תקוף, תעשה פיגועים: ישראל והצל
  Hacked by KAR MUS  
 
רשימת תגובות (11)
 
 
אחלה פוסט
21/8/2014
נכתב על ידי אילון

פגיעה נכונה בקטע שלפיו בעולם הערבי דמוקרטיה ופתיחות נתפסת כסמל לחולשת השלטון. כשהבריטים במאה ה-19 החליפו את הצרפתים והחליטו לבטל את עונש המוות, התעורר גל אלימות אדיר בתגובה לחולשה השלטונית שהמצרים ראו בצעד כזה של שלטון. גם היום הם מסתכלים על חוסר קיומה של דמוקרטיה ככוח שיש להם מול השלטונות החלשים והכנועים במערב שכביכול "לא מצליחים להשתלט" על התושבים שלהם עצמם אפילו עד שנותנים להם להגיד הכל ולבקר אותם.
 
 
 
 
אכן כן, אילון
21/8/2014
נכתב על ידי אורי רדלר

מה שמעניין הוא שהפערים העצומים הנשמרים בין מצבם למצב המערב אינם מובילים אותם לפקפק בהנחת היסוד הזו.
 
 
 
 
הפלשתינים תמיד נשענו על בסיס לאומי רעוע
21/8/2014
נכתב על ידי קיפוד רדיואקטיבי

בנדיקט אנדרסון טען כי לאומיות היא "קשרי דם מדומיינים", ולמרות האמת שבטענה הזו אני לא יכול שלא לשאול את עצמי עד כמה הלאומיות הפלשתינית היא אמיתית? אם אנו מגדירים לאומיות על פי ההסכמה של האו"ם אזי הם לאום לכל דבר שכבר הוסכם פה אחד על ידי שאר המדינות החברות באו"ם, אבל אם אנו מתייחסים אל הלאום הזה באופן יותר פרטיקולרי (היסטוריה, שפה, דת, וכדומה) אזי אנו נתקלים במסקנה שאין בהם שום דבר "לאומי" פרטיקולרי.
יש בהם משהו "ריק" מהבחינה הזו, ושאלת הלאומיות הזו עולה גם כשקוראים את האינטלקטואלים "שלהם" כמו אדוארד סעיד או סרי נוסייבה ושואלים "מה בתרבות שלהם נפרד משאר הערבים?".
השיר הוא סימפטום למשהו עמוק בתפיסה החברתית הזו ,שהיא שילוב של קולקטיביזם ,נוקשות חברתית, וצרות אופקים אינטלקטואלית. תמיד תהיתי מה היה קורה אם ישראל הייתה נשארת בעיקשותה על הקו הרשמי של גולדה מאיר ש"אין דבר כזה פלשתינאים", האם היינו האחרונים בעולם שעדיין טוענים את זה או שרעיון השלילה הזה היה תופס גם בחו"ל? (מודה, אין לי מושג).
 
 
 
 
וישראל?
21/8/2014
נכתב על ידי עוזי

ניתוח מצויין של השיר ושל המצב, אבל רק של צד אחד.

השיר חושף, בהקשר הרחב, גם את אפסותינו: הכל ברור, הכל ידוע, הכל נאמר באופן חד וחלק ואנחנו לא פועלים אל מול המציאות הנגלית לנו אלא מול יצירי הדמיון שלנו.

הבעיה הזו רחבה הרבה יותר מהבעיות העלובות שלנו איתם - אילו הישראלים היו מוכנים לפתוח עיניים היינו הופכים לחוד החנית האמיתי של המערב, בכל מובן.

תמיד חשבתי שזה אפשרי ויתחיל מהכלכלה, אבל מול חוסר היכולת שלנו להכיר בעובדות הנשלחות אלינו על גבי רקטה, אני חושש שהעתיד הישראלי לא נראה מזהיר.

נ.ב. גם העובדה שהמנהיג הראוי ביותר נכון להיום הוא ביבי אומרת רבות, ולא טובות, על המצב כאן.
 
 
 
 
לקיפוד רדיואקטיבי
22/8/2014
נכתב על ידי אורי רדלר

לקיפוד רדיואקטיבי, כתבת:

יש בהם משהו "ריק" מהבחינה הזו, ושאלת הלאומיות הזו עולה גם כשקוראים את האינטלקטואלים "שלהם" כמו אדוארד סעיד או סרי נוסייבה ושואלים "מה בתרבות שלהם נפרד משאר הערבים?".



אין זה מקרה יחיד בו לאום מוגדר באופן ראשוני 'נגטיבי' — כלומר, לפי סבלותיו והחוויה המעצבת שלו, יותר מאשר שאיפות שהתקיימו קודם לכן. גם המצב בו ההגדרה המייחדת לאום מתכנסת בסופו של דבר ל"סגנון חיים" (שלעתים קרובות קשה להפרידו מ"חוויה מעצבת") אינה מקרה חריג היום.

הרעיון של "לאום" הוא ברייה שנולדה בשלב מאוחר למדי, וכבר מראשיתה הוגדרה באופן רחב מאוד, כשותפות והזדהות עם אורח חיים מסוים — טוב, נפלא ונעלה — אל מול אורח חיים אחר, שהוא בזוי, מוזר, נתעב, ולא רצוי. המשותף ליונקר הפרוסי ולאיכר הבווארי היה השפה (הנקראת, לא המדוברת) ורעיון 'פדרטיבי' כללי בדבר "גרמניות" או "רוח גרמנית." המאחד האמיתי ביניהם היה בעיקר השונות של הרעיון ה'פדרטיבי' הזה מהרעיון ה'פדרטיבי' הצרפתי, נאמר.

במקרה הפלסטיני, הרעיון הלאומי מוגדר באופן רופף למדי, בין השאר כי רוב מכריע מבין אלו הרואים עצמם פלסטינים אינו חי ומעולם לא חי בשטחים, שלא לדבר על רוב מנהיגיהם לאורך השנים, כך שגם החוויה המעצבת הבסיסית נעדרת, והחוויה המהותית נותרת ה"ערביות" או "הרוח הערבית."

אשר למה שהיה קורה לו גולדה הייתה מתעקשת - זה לא היה עוזר. סה"כ, נותנים את התואר לכל מי שחפץ בו.
 
 
 
 
עוזי, איך היית מציע לפעול?
22/8/2014
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
לאורי ולקיפוד
22/8/2014
נכתב על ידי אילון

זה לא מקרה שהלאומיות הפלסטינית מראה סימנים כאילו היא לא קיימת. חברה פלסטינית אמנם התקיימה בתור "היישוב הערבי" לפני קום המדינה, אבל גם אז, היו עימותים קשים מאוד בתוכה והיא לא היתה עם באופן המוכר לנו.

הנסיון של שנות ה-60 הגיע בתקופה בה פליטים מצאו את עצמם תחת שלטונות ערביים לא "נחמדים" במצרים בסוריה ובירדן. הקסם של רעיון השיבה היה משהו שלפתע איפשר לקבוצה גדולה של בני משפחות מרוחקים במדינות שונות להתאחד סביב איזה רעיון חדש שיגדיר אותם כעם. הם היו חייבים את השיבה מכיוון שכל צורות ההגדרה האחרות שהתקיימו לפני קום המדינה לא היו קיימות יותר ב"גולה" שלהם.

לכן ישראל היא מגדיר מאוד חשוב בהוויה הפלסטינית, ממש כמו שציונות נסובה סביב חזרה לארץ ישראל, ככה ה"פלסטיניות" נסובה סביב החזרה לבתים שנכבשו (במקרה החמאסי, מדובר באידאולוגיה שונה יותר שבה המאפיין של כיבוש אדמות האיסלאם הוא דומיננטי יותר מאשר הרצון לייצר "חברה פלסטינית" כפי שהיינו רוצים).
 
 
 
 
לאורי, יש סיכוי
23/8/2014
נכתב על ידי עוזי

אפשר להבין את השאלה שלך בשני אופנים, אז תהיה כאן מעט חפירה שאני אשתדל לתקצר.

מה ישראל יכולה לעשות, אילו לא היו לנו הבעיות הפנימיות האלו? מתוך הכרה בחוסר הערך של חיי האזרחים ואיכות חייהם בעייני המנהיגים הפלסטינאים - לא לחשוב שפגיעה כזו תקדם אותנו. אפשרויות מיידיות הן פגיעה במה שכואב, משמע כיבוש אדמות מזדחל כתגובה לירי. לא הרבה אדמה על כל רקטה, אבל כן להזיז את הגדר. כמובן שזה יכול לשנות דברים רק בזמן הקצר ועד שלא נצליח לסיים את ההסתה בבתי הספר שם לא יהיה סיכוי לפתרון שלא כולל השמדת עם.

מה אנחנו יכולים לעשות? אם אתה מנהיג דגול וכריזמטי זה הזמן שלך לעלות. אם לא אז העבודה היא דרך חינוך וחשיפה (כי הבעיות שלנו הן ברמת התובנות של הפרטים), אבל לצערי, למרות שאני מאוד נהנה מהבלוג שלך, צריך להגיע גם לצד השני ולאנשי האמצע ולא רק למי שמסכים איתך. רעיונות הרדיו/טלוויזיה שלך יותר בכיוון, אבל כמובן שאתה מתמקד באלמנט שטחי (כלכלה) ולא בבעיית העומק (חוסר רציונליות, עצימת עיניים) כי לשם כך מביאים אותך, מתוך ידיעה שרוב המאזינים לא יקשיבו לך כשאתה מדבר כמה צעדים קדימה מהנקודה בה הם נמצאים.

מכיר אנשים עשירים שמוכנים לשים כסף על פיתוח ערוצי תקשורת שמטרותיהם פתיחת עיניים וקידום החשיבה בישראל? זה מה שצריך בקירוב. אולי הנקודה שישראל לא תשרוד באופן כזה לאורך זמן ושבעצם אין לנו את הפריבילגיה של בת היענה תעזור בשכנוע. זו גם הסיבה שלדעתי יש סיכוי להיות חוד החנית של העולם המתורבת כאן - אחרת, פשוט, לא נהיה כאן.
 
 
 
 
לעוזי
24/8/2014
נכתב על ידי אורי רדלר

לעוזי, תודה על דבריך:

אני מאמין בפשטות ובכבוד לאחר, ולכן מעדיף להתייחס למה שמבטאת מערכת החינוך שם ולמה שאומרים אנשים שם (בין השאר, בשירים) כלשונם ולפי תוכנם; ומתוך כבוד בסיסי כלפיהם, אני מניח שהתכנים והלשון מבטאים את רחשי לבו של הציבור. כלומר, אני סבור שהחינוך בקרב הפלסטינים ותפישת העולם שהוא מבטא מייצגים במידה כזו או אחרת את תפישת העולם של הפלסטינים ואת האופן בו הם מבינים את הסכסוך. ובמלים אחרות, לא החינוך הפך אותם בלתי-כשירים-לפתרון — הם אנשים בוגרים שהפתרון המועדף עליהם הוא אחר. לקרוא לפתרון "חוסר רציונליות" - זה לפטור את עצמך מהתמודדות ממשית עם כך שזהו בהחלט פתרון רציונלי. אולי לא רצוי לנו, אבל בהחלט רציונלי.

ברור כי פתרון כזה — היינו, השמדת היהודים — אינו קביל עלינו, אבל הדרך להתמודד איתו אינה באמצעות המלכת מלך חדש על הפלסטינים, שיעביר את האותות הרצויים לנו — זו דרך שלא עבדה מעולם בשום מקום, ואף אנו ניסינו אותה וכשלנו פעמים מספר — אלא באמצעות מדיניות החותרת לביסוסן של אליטות אחרות, רחבות יותר, שיהיה להן אינטרס מושקע במערך שאיפות שונה. כלומר, פתרון כלשהו יתחיל להצטייר כאשר לצד שמנגד יהיה כדאי יותר לא להילחם להשמדתנו מאשר להילחם להשמדתנו. את זה עשו, עושים ויעשו תמיד רק דרך האלמנט השטחי, כדבריך, של כלכלה.
 
 
 
 
לא זו הכוונה...
24/8/2014
נכתב על ידי עוזי

כשהתייחסתי לחינוך שאנחנו יכולים לעשות, התכוונתי לחינוך ולחשיפה לרציונליות בישראל, לא אצל הפלסטינאים.

העובדה ששם החינוך הוא מה שהוא מוכיחה שלא יהיה פיתרון מוסכם, לא יותר מכך (נדמה לי שזו גם הכוונה שלך). אני לא חושב שפיתוח כלכלי יעזור כל עוד הבסיס הקיומי כולל רצח כופרים, ראה למשל היחס של המשטר הסורי (כשהיה כזה) לישראל: מדובר באליטה עשירה ששלטה במדינה וקשה להגיד שזה עזר לנו, בעיקר כשמתחשבים בפרוקסי של החיזבאללה.

הפתרון לא יתחיל משינוי גישה שלהם אלא משינוי גישה שלנו, ולא כזה שממש קשור לסיכסוך בבסיסו. זו הכוונה העיקרית שלי.

נ.ב. כלכלה היא חשובה גם יותר מהסיכסוך, שלא תהיה טעות. היא שטחית כיוון שבבסיס הקידמה הכלכלית תמיד יש רציונליות, תבונה והיתפקחות וכל עוד התכונות האלו לא מבוססות מספיק - אין דרך להגיע לכלכלה טובה.
 
 
 
 
לעוזי, מאמר בנושא
25/8/2014
נכתב על ידי אורי רדלר

כתבתי זה עתה (ואעלה עוד מעט) מאמר שמתווה את שורשי הבעיה (לפי תפישתי) ואת הפתרון האפשרי לה (גם כן לפי דעתי).