ליברטריאניות ואנטישמיות
 


ליברטריאניות ואנטישמיות
ידיד הבלוג גלעד אלפר פרסם מאמר ב"מידה" בו הציף אל פני השטח, בזהירות, את אחת האמיתות המובהקות שרוב אוהבי החירות מעדיפים שלא להכיר בהן: בתנועה הליברטריאנית יש מנה לא מבוטלת של אנטישמיות.

זו כמובן אמירה מוזרה ביחס לתנועה שהתעצבה במידה רבה ברוחם של יהודים כלודוויג פון מיזס, מארי רות'בארד, רוברט נוזיק, ישראל קירצנר או איין ראנד. זו גם אמירה לחלוטין לא נכונה ביחס לרבים בתנועה הליברטריאנית, שאין בהם אפילו שמץ מזה. ובכל זאת, היא נכונה בהחלט ביחס לכמה וכמה דמויות מרכזיות בעולם הליברטריאני.

היא נכונה בהחלט ביחס לנושא הדגל של הליברטריאניזם האמריקני, חבר הקונגרס רון פול, וככל הנראה גם ביחס לבנו, ראנד פול. יש יותר מדי צירופי מקרים של התבטאויות כאלו והתייחסויות כאלו מכדי שנניח שמדובר במקריות בלבד. אופייני לגישת שניהם אותו עיוורון של אנטישמים ביחס להתבטאויות אנטישמיות שלהם. אלפר מפנה לכתבה המפנה לרשימת ספרים מומלצים שהציב ראנד פול באתרו, שכללה שורה של ספרים שנודף מהם ניחוח אנטישמי. הרשימה הוסרה, כמובן, כפי שהוכחשו בלשון רפה כל הקישורים הנאלחים אצל רון פול. בכל זאת, צריך להיות עיוור כדי שלא להבחין בכך.

ליבת האנטישמיות שוכנת במקום בו הליברטריאניות נפגשת באוּבֶּר-שמרנים ובחובבי תיאוריות הקנונייה. כלומר, אצל אנשים שיש להם ידע אפסי ביחס לישראל הממשית, אך הם שטופים בשנאה ובחוסר אמון לנוכלי וושינגטון ומנגנוניה. אלו גולשים על נקלה לתפישות הגורסות שהיהודים מנהלים את וושינגטון והעולם, אל תיאוריות קנונייה, אל חשיבה פשטנית הגורסת כי הכורח לעסוק בסוגיות שמחוץ לארצות־הברית נובע מכך שהיהודים/ציונים/ישראלים כפו על ארצות־הברית את הדבר ומשם אל אנטישמיות פשוטה. הגלישה הזו לעתים כה שקופה למשתמש, עד שהצופים בישראל בסרטוני ה'צייטגייסט' או אנשי "כלכלה אמיתית" אינם מודעים בדרך כלל לשורשים האנטישמיים הגסים של תפישת העולם שלהם (זו עדות עצובה על עולמנו, שאנשי תיאוריות הקנוניה האלו מחזיקים בתוכנית בקול ישראל — אבל זה עניין לדיון אחר)

something

מליברטריאני לאנטישמי, בצעד קליל אחד: זעקת המחאה של ליברטריאני על גזילת רעיונותיו. כלומר, די היה בהחלפת הראשים להפוך את הקריקטורה משטופת תיאוריות קנונייה לאנטישמית



גם כאן, לרון פול תפקיד מפתח. גישתו האולטרא-שמרנית, הגזענות, האובססייה ביחס לישראל, הקשרים הקרובים והמתמשכים שלו עם אנטישמים, ניאו-נאצים ומכחישי שואה אינם איזה חטא כמוס המוחבא היטב בארון — זהו ביטוי אותנטי להיותו בשר מבשרה של צומת זו בחשיבה הליברטריאנית.

מה שמאפשר לכל העניין לתסוס ולהרקיב הוא הרצון המובהק שלא לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ (מה שאני עושה ברגעים אלו ממש). ולא לדבר על הפיל שבחדר. יש אצלנו כמה זוועות ויצורים דוחים, אומרים אנשים לעצמם, אבל למען 'המטרה' יש להחשות. אם ארנסט הנקוק רץ מטעם הליברטריאנים באריזונה, הרי זה דבר טוב, ואם לשם כך עלינו להתעלם מכך שהוא אנטישמי נאלח, חובב ניאו-נאצים וטמבל באופן כללי — אז לא נורא. למען 'המטרה' יש להחשות.

something

קריקטורה תומכת רון פול של קריקטוריסט ליברטריאני. רון פול זה אחלה



אז זהו, שלא.

שני פחים יקושים כאן ומעודדים את הרצון להחשות. האחד היא ישראליות יתרה. יש ישראלים רבים שמעולם לא נתקלו באמת באנטישמיות. היא לא קיימת בהוויית היומיום שלהם. הם לא חוו אותה באופן אישי ומוחלט על בשרם, והמושג שיש להם ממנה הוא תיאורטי יותר ממעשי. עבור ישראלים אלו אנטישמיות נראית כמו בן הדוד של בדיחות עדתיות בישראל או אחיין מרוחק ועתיר שומות של בדיחות היהודים הרווחות בקומדיה האמריקנית בה הוא צופה בטלוויזיה. עבור הסובל מישראליות יתרה, מדובר בפרט טריוויאלי ולא חשוב באמת, שאפשר 'לדפדף' אותו נוכח ההסכמה הרחבה בנקודות אחרות.

פח שני הוא היהודוניות יתרה. כלומר, התופעה של הזדהות יתרה עם ביקורת המוטחת ביהודים. היהודוניות טיפוסית יותר לטיפוסי שמאל, אמנם, ולעתים היא סוג של ישראליות יתרה (רק ישראלי-יתר יכול שלא להיות מודע להקשרים עמוקי השורש של גילום דמות היהודון האפולוגטי), אך לעתים היא מתבטאת גם אצל ליברטריאנים ישראלים, הסבורים שאפשר לרכוב על השור הנושא על גבו פריטים ליברטריאניים רצויים, ולהתעלם מכתובת הקעקע של צלב הקרס על גבו, משום ש'יש בה משהו'.

להתעלמות יש מחיר כבד. היא מגדילה מאוד את מידת הלגיטימיות שמוענקת לאפשרות הזו, ללהטט בדעות קדומות לצד אחיזה בתואר ליברטריאני, ומעקרת את האפשרות לסלק את העשבים השוטים האלו מאוחר יותר. את המחיר הזה צריך להפסיק לשלם.

תל־אופן בסכנה
שירות תל אופן ניצב בסכנה מחודשת של קסדות, מדווח "וויינט." הסכנה נובעת מהמלצה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שעשויה לבטל פרויקטים דומים בערים אחרות ולפגוע בתל אופן, שכן הכורח לחבוש קסדה יקטין מהאטרקטיביות של השירות וסביר להניח שגם יהפוך אותו בלתי יישים. אזהרת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מושמעת אף שחוק הקסדות (ברכיבה בעיר) אינו בתוקף משנת 2011 ואין ממילא אכיפה (עד היום לא הואשם רוכב אופניים באי חבישת קסדה).

מהמשך הכתבה עולה כי ברשות אימצו את הרעיון של מומחי בטיחות ורפואה, לפיהם "חבישת קסדה תציל רוכבים ממוות ומפגיעות ראש וודאיות." אזהרה דומה הושמעה כאשר דנה ועדת הכלכלה בנושא בשנת 2011 (בדרך לביטול החוק), אך נתוני התמותה של רוכבי אופניים אחרי תיקון החוק הצביעו על ירידה במספר ההרוגים בקרב רוכבי האופניים.

אלו נתונים אנקדוטליים, אבל יש גם נתונים נוספים. מחקר השוואתי מקיף, שתוצאותיו פורסמו בכתב העת המדעי המוערך BMJ, השוואה את נתוני פגיעות הראש בנובה סקוטיה שבקנדה, ניו זילנד, ואוסטרליה, בהן יש חקיקה המחייבת חבישת קסדה, כדי לבחון את השפעת החבישה על מספר ההרוגים ופגיעות הראש והגוף. כדי להעניק לתוצאות משמעות, בחן החוקר (סטטיסטיקאי במקצועו) את התוצאות גם בהשוואה למגמה הכללית, בהשוואה לציבורים שחבשו קודם קסדות (כמו ילדי בית־ספר בניו זילנד) ובהשוואה לפגיעות אחרות שאינן מושפעות מחבישת הקסדה (כמו פציעות של הולכי רגל).

תוצאות המחקר העלו כי בכל המקרים לא חל שינוי כלשהו בשיעור הפגיעות של רוכבי אופניים בעקבות העליה בחבישת הקסדה. כל השינויים בשיעור הפגיעות שצוינו היו תוצר של גורמים אחרים (כמו שיפורי בטיחות בכבישים) או של חיתוכים שגויים של מגמה (לדוגמה, הצגת השינוי משנת החלת החוק, תוך התעלמות מכך שהשינוי הוא חלק ממגמה ארוכת טווח, שהחלת חוקי חבישת קסדה לא שינתה במאום).

ההשפעה היחידה של החוקים, כך לפי מחקר זה, הייתה בירידה ניכרת במספר רוכבי האופניים — ירידה שהגיעה במקרים מסויימים לכ-35 אחוז בתוך שלוש שנים. נתוני מפקד האוכלוסין באוסטרליה (שבה יש כמה מדינות, אך לא כולן, בהן יש חוקי חבישת קסדה) הורה כי מספר הנוסעים באופניים לעבודתם עלה ב-47 אחוז משנת 1976 עד 1986, לפני חוקי חבישת הקסדה, אך מאז ירד ונותר נמוך גם 15 שנים אחרי חקיקת החוקים — בדומה לרמתו בשנת 1976. מעבר לשיקולים אחרים, יש כאן גם שיקול של בטיחות: גידול במספר רוכבי האופניים מגביר את מידת הבטיחות של כל אחד מהם, שכן הוא מגביר את מודעות משתמשי הדרך האחרים (ובמיוחד הנוסעים במכוניות) לרוכבי האופניים ומעצים את הביקוש ואת השימוש בדרכים בטוחות לאופניים (כמו במקרה של מסלולי אופניים טובים).

מחקר אחר, של אותו חוקר, שערך בדיקה של שלל מחקרים בתחום ערך בחינה של עלות/תועלת של חוקי חבישת קסדה, כמו התועלת שבהפחתה אפשרית של מספר פגיעות הראש, אם היא קיימת, לעומת הגדלת מספר הפגיעות בגלל הירידה בשיעור רוכבי האופניים — לדוגמה, אם 98 אחוז נוסעים במכונית ו-2 אחוז נוסעים באופניים, שיעור הפגיעות והתמותה יהיה גבוה יותר מאשר אם 97 אחוז נוסעים במכונית ו-3 אחוז נוסעים באופניים; או התועלת בהפחתת הוצאות בתי־חולים מול העלות של רכישת קסדות; וכדומה. התוצאות, כמו במחקר הקודם, הצביעו על־כך שחבישת הקסדה אינה מניבה תועלת ואם מביאים בחשבון דפוסי נסיעה, היא מגדילה את מספר הפציעות וההרוגים.

בדיקה שנערכה בניו זילנד ב-2012 של דפוסי הפגיעה, בהשוואה בין הולכי רגל לרוכבי אופניים, הראתה כי הירידה בנתוני התמותה הייתה דומה: שיעור הרוכבים ביחס להולכי הרגל היה 25 אחוז בשנת 89, לפני חוקי הקסדות ו-26 אחוז בשנת 2009, 15 שנים אחריהן. הבדיקה הראתה כי נתוני הפציעה המשוקללים (כלומר, לפי שעות רכיבה ולא לפי מספרים מוחלטים) מצביעות על־כך שעבור רוכבי אופניים מספר הפציעות למיליון שעות נסיעה עלה מ-25.61 בשנים 1988-1991, לפני החוק - ל-30.74 למיליון שעות נסיעה בשנים 2003-2007 אחרי החוק. אצל הנוסעים במכוניות הייתה ירידה דרמטית של חמישים אחוז ומעלה באותה תקופה, וכך גם אצל הולכי הרגל והרוכבים על אופניים. מהנתונים עולה כי הסיכון היחסי לרוכב אופניים הוכפל עם החקיקה לחבישת קסדה. לפני החוק הסיכון שלהם היה גדול פי 6.2 משל הולכי רגל. אחריו הוא צמח עד פי 12.9 משל הולכי רגל.

לשם הגינות אציין כי יש חוקרים הסבורים אחרת. וולטר, אוליבייה, צ'רצ'ז וגרזבייטה הגיעו למסקנות שונות (כאן ובמחקרים נוספים), והם גורסים כי על אף הבעיות המתולוגיות הרבות בבידוד משתנה הקסדה יש לה השפעה חיובית מצומצמת. המחקרים שלהם, יצויין, מתעלמים מההשפעה הסביבתית המשמעותית, כמו היחס בין מספר רוכבי אופניים לכלי רכב ואינם בוחנים את שיעור הפציעות ביחס לנסועה (כאשר בוחנים זאת, האפקט נעלם).

החקיקה ביחס לחבישת קסדה היא מעשה חקיקה טיפוסי של לא משתמשים המחוקקים עבור משתמשים. סקר שנערך בסידני, לדוגמה, הראה כי שיעור התמיכה הגדול ביותר בחקיקה המחייבת קסדה הוא בקרב אלו שאינם רוכבים כלל על אופניים. אלו הרוכבים בתכיפות תמכו בחקיקה רק בשיעור של כשליש. כך גם בשאלות אחרות, שעה ש-70 אחוז מהרוכבים בשבוע האחרון אמרו כי לא יחבשו קסדה אם החוק יבוטל, רק 36.6 אחוז מאלו שאינם רוכבים כלל אמרו שיעשו זאת.

הנטייה הטבעית של לא משתמשים היא לראות בצורכי המשתמשים דבר חשוב פחות, ולהעדיף את הביטחון שלהם, או מראית עין של בטיחות על פני ההעדפות והצרכים הממשיים של משתמשים. באופן דומה, אך בכיוון ההפוך, כל ההצעות לחייב נוסעים ברכב לחבוש קסדות בטיחות נדחו כמעט לאלתר על ידי אותם גופים התומכים בחקיקה זהה עבור רוכבי אופניים. הדחייה כאן נובעת מאותה סיבה שיש לתמיכה באחר: כאן הם משתמשים וכאן הם אינם משתמשים.

החקיקה גם טיפוסית לחשיבה המתעלמת מהשפעות סביבתיות. חבישת קסדה לפי חוק גורמת להקטנה במספר הרוכבים — על־כך יש הסכמה כמעט כללית — ומכאן נובעים שני אפקטים שליליים מנקודת מבט בטיחותית: א) הגברת הסכנה לרוכבים, לאור הקיטון במספרם (תופעת 'בטיחות ברבים' האופיינית לרכיבה על אופניים) ב) גידול בהיקף הנסועה ברכב ביחס לאופניים, המשפיע אף הוא על בטיחות הרכיבה, שכן ככל שיש יותר כלי רכב מנועיים, כך גדל מספר הפגיעות מכלי רכב מנועיים.

נקודה נוספת ממנה מתעלמת החקיקה הוא העלויות. מדי שנה נפגעים בישראל כ-330 איש בתאונות אופניים (סטטיסטיקה ל-8 השנים האחרונות, 2006-2013), מהם כ-4 אחוזים (כ-13 לשנה) הם הרוגים, 72 אחוז פצועים קל ו-24 פצועים קשה. אם אנו מניחים כי מספר ההרוגים יהיה דומה בכל מקרה (לקסדה השפעה זעירה במובן זה), אנו חייבים להתחשב בעלויות הכרוכות בטיפול בפצועים בבתי־החולים מול העלויות החלופיות. אם נניח כי טיפול בפצוע קשה כרוך בעלות של כ-80 אלף שקל, ואילו פצוע קל מטופל בעלות נמוכה בהרבה, של כ-10,000 שקל, כי אז מדובר בעלות שנתית של טיפול בהיקף של כ-10 מיליון שקל. לעומת זאת, הצטיידות של כ-300,000 רוכבי אופניים פעילים בקסדה ועוד כמספר הזה לפחות של רוכבים פעילים פחות תעלה כ-40-50 מיליון שקל. לפי בלאי הקסדות (והאופניים), מדובר יהיה בהוצאה קבועה בשיעור של כ-20 מיליון שקל בשנה. כלומר, הקסדות אינן עומדות אפילו במבחן התועלת האלמנטרי — עלויות שנחסכות מול עלויות החיסכון בהוצאות.

אין כניסה לצביעות
יש מקומות שבהם לא עושים עניין גדול מהעמדת פנים. כתב־העת "המטען" (רובו סגור למנויים בלבד) מדווח כי גרמניה ובעקבותיה צרפת חוקקו תקנה חדשה, המחייבת תשלום שכר מינימום לנהגי משאיות זרים העוברים בשטחן.

בדרך כלל, תקנות כאלו מלוות בריקודים הוטנטוטיים ברוח אנחנו-דואגים-לפרנסתם-של-העובדים-המנוצלים. בגרמניה ובצרפת מסתייגים מצביעות: התקנה נולדה בעקבות פעולת לובי חזק של ארגוני עובדים "שביקש לייקר את עלויות ההובלה דרך העלאת שכר העבודה של הנהגים הזרים." פולין מחתה. רומניה בולגריה וליטא שתקו.

"המטען" מדווח כי 80 אחוז מפעילות ההובלה היבשתית של חברות הלוגיסטיקה הצרפתיות והגרמניות הגדולות מסופקת בידי קבלניות משנה ממרכז אירופה, שדחקו את רגליהן של חברות ההובלה מהמערב: "כתוצאה מכך ירד פלאים שכר העבודה של הנהגים במדינות המערב... הממשלות בגרמניה ובצרפת מקוות כי ייקור עלויות העבודה של נהגים רומנים ובולגרים ישכנע את חברות הלוגיסטיקה לשפר את תנאי ההעסקה של הנהגים המקומיים."




הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (17)
 
 
את התנועה הליברטריאנית ייסדו יהודים
3/3/2015
נכתב על ידי ירדן

ואחד האנשים הבולטים בהם היה מוריי רות'בארד, שאמנם לא היה אנטישמי מובהק אבל כן היה אנטי ישראלי קיצוני. לרות'בארד היתה השפעה גדולה על כל הליברטריאנים הזקנים של היום, כמו רון פול וליו רוקוול. מאנטי ישראליות קיצונית הדרך לאנטישמיות קצרה מאוד.
 
 
 
 
רון פול
3/3/2015
נכתב על ידי יעקב

הראיות נגד פול קלושות. אם צריך להתלונן על זה שהוא הסכים לנאום בפני אנטישמים, כנראה שאין הרבה ראיות. איני יודע לגבי שונא מובהק, אבל גם אם יחסו של פול לישראל קר, עדיף אותו על פני האחרים.
 
 
 
 
בנוגע לקריקטורות
3/3/2015
נכתב על ידי אופיר

טעות בידך - הקריקטורות המקוריות הן התחתונות, הלא אנטישמיות שנעשו בידי בן גריסון והושחתו על ידי טרולים אינטרנטיים.

חוץ מזה, אתה צודק.
 
 
 
 
אני חייב להודות שאני מופתע
3/3/2015
נכתב על ידי קיפוד רדיואקטיבי

לא הייתי מודע לעומק השנאה. ידעתי שרון פול הוא אנטישמי-לייט אבל העובדה שיש אנטישמיות ושנאת ישראל בתנועה הליברטאריאנית, גם של אנשים כמו רות'בארד (יהודי בעצמו) מפתיעה אותי. היות ולא הייתי ליברטריאן אף-פעם אך נחשפתי לדעות הללו דרך בלוגים ומאמרים שונים לא כ"כ שמתי לב למה שאתה וגלעד אלפר רשמתם. כולי תקווה שההוצאה לאור של העובדות הללו ישנו את דעותיהם של ליברטריאנים מסוימים בישראל (בייחוד את ההוא שתמך בפול ראנד בבלוג שלו עם התרנגולת).

כמו כן אוף-טופיק קטן שמעניין אותי. ויליאם רייך ,שר הכלכלה של קלינטון, עומד כיום כאחד המייצגים של תנועת המחאה לשוויון בארה"ב. הוא עשה שייר לסטטוס של סתיו שפיר לא מזמן ויש לו סרטונים (כמו זה https://www.youtube.com/watch?v=8kWuaLfZA2I) שבהם הוא טוען כי האינפלציה עלתה מאז שנות השמונים אבל המשכורות כמעט לא עלו, ולכן רוב הכסף הלך לבעלי ההון. כמובן שזה לא שונה מכל תיאוריה מרקסיסטית כזאת או אחרת ששמעתי בימי חלדי, אבל השאלה היא באמת, לאן הלך הכסף?
 
 
 
 
לגבי רון פול
3/3/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

לירדן,

אני מודע להשפעה של מארי רות'בארד (שהוא גם טיפוס דוחה באופן כללי, אם לשפוט לפי הרצאותיו). עדיין, לומר שהייתה לו השפעה על כל הליבטריאנים הזקנים של היום זו אפולוגטיקה, בעיני.

ליעקב,

העדויות לגבי מקומות בהם נאם או לא נאם (לבד מהעניין הנתעב במפורש של מרכז פאטימה, וההצטדקות הסופר מגוחכת שלו) אינן חשובות ביותר - אבל הרקורד המתמשך של התבטאויות שלו בשנות השמונים והתשעים, בניוזלטר (כמו התנסחויות לגבי אחריות של ישראל לפיצוץ במרכז הסחר בשנת 1993 בארה"ב) ואותה היתממות מתמשכת... ובכן, מניסיון רב שנים עם הנושא - כל האנטישמים נשמעים ככה... בסוף הם "עושים תאודורקיס": כלומר, מכחישים, מכחישים, מכחישים, מכחישים עד שיוצאים מהארון.
 
 
 
 
טיעוני רוברט רייך
3/3/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

לקיפוד רדיואקטיבי: לא ראיתי בסרטון האמור (כאן) את הטיעון הזה, אבל אינפלציה היא בהחלט מס, וכשהיא עולה אך המשכורות אינן עולות הכסף אכן נשדד ממקבלי המשכורות. הטעות שלו נוגעת למקבלי הכסף.

בגרסה הפשטנית של הטיעון, כשהאינפלציה עולה אך השכר אינו עולה המעסיקים (בעלי ההון) משלמים פחות שכר תמורת אותה עבודה. הטיעון הזה, עם זאת, הוא בעיקר נגד הממשלה המדפיסה את הכסף (בעיקר כדי לשחוק את חובותיה). המעסיקים אינם האחראים להדפסת הכסף.

בגרסה מתוחכמת יותר, אם אני מבין נכון את רוח הדברים, הוא גורס כי בניכוי אינפלציה שכרם של רוב חמישוני ההכנסה לא עלה באופן משמעותי לאורך השנים, שעה ששכר החמישון העליון או 5 האחוז העליונים עלה באופן הרבה יותר משמעותי. מכאן הוא מסיק שהעשירים לקחו את הכסף מהעניים, שכן חלקם של העניים בעוגה קטן יותר.

לגבי זה:
א. ככל שנוגעים הנתונים לשנים 2000-2013 זה לא נכון.
ב. לפי אותו קישור, בתיאום אינפלציה, ההכנסה החציונית הריאלית של החמישון התחתון התקדמה בקצב מהיר יותר מזה של החמישון הרביעי והשלישי, וקרוב מאוד לזה השני (כאמור, עד שנת 2000), מה שלא תואם את התיאוריה שלו.
ג. הטיעון המרכזי שלו הוא שהפער הזה נוצר בגלל היעדר תכניות רווחה - אפשר במידה זהה, ואולי משכנעת יותר, לטעון כי הוא נוצר בגלל קיומן של תוכניות רווחה. במתאם הזמן, זה יותר משכנע.
 
 
 
 
למה העשירים מתעשרים והמעמד הבינוני עומד במקום
4/3/2015
נכתב על ידי ישי

לקיפוד. הגדלת כמות הכסף שהיא המדיניות החביבה על הבנקים המרכזיים בשלושים השנה האחרונות וביתר עוצמה מ 2008 אחראית. הגדלת כמות הכסף מגדילה את הפערים בין עניים ועשירים לאורך זמן. בפשטות אפשר לומר שככל שאתה קרוב למקור הכסף אתה נהנה ממנו יותר, ולכן המתעשרים נמצאים בדרך כלל באיזורים האלה, כמו בנקאות, בורסא, נדל״ן, השקעות ובפריפריה שלהם כמו היי-טק, קבלנים, וכו. זו כמובן לא המצאה חדשה שלי. התופעה נקראת אפקט קנטיליון. לקריאה נוספת ראה הלינק למטה.

http://mavokal.com/2014/12/09/%D7%9B%D7%9E%D7%95-%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%92%D7%9C%D7%99/
 
 
 
 
למה העשירים מתעשרים והמעמד הבינוני עומד במקום
4/3/2015
נכתב על ידי ישי

לקיפוד. הגדלת כמות הכסף שהיא המדיניות החביבה על הבנקים המרכזיים בשלושים השנה האחרונות וביתר עוצמה מ 2008 אחראית. הגדלת כמות הכסף מגדילה את הפערים בין עניים ועשירים לאורך זמן. בפשטות אפשר לומר שככל שאתה קרוב למקור הכסף אתה נהנה ממנו יותר, ולכן המתעשרים נמצאים בדרך כלל באיזורים האלה, כמו בנקאות, בורסא, נדל״ן, השקעות ובפריפריה שלהם כמו היי-טק, קבלנים, וכו. זו כמובן לא המצאה חדשה שלי. התופעה נקראת אפקט קנטיליון. לקריאה נוספת ראה הלינק למטה.

http://mavokal.com/2014/12/09/%D7%9B%D7%9E%D7%95-%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%92%D7%9C%D7%99/
 
 
 
 
למה אתה חושב שראנד פול הוא כנראה גם אנטישמי?
4/3/2015
נכתב על ידי אייל

הוא פרו ישראלי למיטב הבנתי.
הוא אומנם מתנגד לסיוע החוץ,
אבל גם פעל לטובת ישראל בהזדמנויות רבות.
 
 
 
 
מיהו אנטישמי?
4/3/2015
נכתב על ידי יעקב

בבואנו לגנות אנשים על עמדותיהם ומחשבותיהם, נראה לי שעלינו לנקוט ריסון יתר אל מול ערכי יסוד מוגנים כמו חופש הביטוי.

לא חסרות דוגמאות של אנשים אנטישמיים. הם עומדים ומצהירים באופן חד משמעי כי היהודים הם רעים / נחותים / צרה צרורה. אני מוכן לקבל שאדם שאומר: "יש עמדות לכאן ולכאן לגבי היהודים האם הם אנשים רעים, קומוניסטים תאבי בצע שיש להפטר מהם, או גורם שווה בחברה שאין איתו בעיות. אני לא רוצה להביע עמדה לכאן או לכאן" הוא אנטישמי. זה אינו המקרה של רון פול ועוד פחות מכך של בנו. הם לא אנטישמיים יותר מפרנקלין רוזוולט, כנראה הרבה פחות, אם בכלל.

אבל את העיקר יש לזכור: עיקר הבעיה באנטישמיות, כמו בשאר האידיאולוגיות הדומות לה, היא כאשר היא נפגשת עם הכוח הממשלתי. בארצות הברית היתה אנטישמיות רבה גם במחצית הראשונה של המאה ה-20. כל עוד הכלכלה היתה יחסית חופשית, היא לא פגעה בהם באופן ממשי. אולם כאשר השלטון שולט בכלכלה, חוקים לכאורה כלכליים יכולים לפגוע קשות ביהודים, כפי שנעשה בפולין בין מלחמות העולם. גם היחס של הפדרל ריזרב לבנק אוף אמריקה נטען כאנטישמי. מועמד המתנגד לשימוש בכח ממשלתי, עדיף לאין ערוך על מועמד הגורס שימוש בכח ממשלתי.
 
 
 
 
לאייל, התוכל למנות מקרה בו הפגין רון פול פרו ישראליות? לא ידוע לי על כך
4/3/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
ליעקב
4/3/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

ליעקב,

כתבת: "בבואנו לגנות אנשים על עמדותיהם ומחשבותיהם, נראה לי שעלינו לנקוט ריסון יתר אל מול ערכי יסוד מוגנים כמו חופש הביטוי."

לרון פול אין זכות יסוד מוגנת לכך שאנשים אחרים לא יחזיקו בסברה שהוא בעל דעות כאלו ואחרות. לבד מזאת, דעתו של פול חשובה פחות מהאקלים שתפישותיו מייצרות. צא ובקר במקום כמו Zero Hedge, אתר פופולרי מאוד, שרבים ממבקריו מגדירים עצמם ליברטריאנים, שוחרי חופש, מתנגדים לעריצות הבנק המרכזי, וכדומה - האוויר שם מצחין מרוב אנטישמים. הוקעתו של פול באה לסייע, ולו במעט, לטיהור האוויר במקומות שבהם גם אני רוצה לעמוד, אבל כרגע מעדיף שלא.
 
 
 
 
אני מודה שאני נשמע בור ועם הארץ
4/3/2015
נכתב על ידי קיפוד רדיואקטיבי

אבל בגרפים שהצגת החמישון האחרון הוא הכי סטטי: הוא לא עולה בגלל ביחס לשאר החמישונים. אז לא ברורה לי הטענה. ולא אני לא מאמין להנחה הפשטנית שבעלי ההון גנבו את כל הכסף
 
 
 
 
רון פול הוא אנטישמי לדעתי, אבל בנו ראנד , זה סיפור אחר
5/3/2015
נכתב על ידי אייל

והוא כן התבטא בצורה פרו ישראלית.
 
 
 
 
עלות של פצוע קשה היא מאות אלפי שקלים
9/3/2015
נכתב על ידי דודי

אם נגרמת נכות תמידית. לא שמונים אלף כפי שכתבת - זו אולי העלות המיידית של אשפוז לאחר התאונה.
 
 
 
 
איפה ראית מאמר בכלכלה האמיתית שמאשים את היהודים בבעיות הכלכלה?
10/3/2015
נכתב על ידי דורון

אני גולש שם כבר המון זמן -מעולם לא נתקלתי בהאשמה של קנוניה מצד "היהודים בוושינגטון".
 
 
 
 
לדורון, בנוגע לכלכלה אמיתית...
15/3/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

מה שעצוב הוא שהם לא מספיק פיקחים כדי להבין מה השורשים של התיאוריות שלהם. אלו מעשיות הפרוטוקולים של חכמי ציון, רק עם החלפת שם היהודים במשהו אחר (לדוגמה, הפדרל-ריזרב).