המעילה הגדולה
 


משקרים לנו. משקרים לנו בלי להתבייש. בלי להסמיק. בלי למצמץ. חוק ההסדרים, האמור לשמש בסיס לתקציב, טוען כי תקציב 2013-14 כולל את "הקיצוץ הגדול בתולדות המדינה"—ולא היא. כלל וכלל לא היא. הקיצוץ הוא הרחבה. צמצום החגורה הוא העלאת מסים. אמת היא שקר.

דברי ההקדמה לחוק ההסדרים מבשרים חג גדול בישראל. התקציב מכיל קיצוץ גדול "של למעלה מ-30 מיליארד שקל," אומר לפיד, אך מיד ממתיק באוזנינו כי יש בו, בתקציב המקוצץ, גם תיקון "עיוותים מבניים של עשרות שנים..." באווירה חגיגית זו של נאום מנהל בית־הספר לכבוד יום העצמאות הוא מוסיף ואומר כי מדובר ב"תקציב של תקווה... [ה]יוצר תחושה של שוויון ומכוון לטובת האדם העובד." כי כן, נישא קולו מכיוון הסולמות השוודיים, מפלח את האוויר הספוג ניחוח גרביים, "סבורים אנו שהאדם העובד הוא מרכז החברה.... בלעדי האדם העובד אין לנו דרך לעזור לחלשים ולמוחלשים..."

אחרי טקס הנפת הדגל בא הבלבול. "הקיצוץ הגדול בתולדות המדינה" עליו הוכרז חגיגית בעמ' 7 מתברר בעמ' 12 של חוק ההסדרים כ"גידול ריאלי של כ-7 אחוז, שיעור הגידול הריאלי הגבוה בעשור האחרון.... [ש]הינו הגבוה ביותר מבין כל מדינות ה-OECD." הקיצוץ הגדול בתולדות המדינה, מכאן, הוא בעצם גידול של 20 מיליארד שקל בתקציב הרגיל, שיעמוד על 304.5 מיליארד שקל לעומת 284.6 מיליארד שקל בשנת 2012. גם אם נייחס את הפערים לריבוד גרסאות, עדיין יש כאן פער של עשרות מיליארדי שקלים בין המוצהר למצוי.

מניין הקיצוצים הנקובים בפועל בתקציב מגיע לכ-3.2 מיליארד לשנת 2013 ול-5.4 מיליארד שקל לשנת 2014. 34.6 אחוז מהקיצוץ מגיעים מהקטנת קצבאות הילדים (990 מיליון שקל בשנת 2013; 2 מיליארד שקל משנת 2014 ואילך), כ-32 אחוז נוספים מגיעים, מתחום החינוך (452 מיליון שקל בשנת 2013; 930 מיליון שקל בשנת 2014) והתחבורה (390 מיליון שקל בשנת 2013; 990 מיליון שקל ב-2014). עוד עשרה אחוז מגיעים מקיצוצים במשרד הפנים ומביטול בניית בתי־הסוהר למהגרי עבודה. שאר הקיצוצים מפוזרים בין סעיפים מסעיפים שונים.
הקיצוץ הצנוע—8.6 מיליארד שקל בשנתיים הקרובות, במקום קיצוץ מבני של 30 מיליארד שקל—מעלה שאלה פשוטה: איפה הכסף? השאלה מתחדדת כאשר למדים כי תקציבי שנת 2013 ו-2014, במקובץ, מצטברים להרחבה בהיקף של 51.6 מיליארד שקל בתקציב בהשוואה לשנת 2012.

השערה אחת ביחס למקום הימצאו של המטמון האבוד היא שהאוצר משתמש בשיטת "העז האמריקנית." בשנות תקציב רגילות נוהג משרד האוצר לכלול בחוק ההסדרים "עזים" רבות—הצעות שידוע מראש שתידחינה—כדי ליצור רושם שבסופו של דבר הושגה פשרה: האוצר 'ויתר' על חלק מדרישותיו, אך חלק אחר שלהן התקבל. בארצות־הברית נקוטה שיטת "העז ההפוכה": הנשיא מכריז על תקציב חלומות מנופח להפליא, ואז 'מוותר' על חלק מהעזים שהכניס לתקציב, כך שהקונגרס יכול לרשום לעצמו 'קיצוץ' בדמות סילוק חלק מהניפוח המלאכותי. או, במלים אחרות, הקטנה של קצב הגידול נרשמת כקיצוץ. השערה אפשרית היא כי האוצר אימץ את שיטת העזים האמריקנית המהופכת והוא מציג הרחבה דרמטית של התקציב כקיצוץ.

ההשערה הזו אינה משכנעת במיוחד, בין השאר משום שחלק בלתי־נפרד משיטת העז האמריקנית הוא ההכרזה הפומבית על התקציב המנופח ממנו נסוגים מאוחר יותר. לא זה מה שביצע האוצר. זאת ועוד, רבים מסעיפי הקיצוץ הם ממילא עזים אמריקניות: ביטול תכניות עתידיות, דחייה של יישום תכנית שעדיין לא הוחל בה או צמצום תקציב שלא נוצל ממילא כולם רשומים כ'קיצוצים' בתקציב.

חשבונאות יצירתית
השערה אחרת, אולי סבירה יותר, היא שימוש בשילוב של תקוות לב וחשבונאות יצירתית. לדוגמה, בדיון על צמצום כוח האדם והפחתת הוצאות שכר במשרדי הממשלה (עמ' 231) מוכרז כי משרדי הממשלה יקפיאו את קליטת העובדים החדשים ויצמצמו את תקציבי השכר שלהם "ב-2 אחוז על־פני שנתיים." נתונים אלו עומדים בסתירה בוטה לנתונים הנקובים בעמודים הבאים, המצביעים על נתון צנוע הרבה יותר: הפחתה של 261 תקנים (כרבע אחוז מכלל העובדים המשרדי הממשלה) ועל קיצוץ של 110 מיליון שקל בשנתיים הקרובות. יתר על־כן, פירוט שיא כוח־אדם לשנתיים הקרובות דווקא מבשר על המשך הגידול במצבת כוח האדם (0.7 אחוז לשנת 2014).

בכל זאת, חוק ההסדרים קובע כי "הוצאות השכר [בהוצאה התקציבית] בחישוב הכולל את השכר העקיף עומדות על כ-96.4 מיליארד ש"ח." ומכאן נובע: הפחתה של 2 אחוז בהוצאות השכר ובמספר המועסקים ישירות על־ידי הממשלה תביא לקיצוץ של 960 מיליון שקל השנה ולקיצוץ של 1.93 מיליארד שקל בשנת 2014.[1]

סעיפים אחרים של קיצוצים הם פשוט חשבונאות כפולה. בעמ' 104 מוכרז על קיצוץ במחויבויות הביטוח הלאומי בתחום הסיעוד שצפוי "לחסוך סך של למעלה מ-200 מיליון שקל" כשמן הצד השני תהייה הגדלה של השתתפות המדינה בפועל בעלויות העובדים הזרים בהיקף של 400-600 שקל לחודש. לפי נתוני הביטוח הלאומי היו בישראל בשנת 2011 כ-148 אלף מקבלי גמלת סיעוד. לפי מחקר של הביטוח הלאומי, כ-43 אחוז מהם היו תלויים במידה רבה מאוד או תלויים לחלוטין בסיוע של עובד סיעודי. לכן, אנו יכולים להניח כי המדינה תצטרך לשלם לסיוע סיעודי כ-384 מיליון שקל לפחות, כשההוצאה עשויה להיתמר עד כ-900 מיליון שקל, במקרה הקיצון. לכאורה, חסכון. בפועל, גידול ניכר בהוצאה.

עוד קיצוץ מסוג זה הוא ההפחתה הצפויה של 300 מיליון שקל (100 מיליון בשנת 2013, 200 מיליון בשנת 2014) בהעברת הכספים לקופות החולים מתקציב המדינה למימון סל שירותי הבריאות. אלא שאין כאן קיצוץ אלא מס: הקטנת ההעברה לקופת החולים תגולגל הלאה בהעלאת דמי ההשתתפות העצמית של מבוטחים.

החבות האקטוארית הגדולה
אבל כל זה לא מספיק. גם אם נשלב בתוך מסכת הקיצוצים את מעשה המעילה בכספי האפוטרופוס הכללי (ראו להלן), דחיות יישומים, וכל ירק וצנון אפשריים ואי־אפשריים אחרים עדיין נמצא רחוקים מאוד מקיצוץ של 30 מיליארד. למעשה, יהיו חסרים לנו כ-15 מיליארד שקל.

את הסכום הזה, כך נדמה, מבקשים במשרד האוצר לקצץ ממשרד הביטחון. כלומר, לא בדיוק לקצץ. קיצוץ לא יהיה שם, אבל בחסות ביטול תנאים יתרים לפנסיה תצומצם החבות הפנסיונית לאנשי כוחות הביטחון, שוטרים וסוהרים בכ-8 אחוז: "שווי המהלכים המוצעים להלן הינו כ-15 מיליארד ש"ח," מספר חוק ההסדרים בגאווה. הנתון הזה מטעה, כמובן, שכן הקטנה של ההתחייבות האקטוארית בהיקף של 15 מיליארד שקל (8 אחוז מחבות כוללת של כ-188 מיליארד) משמעה הקטנה של ההוצאה השוטפת רק בשיעור הפירעון של החבות. במלים אחרות, אם איש קבע פורש בגיל 46 ואם תוחלת החיים הממוצעת היא כ-80 שנים כי אז הקיצוץ השנתי הממשי הנובע מהקטנת ההתחייבות הוא של כ-440 מיליון שקל בלבד לשנה, לא 15 מיליארד שקל.

המעילה הגדולה
הפרטים הקטנים לא יניבו ישועה. ניתן לראות בהם רק איור לציניות מקוממת ולזלזול. הטיעון שתקציב 2013-14 כולל את "הקיצוץ הגדול בתולדות המדינה," שעה שעיקרו הוא הרחבה מסחררת של התקציב והגירעון; והנקיבה הסתמית בסכום (30 מיליארד שקל), שאין לו זכר בחוק ההסדרים עצמו—כל אלו הן עדויות לאופן האגבי והשרירותי בו מתנהלים ענייניה הכספיים של המדינה.

בחוק ההסדרים כמה דוגמאות טובות לכך. בעמ' 137, למשל, מפורטים הצעדים למלחמה בהון השחור. הבולט בהם הוא הצעה לתקן את פקודת מס ההכנסה כך שעורכי־דין, רואי־חשבון ואנשי כספים יצטרכו לדווח לרשות המסים כאשר הם מייעצים לאדם. המטרה היא להיאבק בתכנוני מס. תכנוני המס חוקיים לחלוטין, כמובן, ויש צבא לא קטן של יועצי מס, עורכי־דין ורואי חשבון שפרנסתם על סיוע לאזרחים להתמודד מול ידה הקשה של המדינה. ועם כל זאת, המדינה רואה לעצמה זכות להגדיר אדם המבקש לשלם פחות מס עבריין (תכנון מס מוגדר "עבירת מס" ו"הון שחור"), ולחייב נותני שירות להפר את חובתם ללקוח (ובמקרה של עורכי־דין, את חסיון היחסים בין עורך־הדין ללקוחו). יש כאן פגיעה חריפה בעקרונות יסוד, וביניהם הרעיון שאין עונשים על כוונה שבלב—וחמור מכל, העניין מבוצע באופן אגבי ושרירותי, כאילו היה מובן מאליו: אנחנו צריכים כסף, אז זכויות הפרט יכולות ללכת לעזאזל.

דוגמה נפלאה אף יותר היא המעילה בכספי האפוטרופוס הכללי. האפוטרופוס הכללי אמון, בין השאר, על אחזקה של נכסים עזובים, כשתיקי הכספים שלו הם בערך בהיקף של 1.5 מיליארד שקל. הנכסים הופכים קניין המדינה כעבור זמן קצוב, אך הסכומים שבתיקי הכספים (והנדל"ן) אינם רכוש המדינה: הם מנוהלים על־ידה כנאמן. של המדינה או לא, הסכום הזה פיתה את הממשלה ותחת הכותרת התמימה "התאמות במנגנון ההשקעה" היא סידרה לעצמה מעילה נאה: במקום שהכסף יושקע בשוק ההון ויישא ריבית הגיונית הוא יועבר לחשב הכללי וישמש לצריכה שוטפת של הממשלה. הכסף אמור לשאת תשואה של "איגרת חוב ממשלתית צמודה סינטטית" [שגיאת הכתיב במקור, א.ר.], אך המדינה לא תנפיק בפועל איגרת חוב כלשהי. היא רק תיקח את הכסף (שאינו שלה) ותבטיח שיהיה בסדר.

ככה. פשוט וקל.

את המאמר הזה אתם חייבים לקרוא
באמת.

ובפינה של גוטה
אפשר להתעודד. הנה, ב"לוס אנג'לס טיימס" פרסמו השבוע מאמר דעה הטוען שהסיבה לשפל כלכלי היא הירידה בשכר. ההמלצה: להעלות אותו. זה גם יעבוד ובכלל, חבל שלא מכפילים את השכר לכולם.

הערה
1 הנתון הזה אינו נקוב בחוק ההסדרים הכולל רק אמירה כללית על קיצוץ מוצע, ומותיר למשרדי הממשלה למצוא את הדרכים לכך. מה שיקרה בפועל הוא כנראה זה: באמצעות התביעה להקפאה ולקיצוץ ישורשר הקיצוץ בכוח האדם לתביעה לפיטוריהם של שוטרים, עובדים סוציאליים, סוהרים, מורים, רופאים ואחיות, שהם עיקר תקציב השכר של משרדי החינוך, ביטחון הפנים ודומיהם. זה כמובן לא יקרה, והקיצוץ יועלה למעלה ויתורגם, בשורה התחתונה, לקיצוץ במספר העובדים נטולי הקביעות ולהגברה מחודשת של מיקור החוץ של מאבטחים ואנשי ניקיון.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (14)
 
 
אז איפה התרחשה ההרחבה בדיוק?
14/5/2013
נכתב על ידי לזר

האם החלק שהורחב הוא רק החזרי חובות או גם תקציבי פיתוח ומשרדים שונים?
 
 
 
 
אורי, תודה על המאמר!
14/5/2013
נכתב על ידי ג

לגבי התקציב: באתר התקציב (http://budget.msh.gov.il/#00,2012,0,1,1,1,0,0,0,0,0,0) נכתב שהשנה התקציב יהיה 388 לעומת 440 מיליארד שנה שעברה, ויעלה בחזרה ל-408 מיליארד שנה הבאה. מה אתה אומר?

לגבי זכויות אדם:
בשעת משבר (כל?) המדינה הופכת לפאשיסטית יותר - זכויות אדם נמחקות, הממשלה מגדילה את שליטתה באזרחים - אבל רק ביהודים הטובים והפראיירים, המוסלמים יכולים להמשיך עם העבריינות...
כבר היום המדינה היא פאשיסטית עם שליטתה בכספינו ע"י כל המיסים שהיא מטילה.

כאשר נגיע לשיא המשבר או אז מצבנו יהיה משמעותית רע יותר. לא אתפלא אם נחזה במשטרי עריצות-רוב (כלומר, דמוקרטיים) שיתנהלו בדומה למשטרים במלחמת העולם השנייה (לא רצח עם, אבל כל דבר אחר).

הגדרת תכנון מס כעברה הוא מדהים בעיניי, ויוביל או לעבריינות או לירידה ; מה הם חשבו לעצמם? מעניין מי האדם שהציע זאת ומה חושב על כך לפיד...
 
 
 
 
לג'
15/5/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

לג' - אם תביט מעט למטה באותו עמוד תוכל לראות כי ההקצאה בתקציב לשנת 2012 הייתה 392 מיליארד. זו ההקצאה בפועל נטו. 440 מיליארד היא פשוט ההקצאה המעודכנת ברוטו (כלומר, ההקצאה אחרי שהוציאו יותר מדי). זה אינו קו בסיס.

תקציבים צריכים להימדד מול התיכנון משנה לשנה. אם תכננת להוציא סכום מסויים והוצאת יותר, ההפקרות בשנה א' אינה יוצרת נקודת מוצא ממנה נמדדת שנה ב': המדידה היא מול התכנון שלך (באתר החשב הכללי אתה יכול לראות את ה"מאזן" הממשי של הממשלה: כמה הכנסות היו, כמה הוצאות היו בפועל). במובן זה, התקציב הרגיל לשנת 2012 היה 258.8 מיליארד שקל והתקציב הרגיל לשנת 2013 הוא 275.8 כשלשנת 2014 מתוכנן תקציב רגיל של 287.6 מיליארד שקל.
 
 
 
 
ללזר
15/5/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

ללזר,
לפי הסעיפים בחוק ההסדרים יש הרחבה כמעט בכל סעיף. אם לגעת בסעיפים הגדולים, התקציב למשרד לבטחון פנים תוקצב לשנת 2012 ב-10.558 מיליארד שקל ואילו בתקציב 2013 מדובר ב-12 מיליארד שקל, בביטחון יש עליה של 1.1 מיליארד שקל, בחינוך 5.5 מיליארד שקל, ועליות ניכרות יש בחוק חיילים משוחררים, תמיכות שונות, גמלאות לניצולי שואה, וכו'. יש גם ירידות. בתקציב נשיא המדינה יש ירידה של 3.5 מיליון שקל, בתקציב גמלאות ופיצויים יש ירידה של כמיליארד שקל, בתקציב משרד התיירות יש ירידה חדה (כ-120 מיליון שקל) וברשויות הפיקוח יש ירידה קטנה (20 מיליון שקל). יש ירידות גם בהשקעות במנהל וממשל (כ-50 מיליון שקל).
 
 
 
 
לא מספיק ברור
15/5/2013
נכתב על ידי shlomix

אם הקיצוץ הוא בסה"כ טריק חשבונאי והמטרה של רשומה היא להוכיח זאת אז לא הבנתי. צריך הסבר מקדים מה זה בסיס התקציב, האם הוא גדל עם גידול האוכלוסיה ותקבולי המיסים - כדי שנדע איך משווים תפוחים לתפוחים.
אני מניח שכדי להשוות תקציב משנה לשנה (ועל אחת כמה בהפרש של שנתיים וחצי) צריך לנרמל אותו בכמות האזרחים או האזרחים משלמי המסים. אני בטוח שיש דרכים סטנדרטיות לעשות זאת ואשמח לשמוע.
 
 
 
 
שאלה
15/5/2013
נכתב על ידי רועי ר

אורי, כתבת בתגובה במאמר קודם: "לישראל יש אשראי מצומצם יחסית, משום שהיא אינה חלק מגוש (כמו גוש האירו) היכול להעניק לה גיבוי, אינה מעצמה תעשייתית גדולה (כמו סין או יפן) ואינה מדפיסה את מטבע הרזרבה (כמו ארה"ב). ככזו, אין לה הרבה זמן למשחקים והיא אינה יכולה להדפיס כסף לאורך זמן בלי שתהיינה לכך השלכות חמורות בטווח הקצר."

למה הכוונה ב"הדפסת מטבע רזרבה" בשונה מהדפסת כסף רגילה ולמה ארה"ב יכולה וישראל לא? כלומר, ברור למה זה לא יכול להימשך לאורך זמן בישראל אבל למה זה כן יכול להימשך לאורך זמן בארה"ב?
 
 
 
 
ל-Shlomix
15/5/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

ל-Shlomix,

הקיצוץ אינו טריק חשבונאי ולדאבוני עלי לבשר לך שאין כל קשר בין האמצעים (הכנסות ממסים) או גודל האוכלוסיה.

משך שנים חתרו באוצר לכך שקצב העליה של התקציב יהיה בערך 1.7 אחוז לשנה (בצירוף אינפלציה), ושיעור זה היה דומה לשיעור הגידול באוכלוסיה. כל עוד שמרו על הכלל, ניתן היה לצפות לצמצום קטן מדי שנה בתקציב ביחס לאוכלוסיה.

בשנת 2010 יזם שטייניץ שינוי של מגבלת גידול זו לטובת מה שמכונה "הכלל הפיסקאלי החדש." הכלל הפיסקאלי החדש גורס כי הגידול בהוצאה צריך להיות היחס בין יחס חוב/תוצר הבינוני הרצוי (60 אחוז), יחס החוב בפועל (כיום, 74 אחוז) במכפלת הגידול בתוצר בעשר השנים האחרונות (בערך 3.8 אחוז לשנה)

הערך החשוב כאן הוא יחס חוב/תוצר הרצוי, שנקבע בכוונה בגובה רם, כדי לאפשר גידול שנתי ריאלי בתקציב של כ-3 אחוז לשנה, בלי קשר לגידול בתקבולי המסים בפועל או למספר האזרחים משלמי המסים.
 
 
 
 
הקפיטליסט היומי חזר
16/5/2013
נכתב על ידי עמוס

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=a28b07a102084d28785d2d933122ebb1&id=4495
 
 
 
 
והעריכה איומה (בהמשך ליוסף)
17/5/2013
נכתב על ידי גרי

 
 
 
 
כלומר בהמשך לעמוס, לא יודע מאיפה הבאתי את יוסף
17/5/2013
נכתב על ידי גרי

 
 
 
 
מליון אנשים אינם טועים
18/5/2013
נכתב על ידי הללי נחשון

1. לפני כשנה וחצי נאספו בכיכר כמיליון אנשים כדי לשמוע את הבשורה מפי בחורה שטרם מלאו לה שלושים. לפני כשנה הבטיח להם פרופסור לכלכלה חינוך חינם לילדים מגיל 3 . הוא לא אמר להם שהם ישלמו מעתה והלאה לא רק על הילד שלהם אלא גם על עוד ילד חרדי ועוד ילד ערבי כי 3 דוקטורים לכלכה מהביטוח הלאומי, בסטטיסטיקה מזויפת, החליטו שהם עניים.
בוונצואלה , כמחצית האוכלוסיה מאמינה שהיורש של צ'בס ימכור להם מצרכים במחירים "ברי השגה" וזאת הם עושים בעת שהם מחפשים איך ניתן להשיג נייר טואלט בשוק השחור.
אז אם אתה מאמין שבעוד שנה כשיתברר שכבר אין "בור" בתקציב אלא תהום - יחדל הציבור להאמין בנביאיו ומושיעיו אתה עלול להתבדות.
2. יש להבהיר את התלות בין המיסים השונים. וצדקת כשכתבת שיש ס"ה מיסים שניתן לגבות. לדוגמה: כאשר מעלים ב1% את המע"מ מקטינים את הרוח של החברות והנישומים ומכאן פגיעה במס הכנסה.
לקופת המדינה יכנס 1% תוספת מע"מ פחות הקיטון במס הכנסה.
3. ברצוני להציג שאלה. מהו הגורם הקובע סוג התחרות או סוג הבעלות. בשירותים כמו חינוך, רפואה, דואר, נמלים, תחבורה ועוד . יש בעיה במסירתם לידי בעלות פרטית.
בישראל עיקר שרותי הרפואה חלקם בבעלות ממשלתית חלקם בבעלות ציבורית כמו קופות חולים וגם אלו הכאילו פרטיים רובם אינם בבעלות פרטית עם מטרות רווח. והנה עלות הבריאות לנפש בישראל היא כרבע מאשר בארצות הברית וכחצי מאנגליה ואינה נופלת מהם בטיבה.
לעומת זאת שרותי הטלפון הסלולרי הם כולם בבעלות פרטית שלמעשה לא קיימה תחרות בין החברות וכולנו רואים איך הם שדדו אותנו.
 
 
 
 
מליון אנשים אינם טועים. תיקון השמטה.
18/5/2013
נכתב על ידי הללי נחשון



בסעיף 2. נשמטה ההערה: הממשלה היא הקונה הגדול במדינה. כשמעלים מע"מ ומכס גם כל קניותיה מתייקרות
הממשלה בצורה זו מטילה מסים על עצמה והנטו בקופתה איננו מלוא המס המוטל. בצורה זו כל שקל של הקטנת הוצאה הוא יותר אפקטיבי משקל של הגדלת מס. חישבת את העלות המופרזת של החינוך הממשלתי. אבל אותה עלות מופרזת קיימת גם בשרותי הביטוח הלאומי כמו נכות, הבטחת הכנסה, סיעוד וכד'
שירותים שעלות כל אחד מהם הוא כמו עלות חיל האויר הישראלי.











 
 
 
 
נראה לי שיולי אדלשטיין יו"ר הכנסת הנוכחית העיר על זה ללפיד ככתוב בוואלה
20/5/2013
נכתב על ידי דב

מה אתה אומר על ההגדרה של שריד על לפיד: לפיד לא שקרן, אלא שרלטן! אה?
 
 
 
 
השוואה לאתר התקציב הפתוח
20/5/2013
נכתב על ידי shlomix

הי,
תודה על ההסברים עד כה.
יש עוד משהו שלא מסתדר לי. אם מסתכלים על אתר התקציב הפתוח (http://budget.msh.gov.il/) אז מתקבלת ירידה בין 2012 ל-2013 בהקצאה נטו. אומנם ירידה קטנה אך לא עלייה. ייתכן שזה קשור לשוני בין נטו לברוטו.