החברים של מיניסטריון האמת
 


איכשהו, השיחה התגלגלה לג'ורג' אורוול. אני וג' שחנו לתומנו על האופן החביב בו מונחים מסוימים מתגלגלים ומסתפחים להם פוליטית, ובעניין זה אוזכר אתר אחד, המתהדר בכך שהוא "ליברלי" וגם ידידו הטוב של אורוול, אף כי מזגו המתנשא ונטיותיו העריציות מעידות על כך שאינו זה ובוודאי לא זה. ג' תהה על הניכוס של אורוול לגלגולים המודרניים של קומוניסטים. לא כך זה היה תמיד, אמרתי.

ג' פקפק.

הבטחתי לכתוב על זה.

התפישה המקובלת בקרב חסידיה של ברית־המועצות בשנות החמישים הייתה כי אורוול הוא "בוגד," איש שלא הבין מהו סוציאליזם באמת, שכתב את ספריו "חולה בגוף ובנפש" (כפי שכתב לב גרדנר, קומוניסט בריטי, ב"דיילי וורקר" בשנת 1954). אורוול היה בסך הכל "אנרכיסט פשטני," כתב יצחק דויטשר (מחשובי ההוגים הסוציאליסטים ואפולוגט פר-אקסלנס). מנקודת מבטם של אותם קומוניסטים, אורוול שימש לא יותר כלי משחק מבלי דעת בידי "הימין." כאשר הוענקה פרשנות חיובית לכתביו, או כאשר נדרשה תגובה סוציאליסטית הולמת לפופולריות הרבה של "חוות החיות" ו"אלף תשע מאות שמונים וארבע," צוינה תמיד ה'שגיאה' של אורוול שלא הצביע על־כך ש'מיניסטריון האהבה' ושאר היבטים של משטר האימים של ווינסטון סמית' הם גם נחלת המערב; שאורוול לא הבין כהלכה מהו מעמד ושאם יש בכתביו אזהרה, הרי היא האזהרה מפני כתבים נטולי הבנה מסוג זה.

השקפה זו רווחה, גם אם בעצימות פוחתת והולכת, אחרי חשיפת "פשעי סטלין" ב-1956 וההתפכחות ההדרגתית של קומוניסטים במערב מאשליותיהם. מעמדו המתעצם של אורוול, ובמיוחד הפיכתם של "חוות החיות" ו"אלף תשע מאות שמונים וארבע" לדגלי אזהרה של הימין מפני מה-שיקרה-אם-הקומוניסטים-ישתלטו, מנעה אימוץ ממשי שלו על־ידי השמאל. כפי שמציין כריסטופר היצ'נס (ראו סרט) בשנת 1993, אז עדיין נמנה עם השמאל, "עכשיו כולם [קרי, בשמאל] מעמידים פנים שהם אוהבים את אורוול, אבל הייתה תקופה ארוכה שבה לא אהבו אותו כל־כך." גם כאשר נכתבו דברים בנימה חיובית יותר, הם הביאו למתקפת נגד, כמו במקבץ המאמרים "בתוך המיתוס: אורוול — השקפות מן השמאל."



נפילת הגוש הסובייטי שחררה את אורוול מ'כבלי' הימין. כעת לא נדרשו אנשי שמאל לגרור אחריהם את ייצוגו המובהק של משטר הדיכוי בו עסק אורוול. הם יכלו לבור להם תחפושת חדשה, שאינה נגועה בכתמי העבר, לבצע חפש-החלף בכתבים הישנים ולצאת לדרך חדשה. הקומוניסטים והסוציאליסטים התגלגלו באקו-פשיסטים, לוחמים בניאו-ליברליזם, סוציאל-דמוקרטים, ושאר מוניקרים מסוג זה.

וגם לאמץ את אורוול אל חיקם. כי כן, אחרי הכל, כידוע, אורוול החזיק בעצמו בהשקפות סוציאליסטיות או מה, ובכלל, "חוות החיות" היא רק מין סוג של אלגוריה שצריך להתנהג יפה לחיות וזה, ו"אלף תשע מאות שמונים וארבע" היה בעצם דרכו להזהיר אותנו באופן כללי מפני "משטרים טוטליטריים אפלים" במובן כללי כזה. בכלל, ג'ורג' ידידנו, כפי שכותב גלעד סרי לוי "עמד באמצע... הוא התנגד לטוטאליטריות מכל סוג בז לקומוניזם כאשר זה נחשב לשיא של שחרור האדם מכבליו, אך בד בבד יצא כנגד העריצות הקפיטליסטית." ובעצם, כפי שכותב יוסי גורביץ' במעין הסבר לפתיחת הבלוג "החברים של ג'ורג'," כל הקטע של הקומוניזם-שקומוניזם הוא בשולי הדברים. זוטות. הקטע האמיתי כאן הוא בעצם ש"אמירת אמת היא מעשה מהפכני."



"חוות החיות" ו"אלף תשע מאות שמונים וארבע" כוונו לתאר את מה שמתרחש תחת משטר עריצות קומוניסטי. אין כאן שום דבר כללי או מחאה נגד טוטליטריות ככלל. למשל יש נמשל ספציפי. כפי שכותב אורוול עצמו בהקדמה ל"חוות החיות" המו"לים שדחו את פרסום הספר עשו זאת מתוך הבנה שכאלו הם פני הדברים: "ברגע זה מה שנדרש על ידי האורתודוקסיה הרווחת הוא הערצה חסרת ביקורת של רוסיה הסובייטית. כל אחד יודע את זה, כמעט כל אחד נוהג בהתאם לזה... כל חשיפה של עובדות שהממשלה הסובייטית היתה מעדיפה שיישארו חסויות, [היא] כמעט בגדר דבר שאינו ראוי לדפוס."



הימין (אם להשתמש במונח מכליל) הציג את "חוות החיות" ואת "אלף תשע מאות שמונים וארבע" כמשל וכתיאור של דיקטטורה סוציאליסטית. הסוציאליסטיות של שלטון העריצות אינה מאפיין חיצוני — היא טבועה בעומק הסיב, באופני החשיבה, בהגיון הדברים הבסיסי. ההפיכה של כתביו מאמירה ספציפית ביחס לאופן חשיבה ספציפי למשל כללי על "דיקטטורה" מכוונת כדי להכשיר אותה לשימוש הסוציאל-דמוקרטים, ולשם כך היא פועלת כדי לעקרה מתוכנה הממשי.

כשהדגש מועתק ל"התנגדות לדיקטטורה" בלי לנקוב בייעדה של אותה דיקטטורה, כל האמירה שמייצג אורוול הופכת לטרואיזם סתמי נוסח "כולנו נגד הרעים." כשאורוול הופך ל"חבר" בשם מימרה סתמית כלשהי שלו, כמו "אמירת אמת היא מעשה מהפכני" (כאילו, להבדיל מ"לשקר זה סבבה") מבוצע באורוול מעשה אינוס הראוי למיניסטריון האמת. כלומר, צ'גוואריזציה: כפי שצ'ה גווארה הפך מאדם המייצג מעשה מהפכני ממשי למעין סימולקרה, מייצג ללא מיוצג ומותג כללי לסימון סטלנים או 'נון קונפורמיסטים' רופסים, כך הופך אורוול מעין ייצוג כללי של 'אמירת אמת', חיווי שכל אחד יכול להתגדר בו, תמונה שבעל בלוג יכול להדביק אצלו למעלה משמאל ולקרוא לעצמו חבר.

מצד שני, אולי בכלל הכוונה היא רק להדגים איך שיחדש עובד.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (10)
 
 
יופי!
4/3/2015
נכתב על ידי הדס

ועכשיו פוסט על אישתון ופוסט על עידן לנדאו
 
 
 
 
So What?
4/3/2015
נכתב על ידי איתי

העובדה (?) שהשמאל התרחק מאורוול בשיא כוחו של הגוש הסובייטי לא אומר שכתביו שימשו כאזהרה רק מפני הקומוניזם. אורוול התנגד לכל משטר אפל, ולא צריך שיכתוב מחדש של כתביו כדי להבין את זה.

הנה, למשל, פסקה מתוך מכתב שכתב ב-1944:

I must say I believe, or fear, that taking the world as a whole these things are on the increase. Hitler, no doubt, will soon disappear, but only at the expense of strengthening (a) Stalin, (b) the Anglo-American millionaires and (c) all sorts of petty fuhrers°

http://www.thedailybeast.com/articles/2013/08/12/george-orwell-s-letter-on-why-he-wrote-1984.html
 
 
 
 
לאיתי...
5/3/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

לא ממש חשוב מה חשב או כתב אורוול בשלל מאמריו לעניין זה - חיוניותו (כדימוי, כדמות) נובעת מהפופולריות ומההשפעה של שני הספרים שלו - כל שאר הדברים שכתב (אולי למעט ״דפוק וזרוק ב...״) צפה אל פני השטח ונזכרת בשל שני הספרים האלו - והספרים האלו היו ספציפיים.
 
 
 
 
להדס...
5/3/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

על אישתון יש לי מושג מעורפל. על עידן לנדו למדתי זה עתה. תודה על ההפנייה.
 
 
 
 
שאלת תם
7/3/2015
נכתב על ידי אליש

לא הבנתי את משמעות המשפט החותם את המאמר. התוכל להסביר?
 
 
 
 
לאליש...
8/3/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

שיחדש - מונח של אורוול המציין שפה בה למלים מוענקת משמעות הפוכה (מלחמה היא שלום, אמת היא שקר). הפיכת דבריו של אורוול (לכאן מוביל הקומוניזם) למעין משל נטול פשר (זה טוב להגיד את האמת; אנחנו נגד הרעים) היא שיחדוש שלו.
 
 
 
 
למדתי משהו חדש
8/3/2015
נכתב על ידי אליש

אורי, תודה על ההסבר.
 
 
 
 
לאורי, כוחו הגדול של אורוול הוא כמסאי
9/3/2015
נכתב על ידי דודי

המסות שלו נלמדות בחוגים לאנגלית.
 
 
 
 
דודי, זה מה שלומדים בחוגים לאנגלית - זו לא הסיבה שלומדים את זה בחוגים לאנגלית
15/3/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
1984 לא, חוות החיות כן
15/4/2015
נכתב על ידי אריה

אני כבר לא זוכר את הפרטים, אבל כשקראתי את 1984 (בסביבות שנת 1984) באתי אליו מתוך "הידיעה" שמדובר בביקורת על הקומוניזם, אך בקריאת הספר בפועל לא מצאתי התאמה טובה לרעיון זה. יש כמובן סממנים רבים של עריצות בידי מנגנון נטול פנים, אבל אין ממש קומוניזם כשיטה כלכלית. חוות החיות, לעומת זאת, בהחלט נקרא כסאטירה על המהפכה הקומוניסטית.