נשים אמיתיות
 


נשים אמיתיות
הקובלנות על יצרניות בגדים המסרבות לייצר בגדי נשים במידות גדולות עוררו אצלי תמיד חשד. כסף הוא כסף, ואין זה סביר כי בשוק תחרותי מאוד — ושוק הביגוד והאופנה הוא שוק תחרותי מאוד-מאוד, עם חסמי כניסה נמוכים יחסית לשוק — אין חברות המסתערות בשמחה על ארנקיהן של קהל קונות בגדים במידות גדולות יותר (מעל 42, כך אני מבין, אם כי איני יודע איזו מידה בדיוק זה מגדיר).

אחד ההסברים השגורים לתופעה קושר את היעדר הבגדים במידות גדולות לדחיקתן של נשים כבדות משקל לשוליים המבוזים של החברה. הסבר אחר נוגע בשיעבודן של נשים על־ידי גברים באמצעות הצבת תקנים בלתי אפשריים של רזון. יש גם הסבר שלישי ורביעי ברוח מרקסיסטית או פסבדו-מרקסיסטית זו — אך כולם מעוררים חשד דומה: אין היגיון בכך שיצרן פלמוני בסין יעדיף הפליה תיאורטית של נשים בשוודיה, ישראל או קטמנדו על פני אפשרות להגדלת הכנסותיו. המניע הכספי נוטה תמיד לשחוק הפליות.

להעדפה של תקנים חברתיים כאלו ואחרים אין חיזוק גם בשוקים אחרים. לציבור יש דעות קדומות נגד אנשים בצבע שיער מסוים, מתולתל או חלק, נגד פצעונים על הפרצוף, נגד פיסורה, נגד ציפורניים מזוהמות, נגד ריסים באורך כזה ואחר, נגד ובעד שפתיים בצבע כזה או אחר, ושלל מאפיינים או נגעים אנושיים. חברות מספקות פתרונות לכל אחד, בלי שום נטיה מובהקת ומובנית להפלות.

בשוקים אחרים, אנו רואים כי יש הפליה מובהקת. מבחר הנעליים לגברים במידה 46 קטן יותר, למשל, וגברים במידה 47 מגלים כי המבחר העומד לרשותם קרוב מאוד לאפס. כך גם לגבי נשים שמידת נעליהן 42 ומעלה. הפליה דומה תגלנה נשים במבחר החזיות העומד לרשותן אם מידת החזה שלהן קטנה מדי או גדולה מדי. באופן דומה, אנשים שאינם מוכנים לחורר את תנוך אוזנם יגלו שאין להם מה לחפש באגף העגילים. אנשים גבוהים מן הרגיל יגלו שמבחר המיטות המוצע להם קטן יותר, וכי התאמתן למידותיהם כרוכה בתשלום נוסף. הצפי המסחרי ההגיוני הוא כי השוק יספק היצע דמוי עקומת פעמון, כשהחריגים משני העברים ייזכו למבחר מופחת. הטעמים כאן אינם הפליה או תקנים בלתי אפשריים כי אם כספיים גרידא. משתלם פחות לייצר נעליים, חזיות, טבעות, עגילים או מיטות המותאמות לחריגים במידותיהם.

מהגיון הדברים נובע כי הבגדים המיוצרים עבור נשים מותאמים במידותיהם לביקוש הממשי שיש בשוק. חנויות הבגדים הפונות לנשים צעירות — דומני כי אלו הקונות העיקריות של בגדים לנשים — עושות חשבון כספי מובהק: חלק ניכר מהקונות האלו הן במידות בגדים בטווח מסוים, וההיצע המתבקש הוא בדמות עקומת פעמון כזו או אחרת: מעט מאוד לנשים קטנטנות, הרבה מאוד לנשים ממוצעות, ומעט מאוד לנשים גדלדלות. נשים הקובלות על־כך שהן צריכות ללבוש בגדים הנראים כמו אוהל לא יזכו בשוק לעולם למבחר נאות של בגדים מחויטים כפי מידתן, שכן מספרן פשוט אינו גדול מספיק, או שחישוב של עלות מול תועלת אינו מצדיק ייצור בגדים מחויטים עבורן. אין כאן הפליה כי אם שיקול שוקי פשוט.

פולחן הרזון בחברה המערבית בחמישים השנים האחרונות — במיוחד מאמצע שנות השישים, וביתר שאת מאמצע שנות השבעים — מונע לא על־ידי רצון לדכא נשים כי אם מהטעם הפשוט שרזון מייצג את מושא השאיפות האנושי הנחשק ביותר מאז ומתמיד: כסף.

something

כוכבת הקולנוע דוריס דיי בתצלום 'זוהר'.



עד אמצע המאה העשרים הייתה עצם האפשרות להשיג די מזון כדי לכלכל אדם סימן לעושר יחסי. משום כך נשים מלאות היו תקן הנשיות הנחשק ביותר. לאורך המאה התשע עשרה, לדוגמה, הדגישו בגדי הנשים עכוז נשי תפוח, הדמו מפלי שומן, ומן העבר השני, ניסו בדרך כלל להציג תקן בלתי־אפשרי של מתניים צרות מאוד, ושפע סלסולים ואבזרים, שעצם קיומם ושמירתם העידו על עושרו של אדם ועל הפנאי הנדרש לעמוד בתקנים אלו. גברים, במטבע דומה, נדרשו לטפח את שיערם ואת שפמם או זקנים, לחבוש כובעים גבוהים, ללבוש כסיות, לאחוז במקלות הליכה עם גולת שנהב, ללבוש מעילים עתירי כפתורים ולטפח ציפורניים ארוכות, שהעידו שאף הם בעלי פנאי וכסף כדי לעמוד בתקני עושר.

something

כוכבת סדרת הטלוויזיה וונדר-וומן, לינדה קרטר, כאשר זכתה בתואר מלכת היופי של אריזונה בשנת 1972



שינוי התקן, במיוחד החל משנות השבעים, נבע מהעובדה כי השגת האוכל הדרוש לכלכלתו של אדם הפכה בהדרגה מאתת להיותו בעל הון ומעמד לאתת להיותו חסר הון ומעמד: האנשים שהיה להם זמן, פנאי והון יכלו להקדישו להימנעות מאכילה, שעה שעל אחרים העיד משקלם שאין להם יכולת כספית הולמת להימנע מאכילה. במלים אחרות, מיקומו של סמן ההון והמעמד השתנה — משמן לרזה — אך האידאה נותרה בעינה. הנחשק כאן אינו הרזון כי אם מה שהוא מייצג: כסף.

באופן דומה, אנחנו יכולים להבחין בשנים האחרונות בשינוי במעמדו של הניתוח הפלסטי. מה שהיה פעם עניין מביש, מעין תיקון שאדם מבצע בחשאי לפגם בחזותו, הולך והופך סממן מעמדי. מבצעי הניתוחים הפלסטיים — ובמיוחד נשים — מעידים כי מדובר במהלך שיפור תמידי של חזותם, אך השדר האמיתי הוא שמבצע הניתוח הוא בעל פנאי רב ואמצעים, והוא מבקש להפגינם באמצעות הניתוח הפלסטי. לא לחינם רבים מהניתוחים האלו אינם מתמקדים בהסתרה (כלומר, סילוק פגמים) אלא דווקא בהבלטת הניתוח, כפי שניכר בניתוחי הגדלות שד או שפתיים. אילו ניקור עין ימין או כריתת אוזן היו כרוכים בעלויות נכבדות, היינו רואים מן הסתם ב"מעושרות" נשים עוטות רטייה המתחפשות בפורים לון גוך.

הערת צד על הבנייה חברתית
טיעון שלא נגעתי בו באמת כאן הוא כי תקנים של רזון (או יופי) הם תוצר של הבנייה חברתית. כלומר, יצרני בגדים, פרסומאים, בימאים, רשתות טלוויזיה או מפיקי מוסיקה אינם משקפים את התקנים המקובלים בחברה שסביבם אלא יוצרים אותם או מתהווים אל תוך התקנים ומשבטים אותם הלאה. משהו כזה.

החולשה של כל התיאוריות מסוג זה היא שהן מתקשות מאוד להסביר שינוי. כאשר נשאל מישהו האוחז בתיאוריה של הבנייה חברתית כיצד נוצרה הבנייה מסוימת — לדוגמה, כיצד הפכו הפרסומאים משוכנעים כי רק נשים דקיקות 'מוכרות' בפרסומות — הוא יוכל לטעון כי הפרסומאי הוטמע בתודעה זו באופן מיסטי (צייטגייסט, תודעה קולקטיבית, או כל הסבר דומה ממשולש הגל-מרקס-יונג); או לטעון כי הפרסומאי שותף באופן כזה או אחר בקנונייה סודית (כלומר, תיאורית קונספירציה בנוסח כזה או אחר).

בשתי הדרכים נוח ללכת, כל עוד לא פוסעים בהן במפורש. מיסטיקה מפורשת תדחוק את האחוז בה מעולם הטיעונים הרציונלי; ואילו לתיאוריות הקשר אין אף פעם תימוך עובדתי. משום כך, מנוסחים כל הטיעונים על הבנייה חברתית תוך רימוז לתיאוריות קנונייה ולתפישות מיסטיות, בלי לפרשן. ההבנייה החברתית מתרחשת תמיד תחת מעיל כבד של לשון מעורפלת, המנוסחת תמיד בבנייני פעל, נפעל והתפעל. החברה "החלה לאמץ" והציבור "הפך מודע" והמגמות "השתנו" או "נוצרו" והשינויים "נגרמו." אבל זה, בינינו, לא הסבר אלא התחמקות.

מתקפת האיוולת
מתקפת האיוולת על תעשיית הגז בישראל נמשכת וכך יהיה עד שזו תעבור מן העולם. הגלגול האחרון הוא מכתבו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, המציע להקים "צוות ייעודי" לפיקוח על מאגרי הגז ומשגר רמזים עבים לכך שהלאמת מאגרי הגז בפועל היא רק עניין של זמן. אחריו החרתה-החזיקה רשות החשמל, שתבעה הוזלת מחיר הגז שהיא קונה.

החטא הראשוני היה של חמדנות. ממשלת ישראל חמדה את ההכנסות הגדולות שהיו אמורות לבוא מגילוי מאגרי הגז בחופים מול ישראל, ולתשואות הציבור (החמדן לא פחות) הקימה את ועדת ששינסקי, שבצייתנות נלהבת לחלחה בלשונה את פני אדוניה והפיקה מסקנות שהעניקו לממשלה אישור לפרוץ את גדר קדושת החוזים ולשנות באופן רטרואקטיבי את הסכמיה עם החברות שגילו את הגז.

סימן האזהרה היה צהוב ומהבהב: חברות העוסקות בהשקעה במשאבי טבע הבינו שאין שום טעם להשקיע בשוק האנרגיה הישראלי, המתנהל באופן כזה. בשנת 2012 הגיעה הממשלה להסכמה עם חברת כימיקלים לישראל (כי"ל) על שינוי בשיעור התמלוגים, שהיה מתון ושקול באופן יחסי. תקוותה של הממשלה הייתה לפתות את חברת פוטאש, ענקית האשלג הבינלאומית, לקנות את כי"ל, ובכך להניב לממשלה באופן מיידי הכנסות של מיליארדי שקלים. אבל מנהלי החברה הבינו כי מדובר במלכודת, ונמלטו ברגע האחרון. "חייבת להתקיים נכונות לקבל השקעות זרות וביטחון בקיום הכללים הנוגעים להשקעות זרות," הם אמרו.

וידעו מה הם אומרים. מיד כאשר הפנתה פוטאש את עכוזה לרפובליקת הבננות הים־תיכונית ונכזבה תוחלתם של שודדי הממשלה להכנסה חד־פעמית נאה, מיד שינתה הממשלה את נעימתה והתברר כי, בעצם, ההסכם עם כי"ל אינו כה נאה וטוב אלא דווקא שוד וגזל מבישים של כי"ל. המדינה הקימה ועדת בובות שנייה, פעם נוספת בראשות הפרופסור הצייתן ששינסקי, שהגיעה למסקנה שעל כי"ל להעלות את תשלומי המס שלה במידה ניכרת. כי"ל הגיבה במהלך מתעצם של התנתקות בישראל: הפסקת היוזמות להקמת מפעלים חדשים, צמצום כוח האדם במפעלים קיימים, מעבר לבסיס בבריטניה. בסופו של דבר, כך נראה, כי"ל תנטוש את ישראל כליל או תולאם.

סיפור דומה מתרחש גם עם מאגרי הגז. דלק ונובל אנרג'י, המחזיקות במאגרי תמר ולוויתן, הודיעו בתחילת 2013 על מכירת 30 אחוז מנתחן בחברה לחברת וודסייד האוסטרלית. העסקה כאן הייתה מורכבת, במיוחד לאור שלל הידיים הבוחשות ומתערבות מצד הממשלה ו־ועדותיה, אך עיקרה היה הפיכת וודסייד לשותפה במאגר לוויתן, כדי לממן את פיתוחו (היקר מאוד) ואולי גם לפצל את זכויות מכירת הגז (כנראה כדי להימנע מהכרזה על דלק-נובל כמונופול).

כמעט שנה מאוחר יותר, המשך הבחישה הממשלתית, בין השאר משרד האוצר (מנגנון המיסוי על פרויקטי יצוא גז), הרשות להגבלים עסקיים, משרד האנרגיה, תביעות לנתחים שיוקצו לישראל, היקף השקעה במשק המקומי ושאר עינויים על סד עוררו עצבנות אצל וודסייד. נוסף על־כך, החברה גם רצתה להרוויח מכל העסק ודרשה לזכות בתנאים נוחים יותר להשקעתה.

חודשיים מאוחר יותר, וודסייד נמלטה והעסקה נפלה. חברת האנרגיה הגדולה באוסטרליה מתמחה במתקני הנזלה, המאפשרים לייצא את הגז למרחקים, גילתה כי מפעלי הנזלה כאלו לא יפותחו: הם יקרים מדי ביחס לרווח שניתן יהיה להפיק מהמאגרים. וודסייד נרתעה מההשקעה.

והיא לא היחידה. ככל הנראה, אף שיצחק תשובה מנסה לשדר אופטימיות, קטנים הסיכויים שמאגר לוויתן יפותח אי־פעם. לא רק שהתנאים הנוכחיים הופכים את הפיתוח לא כדאי, התנהגותה של הממשלה גורמת לרתיעה של משקיעים פוטנציאליים ממעורבות בקלחת הזו. סערת האיוולת תדעך, ככל הנראה, רק עם הלאמת המאגרים. זה יקרה, כנראה, כאשר גם מאגר תמר יפסיק לפעול בגלל חוסר כדאיות כלכלית.

העניין הזה עוד יילמד בבתי ספר למנהל או כלכלה או אני לא יודע מה: איך מדינה נטלה תעשייה פורחת, פוטנציאלית, חילקה את עור הדוב שטרם ניצוד, ואז הרגה את כל הציידים במהלומות גרזן. והכל, בלי לראות גרוש אחד מכל העסק.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (22)
 
 
החיבור בין רזון לכסף לא משכנע.
18/12/2014
נכתב על ידי אביתר

גם אנשים שאין להם כסף יכולים להימנע מאכילה.
חוץ מזה, רזון זה דבר שמושפע במידה רבה מגנטיקה - יש אנשים שלא צריכים דיאטה בשביל לשמור עליו.
 
 
 
 
דווקא אנשים שמושפעים מגנטיקה כאן לא במשחק...
18/12/2014
נכתב על ידי אורי רדלר

מכל מקום, וודאי שגם אנשים שאין להם כסף יכולים להימנע מאכילה - רק שהיכולת להשקיע בכושר, בטיפוח, בשאיבת שומן, וכו׳ נותנת עדות לאמצעים רבים יותר.
 
 
 
 
מה עם רוסיה! ורזון
18/12/2014
נכתב על ידי עוזי

חיכיתי חיכיתי ולבסוף מאמר בהאונה. אבל לא על העסק המעניין שקורה עכשיו, רק על דברים קלילים ומטופשים שנידונו קודם.

האם נפילת מטבע ביום העלאת ריבית קיצונית לא יותר מעניינת ממאמר על תחתים שמנים (כל עוד באחרון אין מספיק תמונות אילוסטרציה)? האם צורת התמוטטות השוק ברוסיה לא התרחשה בניגוד לרוב התיאוריות? הריבית עולה ובתגובה המטבע נופל?

חוץ מזה למיטב הבנתי התלונות הן על יצרנים ובעיקר מעצבים שלא שינו את ייצור הבגדים עם שינוי עקומת הפעמון במערב. יש היצע גדול של בגדים לגדולות וגדולים, פשוט לא כולם מייצרים הכל (זה הפך משוק נישתי לשוק שלם ונפרד למדי מהשוק הכללי). למה זה מעצבן פמיניסטיות? כי הפטריארכיה מדכאת את רצון האישא לדימוי גוף בהחפצה תת מודעת גזענית וזו רק עדות לכך. קונספירטיביות מיסטית היא ההסבר לרוב.
 
 
 
 
רוסיה לא חברה
19/12/2014
נכתב על ידי אורי רדלר

עוזי, כתבת:

האם נפילת מטבע ביום העלאת ריבית קיצונית לא יותר מעניינת ממאמר על תחתים שמנים (כל עוד באחרון אין מספיק תמונות אילוסטרציה)? האם צורת התמוטטות השוק ברוסיה לא התרחשה בניגוד לרוב התיאוריות? הריבית עולה ובתגובה המטבע נופל?



כלכלה לא עובדת כמו משחק שחמט. צעד מסוים אינו מוביל באופן מיידי לתוצאה אחרת — זהו תחום ההימור הבורסאי קצר המועד. העלאת הריבית החדה נועדה בעיקר לאותת על הכוונות - ואלו גובו בהזרמה מסיבית של כסף לשוק, כדי לחסום את הנפילה.

ויש כמה סיבות שבגללן לא כתבתי על הנושא:
א. רוסיה היא מדינת עולם שלישי המסתמכת באופן מופרז מאוד על ייצוא משאבי טבע, ובמיוחד נפט וגז טבעי. קריסה של מדינה כזו עם הנפילה במחיר משאב הטבע אינה מפתיעה כלל וגם אינה מעניינת, לדעתי. מעניין הרבה יותר לראות את ההשפעה של הקריסה על מדינות כמו נורווגיה או אוסטרליה.
ב. אין כאן גם עניין 'תיאורטי'... ממש כפי שאין עניין בקריסות המתבקשות של מדינות משאבי טבע אחרות מסוגה של רוסיה.
 
 
 
 
האם אידיאל היופי נתפר לפי מידות העשירים?
19/12/2014
נכתב על ידי focus

תחילה, אציין מספר הסברים חלופיים, או משלימים, לשינוי בהעדפת המשקל.

1. אידיאל היופי = קריקטורה של אידיאל הבריאות. כשרוב האנשים סובלים ממחסור במזון, קריקטורה של התיקון הבריאותי הנדרש היא אישה מלאה, ולהיפך.

2. אידיאל צריך להיות נדיר דיו: מרגע ששומן הפך נפוץ, פג קסמו.

3. משקל כאתת של גיל. בסביבה של מזון זמין, לרוב האנשים יש נטיה חזקה לעלות במשקל מעשור לעשור, עד גיל 50 כמדומני. כתוצאה, משקל גבוה הפך לאתת של גיל. אישה שמנה = אישה שכבר לא צעירה.

4. יופי כאתת תורשתי של מחסור במזון בדורות קודמים. כאשר המזון הפך נפוץ, פתאום המשרתים התנפחו. מדוע? מחסור במזון יוצר סלקציה לטובת גנים של אגירת קלוריות, ולא רק גנים אלא גם "תורשה הורמונלית" במהלך השהות ברחם. המשרתים הם צאצאים לאוכלוסיות שסבלו מרעב. (זה יכול לשמש כהסבר משלים לתיאוריית הכסף, אך גם לתיאוריית הבריאות).


--- מחשבות נוספות ---

1. נניח שלעשירים החיים כיום יש חתך יופי גבוה יותר מלאלה שאינם עשירים. האם זה מוכיח שאידיאל היופי נתפר לפי מידות העשירים? לאו דווקא. יתכן שאבותיהם של העשירים החיים כיום רדפו בהצלחה אחרי אידיאל היופי, דרך נישואים, במשך מספר דורות.

בן עשירים נמצא בעמדה טובה יותר מבן עניים בבחירת כלה. "אם לא עשירה לפחות שתהיה יפה". אין צורך להתמקד במקרה הקיצון של מיליארדר שמתחתן עם מלכת יופי עניה. מספיק להניח שבזיווג בו יתרון הכסף נמצא בצד אחד, יתרון היופי נמצא -- בממוצע -- בצד השני.

וכך, תוך מספר דורות העשירים יכולים לקרב את עצמם או ליתר דיוק את צאצאיהם לאידיאל היופי, באמצעות בחירת בני הזוג לנישואים -- גם אם בנקודת פתיחה העשירים אינם קרובים יותר לאדיאל היופי מאלה שאינם עשירים.

הסבר זה עומד בניגוד מוחלט לתיאוריית הכסף, שכן הוא טוען שהעשירים רודפים אחרי אידיאל היופי, במשך מספר דורות, ולא שהאידיאל נתפר לפי מידות העשירים.


2. האם תיאוריית היופי כאתת לכסף היא כללית או חלה רק על המשקל?

איבר מין גברי גדול נחשב נחשק, ואילו עור שחור -- לא ממש. כיצד תיאוריית היופי כאתת לכסף יכולה להסביר את ההבדל העצום בנחשקות של שתי תכונות חיצוניות שהאפריקאים הם המובילים בהן? -- לדעתי זה מוכיח שתיאוריית הכסף אינה כללית ואינה שלימה.
 
 
 
 
לfocus
20/12/2014
נכתב על ידי עוזי

מספר שיקולים יכולים להפיל את רוב ההצעות שהעלית:
בעבר אידאל היופי כלל צבע שיער (בלונד). לבריאות אין קשר לצד זה של אידאל היופי כמו כן לאלמנטים נוספים (גודל שדיים, גובה, אורך צוואר וכדומה).

עניין הנדירות הוא בדיוק עניין הכסף.

האידיאל לא נכתב לפי מידות העשירים, העשירים הם אלו שיכולים להתקרב אליו יותר.

אם גיל ותורשה היו המשחקים העיקריים אזי עשירים חדשים או אפילו מהדורות האחרונים לא היו בעלי יתרון משמעותי בעניין והיו שונים חיצונית מ"כסף ישן". זה לא המצב.

זיווג ליופי לא הגיוני, כיוון שאז בתחילת המאה שעברה העשירים היו צריכים להיות גנטית השמנים ביותר והמהפך לקח כדור או שניים - מעט מידי זמן אלא אם כן אתה מניח חלופה אדירה בקרב העשירים, אז ממילא אין משמעות לגנטיקה של העושר.

ההערה האחרונה שלך מראה שתי טעויות: חוסר הבנה של העקרון כמו שכתבתי למעלה (לא האידיאל נכתב לתמונת העשיר אלא העשיר יכול לרדוף אחריו ביתר יעילות) וכן טעות עובדית בנוגע לגודל איברי מין בקרב זכרים אנושיים (למרות שללא זיקפה אתה צודק עקב הבדל אנטומי בין שחורים ללבנים). ואולי גם כדאי להזכיר שיזוף כאלמנט יופי מנוגד לבריאות שמקרב במראה את הלבן לשחור.

מכל מה שכתבת אלמנט הנדירות נראה החשוב באמת, אבל הוא כמעט זהה לאלמנט הכסף שמדובר עליו (השני הוא מדד כמותי מצויין לראשון).
 
 
 
 
על אברי מין ונחשקות
21/12/2014
נכתב על ידי אורי רדלר

ל-Focus, תחילה הערה - כתבת:

איבר מין גברי גדול נחשב נחשק, ואילו עור שחור -- לא ממש. כיצד תיאוריית היופי כאתת לכסף יכולה להסביר את ההבדל העצום בנחשקות של שתי תכונות חיצוניות שהאפריקאים הם המובילים בהן? -- לדעתי זה מוכיח שתיאוריית הכסף אינה כללית ואינה שלימה.



הבעיה כאן היא שהרעיון של איבר מין גברי גדול כאבזר נחשק הוא תוצר של המחצית השנייה של המאה העשרים, ולא לפני כן. לאורך ההיסטוריה, דווקא אבר מין פרופורציונלי או קטן נחשב נחשק יותר וראוי יותר. אבר מין גדול נחשב גס ובלתי תרבותי.

אתה יכול לראות מקבילה לכך בהתייחסות לחזה גדול או קטן אצל נשים - מהלך רוב ההיסטוריה חזה בינוני או קטן נחשב מושא תשוקה גדול יותר ומאפיין נחשק יותר אצל נשים.
 
 
 
 
אינסטינקטים
21/12/2014
נכתב על ידי רוני

מחקרים שעשו בקרב שבטים פרימיטיביים גילו שאידאל היופי קשור לאמונה לגבי יכולת הפוריות של האישה. אישה עם מבנה גוף של ירכיים יחסית צרות (משהו בסגנון ה 90-60-90 הקלאסי) נחשב לאישה בעלת יכולת פוריות גבהה. לגבי הגברים - כזכרים בטבע הם אמורים להוכיח כח ועוצמה ולכן גברים שנחשבים נחשקים בעיניי נשים הם או שריריים מצד אחד או עשירים מצד שני. בקיצור - הכל אינסטיקטים שאנו אפילו לא מודעים להם. לגבי הבגדים - לא חסרים בגדים במידות גדולות. הנשים קובלות על כך שמותגי האופנה היוקרתיים לא תופרים בגדים במידות גדולות וזאת לא רק משום רווח והפסד כספי ישיר אלא גם משיקולי תדמית של בגדי איכות ויוקרה.
 
 
 
 
גן ההשמנה
21/12/2014
נכתב על ידי אורי רדלר

ל-Focus, אם הבנתי נכון את רעיונך, אתה סבור כי קיום הון אצל קבוצה של אנשים היה מעלה את יכולתם לממש את האידאה החברתית לגבי הנחשק, ולהוריש את היכולת הזו לבניהם, וכך ליצור מעין 'אבולוציה של נחשקות' שהייתה מנציחה את יתרונם.

התיאוריה הזו זונחת את העובדה שהאידאלים של היפה/הנחשק/הרצוי השתנו מפעם לפעם ומדור לדור. בנקודה של שינוי, היה יתרון לעשירים יותר, אך היתרון ה'נצבר' נמחק, מה שלא מחזק את התיאוריה שלך. כפי שכתב עוזי, אם האידאל הפך משומן לרזון בנקודה מסוימת, היתרון של בעלי גן השמנה שטופחו בקרב העשירים נמחק באחת.

התיאוריה הזו גם זונחת את העובדה שלאורך כל ההיסטוריה הייתה מידה גדולה יחסית של השמדה עצמית פנימית בקרב אליטות (לדוגמה, באמצעות מלחמות, שהייתה להן תרומה נכבדה לדילול מתמיד באוכלוסיית האליטות), ולהשמדה חיצונית (באמצעות מרידות והתקוממויות, שהובילו לחיסול אליטות).
 
 
 
 
הסבר חלקי למה אין בגדים לנשים שמנות
21/12/2014
נכתב על ידי אסף כ"ץ

אחת הבעיות ביישום ההנחה שההתפלגות היא פעמון היא בהגדרת האוכלוסייה. צריך להבין שנוצר פה עיוות מסוים מכיוון שבעוד שאוכלוסיית היעד היא לכאורה היא נשים בוגרות, הרי הקונות הן בחלק הגדול נערות (שלא "נאה" לשטוף את מוחן...). כשלוקחים את הנקודה הזאת בחשבון קל להבין למה הקצה הרזה (שהנערות שהן קטנות יותר נוטות אליו) זוכה ליותר יחס מהקצה השמן. התוצאה היא שהעקומה לא נראית בכלל כמו פעמון אלא המרכז שמן הרבה יותר מהחישוב הגאוסיאני וזאת מכיוון שההתפלגות היא תלוית גיל. המסקנה אגב מהניתוח הזאת היא מצערת, המצב לא הולך להשתנות מכיוון שהוא חלק מההתבגרות האנושית.
 
 
 
 
לא רק בגלל הממשלה
21/12/2014
נכתב על ידי אוילר

בנושא הגז הישראלי, אתה כרגיל ממהר להאשים את הממשלה בהכל, אבל מתעלם לחלוטין מהגורם המשפיע ביותר בחוסר הכדאיות הנוכחי, והוא התרסקות מחיר הנפט בעולם. התרסקות זו מובילה באופן טבעי גם להתרסקות במחירי האלטרנטיבות לנפט, כדוגמת הגז הטבעי.
 
 
 
 
בכל זאת נפט
21/12/2014
נכתב על ידי עוזי

בין מה שאוילר כתב להשפעות הגיאופוליטיות של מחירי הנפט היורדים וכדאיות פיתוח הגז בישראל אני חושב שכן יש עניין במצב הרוסי. זו סערה מושלמת של כלכלת משאב בודד וניסיון הבנק המרכזי לשלוט במחיר הכסף. אני לא בטוח בנוגע לעבר הקורב שם אבל מעניין אותי האם ניסיונות אלו דחו את המפולת והעצימו אותה בו"ז.

ניתן להשליך משם למקרים אחרים למרות שהמקרה הזה קרה מהר בהרבה: הסאב פריים (שוב ניסיון לדחות מפולת שהעצים אותה), כלכלות ערב והכלכלה הישראלית.

אולי בכל זאת תתיחס?
 
 
 
 
תגובות לתגובות
22/12/2014
נכתב על ידי focus

אני מתנצל שיצא ארוך, זה כולל התייחסות למספר מגיבים.

*** הבהרה כללית ***

אני מחזיק בדעה שהעדפות היופי הן תופעה מורכבת מכדי שאפשר יהיה להעמידה על הסבר פשוט אחד. כשם שלא כל המחלות נגרמות על ידי גורם-מחלה אחד, כך גם לא כל העדפות היופי נגזרות מדינמיקה אחת או ממלאות פונקציה אחת.

ההסברים החלופיים והמשלימים שסיפקתי נועדו להרחיב ולהעמיק את הדיון, ואין לי אשליה שאחד מהם מהווה הסבר כללי ומלא לכל העדפות היופי.

*** לעוזי ***

1. כתבת: "מספר שיקולים יכולים להפיל את רוב ההצעות שהעלית"

לשיטתי, אינך "מפיל" הסבר כאשר אתה מראה שהוא אינו רלוונטי להעדפת יופי מסויימת; אתה רק מראה שהוא אינו כללי. שים לב שלא פסלתי את תיאוריית הכסף של אורי, רק טענתי שהיא "אינה כללית ואינה שלימה".

2. כתבת: "עניין הנדירות הוא בדיוק עניין הכסף".

הסבר הנדירות עשוי להתיישב עם הסבר הכסף ולהשלים אותו, אך אינו זהה עימו.
לטעון שהאבן הירוקה המנצנצת תתגלגל בסופו של דבר לידי העשירים, זו טענה אחת. לטעון שהאבן נחשקת *רק בגלל* שהיא מזוהה עם עשירים, זו טענה אחרת. אני טוען שהאבן הירוקה משכה את העין בצבעה המיוחד עוד לפני שהפכה מזוהה עם העשירים.

3. כתבת: "האידיאל לא נכתב לפי מידות העשירים, העשירים הם אלו שיכולים להתקרב אליו יותר".

ברור שמדובר באידיאל ולא קל להשיגו. זו לא הנקודה. הנקודה של אורי, אם הבנתי אותה נכון, היא שאידיאל היופי "נבחר" כך שעשירים יוכלו להתקרב אליו בקלות רבה יותר מאחרים, ולראיה -- ברגע שהאוכל נהיה זמין ונהיה קל לכולם להשמין האידיאל השתנה לרזון כדי שיהיה -- שוב -- קל יותר לעשירים להתקרב אליו.

ומזווית אחרת: אורי טוען שיופי הוא "אתת לכסף" או "סמן ההון והמעמד". אתת או סמן טוב חייב להיות אמין! כדי להיות אמין, הוא חייב להיות כזה שהשגתו דורשת כסף רב, או לפחות, שמחסור בכסף מקשה על השגתו.
ובלשון ציורית: "היופי נתפר לפי מידות העשירים" -- גם במובן של מכרז תפור.

4. ראשית, יש הבדלים גדולים גם בגודל בעת זקפה. שנית, טענה מהסוג "הישראלים מובילים בהייטק" אינה טענה על הישראלי הממוצע אלא על המצטיינים בתחום. במאי פורנו שמתלבט באיזו ארץ לצלם לא מתעניין בממוצע, אלא (אולי) באחוז שעובר את הסף הנדרש. שלישית, בין אם זה נכון ובין אם לא, איבר גדול מזוהה עם אפריקאים, שמזוהים עם עוני, וזה מהווה אתגר להסבר של אורי.


*** לאורי (1) ***

העובדה שאיבר מין גברי גדול נחשק כיום במערב על אף שהוא מזוהה במידה רבה עם אפריקאים שמזוהים כעניים, מהווה אתגר להסבר שלך, ומראה שהוא לא שלם. לטעון שבתקופות שונות המצב היה שונה, זה לא מציל אותך.

(יתכן שלא הבנתי את כוונתך).

*** לרוני ***

בתגובתך ציינת שני הסברים ששמעתי בעבר ונשמעים לי הגיוניים:
1. אתת לפוריות האישה
2. אתת לכוחו הפיזי של הגבר

השתמשת במלים "אמונה" ו"אינסטינקטים". אולי ב"אמונות" על הפוריות מגולם גם ידע שנצבר לאורך הדורות? הידע לא צריך להיות תקף לגבי כל האנושות, מספיק שיהיה תקף לגבי סביבת החיים והמצאי הגנטי של השבט הספציפי.


*** לאורי (2) ***

מדבריך מתקבל הרושם שדרוש מספר רב של דורות כדי לחולל שינוי משמעותי במראה האליטה. אני סבור שהשינוי יכול להיות מהיר למדי. נקשה על עצמנו וניקח דוגמה של גן רצסיבי: עיניים כחולות. כמה דורות של חתונה עם בעלי עיניים כחולות נחוצים לשושלת כדי להפוך את מחצית צאצאיה לבעלי עיניים כחולות (ואת המחצית השניה לנשאים)? שני דורות.

אני מסכים שחלק מהעדפות היופי יכולות להשתנות בחלק מחילופי הדורות, אך סבור שרוב ההעדפות מתמידות במשך דורות רבים, ואנחנו נטפלים לבודדות שהשתנו בחזקת "איש נשך כלב".

חיסול מחצית האליטה בידי המחצית השניה של האליטה אינו אמור לעכב את התפשטות הגנים של היופי בתוך האליטה, כל עוד המחצית שנותרת בחיים מעמידה מספיק צאצאים.

מה שכן יכול להשפיע זה חיסול האליטה בידי מי שמחוץ לאליטה, וגם אז -- אם המחסל לוקח את בנות המחוסל כנשים לעצמו או לבניו, הגנים שנצברו לא נמחקים אלא מדוללים, בחזקת עיכוב זמני.

אם נניח מספר נסיכויות או מדינות ובכל אחת מהן אליטה, מספיק שאחת האליטות תשרוד לאורך מספר דורות, וקיבלנו "אליטת יופי". עכשיו, אפשר "ליצא" כלות ואנשי חצר לאליטות הצעירות יותר.

תהליך הפעפוע של היופי אל תוך הכסף עשוי להתרחש לא רק באליטה, אלא בכל שכבות החברה. באמצעות בחירת בני זוג, כל שכבה מייבאת יופי מהשכבות שמתחתיה ומייצאת יופי לשכבות שמעליה.
 
 
 
 
פוקוס, תגובה יפה
22/12/2014
נכתב על ידי אליטיסט עשיר ומצויד היטב

 
 
 
 
לאוילר
23/12/2014
נכתב על ידי אורי רדלר

לאוילר,

כתבת: "בנושא הגז הישראלי, אתה כרגיל ממהר להאשים את הממשלה בהכל, אבל מתעלם לחלוטין מהגורם המשפיע ביותר בחוסר הכדאיות הנוכחי, והוא התרסקות מחיר הנפט בעולם. התרסקות זו מובילה באופן טבעי גם להתרסקות במחירי האלטרנטיבות לנפט, כדוגמת הגז הטבעי."

אין ספק כי לירידת מחיר הנפט יש השפעה - אולי דרמטית - על הכדאיות של השקעה. כדאי לזכור, עם זאת, כי לו הייתה ממשלת ישראל מכבדת הסכמים כבר היו המשקיעים כבר עמוק בפנים, עם השקעה של כמה מיליארדי דולרים במתקני הנזלה, מה שהיה משנה תכלית שינוי את מפת הכדאיות שלהם.
 
 
 
 
אולי אתייחס לזה
23/12/2014
נכתב על ידי אורי רדלר

לעוזי, כתבת: "אולי בכל זאת תתיחס?" (לעניין הנפט וזה).

אראה מה אפשר לעשות. העובדה שיש רק 24 שעות ביממה ויש לי שתי ידיים (בעבר, היו לי שלוש, והיה יותר קל)...
 
 
 
 
שומן ואברי מין
23/12/2014
נכתב על ידי אורי רדלר

ל-Focus, כתבת: "הנקודה של אורי, אם הבנתי אותה נכון, היא שאידיאל היופי "נבחר" כך שעשירים יוכלו להתקרב אליו בקלות רבה יותר מאחרים"

אני חושב שכאן טמונה אי ההבנה. אידאל היופי לא נבחר כלל - הוא משתנה בעקבות העדפות של הציבור. טענתי הייתה שהציבור בכללו מייחס חשיבות רבה יותר למרכיבים של מראה, יופי, ממדי גוף ככל שאלו מעידים על בעליהם שהם בעלי הון.

יש היבטים של מראה ויופי, כמו סימטריה בקווי הפנים או סמני מין, פיריון ובריאות פיזית שלהם יש העדפה בכל התרבויות, הגזעים והדורות. על אלו, אין מה לומר והקשר הישיר שלהם לכסף מועט.

הדבר עליו דיברתי, מידות הגוף, הוא בדרך כלל איתות למידת ההון העומד לרשותו של אדם. תוכל להתייחס אל זה כמו אל מידת היוקרתיות והנחשקות של פריטי לבוש מסוימים. אם, נאמר, בגד מתוצרת חברה מסוימת יקר יותר והסיבה לכך מוצדקת בעיני מספיק אנשים, הוא ייחשב יפה ונחשק יותר בעיני רוב הציבור, משום שההחזקה בו היא איתות עז לאמצעים העומדים לרשותו של אדם. במטבע דומה, רגלי אישה קטנטנות נחשבו מושא תשוקה בסין עד תחילת המאה העשרים, שכן הם שיקפו יכולת כלכלית (כלומר, היכולת לוותר על כוח העבודה של אישה מסוימת ולעוות את צורת גופה). הרגליים הקטנטנות של נשים לא הפכו מושא תשוקה משום שהעשירים 'החליטו' כך, אלא משום שהיכולת לעוות את רגליה של אישה שיקפה את העושר.

כך גם לגבי רזון. בכל מקום בו השגת האוכל הייתה דבר השמור לבעלי הון, האידאל היה ונותר גברים ונשים שמנים יותר. לא לחינם האלים ההודים, לדוגמה, הם שמנים; לא לחינם כוכבת הקולנוע ההודית או המצרית הממוצעת שוקלת הרבה יותר מכוכבת הקולנוע ההוליוודית המקבילה. כאשר השגת אוכל חדלה מלהיות דבר השמור למיעוט והופכת נחלת הכלל, ערכה כאתת-עושר יורד ויוקרתיותה צונחת בהתאם.

ועוד כתבת: "העובדה שאיבר מין גברי גדול נחשק כיום במערב על אף שהוא מזוהה במידה רבה עם אפריקאים שמזוהים כעניים, מהווה אתגר להסבר שלך, ומראה שהוא לא שלם. לטעון שבתקופות שונות המצב היה שונה, זה לא מציל אותך."

היא אינה אתגר משום שאתתים לעושר (כלומר, מאפיינים חיצוניים המרמזים לעושר של בעליהם) הם תמיד חיצוניים וגלויים. מה שאין כן אברי המין. כמו כן, הערך המיוחס לאתתים שאינם ניתנים להשגה בכסף (גנטיים) בדרך כלל נמוך, ולאורך זמן קרוב לאפס.
 
 
 
 
לאורי: תודה על ההבהרות
23/12/2014
נכתב על ידי focus

הנקודה שציינת בסוף דבריך -- שאיברי המין אינם גלויים ולכן אינם יכולים לשמש כאתתים לעושר -- יפה.

כאשר כתבתי שאידיאל היופי "נבחר", שמתי את המלה במרכאות. זו הייתה לשון ציורית. איני סבור שאידיאל היופי מתקבל כתוצאה מהחלטה של יחיד, ארגון או ועדה, ולא התכוונתי לייחס לך דעה זו.

בסוף דבריך כתבת: "הערך המיוחס לאתתים שאינם ניתנים להשגה בכסף (גנטיים) בדרך כלל נמוך, ולאורך זמן קרוב לאפס".

אני מניח שהתכוונת לטעון שלתכונות תורשתיות יש ערך נמוך כאתתי הון ומעמד, ולא שיש להן ערך נמוך בשוק הבשר או השידוכים -- דבר שבהחלט לא נכון.
 
 
 
 
על הרזון
24/12/2014
נכתב על ידי דודי

"פולחן הרזון בחברה המערבית בחמישים השנים האחרונות — במיוחד מאמצע שנות השישים, וביתר שאת מאמצע שנות השבעים — מונע לא על־ידי רצון לדכא נשים כי אם מהטעם הפשוט שרזון מייצג את מושא השאיפות האנושי הנחשק ביותר מאז ומתמיד: כסף."

לדעתי - ואני מתנצל אם זה כבר הועלה בתגובות - התמונה מורכבת יותר. סטנדרט היופי קשור קשר הדוק לגיל, רזון מתקשר עם גיל צעיר יותר (עקב הנטייה הטבעית להתעגל קצת בעשור השלישי והלאה) ופולחן הרזון קשור קשר הדוק לפולחן הנעורים.

המקבילה הגברית היא זקנים - סממן גבריות מחייב בווינה של המאה ה-19 למשל (צעירים שזקנם לא צמח יפה פנו לרופא והצטיידו במשחות מיוחדות) שהתפוגג בשנות השישים לטובת פנים חלקות ונעריות יותר. יחד איתו התפוגגו ערכים של כבוד לעבר, למסורת ולמבוגרים.

אגב, גם הקשר בין רזון לעוני אינו לגמרי חד-משמעי, לא היום וגם לא בעבר, לא במערב וגם לא במצרים או הודו, הואיל ואפשר להשמין יפה מלחם ושעועית.

 
 
 
 
לשבור את מונופול השומן
25/12/2014
נכתב על ידי focus

אורי, כשקראתי את דבריך היה נדמה לי שמסתתר בהם טיעון מעין זה:

בהעדפות היופי יש מרכיב סטטי (או אוניברסלי) ומרכיב דינמי. המרכיב הסטטי כולל את סמני הבריאות, הפוריות, והכוח הפיזי. המרכיב הדינמי כולל את אתתי ההון והמעמד. לא ניתן להסביר שינוי באמצעות מרכיב סטטי; דרוש מרכיב דינמי. מסקנה: סמני הבריאות, הפוריות, והכוח הפיזי אינם יכולים להסביר את השינוי שהתחולל בהתייחסות לשומן. (אחת אפס לטובת תיאוריית אתתי ההון והמעמד).

הטיעון הזה שגוי לדעתי. השגיאה המרכזית נעוצה בחלוקה לסטטי ודינמי. כשם שהון ומעמד הם תמיד נחשקים, אך אתתי ההון והמעמד עשויים להשתנות, כך גם בריאות מעל הממוצע היא תמיד נחשקת, אבל האינדיקטורים לבריאות שמעל הממוצע עשויים להשתנות.

נעבור על התיאוריות אחת אחת, ונראה שכולן מסוגלות להסביר מדוע השתנתה ההתייחסות לשומן.

*** תיאוריית הנדירות ***
שינוי בנדירות גורם שינוי בנחשקות.

*** תיאוריית הגיל ***
כאשר המזון מצוי בצמצום ונשים עוסקות בעבודות פיזיות, נשים בגיל 20, 30 ו-40 הן פחות או יותר באותו משקל, ולכן המשקל אינו אפקטיבי כאינדיקטור לגיל. עגלגלותן של נשות האליטה מיוחסת לאכילה ולמנוחה ממנה הן נהנות, ולא לגילן.

כאשר המזון הופך זמין, נשים נוטות להשמין מעשור לעשור, והמשקל נותן אינדיקציה טובה לגילן. מבוגרות מתחילות לעשות דיאטה כדי להיראות צעירות יותר. גם צעירות עושות דיאטה, כדי לא להיראות מבוגרות מגילן, וכדי לתרגל שליטה במשקלן, כהכנה לחייהן הבוגרים.


*** תיאוריית הבריאות, הפוריות, הכוח הפיזי ***
כאשר המזון מצוי בצמצום, מחסור במזון מהווה גורם נפוץ לתמותה ומחלה, ומגבלה אפקטיבית על פוריות האשה ועל מאסת השרירים והאנרגטיות של הגבר. מימדי גוף גדולים מעידים על תזונה מספקת ומסירים חשש מהסכנות או המגבלות הללו.

כאשר המזון הופך זמין, ריבוי השמנים חסרי הפעילות גורם לכך שמימדי הגוף כבר אינם אפקטיביים כאינדיקטור לכוח פיזי או פעלתנות, ועולה חשיבותו של אינדיקטור אמין יותר: שרירים. כדי לראות אותם היטב צריך להסיר את שכבת השומן. השומן מאבד מנחיצותו כמאגר אנרגיה וכביטוח נגד רעב, והופך לאינדיקטור לחוסר פעילות גופנית, שמהווה סיכון בריאותי.


*** קריקטורה של בריאות, פוריות, כוח פיזי ***
כמו בסעיף הקודם אבל נוסף כאן רובד של הגזמה והסלמה. כאשר הרוב רזים מדי, האידיאל מוקצן לכדי שומן, כאשר הרוב משמינים מאכילה וחוסר פעילות, האידיאל מוקצן לכדי רזון ושרירים משורטטים. למה מתרחשת הקצנה? א. כי המודל המוקצן ברור וקליט, ב. כי לא ברור איפה צריך לעצור.


*** הערה צדדית לגבי גנטיקה ובריאות ***
אותו גן יכול להפוך אותך בריא ועמיד בסביבה אחת, אך להוות גורם סיכון ומחלה במקום אחר. למשל, כאשר אתה חי במדבר דל במזון, גן שגורם לגופך להעדיף אגירת שומן על בניית מאסת שריר ואנרגטיות, הופך אותך בריא ועמיד. אבל כשהמזון שופע, הגן הופך לחיסרון (סוכרת, נטיה לחוסר פעילות).

זה יוצר דינמיקה מעניינת הן בהקשר של שינויים טכנולוגיים, והן בהקשר של הגירה.
 
 
 
 
ניסיון נוסף...
28/12/2014
נכתב על ידי אורי רדלר

ל-Focus: ההסברים החלופיים שלך אינם משכנעים, לדעתי.

גיל: התופעה של תפישת הרזון כמועדף אינה קיימת לפני שנות השישים ועד שנות השמונים כבר ניתן היה לראות בה עניין 'גמור' כאידאה של נחשקות, שעה שהתעבותן של נשים (וגברים, כמובן) בגילאים מאוחרים יותר מוכרת וידועה משנים רבות קודם לכן. אורך החיים בשנות העשרים, השלושים, הארבעים והחמישים, לדוגמה, היה אולי קצר משלנו היום, אך לא עד-כדי-כך-קצר.

בריאות, פוריות וכו': אני לא לגמרי מבין את הטיעון כאן, בייחוד ביחס לנשים. אני לא חושב שיש מידה עודפת של נחשקות לאישה שרירית יותר. אני גם לא סבור שאי פעם סברו שממדי גוף גדולים (במובן האופקי) עדיפים על שרירים בולטים במובן ההישרדותי.

הטיעון שלי מאוד פשוט, ואני אפשט אותו עוד יותר: החל בתקופה מסוימת מאוד בהיסטוריה האנושית, משנות השישים ואילך, התפתח במהירות רבה אידאל של רזון. טיעוני הוא כי האידאל הזה דווקא באותה תקופה נבע משינוי בביטחון התזונתי, שהביא לכך שהשגת מספיק אוכל כדי להיות בעל עודף משקל הפכה מנחלת האמידים יותר לנחלת הכלל. משהתרחש שינוי זה, הפך השומן מאתת חזק לאחזקה בהון לאתת מהופך: דווקא היכולת לא להיות שמן הפכה לאתת לאחזקה בהון.

חיזוק לטיעון (לא במאמר, אבל בתגובות) אני נותן בכך שאידאל הרזון מפותח יותר במדינות השונות בהתאמה, בדרך כלל, למידת הזמינות של השגת מספיק אוכל. אם לתאר זאת סכמתית:

א. 90 אחוז מהאוכלוסייה רזים מאונס, 10 שמנים: השומן הוא האידאל.
ב. 70 אחוז מהאוכלוסייה שמנים, 30 אחוז רזים מאונס: השומן הוא אידאל מופחת, אך רזון אינו אידאל (עדיין יש כמות מספקת של אנשים שאין להם יכולת להשיג מזון).
ג. 100 אחוז מהאוכלוסייה יכולים להיות שמנים: הרזון הוא אידאל.
 
 
 
 
מסתבר שלא הייתי ברור מספיק
31/12/2014
נכתב על ידי focus

*** הבהרות בנוגע לשרירים ***

* ההסבר על השרירים מתייחס כמובן לגברים בלבד.

* אני סבור שההבחנה בין שרירים לשומן חדה יותר כיום מאשר בעבר. בערבית למשל המלה "דעיף" משמשת הן במשמעות של חלש והן במשמעות של רזה. בעבר גבר שנראה "בריא וחסון" היה פשוט גבר גדול מימדים, מבלי לדקדק באחוזי השומן.

* נכון ששרירים היו נחשקים אצל גברים גם בעבר, אבל גם שומן היה נחשק. כשהשומן איבד מנחשקותו, הוא לא סתם הפך נייטרלי אלא שלילי, בגלל שהוא: 1. מטשטש ומסתיר את מה שלא איבד מנחשקותו: השרירים; 2. מעיד על חוסר פעילות וחוסר מרץ.

*** הבהרות בנוגע לגיל ***

* אם 90 אחוז מהנשים רזות מאונס, אז שומן לא מהווה אינדיקטור טוב לגיל האישה. השומן לא יקושר לגיל האישה אלא לשפע המזון והפנאי שהם מנת חלקה.

* כלל לא חשבתי על התארכות החיים. (אך אם התארכות גיל הזקנה בכלל רלוונטית, היא *תומכת* בתיאוריית הגיל).

*** נקודות חדשות ***

* צביעת שער-שיבה היא דוגמה נוספת לניסיון של נשים להיראות צעירות יותר. זה הופך את תיאוריית הגיל מהסבר מבודד, לחלק ממכלול. במילותיו של המגיב דודי: "פולחן הרזון קשור קשר הדוק לפולחן הנעורים".

* לפני שצביעת שער-שיבה הפכה לנפוצה, שיער לבן היווה אינדיקטור טוב לגיל. יתכן שמחיקתו של אינדיקטור זה -- באמצעות הצבע -- העבירה את "נטל הזיהוי" של הגיל לאינדיקטורים חלופיים (כמו שומן).

* אני חושב שלפחות בישראל, הייתה תקופה בה נשים עשו דיאטה וגברים עדיין לא. כלומר, הייתה השהיה של מספר שנים. זה לא מוכיח כלום אבל פותח פתח למתן הסברים קצת שונים עבור גברים ועבור נשים.

* הפילוח המדינתי בסוף תגובתך יכול באותה מידה לשמש כאיור של כל אחד מההסברים האחרים (נדירות, גיל, בריאות..), שהרי גם הם מבוססים על השינוי שחל בזמינות המזון.

* רוב הצעירים אינם שמנים. זה הופך את הרזון לאתת גרוע של הון. איזה מין אתת של הון הוא זה, שמאותת שעשרות אחוזים מהצעירים מכל שכבות החברה הם מיליונרים? (האין זו נקודת חולשה בהסבר שלך?).

* לעתים נשמעת תלונה גסה ומכלילה, שגברים מחפשים סקס (או יופי) ונשים מחפשות כספומט. אם יש בכך גרעין של אמת, ואם נקבל את טענתך שרזון הוא אתת להון, היינו מצפים שדווקא גברים הם שיקפידו על המשקל יותר מאשר נשים, ואידיאל הרזון יתחיל בגברים ולא בנשים.