תענוגות הספר של הירשפלד
 


את המאמר הבא כתבתי ב-24 בדצמבר 2009 עבור "הקפיטליסט היומי"—ארבע שנים לפני כניסת חוק הספרים לתוקפו.

הקפיטליזם, כבודו במקומו מונח, אבל לפעמים העוול קורע לב וחייבים לקום ולזעוק. "הקפיטליסט היומי," מצטרף לקריאתם של מיטב סופרי ארצנו לשים קץ לברדק בשוק הספרים. סדר צריך להיות.

מכתב הסופרים שנשלח לשרת התרבות והספורט לימור לבנת מביע תמיכה במחויבותה של השרה "לטפל בתחרות הפרועה בענף הספרים." הסופרים מציינים כי "אווירת השוק השוררת כיום בענף הספרים פוגעת בסופו של דבר ביצירה הספרותית עצמה, שופטת אותה בעיקר על פי קריטריונים מסחריים ומרתיעה יוצרים ואנשי מקצוע מוכשרים מלעסוק בה."

מסחריות זה בדרך כלל אחלה, אבל לא במקום של תרבות! במקום לבחור בספרים לפי טעמם, הקונים מובלים על־ידי הרשתות לרכוש את הספרים שבמבצע! במקום לקנות את הספרים שהם באמת מבקשים לקרוא, הם קוראים - אבוי לבושה - את הספרים שהם יכולים להרשות לעצמם לקרוא. "כך נפגע חופש הבחירה של קוראינו ואיתו נפגעת היצירה הספרותית שעליה אנו עמלים, ועימנו העורכים, המגיהים, אנשי הדפוס וכל העוסקים בהוצאה לאור." דברים נכונים מאלו לא נאמרו מזה שנים!

כקפיטליסטים מושבעים - אנשים שניצול בוטה והתנשאות היא אמנותם - נאמר את הדברים כהווייתם. נגיד בגלוי את מה שהחותמים על העצומה אינם מעזים לומר בגלוי: אתם, קוראים יקרים, אינכם מצוידים בבינה הדרושה כדי לבחור ספרים בעצמכם. אתם זקוקים להדרכה, לידם המסייעת של אנשים שיודעים מה טוב בשבילכם.

אריאל הירשפלד כבר אמרנו? לא? תיכף נגיד.

דוגמה קטנה תבהיר את המצב. נאמר שנכנסתם לחנות ספרים כדי ליהנות מחוויה תרבותית מעשירה בטעם גלידת קרמבו. באופן טבעי, אתם אחוזים תשוקה תרבותית לקנות את הרומנים התרבותיים והמשובחים של נורית גרץ, אלי עמיר, עמוס עוז או דב אלבוים - כמה מן החתומים על העצומה. כבני-תרבות, תשלום של 64 שקלים עבור "זאביק התמנון והסוסון אפרים" הפלאי של אלבוים, 84 שקלים בעד "יסמין" של עמיר, 89 שקלים כדי לחבוק את "על דעת עצמו" של גרץ, או 88 שקלים לטובת המהדורה החדשה של "קופסה שחורה" של עוז - כל אלו אינם מכשול מבחינתכם. אחרי הכל, מהם 325 שקלים בינינו לבין ערכי תרבות נצחיים? אין אנו חיים בשוק, רבותי.

רצון לחוד, וכפיה תת-סיפית לחוד: על דרככם אל ערכי נצח תרבותיים עומד ומקטרג שטן המבצעים. עודכם מעלעלים בהתרגשות פנימית מובנת בספרים המשובחים, שרצונכם האמיתי והכן לציפור הוא לקנותם, והנה מן המדף המובלט קורצת אליכם הצעת "ארבעה במאה." עודכם בוחנים בבוז את המסחור הקלוקל וכבר מתפתלת לעברכם המוֹכרת: "אל תקנו ססספרים כל כך יקרים" היא מלחששת ובעיניה נוצץ זדון הבצע. מדוע שלא תקנו את "דבלינאים" של ג'יימס ג'ויס, "חסד" של טוני מוריסון, "אחרי החשכה" של הרוקי מורקמי ואת "קול צעדינו" של רונית מטלון (עוד אחת מהחתומות על העצומה) תמורת מאה שקלים בלבד?

אתם כמובן בסדר. אתם לא תתפתו. כמו אריאל הירשפלד גם אתם מצרים על "הדרדור [כך במקור] שאליו הפילו רשתות הספרים הישראליות את עולם הספרים המקומי." אתם יודעים היטב כי "רק טיפש ישמח על הרווח הקטן שבזה." הרי ספרים אינם "שמפו+מרכך בסופר" אלא תרבות. תרבות, דם איט! ברור שתקנו את הספרים היקרים יותר. לא אתם תיכנעו לתרבות השוק הנלוזה.

כמו שאמרתי קודם, אתם בסדר. אבל יש הרבה אחרים שהם לא כל-כך בסדר. יש אנשים רבים, שאלמלא היו מציעים להם - כמו בשוק - ספרים בזול, הם היו קונים אותם ספרים ממש גם ביוקר. אחרים, שהשתכנעו רק באופן חלקי, נופלים קרבן למשהו נורא עוד יותר. הירשפלד חושף, וזהו "סקופ" עיתונאי של ממש, כי "צומת ספרים" היא "כריש מכירות אלים וחסר מעצורים." הווה אומר, מי שאינו מתפתה למדוחיהם ולא קונה מהם ספרים רק בגלל שהם זולים ב-70 אחוז, נעצר ונכלא במרתפי העינויים של הוצאת "צומת ספרים." כזהו פרצופם האלים וחסר המעצורים של אנשי "צומת ספרים."

את מה שקורה שם ניתן לתאר רק באוזני בעלי קיבה חזקה וגם זאת, רק בחדר מואר היטב עם תמונות של פרדסי השרון על הקיר: הספקנים האומללים נכפתים לכיסאות עינוי מיוחדים בנוסח "תפוז מכני," ונאלצים להקשיב למיטב רשימותיו של אריאל הירשפלד, מוקראות על-ידי דב אלבוים, עשרים וארבע שעות ביממה, עד שהספקן המעונה יפליט מבין שפתיו הסדוקות את מילות הקסם: תנו לי הנחה!

הקורא שטוף המוח ומטומטם הדעת מגיח מגיא הייסורים מוכן ומזומן לתעב כל דבר תרבות. הוא מדיר רגליו מחנויות האיכות ובמקום זאת מתפלש ב"גיהנום הספרים" ההומה מוכרים ה"מעבירים כרטיסי אשראי." זוועה. הוא עבר חינוך מחדש. הוא חושב רק על כסף.

אנשים כאלו - חיות אדם בעצם, שהרי רק מעטים מהם מצביעים למר"צ או לחנין - אינם ראויים לערוך החלטות בעצמם. ניתנה להם האפשרות לקנות ספרים בעצמם, והם ניצלו אותה באופן מביש. מעתה, יש לשלול אותה מהם. הירשפלד מכיר "לא מעט אנשים המדירים רגליהם מן החנויות הללו ומחרימים אותן," אבל אין די בכך. כוחם של בני התרבות דל, ומכונת הסיטרא-אחרא של "צומת ספרים" בולעת אל תוכה מדי יום קוראים תמימים רבים, המתפתים לקנות יותר ספרים רק בגלל מחירם הזול.

כפי שמציין הירשפלד, "זכותו של קורא ואוהב ספר להגן גם על תרבות הקנייה של הספרים ועל המוסד חנות ספרים." לא רק זכותו, זו גם חובתו. כלומר, חובתנו. כלומר, אנחנו צריכים לשלם על זה. אבל זה לא נורא. אנחנו נשלם יותר על כל ספר, ואולי נקנה פחות ספרים, אבל תמיד נוכל להתנחם במחשבה שאי-שם, בחנות ספרים תרבותית, ברחוב צדדי שקט בעיר הגדולה, עומד לו אריאל הירשפלד, מביט מבעד לווילון התחרה בטיפות הגשם הרכות הדומעות אל המדרכה, ומעיין בספר שלנו כבר לא יהיה כסף לקנות.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים