על הפיקדונות וכך תממן כ-5.8 מיליארד אירו מהתרומה שלה לתכנית המילוט?



אנאסטאסיאדס היסס. מס כזה אולי יאפשר לו לעמוד בחלקה של קפריסין בתכנית המילוט הזו, אך יביא לבריחה מבוהלת של ההון מקפריסין. הבנקים בקפריסין ימצאו עצמם בלי יותר ממחצית מההון המופקד בהם. הוא לחץ למיתון המס שיוטל על החשבונות הלא מבוטחים וכך יצא לבסוף עם פשרה: מס של 10 אחוז על החשבונות הלא מבוטחים, ומס של 6.75 אחוז על החשבונות המבוטחים.



מאז ההסכם הראשוני שונתה התבנית מעט: עתה יוטל מס של 6.75 אחוז על חשבונות קטנים מ-100,000 אירו, ומס של 10 אחוז על חשבונות גדולים מסכום זה. הממשלה גם מונעת משיכת כסף מן הבנק והעברת כספים למדינה אחרת. התקדים כאן ברור: כשמדינות באירופה עומדות בפני מצב של חדלות פירעון (קרי, יציאה מגוש האירו) האיחוד לא יהסס להפקיע את רכוש הציבור כדי לממן את המשך הרפתקת האירו. מה תחשבו על זה אם יש לכם חשבון עו"ש באיטליה? ובספרד? ובפורטוגל? וביוון? התחושה שאנשי האיחוד האירופי אינם מוכנים להציב גבול כלשהו שמעבר לו העסק כבר לא כדאי מעט מפחידה.

אבל כדאי לקחת צעד לאחור כדי להבין את הסיפור בהקשר מעט יותר רחב—הסיפור אינו של האירו כי אם של "הדבקה": החשש הגדול ביותר של מדינות גוש האירו אינו רק מפני התמוטטות המטבע כי אם מפני העברת ההתמוטטות פנימה. הבנקים הקורסים והמדינות הקורסות בקפריסין, באירלנד, ביוון, בפורטוגל, בספרד, באיטליה, וכו' אינם איים מבודדים. אם אחת מהמדינות תנטוש את הגוש, יופנה הלחץ למדינות הבאות בתור.

פרישה של מדינה שיש לה חובות גדולים יותר תביא לשידור המשבר, דרך המערכת הבנקאית באירופה, שיש לה חשיפה עצומה לחובות המדינות הקורסות.

הבנק הגדול בגרמניה, דויטשה בנק מדווח על חשיפה של 87.97 מיליארד אירו (ברוטו) בנכסים במדינות הבעייתיות באירופה; קומרצבנק הגרמני, חשוף ב-12.3 מיליארד אירו לחובות ריבוניים של המדינות פושטות הרגל, ול-31.8 מיליארד אירו בסך הכל במדינות אלו. הבנק כבר ספג מהלומה של 0.7 מיליארד אירו בגלל ה'תספורת' היוונית לחובות וקריסה באיטליה (14.2 מיליארד אירו) או בספרד (12.8 מיליארד אירו) תהיה אסון עבורו; הבנק הבריטי הגדול HSBC דיווח בשנת 2012 על הפסד של 400 מיליון דולר בגלל ה'תספורת' היוונית והוא חשוף לחובות בנקים וריבוניות בשש המופלאות (יוון, קפריסין, פורטוגל, איטליה, ספרד ואירלנד) בהיקף של 40.6 מיליארד דולר. החשיפה שלו לחובות במדינות אירופאיות אחרות, היא עצומה: 135.1 מיליארד אירו לחובות מדינה, בנקים ומוסדות פיננסיים בצרפת, למשל. ואפשר להמשיך הלאה, כמובן.

המשמעות ברורה: קריסה של מדינה כמו ספרד או איטליה תביא לניוד הבעיה פנימה, אל תוך ליבת גוש האירו ואל בריטניה, מה שיאלץ את המדינות האלו לאפשר למערכת הבנקים שלהן להתמוטט או לנסות להושיע אותה—צעד שתוצאותיו עלולות להיות דומות מאוד לאלו שהתרחשו באיטליה ובספרד. ההבדל הוא שלגרמניה לא תהיה גרמניה כדי להציל אותה.

הדפסה בתלת־ממד
זה לעולם לא יעבוד, טוען בארי רנדל. וככל שזה עצוב לי לומר, הוא צודק לחלוטין.

חוזרת כאן השגיאה הטיפוסית של מפתחים ומשקיעים, הסבורים כי אם יש בידינו טכנולוגיה מסוימת, כי אז הציבור ישתמש בה. הנקודה ממנה רובם נוטים להתעלם היא שהביקוש הצרכני אינו למוצרים שהיצרנים יודעים לייצר אלא למה שהצרכנים מעוניינים לצרוך. הצרכנים לא היו מעוניינים בעבר בייצור פרוטוטיפים למוצרי פלסטיק משום שרוב הצרכנים אינם מפתחי מכשירים ומוצרים. הביקוש למכשירים כאלו היה תמיד נחלתם של מהנדסים, וכך יהיה גם בעתיד. גם אם המדפסות יעלו דולר אחד והתכנות לפיתוח יעלו דולר אחד, גם אז הציבור לא ישתמש בהן, פשוט משום שאין לו שום עניין בתוצרים של מדפסת כזו, ואין לו שום יכולת ליצור תוצרים כאלו.

האדם הכלכלי והחלופות
ביקורת מעניינת על ספרו האחרון של דניאל כהנמן. המסקנה העיקרית של הכותב, דיוויד הואדן, היא כי "הטיות קוגניטיביות מאיירות היטב את החסרונות של האדם הכלכלי ההיפר-רציונלי, אך אינן מספקות חלופה טובה יותר."

הרעיון המרכזי של כהנמן (וטברסקי, ואחרים) הוא כי ההנחה של "אדם כלכלי" רציונלי לחלוטין, מודע לכל ובעל טעם והעדפות קבועים היא פיקציה. אנשים אינם מתפקדים כך. כראיה, הם מציגים מגוון רחב של שגיאות בהחלטות ושל הטיות קוגניטיביות. והם צודקים לחלוטין: אנשים אינם מכונות ואינם דומים כלל ל"אדם הכלכלי" הדמיוני. במקרים רבים הם שוגים, מעוותים ומעריכים לא נכונה.

אבל מהטיעון הזה, שאינו אלא טרואיזם, נובעת לדידם של כהנמן וחבריו מסקנה מסוכנת. האדם הכלכלי אינו קיים, הם אומרים, ומכך נובעות שתי מסקנות גלויות, ומסקנה אחת סמויה: הראשונה היא כי לא ניתן לסמוך על אנשים שיקבלו החלטות נכונות; השנייה היא כי מניפולציה נבונה, המתבססת על ההטיות הקוגניטיביות של בני אדם תוכל להכווין אותם לאופן פעולה מסוים. והמסקנה הסמויה, המסוכנת, היא כי יש מי שיכול לקבוע מטרות רצויות אובייקטיביות ולהשיגן באמצעות מניפולציה קוגניטיבית.

מכאן עולה סוציאליזם באדרת מחוכמת: אם נקבע מטרות רצויות ונפעל תוך התבססות על כשלי התודעה של אנשים, נוכל לגרום להם לפעול באופן המנוגד לאינטרס האנוכי שלהם, ולתועלת מטרות 'חברתיות' כאלו ואחרות. כמה פתטי.

לך תוכיח שאין לך אחות
הצעת החוק הפרטית (945), עליה חתומים שמעון סולומון יאסו, דב חנין, פנינה תמנו-שטה, עדי קול ומיכל רוזין, קוראת לכונן "חוק שוויון הזדמנויות במקום מגורים" שיאסור על בעלי דירות או וועדות להפלות בני אדם "מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או משך שירות המילואים."

בחוק כמה קביעות מעניינות ובהן התביעה לפרסם מודעה להשכרת דירה בלשון זכר ובנקבה; הטלת חובת ההוכחה כי לא הייתה הפליה על "מחפש הדיירים"; מינוי "מפקחים" בעלי סמכות לתבוע מידע ולהיכנס לכל מקום מגורים; אפשרות לפסיקת פיצויים גם אם לא הוכח נזק; ואף אפשרות לכפות על בעל נכס להשכיר דירתו לאדם, אם כך נראה לנכון למפקח.

כוונת ההצעה היא, בעיקר, למנוע מקיבוצים, מושבים, יישובים כפריים, וכדומה לתבוע מהמבקשים להצטרף אליהם מידע על מצב בריאותי, לעבור מבחני התאמה וכדומה. חובת ההוכחה החלה על גורמים אלו, והאפשרות להטלת עונש גם ללא גרימת נזק (כשחובת ההוכחה על הקיבוץ/יישוב/וכו') מכוונים ליצור מצב בו עצם אפשרות סינון מועמדים תהפוך בלתי־אפשרית.

כרגיל בהצעות ממין זה, הדרך הטובה להבהיר את טיבן הוא לנסות לממש אותן. לדוגמה, אם אדם מבקש להשכיר דירה מרוהטת עם שטיחים מקיר לקיר, אסור יהיה לו לפסול משפחה ובה שלושה ילדים בני פחות מחמש שנים; למשכיר יהיה אסור לפסול מישהו כי הוא לא מוצא חן בעיניו (אסורים "תנאים שלא ממין העניין") או כי הוא לא סומך עליו (כנ"ל), או כי הוא מתופף חובב והדירה המושכרת שכנה לשלו.

וגם אם לא הופעל שיקול מאלו, די לשוכר הפוטנציאלי לטעון כי כך הדבר: הרי חובת ההוכחה חלה על המשכיר, והוא צפוי לעונש כספי (גם אם לא הוכח כל נזק). כינסת את השוכרים המעוניינים לראות דירה, אך השכרת אותה רק לאחד מהם? צפה לתביעה מכל אחד מהמעוניינים האחרים, ובהצלחה לך להוכיח שאין לך אחות.

לך תוכיח שלא דיברת
רשימת תומכים דומה יש גם להצעת חוק 944 ל"איסור פרסום גזעני", בחסות חנין, יאסו, נחמן שי, תמנו-שטה, קול, רוזין, מיקי לוי ויעל גרמן. גם כאן, המטרה המשוערת של הצעת החוק והתחולה בפועל שלה מתנגשים.

לפי הצעת החוק, תוגדר "גזענות" כ"רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות, אלימות או גרימת מדנים כלפי אדם, ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכול בשל צבע, גזע, דת או קבוצה דתית, השתייכות לקבוצה לאומית-אתנית, מוצא עדתי, ארץ מוצא או היותו של אדם זר בישראל, לרבות עובד זר, פליט או מבקש מקלט." הגזענות, לפי מונח שיחדש זה, כוללת פרסום בכתב או בעל-פה. כלומר, גם פוסט בבלוג, גם תגובה למאמר וגם אמירה באתר ציבורי כלשהו ("להשמיע מלים בפה או באמצעים אחרים, בהתקהלות ציבורית או במקום ציבורי או באופן שאנשים הנמצאים במקום ציבורי יכולים לשמוע אותם").

החוק קובע תחולה רחבה מאוד למה שניתן להגדיר "גזענות." הדברים הנאמרים יכולים להיות חסרי השפעה לחלוטין או אפילו נכונים ("אין נפקא מינה אם הפרסום הגזעני הביא לגזענות או לא ואם היתה בו אמת או לא"), פרסום בעל ערך היסטורי או למטרות לימוד יהיה פסול אם "נעשה מתוך מטרה להסית לגזענות," ציטוט מכתבי דת או ספרי תפילה יהיה גזעני אם נעשה מתוך "מטרה להסית לגזענות"; ואפילו דיווח "נכון והוגן" יהיה עבירה אם "נעשה מתוך מטרה להסית לגזענות." באופן טבעי, תיאסר החזקת "פרסום לשם הפצה" שיש בו "משום גילוי גזענות או משום הסתה לגזענות."

לדוגמה, אם תשלפו כעת פתקית ותרשמו עליה "כל הפרסים קמצנים" דינכם "מאסר שנה" שכן אתם מחזיקים בפרסום גזעני. אם כתבתם בבלוג שלכם רשומה המתארת ביקור בשוק ודין ודברים שהיה לכם, ואתם מציינים בסופו כי "מתברר שכל היקים קמצנים" הרי שעברתם עבירה חמורה ודינכם "מאסר חמש שנים." אם אתם גם מתפרנסים מהבלוג, או שאתם מתפרנסים מכתיבה, או שאתם בסטיונרים בשוק וכשלתם באמירה "לעזאזל כל המסתננים" הרי שאתם צפויים לא רק לענישה חמורה: אם תשובו ותסננו "לעזאזל כל התימנים" הרי ש"רשאי בית המשפט, נוסף על כל עונש אחר" לסגור לכם את הבסטה או לאסור עליכם לעסוק בעיתונות או בכתיבת הבלוג.

אבל זה לא כל הסיפור, כמובן. נדרש אישור בכתב של "היועץ המשפטי לממשלה" וסביר להניח כי בתי המשפט לא ישושו להטיל עונשי מאסר כבדים על מי שאמר דבר כלשהו למישהו—שהרי כל אמירה מכל סוג בכל עניין יכולה להיכנס בתוך גדרו הרחבה של החוק—ולכן יש גם אפשרות לפסוק פיצוי של עד 50,000 שקל ללא הוכחת נזק.

כמו במקרה הקודם, גם כאן מוצבת מטרה נאצלת—שבני אדם לא יפגעו זה בזה ולא ישנאו זה את זה—ובשמה מועלית הצעת חוק ממנה עולה שכל אזרח שאוכל והולך לשירותים מעל גיל שלוש הוא עבריין. לדוגמה, מבין מעלי הצעת החוק, חה"כ עדי קול וחה"כ שמעון סולומון וחה"כ פנינה תמנו-שטה וחה"כ מיקי לוי, וחה"כ יעל גרמן צריכים לעשות דוגמה ולבקש להעמיד לדין את העומד בראש מפלגתם, יאיר לפיד, בעוון אמירת ה"זועביז" שלו. הרי יש כאן בוודאי משהו תואם "ביזוי" או "גילוי איבה" כלפי "כלפי אדם, ציבור או חלקים של האוכלוסייה." כנ"ל מיכל רוזין, הצריכה לעשות דין עם ראש מפלגתה, שלי יחימוביץ', שבוודאי מגלה איבה כלפי בעלי הון, שנכנסים תחת הגדרת "אדם, ציבור או חלקים של האוכלוסייה" ודב חנין, נו.

ומקבץ אמירות
ואם כבר מכניסים מישהו לכלא, הרי:

המסית לגזענות מיקי לוי
מיקי לוי אמר ש"שוהים בלתי חוקיים מגיעים לישראל, מקבלים עבודה... רוצים לגנוב משהו, אם זה רכב, אם זה איזשהו ציוד":


לא שווה בית סוהר?

המסיתה מיכל רוזין
ציינה ביחס לחברי מפלגת "יש עתיד": "הקהל עתה מגחך בציניות על המשפט הזה" וזו הסתה ובוודאי "השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות" המצדיקים מאסר ממושך לגזענית הזו.



הגזענית עדי קול
"יש לוביסטים שמקדמים את עצמם": הסתה! מזעזע:


שלא לדבר על עצמי
כמובן.

ואם כבר דב חנין
האיש והדעות. חובה לראות. הסוציאליסט עם דירה בצפון הישן של תל־אביב:


קרוגמן והבעיה הבלטית
פול קרוגמן הכריז בדצמבר 2008 כי לטביה היא ארגנטינה החדשה. כלומר, תקרוס ותתמוטט בגלל מדיניות הצנע המוטעית שלה.

הכלכלן השוודי אנדרס אסלונד הצביע על־כך שתחזיתו של קרוגמן לגבי לטביה (וליטה, ואסטוניה) הייתה שגויה לחלוטין:

קרוגמן תקף את המדינות הבלטיות הקטנות והעניות יותר [מיוון] בתריסר פוסטים בבלוג שלו. קרוגמן אינו, כך אני משער, בעל דעה קדומה אנטי-באלטית מוזרה. הבעיה שלו [עם הבלטיות] היא שהן אימצו מדיניות של צנע והצליחו; הן מוכיחות כי הניתוח של קרוגמן של המשבר האירופי שגוי.


אסלונד ממשיך ומבאר כי קרוגמן חושב במונחים של ארצות־הברית ושל כלכלות גדולות, אך אינו מבין את מצבן של מדינות קטנות, ששער המטבע שלהן מקובע למטבעות אחרים, בדרך כלל, ושיש להן רגישות רבה מאוד לרמות חוב. "קרוגמן מהלל את חוסר האחריות הפיסקאלי ומייסר את המדינות האחראיות, כשהוא מזלזל בהישגי הבלטיות בעודו מנסה להסביר בתירוצים דחוקים כישלונות בנוסח יוון."

קרוגמן כמובן המשיך באותו קו, אבל ניחוח מודגש של היאחזות בקרנות המזבח עלה מדבריו. או, כפי שניסח זאת בפשטות ראש ממשלת לטביה, "פול קרוגמן פשוט לא מסוגל להודות שטעה."

וזוטות
הלאה ההיפסטרים
המאמצים הרבים הנעשים למשוך קהל "קולי" למרכזי הערים, כדי להחיות אותן הוא ברכה לבטלה. כך, לפחות, לפי ריצ'ארד פלורידה, מגדולי התועמלנים של "המעמד היצירתי."

התפישה אותה הציג פלורידה, והציגו אחרים, הייתה שהגירת צעירים 'יצירתיים' למרכזי הערים תורמת להחייאתן, בולמת את הפירוור, ותעלה את רמת החיים של התושבים הוותיקים שם. עתה מתברר, כך פלורידה, שההיפסטרים סתם תורמים לעצמם. ה'מעמד היצירתי' אכן מעלה את רמת ההכנסה של התושבים הוותיקים, אך בניכוי הוצאות הדיור המותמרות אין לו שום תרומה לשיפור רמת חייהם. ג'ואל קוטקין כותב על־כך ב"דה ביסט" ומצביע על שני עניינים: ראשית, התופעה זעירה בהיקפה. בחמישים המרכזים העירוניים הגדולים בארצות־הברית מסתכמת התופעה במעבר של כ-200 אלף איש לרבעים במרכזי הערים, המאוזנת בהתרוקנות בשיעור דומה בחגורת הרבעים שסביב המרכז. שנית, הוא נותן לעניין את השם הנכון: ג'נטריפיקציה.

ויש גם משהו משעשע, שכן אלו אותם האנשים שייצרו את הבולשיט שצריכים עכשיו לאכול את הכובע כשמתברר שזה בולשיט.

אובייקטיבי לחלוטין
משרד הבריאות מינה וועדה ל"בחינת נושא ההסדרה של סיגריות אלקטרוניות." נניח לרגע בצד את העובדה שהדו"ח זרוע סתירות פנימיות ומציג הכרזות מטעות ו/או שקריות ("בשנת 2009 הוציאה רשות התרופות והמזון של ארה"ב (FDA) אזהרה חמורה לגבי בטיחות השימוש בסיגריות אלה"—בפועל, עמדת ה-FDA היא שאין לו עמדה בנושא), הטיפול בנושא בכללו מעניין.
הסיגריות האלקטרוניות—מכשיר דמוי סיגריה, בו העשן מומר באדי מים—מאפשר למעשנים לזכות במנת הניקוטין שלהם, תוך מזעור הנזקים משאיפת עשן למעשן ומאי־הנוחות הנגרמת ללא מעשנים בסביבתו.[1] יש וויכוח על מידת הנזק שעשוי עישון סיגריות אלקטרוניות לגרום, אך יש הסכמה ברורה כי בהתחשב בכך שעיקר נזקן של הסיגריות הוא בשאיפת העשן, הנזק בעישון סיגריות אלקטרוניות קטן בכמה סדרי גודל טובים מזה שבעישון סיגריות.

לכאורה, ניתן היה לחשוב כי כל הגורמים הקשורים בתחום יתייצבו כאיש אחד לעודד מעשנים לעבור מסיגריות רגילות לסיגריות אלקטרוניות. אחרי הכל, הנאבקים בעישון במקומות ציבוריים היו צריכים לשוש על מעבר מעשן סיגריות לאדי מים. האונקולוגים היו צריכים לעמוד בשורה ולמחוא כפיים. ותעשיית הגמילה מעישון הייתה צריכה לברך על אפשרות חדשה, שנזקה בוודאי פחות מתרופות פסיכיאטריות חריפות למדי הניתנות היום למבקשים להיגמל.

בפועל, מה שקורה הוא ההפך הגמור: בחזית נדירה מתאחדות יצרניות הסיגריות עם הלוחמים בעישון לחסל את הסיגריות האלקטרוניות. כך, באופן מדהים למדי, הועמד בראש הוועדה של משרד הבריאות לבחינת כשירותן של הסיגריות האלקטרוניות דר' ישי לב—אדם שפרנסתו על הענקת טיפול לגמילה מעישון. כלומר, לב נדרש לחוות דעתו על המוצר העשוי, אם יורשה שיווקו, לפגוע במטה לחמו. אנחנו כבר רגילים לניגודי עניינים בכל מיני עניינים, אבל זה כבר שיא חדש. מדהים, האין זאת?

אני לא מאמין למה שעיני רואות
טד ואן דייק, דמוקרט וותיק (יועץ לנשיא ג'ונסון בשנות השישים ויועץ למועמדים דמוקרטיים בשנות השבעים) כותב כי התנהלותו של הנשיא אובמה ושל המפלגה דומה למי שנוסע שאנן במכונית לעבר קיר בטון הממתין לו מעבר לסיבוב:

הזמן אוזל עבור הדמוקרטים... קיר הבטון הזה, בדמות בחירות הביניים של 2014, נח בהמשך הכביש, והם נוהגים בשאננות הישר אליו.


מה שמעניין הוא שהדברים נשמעים תוך כדי חגיגות של הדמוקרטים לרגל מותה הבלתי נמנע של המפלגה הרפובליקנית. ברור.

=אם מילה קוניס שם
כשסלבריטאים מתחילים לטעון שהם נכנסים ברצינות לשוק המניות, הגיע הזמן לצאת ממנו. סלבריטאים, במקרה זה, זו מילה קוניס. נראה.

מי אמר פאשיסט ולא קיבל?
תומס פרידמן כותב שמס פחמן הוא המתכון להצלחה. כדי להשיג מס חלומי ונפלא כזה יש "לגבש את הציבור." כלומר, להפעיל לחץ חוץ-מערכתי.

דמיינו לעצמכם שכל ההמלצות האלו היו באות עם הצעות ותוצאות בוזמנית. מר פרידמן היה צריך לומר: "אני מציע מס פחמן כדי להעלות את ההכנסה ממסים, שתביא להעלאת מחירי האנרגיה, לצמצום הכנסות חברות ופרטים ולירידת ההכנסה במסים."

הערות
1 מה שמכונה עישון פאסיבי. יצוין כי אין תמיכה מדעית של ממש לטענה כי עישון פאסיבי גורם לנזק ממשי כלשהו. כל החקיקה בעולם מבוססת על קביעה משנת 1993 של ה-EPA, הסוכנות להגנת הסביבה בארצות־הברית, כי עישון פסיבי מגביר את הסיכוי לסרטן. הסוכנות נאלצה לחזור בה מקביעה זו בעקבות פסיקה של בית־המשפט בארצות־הברית בשנת 1998 ועד היום לא תמצאו את העישון הפסיבי בין החומרים שהחשיפה להם מסרטנת. זו אחת הדוגמאות היפות ביותר (אם ניתן להשתמש במילה 'יפה' בהקשר זה) לחקיקה ענפה בכל העולם, המבוססת על אפס ממצאים.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (29)
 
 
הדפסת תלת מימד
22/3/2013
נכתב על ידי רועי

לא מדובר רק בהדפסה של פלסטיק. יצרנים יכולים להשתמש בהדפסת תלת מימד על מנת להוזיל עלויות. למשל, יצרני תכשיטים. זה לאו דווקא מוצר צריכה, אלא אמצעי ייצור כמו הרבה פיתוחים טכנולוגיים אחרים.

 
 
 
 
רועי, אין כאן חילוקי דיעות
22/3/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

הדפסה בתלת-ממד היא פיתוח חשוב מאוד - אולי אפילו שינוי רדיקלי - עבור מפתחים ובתחום עיצוב המוצר והנדסת המוצר. על כך אין עוררין. חילוקי הדיעות הם בעיקר על הניסיון 'למכור' את זה כפיתוח המכוון או משמעותי לקהל הרחב. כאן, אני חושב שהוא לא.
 
 
 
 
קהנמן ושות'
22/3/2013
נכתב על ידי סתם אחד

תמיד העניין הזה של כלכלה התנהגותית המבוסס על עבודתו של כהנמן הריח כמו שרלטנות, ואני מתכוון במיוחד לדן אריאלי ולפופולריות העצומה שהוא נהנה ממנה. הפרופסור הזה מוציא כל הזמן ספרים ש"מוכיחים" שהאדם הוא אינו "רציונלי", כלומר אינו אותה מכונה ממקסמת רווח שמתוארת בספרי הכלכלה המודרניים.

בינתיים הוא כבר מתפרנס מ"ייעוץ" לממשלות איך ליישם את ההנדסה החברתית שלו. מנחם לגלות שממשלת ישראל התגלתה דווקא כרציונלית:
http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1678811
 
 
 
 
Krugman and me
22/3/2013
נכתב על ידי Zeev

I always enjoy your articles since the NRG days. Thanks for being the Lone Libertarian in Israeli media.
Never before did I comment here but today your article and Krugman’s NYT column (http://www.nytimes.com/2013/03/22/opinion/krugman-treasure-island-trauma.html?_r=0) coincide on Cyprus and the combination is irresistible.
I have stopped reading Krugman, the most foolish brilliant economist since Lord Keynes himself, because my doctors have recommended avoiding some foods that irritate my stomach and some idiots that irritate my blood pressure. Age is a cruel, cruel master. But providence has its ways and I stumbled onto both your column and Krugman’s and this comment practically wrote itself.
I’m sure smarter people than me will find more in Dear Paul’s column but I see these precious jewels:
1. He, the great wizard of public debt to infinity, the man who justifies, indeed recommends and advocates (http://mises.org/daily/6372/Krugmans-Call-for-a-Housing-Bubble) greater and greater bubbles being inflated by everybody and anybody, HE criticizes Cyprus for inflating a bubble?
2. Even worse, he criticizes Cypriote banks for investing in the bubble called The Greek Government. If Governments are expected (by Krugman’s recommendations) to deficit spend to infinity but banks are not supposed to buy Government bonds, how will this work exactly, especially for the poor Greeks and Cypriotes who have NO say at all about how the ECB runs its operation? I say we need some international free trade here…Send BB (No, not Netanyahu, Ben Bernanke) to take over at ECB. That will fix it all, I’m sure Paul will agree.
3. The most amazing paragraph in Krugman’s column is the one about Iceland: He actually admits that letting failing banks go under worked. People in some banks on Wall Street must be opening the 47th floor windows, looking down. Don’t jump yet, Paul and the rest of the Socialist crew will tie themselves in knots but failed banks in the USA will not be allowed to fall. Basic economy is relative they will argue, not absolute.
But the saddest and most alarming part of Paul’s opinion is revealed in the last paragraph. What really scares him, disgusts him, makes him angry is the fact some people and evil devil worshipping Corporations are still able to move THEIR OWN money around with relative though ever decreasing freedom. It kills him. After all he writes “Everyone has seen the damage that runaway bankers can inflict”. Lie and lie and repeat your lie and people will believe…
Big government is the REASON big banks, Corporations and The Wealthy can do what they want, simply because they are the only ones who can lobby, convince and ultimately buy the politicians who run Big Government. Krugman is one of the smart drones who is employed by that same complex to fool us all into seeing the symptoms, never the root causes. He’s a Weapons of Mass Destruction kind of drone, much more dangerous than any UAV flying over Yemen.
So we all believe runaway government is not a problem, runaway banks are…God save us all, we’ve swallowed the red pill and into The Matrix we went.





 
 
 
 
כמה דברים
22/3/2013
נכתב על ידי אריק

לגבי הבנקים באיחוד האירופי - לא הבנתי מה הקשר בין הרעיון (הבעייתי מאוד לכשעצמו) של מיסוי הפקדונות הפרטיים לבין ניוד הבעיה לליבת האיחוד האירופי. אם כבר, זו חלופה זמינה לוודא שבנקים ומדינות לא מתמוטטים, לפחות כרגע.

לגבי מדפסות תלת מימדיות - אני לא חושב שאתה מעריך מספיק את המשמעות של הנגשת טכנולוגיית תכנון וייצור לקהל הרחב. קצת מזכיר את מי שאמר שלא צריך יותר מ-X מחשבים בעולם. תחשוב על המשמעות של ילדה קטנה שיכולה לייצר לעצמה את הבובה שהיא רוצה עם תוכנה ידידותית, או של אפשרות להוריד מודל תלת מימדי של מטוס ולהסביר לילד מתעניין - כל זה בלי לצאת מהבית. אני לא יודע אם נגיע למצב של מדפסת תלת מימד ביתית, אבל כחזון זה לא מופרך.

לגבי כהנמן והרציונליות - כתבת "אם נקבע מטרות רצויות ונפעל תוך התבססות על כשלי התודעה של אנשים, נוכל לגרום להם לפעול באופן המנוגד לאינטרס האנוכי שלהם, ולתועלת מטרות 'חברתיות' כאלו ואחרות. כמה פתטי. "

האם הנקודה הזו אינה ברורה מאליה? הרי בדרך זו או אחתר אנשים הצליחו לשכנע קהלים גדולים לפעול באופן המנוגד לאינטרס האנוכי שלהם - לדוגמה, למאות אלפי אנשים מהמעמד הבינוני - גבוה שמהפכה חברתית "לכולם" תשרת אותם. אם אתה לא אוהב את הדוגמה הזו, אז בוא ניקח נאציזם, ששכנע הרבה אנשים לתקופה קצרה וגרם בסופו של דבר למותם ולכיבושם. חוקרי הרציונליות חוקרים את הדרך שבה אנשים מגיבים לפיתויים מסוגים שונים, וחלק מהשימושים של המחקר הם בדרכים לשכנע אותם "לקנות" משהו, עם מרכאות או בלעדיהן. בעיני, זה נושא טריוויאלי לחלוטין, ואני כושל לראות את הקשר בינו לבין סוציאליזם.

לגבי השכרת דירות - המשמעות האמיתית של חוק כזה היא שמשכירים ייצרו לעצמם תירוץ גנרי למה הם לא מוכנים להשכיר דירה מסויימת לאדם מסויים. לדוגמה - "אני מעריך שהוא לא ישלם לי את הכסף. סתם ככה, תחושת בטן, לא יודע להסביר". זה טיעון מאוד ענייני ולא גזעני בכלל, ואפשר להשתמש בו תמיד.
 
 
 
 
מאמר משובח אך מפחיד
22/3/2013
נכתב על ידי מילשטיין

מצד אחד החירותן (יש תרגום יותר טוב לליברטאני?) לא יכול לחיות בארץ הקודש בלי איום בענישה על פשעמחשבה, מאידך אם הוא ירד לאירופה הממשלה תתחוב את ידה לכיסו ולחשבון הבנק שלו ותיקח מכל הבא ליד. ארה"ב שכחה שבניגוד לסרטים המצוירים לא ניתן להמשיך לנוע באותו כיוון לאחר מצוק פיסקאלי וליטא מדכאת מדי. מה נשאר לנו?

נ.ב. אני אמנם ליברטאני מושבע אך לא לעניין שגיאות כתיב:

שש המופלאות ולא ששת המופלאות
135.1 מה?
מה שיאלץ את המדינות האלו לאפשר למערכת הבנקים שלהם להתמוטט - שלהן
גם אז הציבור לא ישתמש בהם - בהן
אך אינם מספקים חלופה טובה יותר." - אינן מספקות (אלא אם כן זהו ציטוט מדוייק מהספר)
ומשך - ומשכך
כמה פתטי - כמה מפחיד (לא שגיאת כתיב אך עדיין ראוי לציון)

עדיין, טוב לראות שיש מי שעומד על המשמר.
 
 
 
 
To Zeev
22/3/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

Well, I have a slightly different take on the last paragraph. In my view, this is more a run-of-the-mill liberal thinking: if only we had more control over stuff, the crisis could have been averted.

Perhaps you'll remember, already at the onset of the current crisis many government took to routing the more free (i.e., tax evading) systems, forcing Switzerland's hand to surrender data regarding bank accounts; and trying to kill tax havens.

The thinking is the same in both cases: if only we had complete control over stuff, with people having nowhere to hide, we could have mastered the system and controlled the crisis.
 
 
 
 
לאריק
22/3/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

לאריק,

העלית נקודות מעניינות נוספות, אבל אתייחס כאן רק לשתיים מהן:

על רציונליות וכהנמן, כתבת:

האם הנקודה הזו אינה ברורה מאליה? הרי בדרך זו או אחתר אנשים הצליחו לשכנע קהלים גדולים לפעול באופן המנוגד לאינטרס האנוכי שלהם - לדוגמה, למאות אלפי אנשים מהמעמד הבינוני - גבוה שמהפכה חברתית "לכולם" תשרת אותם. אם אתה לא אוהב את הדוגמה הזו, אז בוא ניקח נאציזם, ששכנע הרבה אנשים לתקופה קצרה וגרם בסופו של דבר למותם ולכיבושם. חוקרי הרציונליות חוקרים את הדרך שבה אנשים מגיבים לפיתויים מסוגים שונים, וחלק מהשימושים של המחקר הם בדרכים לשכנע אותם "לקנות" משהו, עם מרכאות או בלעדיהן. בעיני, זה נושא טריוויאלי לחלוטין, ואני כושל לראות את הקשר בינו לבין סוציאליזם.



הנחת יסוד "דמוקרטית" או "חירותנית" בסיסית היא כי רוב בני האדם פועלים רוב הזמן לקידום יעדים הנתפשים בעיניהם כקידום טובתם האנוכית. טעויות תיתכנה ואף מתרחשות - ואפילו לעתים קרובות - אבל לאורך זמן אנשים אינם מבלבלים בין שיפור ממשי לבין שיפור מדומיין.

ניקח לדוגמה את הדוגמאות שאתה נותן. מאות אלפי האנשים שהצביעו עבור לפיד (והצביעו קודם ל"שינוי" ול"קדימה") פעלו על יסוד הסברה שאם תשונה חלוקת הכספים, כך שהם יקבלו יותר כספים והחרדים והערבים יקבלו פחות מצבם ישתפר; במקביל, ומתוך הכרה בכך שהם מעוניינים בהמשך קיום מערכת תמיכה, הם הצביעו לטובת מפלגה שקראה לכפות הטמעה של החרדים (והערבים) בחברה הישראלית, כך שפחות מהם יימנו עם קבוצת מקבלי התמיכה.

אתה יכול לטעון שהבחירה שלהם בלפיד שגויה, כי הוא לא יקדם מטרות אלו, אבל אפשר להבין שהמסרים שלו, שכוונו לפעולות אלו ממש, פיתו קבוצה נרחבת בציבור להאמין שענייניהם יקודמו כך. קל לראות גם כי כאשר היעדים האלו לא מומשו, או לא מומשו באופן מספק, מפלגות כמו שינוי (15 מנדטים) וקדימה (28 מנדטים) נמחקו באבחה אחת, משפג האמון ברצינותן לעשות כן. אני חושב, בנוסף, שדי ברור שהבחירה כוונה לשתי המפלגות שנראו המועמדות המוצלחות והרציניות ביותר בכוונתן לממש הבטחה זו. אין כאן מניפולציה, לתפישתי.

דוגמת הנאציזם: המשטר הנאצי עלה בינואר 1933 לשלטון על כנפי ההבטחה לספק תעסוקה לכל, ולשפר את המצב הכלכלי. הבחירה במשטר כזה וההבטחה לשפר את מצבו של המעמד הבינוני נראו לרבים בגרמניה הגיוניות וסבירות, ועליית המשטר הנאצי, שסימן התנתקות מהמורשת הפרוסית הישנה ועליה של כוחות בורגניים (במראה, בהתנהגות) הייתה הבטחה סבירה, מנקודת המבט של אזרחי גרמניה, לכיוון הרצוי להם.

הניהול הכלכלי הנאצי לא היה יכול לעמוד בכך — למעשה, ארבע שנים אחרי כינון המשטר עדיין שרר במדינה משטר של קיצוב ומצבו הכלכלי היה רעוע — והמשטר פנה להמשיך ולספק "תעסוקה לכל" באמצעות משטר היערכות למלחמה. הציבור לא היה יכול להבין זאת, ולמעשה לא הבין זאת בטווח הקצר, אך מדיניות כזו חייבה יציאה למלחמה, בשלב כזה או אחר.

כלומר, היה לנו משטר שעלה על כנפי הבטחה מסוימת, רציונלית ובת-השגה לפי הגיון התושבים, ואחרי שש שנים יצא למלחמה שאחרי תקופה מסוימת של הצלחות — כלומר, כיבוש נחלות שנראה לציבור כהצלחה — הפך כישלון. לא הייתה כאן מניפולציה ולראייה, כשמצבו של הציבור הורע היטלר איבד את התמיכה.

מדוע הקשר לסוציאליזם: הרעיון הבסיסי של סוציאליזם הוא כי אנשים סובלים מבלוק תודעתי, המונע מהם לנהוג באופן לא אנוכי. כלומר, באמצעות הסרת הבלוק (או, לפי כהנמן ושות', באמצעות מניפולציה שלו) אפשר לגרום לאנשים לפעול לאורך זמן ובאופן עקבי באופן הנוגד את האינטרס האנוכי שלהם. הקשר ברור?

לגבי השכרת דירות, כתבת:

לגבי השכרת דירות - המשמעות האמיתית של חוק כזה היא שמשכירים ייצרו לעצמם תירוץ גנרי למה הם לא מוכנים להשכיר דירה מסויימת לאדם מסויים. לדוגמה - "אני מעריך שהוא לא ישלם לי את הכסף. סתם ככה, תחושת בטן, לא יודע להסביר". זה טיעון מאוד ענייני ולא גזעני בכלל, ואפשר להשתמש בו תמיד.



לפי התקנות בחוק, נימוק כזה לא יעזור לבעל דירה כי:
א. חובת ההוכחה שהוא לא חשב משהו גזעני או לא פעל באופן לא גזעני היא עליו - והוכחה כזו היא כמעט בלתי אפשרית.
ב. כל אדם יכול לתבוע ולדרוש את חובת ההוכחה הבלתי אפשרית הזו.
 
 
 
 
למילשטיין, תודה על ההערות
22/3/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

תוקן. כך קורה כשאין מגיהים אחרי הכתיבה.
 
 
 
 
רציונליות, כהנמן וחיות אחרות
23/3/2013
נכתב על ידי אריק

אורי -
אם קראת את הספרים של כהנמן ושל אריאלי, אתה יכול לראות שהם כן מצליחים למצוא טעויות סיסטמטיות שאנשים עושים. לדוגמה, הם מסוגלים להראות בצורה מובהקת שההעדפה של אנשים לפעולות מצילות חיים תלויה בצורת ההצגה של ההשפעה שלהן - לדוגמה, אנשים מגיבים אחרת אם אומרים להם שמתוך 600 שליש יינצלו, לעומת זה ש-200 ייהרגו. זו בעיה של קונסיסטנטיות - אתה נותן תשובה אחרת לאותה בעיה בדיוק, רק כי היא מוצגת אחרת.

אם מסתכלים על המציאות הפוליטית, אפשר לראות טעויות כאלה בצורה מובהקת. הדוגמה שלי עם המחאה לא כוונה למצביעי לפיד בינואר 13', אלא למוחים באוגוסט 11'. אלה שיצאו לטובת כו-לם, למרות שהיה להם אינטרס מובהק משלהם שסתר את האינטרס שלך האחרים שהתיימרו לייצג.

מה שאני מנסה לומר בעצם זה שאולי נכון שבטווח הארוך חברות ואנשים מבינים מה טוב בשבילם, אבל אפשר לראות שהרבה תיאוריות פוליטיות, ואפילו תיאוריות מדעיות, נכשלו בצורה מובהקת ואנשים עדיין מאמינים בהן. אסטרולוגיה, לדוגמה. סוציאליזם, בטח סוציאליזם-של-וועדים-גדולים מבית שלי יחימוביץ'. כל מיני אלטרנטיבות אמוניות לאבולוציה. כך שזה לא מופרך לנסות לזהות את הכשלים הלוגיים אצל אנשים ולמכור להם מה שאתה רוצה - סוציאליזם, ליברטריאניזם, קוקה קולה, יו ניים איט - דרך שימוש בכשלים האלה.

הקישור שאתה עושה לסוציאליזם מתבקש, אני מסכים. אבל בעיני הוא לא מובן מאליו. הסוציאליזם טוען לכשל מסוג מסויים, שצריך לתקן אותו בצורה מסויימת. הכלכלה ההתנהגותית מזהה סוגים רבים של כשלים, שאפשר לפעול כדי לנצל אותם בהרבה צורות ולהרבה כיוונים, שבעיני אין להם כיוון פוליטי ברור, ובטח לא יחיד.
 
 
 
 
הספין הנכון לגבי קפריסין
23/3/2013
נכתב על ידי קונשטוק

אם הבנתי נכון את המצב בקפריסין הבנקים שם פשטו את הרגל והכסף הלך לעזאזל

אם זה נכון אז כשהאיחוד האירופי מוכן לתת למפקידים 90% מהכסף שהם איבדו אין כאן שום מיסוי או שוד

להפך

זו חוצפה מצד המפקידים לדרוש שישלמו להם את מלוא הכסף שהם הפסידו
 
 
 
 
התאוריות של כהנמן כבר מיושמות
23/3/2013
נכתב על ידי ארן

כהנמן וטברסקי ז"ל הראו כבר בשנות ה -70 שבני אדם מקבלים החלטות מסיבות שונות ממה שנדמה להם. הם חשפו תופעות רבות כמו עיגון ואחרים.
חוקרים נוספים גם הראו איך ממשלות יכולות להשתמש במידע הזה. לדוגמא בגרמניה ואוסטריה שתיהן מדינות דומות יש אחוזים שונים של מחזיקי כרטיס לתרומת איברים באחת כ 90% ובשניה פחות מ 10%. הדבר נובע אל ורק מכך שבטופס לקבלת תעודת זהות יש שוני בין המדינות. במדינה אחת צריך לסמן אם אתה רוצה לתרום ובשניה צריך לסמן אם אתה לא רוצה לתרום. אנשים נוטים לבחור בברירת המחדל ולכן אם ברירת המחדל היא לתרום הם יתרמו ואם לא אז לאו.

ממשלות שישתמשו בידע הזה יוכלו לעשות דברים רבים, בין אם לטובת סוציאליזם, איכות הסביבה או כל דבר אחר. אבל מכיוון שחברות רבות לא משמתשות במידע הזה למרות שנחשפות אליו סביר להניח שגם למדינות ייקח זמן. הרעיונות האלה חדשניים מדיי ומשנים תפישת עולם שלמה.
 
 
 
 
טיעון מעניין ששמעתי
23/3/2013
נכתב על ידי אברהם רוזנבלום

תכנית ההצלה בקפריסין לא נועדה להציל את הממשלה אלא את הבנקים,
מי שמפקיד בבנק הוא בעצם בעל חוב של הבנק וכשהבנק נקלע לצרות הוא נאלץ לעשות "תספורת" כך שבעצם הגילוח הזה הוא יותר מסביר, מה גם שפיקדונות שהיו שם מספר שנים עדיין יוצאים ברווח מול פיקדונות בבנקים בגרמניה למשל וזאת לאור הריבית הגבוהה הרבה יותר שהבנקים הקפריסאים שילמו למפקידים. כמובן שזה היה יכול לקרות רק לאור הסיכון הגבוה יותר של ההשקעות שהבנקים לקחו על עצמם ושוב אנו חוזרים לנקודה שהגילוח הוא יותר ממוסרי.
 
 
 
 
לאריק, שוב
24/3/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

אריק,

הדוגמאות שאתה מציג ("אנשים מגיבים אחרת אם אומרים להם שמתוך 600 שליש יינצלו, לעומת זה ש-200 ייהרגו" ודומיהם) אינן אות לתפישת מציאות שגויה באופן בסיסי אלא לשגיאות חשיבה, שגיאות מתמטיות ושגיאות הערכה. רוב השגיאות שהם מאתרים אינן יותר משעשוע טריוויה שקיומו תלוי במבנה הניסוי ואין לו שום רלוונטיות למציאות.

יש הבדל בין שגיאות נקודתיות כאלו לתפישת מציאות מלאה. אנשים שוגים פעמים רבות בהערכה של איכות מוצרים או שווי של מוצרים ושופטים דברים רבים באופן שגוי, אבל אין שגיאות עקביות של הציבור כולו ולאורך זמן בהערכה "האם אני יכול להמשיך לשלם את המשכנתא?" או ב"האם יש לי כסף לקנות מקרר?"

ובמעבר לתיאוריות הגדולות - אם תשים לב, התיאוריות שאנשים ממשיכים להאמין בהן למרות שהן לא הוכיחו עצמן במציאות הן תיאוריות שאנשים ממשיכים להאמין בהן כי הן מעניקות ערך מסויים למאמינים בהן. אסטרולוגיה או סוציאליזם הן תורות שאנשים נמשכים אליהן משום שהן מעניקות הסבר סיבתי ברור ופשוט להבנה. עסקתי בנושא לא מעט בספרי "התמוטטות." עיקר טיעוני היה שאנשים מעדיפים להאמין בתורה המספקת הסבר לינארי (קשר סיבה ומסובב פשוט) לתופעות ולאירועים במערכות לא לינאריות.

הקישור לסוציאליזם כאן הוא על הציר הזה. הכלכלה ההתנהגותית אינה מתיימרת להסבר מציאות סוציאליסטי - כלומר, לינארי - אבל מטענותיה משתמע כי קבוצת ה'יודעים' המודעים לשגיאות החשיבה יכולים לנצלן כדי להפעיל מניפולציה לינארית.

או, אם לפרט את המהלך לשלביו:
א. אנו מגלים כשלי חשיבה כאלו ואחרים.
ב. כשלי חשיבה אלו מוכיחים לנו שאנשים אינם תופשים את המציאות כפי שהיא.
ג. מי שיש לו מודעות לכשלי החשיבה יכול לנצלם למניפולציה עקבית באנשים.
ד. יש לפוליטיקאים דרך לגרום לאנשים לחוות מציאות אחת ולתפוש אותה באופן אחר.

בסוציאליזם, המהלך הוא כזה:
א. אנו מגלים מצב לא רצוי.
ב. קיום המצב הלא רצוי תלוי בתפישה שגויה של המציאות של אנשים.
ג. ניתן לסלק את תפישת המציאות הלקויה [ולהחליפה ב"אמת"]
ד. כשתפישת המציאות הלקויה תסולק, אנשים יפעלו באופן שונה מהותית מאופן פעולתם היום.

כפי שניתן לראות, שלבים א' ו-ב' שהים. השוני בשלבים האחרים הוא מהותי תכנית, אך זניח אופרטיבית. בשני המקרים, המלצת המדיניות היא להעביר את כוח השליטה לידי ה"מוארים" או ה"יודעים."
 
 
 
 
לארן
24/3/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

לארן,

אני חולק עליך. התיאוריות של כהנמן וטברסקי אינן מיושמות בשום תחום שיש לו חשיבות והן גם לא ייושמו לעולם. ניקח לרגע את הדוגמה שלך:

לדוגמא בגרמניה ואוסטריה שתיהן מדינות דומות יש אחוזים שונים של מחזיקי כרטיס לתרומת איברים באחת כ 90% ובשניה פחות מ 10%. הדבר נובע אל ורק מכך שבטופס לקבלת תעודת זהות יש שוני בין המדינות. במדינה אחת צריך לסמן אם אתה רוצה לתרום ובשניה צריך לסמן אם אתה לא רוצה לתרום. אנשים נוטים לבחור בברירת המחדל ולכן אם ברירת המחדל היא לתרום הם יתרמו ואם לא אז לאו.



והשאלה המתבקשת הראשונה היא: האמנם? יש וויכוח בנושא ולפי המסקנות של רוב החוקרים (לדוגמה, ג'ונסון וגולדסטין) אבל לא כולם (לדוגמה, אבדיה וגיי) ויש כאלו שגורסים שנדרש שילוב של דברים (כמו האולי ואחרים) תרומת האברים בפועל גדולה יותר, בממוצע, במדינות בהן נקוטה שיטת Opt-in (או, הסכמה מודעת) לעומת מדינות בהן נקוטה שיטת Opt-Out. הוויכוח נסוב בעיקר סביב השאלה עד כמה אפשרות מחדלית אכן מיושמת בפועל, לעומת מצב בו ההסכמה בברירת מחדל מותנית בפועל בהסכמת בני המשפחה.

אבל נניח, לצורך העניין, כי ההנחה שאפשרות Opt-in מקטינה את מספר האנשים הבוחרים לתרום אברים. מה בכך? הרי מדובר בפריט טריוויאלי ביותר, הידוע למפרסמים ולמניפולטורים מקצועיים אחרים כבר מאות שנים. אין כאן אפשרות חדשנית ומפרסמים כמו גם ממשלות משתמשים באפשרויות כאלו עשרות שנים. יתר על־כן, ידוע כי הפער בין Opt-in לבין Opt-out מצטמצם ככל שה'מחיר' המשולם גדול יותר. כלומר, ככל שהבחירה יוצרת פער גדול יותר מבחינת עניינו האמיתי של הצרכן, כך קטן הפער. לדוגמה, אם נניח שהמשמעות של אי-ביטול תהיה הפסד של 100,000 שקל, נוכל לצפות כי הרתיעה הטבעית מהפסד כספי משמעותי תוביל לכך שרק במקרים נדירים אנשים יחתמו.

אני חושב שהכשל המהותי בטיעון שלך הוא שאתה רואה שגיאות טריוויאליות יחסית כנקודות מהותיות. לדוגמה, ידוע לנו שיש מאות כשלי ראייה ושמיעה של בני אדם. האינטרנט גדושה תעלולי ריבועים בצבעים שונים, המבלבלים אנשים לסבור כי ריבוע א' גדול מריבוע ב', אף שגודלם בפועל זהה. האם מכך ניתן להסיק את המסקנה שבני האדם עיוורים? אני לא סבור כך.
 
 
 
 
שמע...
24/3/2013
נכתב על ידי שאול

הפער בין הביטחון העצמי העצום שלך כשאתה מדבר על כהנמן טברסקי, ובין השטחיות הויקיפדית המוחלטת שלך בנושא הוא לא פחות ממפעים. באמת. לקרוא ולא להאמין.

קצת כמו כשאתה מדבר על קיינסיאניזם. שום מושג אמיתי על מה מדובר, אבל ממרום הכס הרדלרי, אתה פוסק בנחרצות ידענית, זו שאתה עצמך מכנה לעיתים "גרעפצריות", שהכל שטויות.

לא יודע למה זה עדיין מדגדג לי את העצבים, אבל זה עדיין מדגדג לי את העצבים. אם לסכם כפי שאתה סיכמת בפוסט - כמה פתטי.
 
 
 
 
כהנמן וטברסקי יצרו מהפיכה
25/3/2013
נכתב על ידי ארן

לדעתי לא פחות, היא פשוט עדיין לא קרתה. כי היא עדיין בין כתלי האקדמיה.
מי שיילמד בצורה רצינית למשל את הההטיות השונות ויידע מתי לזהות אותן ולאחר מכן יפתח כלים כיצד להתגבר עליהן יקבל החלטות טוב מאחרים.

בעתיד לדעתי יהיה מקצוע של "קבלן החלטות" שיהיה מקביל ואף חשוב יותר ממנהל עסקים למשל. ויהיה מצופה ממנהלים למשל ללמוד אותו. מקצוע זה יכלול בחלקו את היידע שנצבר מאז תגליתם של כהנמן וטברסקי.





 
 
 
 
ללא כותרת
27/3/2013
נכתב על ידי אריק

שאול - אתה שופט את אורי מעט בחומרה לדעתי. לא בטוח שצריך להכיר לעומק את העבודה של כהנמן ואריאלי כדי לטעון שהכללה של ניסויי המיקרו שלהם לשאלות מקרו היא בעייתית. זה טיעון מעניין שלא ראיתי במקומות אחרים (אם כי אני מנחש שאורי לא המציא אותו).

אורי - מצד שני, אני חושב שהטיעון שלך קיצוני מדי. הסכמנו בינינו שיש מצבים שבהם אנשים מאמינים לאורך זמן באמונות שפוגעות באינטרסים שלהם, בגלל הטיה קוגנטיבית מסוימת - כמו הרצון, או הצורך, להאמין בהסברים פשוטים לתופעות מורכבות.

בעיני הטיעון המרכזי של הכלכלה ההתנהגותית הוא שיש עוד הטיות כאלה, וכדאי לחקור אותן. ואם הן קיימות, אפשר לנצל אותן כדי למכור יותר ביעילות.
אשאל אחרת - זו לא ההנחה הבסיסית של עולם הפרסום? או, לכל הפחות, של הקריאייטיב בתוך עולם הפרסום? הרי אם אנשים יודעים מה טוב בשבילם, מה המשמעות של המסר שאני מעביר להם, מעבר להודעה על עצם קיומו של המוצר?

בוא ניתן דוגמה - לדעתי חלק מהקסם של הסוציאליזם נמצא לא בהסבר הפשוט, אלא בהצבעה על אשם. בכך הוא צובע את כל הדיון לא בצבעים של תאוריה מדעית, או אפילו מומחיות וידע "אפורים", אלא בצבעים פוליטיים ואמוציונאליים הרבה יותר. אם ההנחה הזו נכונה, אז דרך טובה למכור לציבור רעיון כלשהו - פוליטי או צרכני - היא למצוא אשם ולצייר אותו בצבעים דמוניים ככל האפשר. ואנחנו יודעים שזו אסטרטגיה שמשמשת הרבה בפוליטיקה - כלומר היא ככל הנראה יעילה, או לפחות נתפסת ככזו.

השימוש במילה "מניפולציה" קצת בעייתי בעיני, כי הוא פוסל מוסרית מראש דרכים מסוימות להעברת מסרים. השאלה היא איזה חלק מהמסר שלך להדגיש, וכאן נכנסת לדיון השאלה מה הקהל שלך מעדיף לשמוע ומתחבר אליו יותר בקלות - שזו העבודה של כהנמן ואריאלי.
 
 
 
 
למה המקרה של קפריסין מפחיד ?
27/3/2013
נכתב על ידי אביתר

או שמי שהלווה כסף לקפריסין לא יקבל אותו בחזרה, או שאזרחי קפריסין ישלמו את החוב הזה בצורה כלשהי, או שישדדו מפקידים מזדמנים מרוסיה.

בכל מקרה מישהו יצטרך לשלם (דרך אגב, קראתי היום בעיתון ממון שהאחוז הפקעה על חשבונות גדולים יכול להגיע עד 40 אחוז).

כתבת גם שהאיחוד האירופי מפקיע את רכוש הציבור. זה נשמע כאילו החבר'ה מהאיחוד הם האנשים הרעים.
מי שמפקיע את רכוש הציבור אלו הפוליטיקאים של קפריסין (והם אלו שגרמו למשבר. לא האיחוד). הם יכלו לבחור פשוט לא לשלם את החוב ולעמוד בהשלכות של זה.
 
 
 
 
גם האיחוד האירופי הם אנשים רעים
28/3/2013
נכתב על ידי צ'אבי

כי הם שידלו את הקפריסאים לבצע שוד.
 
 
 
 
השוד יתבצע בכל מקרה. השאלה היא רק מי הנשדד.
28/3/2013
נכתב על ידי אביתר

 
 
 
 
פצצת הפנסיה התקציבית
28/3/2013
נכתב על ידי עמוס

http://www.themarker.com/news/macro/1.1978854
 
 
 
 
תמונה של חשבון בנק קפריסאי הממחישה את המצב העגום.
30/3/2013
נכתב על ידי דניאל

http://s12.postimg.org/yt2wefvot/popularbank2.png

מעל 700K ב"Blocked funds".

נתון מעניין: המדינות שציינת בעלות חשיפה גבוהה לקפריסין, מייצרות כעת ביקושים גבוהים לBitcoin, שמסתמן כדרך ההגיונית ביותר להגן על כספי חוסכים קטנים (עד 100K) מפני פוליטיקאים.
 
 
 
 
הדפסת תלת מימד
30/3/2013
נכתב על ידי אסף

מספיק שיהיה אפשר להוריד/לקנות/להעביר מודלים באינטרנט והמדפסות האלה יהפכו להיות שימושיות גם לקהל הרחב.

ואיך זה שיש עתיד לא עושים הצבעות פייסבוק על הצעות חוק?
 
 
 
 
לאביתר
1/4/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

לאביתר, שאלת:
"למה המקרה של קפריסין מפחיד?"

המקרה של קפריסין מפחיד לא בגלל תכנו המהותי (כלומר, מיסוי חשבונות עו"ש—הרי ממסים בשיטה דומה את הרווחים על מכירת קרנות בחסכונות) אלא בגלל הנכונות הנחשפת של פוליטיקאים לנקוט פעולות כאלו. אם מרחיקים לכת עד כדי כך, רק טבעי הוא שבשלב הבא יפתחו כספות של אנשים, יפשטו על בתיהם כדי להפקיע רכוש (לדוגמה, בחסות "חוק איסור זהב") וכדומה. זה מבשר רעות.
 
 
 
 
לאריק
1/4/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

לאריק, כתבת:

אורי - מצד שני, אני חושב שהטיעון שלך קיצוני מדי. הסכמנו בינינו שיש מצבים שבהם אנשים מאמינים לאורך זמן באמונות שפוגעות באינטרסים שלהם, בגלל הטיה קוגנטיבית מסוימת - כמו הרצון, או הצורך, להאמין בהסברים פשוטים לתופעות מורכבות.


בעיני הטיעון המרכזי של הכלכלה ההתנהגותית הוא שיש עוד הטיות כאלה, וכדאי לחקור אותן. ואם הן קיימות, אפשר לנצל אותן כדי למכור יותר ביעילות.


אשאל אחרת - זו לא ההנחה הבסיסית של עולם הפרסום? או, לכל הפחות, של הקריאייטיב בתוך עולם הפרסום? הרי אם אנשים יודעים מה טוב בשבילם, מה המשמעות של המסר שאני מעביר להם, מעבר להודעה על עצם קיומו של המוצר?



אני האחרון שיחלוק על־כך שניתן לעשות שימוש בשיטות דמגוגיות או פרסומיות, ואפשר אף לשכללן במידת מה. הטיעון שלי אומר רק שהשיטות האלו פועלות בתוך מתחם עם מגבלות של זמן ושל היקף.

אם ניקח את הפרסום כדוגמה: ידוע לנו שיש שיטות מכירה שעובדות טוב יותר ואחרות שעובדות טוב פחות. אבל שיטות טובות יותר אינן גורמות לאנשים לזנוח את העובדות הבסיסיות, מבחינתם. ניתן להטעות אנשים לפרק זמן מסוים, אבל אי אפשר לשנות את תפישתם הבסיסית ואת הבנתם הבסיסית ביחס למצבם.

אנחנו יכולים לראות זאת ביחס למשטר הקומוניסטי במדינות מזרח אירופה. מדוע קרה שמיד כאשר הוסר האיום של פלישה רוסית קרסו כל המשטרים בתוך כחצי שנה? מה הייתה החשיבות של השיטות הפרסומיות והתועמלניות המשוכללות? מדוע, כפי שמתאר יפה קרשו בספר "הסוף," התמוטטה הפופולריות של היטלר החל משנת 1942, אף שמערך הפרסום והתעמולה המשיך לעבוד כסדרו?

הטיעון שלי, בקיצור, הוא שניתן לעבוד על רוב האנשים לזמן קצר, ועל מעטים מהאנשים לזמן ארוך, אבל לא ניתן לעבוד על רוב האנשים לזמן ארוך. הטיעון נגדו יצאתי הוא שבמחקרים של כהנמן ושות' יש משהו המאפשר להם לפצח את התעלומה ולעבוד על רוב האנשים לזמן ארוך.
 
 
 
 
לארן
1/4/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

לארן, כתבת:

כהנמן וטברסקי יצרו מהפיכה לדעתי לא פחות, היא פשוט עדיין לא קרתה. כי היא עדיין בין כתלי האקדמיה. מי שיילמד בצורה רצינית למשל את הההטיות השונות ויידע מתי לזהות אותן ולאחר מכן יפתח כלים כיצד להתגבר עליהן יקבל החלטות טוב מאחרים.


בעתיד לדעתי יהיה מקצוע של "קבלן החלטות" שיהיה מקביל ואף חשוב יותר ממנהל עסקים למשל. ויהיה מצופה ממנהלים למשל ללמוד אותו. מקצוע זה יכלול בחלקו את היידע שנצבר מאז תגליתם של כהנמן וטברסקי.



מה יהיה בעתיד, איני יודע. אני יכול לומר כי כרגע, לדעתי לפחות, התועלות מאוד מזעריות, בעיקר בגלל בעיות קשות שיש בתרגום תובנות פסיכולוגיות או ניסויים לשדה מעשי—בעיה ברורה השוררת כבר עשרות רבות של שנים.
 
 
 
 
לשאול
1/4/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

לשאול, כתבת:

הפער בין הביטחון העצמי העצום שלך כשאתה מדבר על כהנמן טברסקי, ובין השטחיות הויקיפדית המוחלטת שלך בנושא הוא לא פחות ממפעים. באמת. לקרוא ולא להאמין.


קצת כמו כשאתה מדבר על קיינסיאניזם. שום מושג אמיתי על מה מדובר, אבל ממרום הכס הרדלרי, אתה פוסק בנחרצות ידענית, זו שאתה עצמך מכנה לעיתים "גרעפצריות", שהכל שטויות.


לא יודע למה זה עדיין מדגדג לי את העצבים, אבל זה עדיין מדגדג לי את העצבים. אם לסכם כפי שאתה סיכמת בפוסט - כמה פתטי.



הייתי מגיב, אך הודעתך לא כללה תוכן המתייחס לגופם של דברים ולכן איני יודע למה להגיב בדיוק.

נדמה לי, עם זאת, כי דגדוג עצביך מתרחש תמיד ביחס לאותם דברים: כאשר תיאוריה מכובדת, שזכתה לפרסים ומהוללת במאמרים בכתבי־עת מדעיים אינה זוכה לכבוד וליקר הולמים מצידי. כלומר, לא עובדות ספציפיות בדברי אלא האווירה, כך נדמה לי, היא שאינה נוחה לך. זהו "הכס הרדלרי" המעלה את חמתך.

ובחימה כמו בחימה, אתה מגיב להדקים שאינם ממין העניין. בדברים שכתבתי רסתי כי מגוון השגיאות וההטיות הקוגניטיביות שגילו כהנמן בהחלט מצביעים על דבר נכון ("הם צודקים לחלוטין") אלא שמהטיעון משתמעת "מסקנה מסוכנת" שאינה נובעת מהנתונים או העובדות אלא מתפישה אידאולוגית: "יש מי שיכול לקבוע מטרות רצויות אובייקטיביות ולהשיגן באמצעות מניפולציה קוגניטיבית." כלומר, הסכנה נובעת מכך שמעובדות מסוימות מוקשת מסקנה שאינה נובעת מהן. זהו הטיעון, ומי שקורא בתשומת לב דוברים כמו אריאלי מבחין בו היטב.
 
 
 
 
לאורי
4/4/2013
נכתב על ידי אריק

ברור שגם מערכת התעמולה הטובה ביותר לא תצליח לשכנע אף אחד בדברים שהם מוטעים בבירור. הקומוניזם במזרח אירופה הוא דוגמה מצויינת לכך, אבל באותה מידה גם חוסר ההצלחה הגורף בשכנוע אנשים לקפוץ מגגות של בתים כסגולה לאריכות ימים. לא חושב מישהו ניסה להגיד את זה.

מה שעולה במאמרים של אריאלי ושות' זה שאפשר לשכנע אנשים בנכונות של דברים פחות ברורים. קומוניזם סטאליניסטי הוא לא כזה, אבל סוציאליזם של וועדים גדולים הוא כן כזה, ולראיה 15 המנדטים של מפלגת העבודה. הדוגמה במאמר שהבאת, של שיעורי חיסכון גבוהים, גם היא כזו.

לדעתי ברגע שאתה נכנס לאזורים הלא ברורים לחלוטין, תעמולה ותעלולים קוגנטיביים מסוגים שונים נהיים הרבה יותר אפקטיביים.