טיפש עמוק
 

לפעמים רק כשהמצב באמת רע, אתה מבין כמה היה לך טוב. במשך שנים שבתי והלקיתי בחרצובות לשוני הבלתי נחשבות את שר האוצר יובל שטייניץ. ייסרתי אותו בשוטים על תחבולות העלאת הגירעון ההרסניות; הצלפתי בו בפרגולים מוצדקים על חרבון ועדת ששינסקי א', שככל הנראה חיסלה את הסיכוי לפיתוח מאגר לוויתן או את אמינות ישראל כשוק השקעה בתחום האנרגיה; וגיניתי אותו על היומרה המגוחכת שלו לכלכלה חדשה. יאיר לפיד גורם לי מדי יום להבין טוב יותר שמר שטייניץ היה רע, אבל בהחלט במיעוטו.

אין דרך יפה או מנומסת לומר זאת: שר אוצרנו, מר יאיר לפיד, הוא פשוט איש טיפש. איני דן אותו לכף חובה על הפופוליזם שלו. זו אינה טיפשות וחוץ מזה, זה האיש. לפופוליזם שלו יש גם צדדים טובים, כמו יכולתו המרשימה לתקשר עם אנשים, לדבר בגובה העיניים, לשכנע בכנותו ולבאר עניינים מורכבים בשפה פשוטה. לפיד גם אינו טיפש במובן הרגיל של המילה. כלומר, רעיון מקורי לא תוציא ממנו גם במכווה ברזל מלובן, אך הוא איש נבון במידה, יודע כתוב ויודע ספר. לפיד שייך לזן האיום ביותר של אנשים טיפשים: הטיפש העמוק.

הטיפש העמוק הוא איש העורך חישובים מורכבים, נועץ בפרשני ספורט מנוסים במפלגתו, רושם לעצמו הערות בצד, מגדל זקן ומגלחו, ובסוף כל ההתלבטויות והחשיבה מגיע תמיד למסקנה המעמיקה ועל זאת המיותרת, המזיקה והאווילית ביותר—לו ולאחרים. לאיש כזה קוראים טיפש עמוק.

דוגמה עדכנית לכך נותן לנו הצעת החוק שהציגו שר האוצר לפיד ושרת המשפטים לבני בפני עיתונאים היום (20.11.2014), לפיה שכר הדירה יוקפא לשלוש שנים ויוצמד רק למדד. לכך נוספות עוד דרישות פורחות באוויר לדירה בגודל מינימלי, לאיבזור נאות, להגבלת סכומי הערבות ושאר מטעמים.

ברובד הראשוני, מדובר במעשה טיפשות פוליטי. רוב משכירי הדירות בישראל הם בעלי דירה בודדת או שתי דירות לכל היותר. מעטים הם בעלי שלוש דירות או יותר. כלומר, מספר משכירי הדירות גדול למדי ואוכלוסייתם מונה בני מעמד בינוני ומעמד בינוני גבוה. כלומר, זהו קהל היעד המסורתי והמתבקש של מפלגתו של לפיד. אלו האנשים שנתנו קולם למפלגת שינוי, מפלגתו של אביו של לפיד, ולפניו לליברלים ולציונים הכלליים. לא לחינם כונתה האחרונה "מפלגת בעלי הבתים." במלים אחרות, מבחינת שיקול דעת פוליטי, לפיד מעכס פופוליסטית בפני קבוצת אוכלוסייה שמצביעה בעדו בשיעור נמוך, על חשבון קהל הבית שלו, שהצביע בעדו בשיעור גבוה יחסית.

זה מעשה טיפשות גם מבחינה נוספת. חוק החיכוך קובע כי הסיכוי להצלחתו של חוק נמצא תמיד במתאם הפוך ליכולת להפר אותו. על יישום החוק יופקדו כמה וכמה פקחים, בתקווה כי הפיקוח הממשי יבוצע על־ידי השוכרים עצמם. אלא שמולם מתייצב צבא נחוש הרבה יותר של אנשים שהדירה שהם משכירים היא רכושם העיקרי. יש להם הרבה יותר מוטיבציה, הרבה יותר זמן, הרבה יותר תושייה והרבה יותר ניסיון מלשוכרי הדירות. בשוק של מחירים עולים, יש להם גם יותר כוח. היכולת שלהם לעקוף את החקיקה הרבה יותר גדולה מהיכולת לאכוף אותה.

רובד נוסף של טיפשות טמון במרכיב המרכזי בחוק. כדי לאכוף אי־שינוי בשכר הדירה לאורך שנים נדרש השוכר ליכולת לבדוק מה היה שכר הדירה קודם לכן. החוק המוצע קובע, עם זאת, כי הגשת חוזים לרשות המקומית תהיה וולנטרית (חשבו להפוך אותה חובה, אבל זה לא היה מעשי). כלומר, השוכר החדש יהיה נתון בידיו של משכיר הדירה (או של השוכר הקודם). ירצה המשכיר, יפקיד את החוזה. לא ירצה, לא יפקיד. בפועל, התוצאה תהיה שהחוק יפגע באפשרות של ירידה בשכר הדירה (כי אז משכיר הדירה ינסה להיאחז בקרנות המזבח של החוק כדי להימנע מהורדה) ולא ישנה דבר בנוגע להעלאת המחיר (כי אז הוא לא יפקיד את החוזה, כאמור). השינוי העיקרי שיושג כאן יהיה הוספת אלמנט של רוגזה וחשד מצד המשכירים, וחשד ורוגזה מצד השוכרים. השוכר יאשים את המשכיר. המשכיר יאשים את לפיד.

אבל נניח שאנחנו חיים בארץ הפלאות והחוק אכן יעבוד יפה ומשכירי הדירות יכופו ראשם תחת מגלב הפיקוח וישכירו אך ורק דירות במצב מעולה ובמחיר צמוד למדד בלבד. בעברית קוראים לזה: פיקוח על המחירים. במצב כזה, תיתכנה שלוש אפשרויות: האחת היא שהסיכון עבור חלק ממשכירי הדירות יהיה גבוה מהרווח הצפוי, או שלא יהיה להם די כסף לשפץ דירה עלובה, והם ימשכו את דירתם מן השוק כליל. במצב כזה, מצאי הדירות הזולות להשכרה יקטן, ואילו מצאי הדירות היקרות יותר יגדל או לא ישתנה. במלים אחרות, המשכירים ה'שוליים', עם הרווחיות הנמוכה יותר, יצאו מן השוק.

האפשרות השנייה, והיא סבירה ככל שמעמדו של השוכר הקיים יתחזק, ויכולתו להחזיק בדירה לאורך זמן תהיה מובטחת, היא התפתחות שוק ענף של השכרת משנה, בה הדירה 'מופקעת למחצה' ומשמשת מעין רכוש של השוכר. במצב זה, מצאי הדירות יהיה קטן, שכן משכירים יירתעו מכניסה לשוק זה, והתור לדירות יהיה ארוך ותלוי בחסדו של השוכר-המשכיר. זה המצב בשוודיה, לדוגמה, בה התור לדירה במקום סביר בשטוקהולם עשוי להימשך עד שנתיים; וזה המצב בדירות 'מפוקחות' בניו־יורק ובמקומות אחרים. המצב הזה מפלפל את מחירי השוק בכללו.

האפשרות השלישית, והסבירה ביותר, היא שהשוק ימצא בכל זאת דרך לעקוף את החוק באמצעות שיטות תשלום אחרות. כלומר, השוכרים יצטרכו לשלם תוספת מחיר, שתגלם בתוכה גם את הסיכון המוגבר למשכיר וגם את העלות של המאמץ המושקע בעקיפת החוק.

וזו הטיפשות העמוקה ביותר של לפיד. לחוק הזה הרי אין שום סיכוי לעבוד. ממש כמו חוק מע"מ אפס או היוזמות לפיקוח על המחירים—אתה לא יכול לשנות את חוקי הכלכלה. התוצאה האפשרית היחידה תהיה כעס, עוגמת נפש ועליה במחירי השכירות. והכל, כששר האוצר הוא הפרצוף שמודבק על הפוסטר. אדם חכם היה מנסה לוודא שהחוק מתגמל לפחות את קבוצת המצביעים שלו; או שאם יש לו תוצאות טובות ורעות, הטובות יקדימו את הרעות; או שאם יש לו רק תוצאות רעות, הוא לא ייוחס לו.

כי כן, אם לא זה ולא זה ולא זה, אתה טיפש עמוק. ובפרפרזה על דברי גולדה מאיר, לעולם לא אסלח ליאיר לפיד על כך שגרם לי להתגעגע ליובל שטייניץ.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (7)
 
 
לא טיפשות פוליטית
20/11/2014
נכתב על ידי ירדן

אתה טוען שמצביעיו של לפיד הם קהל בעלי הדירות. אם זה המצב, מדוע נושא מחירי הנדל"ן הגבוהים כ"כ מעסיק אותו, גם בלי קשר לחוק הספציפי הזה? זהו אחד הנושאים המרכזיים במצע שלו ובפעילות שלו בכנסת ובממשלה, ואין שום סיבה שהוא יבזבז על הנושא כ"כ הרבה אנרגיה אם אין פה תועלת גלויה לקהל בוחריו.

אני חושב שקהל מצביעיו של לפיד, ברובו הגדול, אינו בעל דירות. לפיד יודע את זה, הוא גם יודע שהוא חייב לרשום הישגים בעלי נראות גבוהה, אחרת עוד שנתיים הוא יגמור כמו קדימה. חוקים פופוליסטיים כאלה, שהנזק שלהם יתגלה רק אחרי שהוא יסיים את כהונתו, עשויים לשרת אותו היטב.
 
 
 
 
פופולריות בתחום הכלכלי
21/11/2014
נכתב על ידי יעקב

מעניין לבחון לאורך תולדות מדינת ישראל כיצד אדם יכול להיות פופולרי בתחום הכלכלי. בתחום המדיני בטחוני אנחנו יודעים איך אדם נהיה פופולרי: הוא מחזיק בתפקיד בכיר בעת שלא קורה אסון, או שהוא מבצבץ לו מעבר לרמה הגרועה של עמיתיו בעת אסון. כך יצחק רבין, משה דיין, עזר וייצמן ומוטה גור היו מאוד פופולריים אחרי ששת הימים ואריק שרון ומוטה גור (כי הוא לא החזיק בתפקיד) אחרי יום כיפור. גם אמנון שחק ואהוד ברק היו מאוד פופולריים כי היו רמטכ"לים ולא קרא אסון בסדר גודל רחב בתקופתם.

אבל מה מביא אדם להיות פופולרי בתחום הכלכלי? אני מוצא רק דוגמא אחת: כחלון. בנימין נתניהו בורח מהעניין כמו מאש. רוני בראון ואולמרט ששמרו על הקופה לא קיבלו דבר על פועלם. שטייניץ נדחק הצידה. בייגה - מי זה? יצחק מודעי? משה נסים? סילבן שלום? מאיר שטרית? מישהו מהם הצליח לבנות פופלריות בתפקיד? אולי אפשר לדבר על אריאל שרון כשר המסחר והתעשייה והבינוי שפעל כבולזודר נגד כל מנהל תקין ובנה ויצר בעת העלייה הגדולה, אבל ספק. העניין הוא שקיומו של כחלון מצביע על כך שזה לא בלתי אפשרי. ניתן לזכות בפופולריות בתחום הכלכלי.
 
 
 
 
מדוע אתה מניח שלפיד הוא נבון?
21/11/2014
נכתב על ידי משה

אני חושב שהוא לא נבון כלל בלשון המעטה. סביר בעיני שבישיבות על הענינים המקצועיים הוא פשוט לא מבין מה מדברים, זה מורכב מדי בשבילו. כשנכנס לתפקיד לא הבין מושגי יסוד בכלכלה כמו גרעון ואינפלציה. לפחות ככה אני קלטתי אותו.
 
 
 
 
מה שנאמר ללפיד (ולשפיר) ומה שהם עשו
21/11/2014
נכתב על ידי אורי רדלר

לירדן, כתבת:
"אתה טוען שמצביעיו של לפיד הם קהל בעלי הדירות. אם זה המצב, מדוע נושא מחירי הנדל"ן הגבוהים כ"כ מעסיק אותו, גם בלי קשר לחוק הספציפי הזה? זהו אחד הנושאים המרכזיים במצע שלו ובפעילות שלו בכנסת ובממשלה, ואין שום סיבה שהוא יבזבז על הנושא כ"כ הרבה אנרגיה אם אין פה תועלת גלויה לקהל בוחריו."

נושא מחירי הנדל"ן מעסיק אותו שכן הוא מעסיק גם את קהל בוחריו - הם היו שמחים לדירות זולות יותר. למעשה, אם הם משכירים את הדירות, הם היו שמחים להוזלה במחיר הדירות שכן זו תסייע להם בשיפור התשואה. לפי מחקר שנערך על־ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת שכר הדירה עלה ריאלית בכ-13 אחוז בשנים 2006-2013, לעומת עלייה ריאלית של מחירי דירות: 47.5 אחוז, מה שמצביע על שחיקה משמעותית בתשואה של בעלי/קוני דירות.

בעלי הדירות - ככל הנראה ציבור ששיעורו כ-400 אלף משקי בית (כ-580 אלף דירות להשכרה, שהן כ-26 אחוז מכלל הדירות) - הולם מאוד את הפרופיל הטיפוסי למצביעי לפיד: מעמד בינוני, אנשים שניתבו בשנים האחרונות את השקעותיהם לרכישת דירה, על חשבון הקטנת החיסכון (כי הריבית נמוכה = פחות כדאי לחסוך; יותר כדאי להשקיע בנדל"ן).

כדאי, למתעניינים, להציץ במחקר הזה, שהוגש אך לפני מספר חודשים למזמינה, ח"כ סתיו שפיר, לבדיקת אותן אפשרויות שאימץ יאיר לפיד עתה. במחקר מצוין כך: "הרגולציה בשוק השכירות בישראל בהשוואה בינלאומית היא רופפת. כך, בישראל אין רגולציה המסדירה את שיעור עליית שכר-דירה, מצב הנראה טוב בעיני ה-OECD" (עמ' 7); "אין הוכחה מוצקה לכך שמחירי השכירות הם נמוכים יותר במדינות בהן מונהג פיקוח קפדני יותר (על השכירות)" (עמ' 10, ההדגשה במקור). והוא ממשיך:

ייתכן שהרגולציה על מחירי השכירות תביא לחלוקה מחדש של ההכנסות בקרב קבוצות שוכרים שונות. כך למשל, במדינות בהן מחירי השכירות מפוקחים, בעלי הדירות נוטים להעלות את השכ"ד עבור שוכרים חדשים על מנת לפצות את עצמם על ההפסד שנגרם להם מאי יכולתם לייקר את השכ"ד בתקופה בה דירתם היתה מושכרת, בשל מנגנון הפיקוח. מכאן, שהרגולציה יכולה להפלות בין משקי בית המחליפים דירות לרוב, לבין אלה הנשארים תקופות ארוכות באותה דירה ובשל כך נהנים מהיתרונות של הרגולציה (שכ"ד נמוך שלא מתייקר, הגנה על השוכר).


לפי מחקר ה-OECD, רגולציה מחמירה בשוק השכירות עשויה לגרום להפחתת ניידות המגורים של השוכרים, משום שהדיירים בדירות מפוקחות (על ידי הרגולציה) יסרבו לעזוב את הדירה כאשר מחירי השכירות נמוכים ממחיר השוק וכאשר ההגנה על החזקה בדירה גבוהה מאשר בפלח השוק הלא-מפוקח. באופן דומה, רגולציה קשוחה על יחסי שוכר-משכיר המגנה על הדייר, עשויה להפחית (לבעל הדירה) את התשואות על השכרת הדירה, ומכאן להקטין את התמריץ שלו להשקיע בדירה. ביחד, ההשפעות של רגולציה על היצע הדיור ועל התמריץ של הדייר להתפנות מהדירה, עשויות להקטין את התחלופה (של הדיירים) בשוק השכירות ולצמצם את ניידות המגורים....


הגנה על דיירים נוכחים יכולה להקטין את מלאי הדירות המוצעות להשכרה. התוצאות של רגולציה נוקשה יכולה להיות צמצום הדרגתי של מלאי הדירות להשכרה בשוק הפרטי ולהוביל ליצירת סטנדרט נמוך של איכות הדירות ושל תחזוקתן. גם מחקרים נוספים מעלים ממצאים דומים.



המעניין הוא שמה שקיבלה ח"כ שפיר לידה, ומה שעמד גם לרשות יאיר לפיד אומר, בלשון המנומסת של כלכלן, שנזקה של המדיניות המוצעת גדול במידה ניכרת מתועלתה. הם כמובן השתינו על המסקנה הזו בקשת.
 
 
 
 
שחיקה בתשואה לדירות?
21/11/2014
נכתב על ידי ירדן

ראשית, התשואה לא מגיעה רק מדמי השכירות אלא גם מעליית שווי הנכס. בעלי דירות הנוכחיים (אלה שהצביעו ללפיד, לשיטתך) מעוניינים, בראש וראשונה, ששווי הנכס הנוכחי שלהם ימשיך לתפוח.

שנית, הרוב המכריע של אותם בעלי דירות מחזיק בהן עוד מלפני 2006, כך שהתשואה הריאלית הכוללת (שכירות + עליית הערך) היא פנומנלית. אין שום סיבה שהם ירצו שהמצב ישתנה ושערך הנכסים שלהם ירד.
 
 
 
 
ראיתי את סתיו שפיר מדברת על זה
21/11/2014
נכתב על ידי קיפוד רדיואקטיבי

בראיון בערוץ 2 היא התדיינה עם נחמיה שטרסלר על החוק. שטרסלר טען כי החוק הוא איוולת וכי ניתן לעקוף אותו ואף נתן דוגמאות. כתגובה לכך ענתה שפיר כי:"החוק הזה פעל בכל מקום שבו עשו אותו ,בלונדון, בניו-יורק, ובשטוקהולם", ואני רק חשבתי לתומי: "מה החומר שהיא עישנה? כי גם אני רוצה ממנו קצת".
 
 
 
 
להגיד שלפיד טיפש, זה על גבול המחמאה, הבן בור ועם הארץ, נטול יכולת אנליטית או דידקטית
22/11/2014
נכתב על ידי דוד לוי

הוא באמת טיפש עמוק, משהו מעבר לטיפש רגיל.
הוא חסר יכולת לימוד או הבנה בסיסית ביותר. הוא אפילו לא מסוגל להבין את הקשר בין המעשים שלו לתוצאות. הוא כמו המלך מידיאס עם מגע הזהב, אלא שכול דבר שלפיד נוגע בו הופך לחרא.
זאת האמת העגומה.