תשתו ציאניד, ניאנדרטלים
 


אם דבר יותר מכוער מהאופן שבו השמאל מנצח, זה כנראה האופן שבו הוא מפסיד.

מאמן הכדורסל האגדי גרג פופוביץ' נשאל לפני זמן מה על התכונה הטובה ביותר של הקבוצה אותה הוא מאמן והשיב: "אנחנו יודעים איך להפסיד כהלכה."

כוונתו היתה לומר כי גם כאשר קבוצתו מוכה, היא מקבלת את העובדה שהתמודדה וכשלה הפעם ואינה מאבדת את הפרופורציות: היא מביטה קדימה אל היעדים שהיא מבקשת להגשים, מנסה להבין מדוע נכשלה ומה עליה לתקן, וממשיכה הלאה. קבוצה כזו יודעת להפיק את הניצחון העתידי מן ההפסד בהווה.

זהבה גלאון כנראה שיחקה בסן אנטוניו ספרס, קבוצתו של פופוביץ'. בפוסט בפייסבוק כתבה גלאון: "אני לא מציעה לאף אחד במחנה להעז ולומר שהבוחרים אכזבו אותנו. ההפך: אנחנו אכזבנו אותם. אזרחי ישראל לא חייבים לי כלום, ואני חייבת להם הכול. אם הציבור בישראל בחר להקטין את כוחה של מרצ, אם הוא בחר לתת עוד קדנציה לנתניהו, זו אני בלבד שצריכה להסיק מסקנות. במקביל, זו אחריותה של מרצ כמפלגה לעשות חשבון נפש ולמצוא מחדש את המצפן והכיוון."

גלאון המשיכה ואמרה "לחברי למרצ ולשמאל הישראלי: תרימו ראש. לא סגרו לנו את המדינה ולא שום דבר. אני יודעת על בשרי שבפוליטיקה יש תמיד עליות וירידות... אולי זה נראה מעבר להרי החושך, אבל אנחנו גם נחזור לשלטון. זה לא יבוא לנו כי מגיע לנו, אלא רק אם נעבוד קשה וביחד כדי לעשות את השינוי."

גלאון, וזה די ברור, יודעת איך להפסיד. אנחנו נכשלנו, ואני נכשלתי והפתרון הוא למצוא דרך חדשה אל לב הבוחרים. גלאון גם מצביעה, אולי שלא בכוונה, אל ליבת הבעיה, כשכינתה את קהל נאמני השמאל "מחנה." והזהירה מפני דו־הקוטביות המוכרת של השמאל — כלומר, מן הקוטב הדפרסיבי להתנהלות המאנית של השבועות האחרונים.

אם אני מפרש את הדברים נכון, גלאון מצביעה על כשל בסיסי בהתנהלות השמאל. בישראל מונה מחנה הימין ה'מובהק' כ-42-44 אחוז באוכלוסייה. אלו מצביעי הליכוד, המחנה היהודי, ליברמן, וש"ס-ותוצאותיה. בבחירות 2013 מנתה אוכלוסייה זו 42.41 אחוז מקולות הבוחרים. הפעם היא מונה 43.6 אחוז מקולות הבוחרים (תוצאות לפי 99 אחוז מקולות הבוחרים). בהתחשב בכך שקולות הערבים (9.3 אחוז בבחירות הקודמות, 10.98 אחוז בנוכחיות—וכאן התוצאות הסופיות יורידו את אחוזם במעט). בלי לפרוץ נתיבות אל תוך מחנה הימין ה'מובהק' לכל מפלגת שמאל, תצליח כאשר תצליח, אין אפשרות להושיב בקואליציה שלה את נציגי 50 אחוז מהבוחרים.

ובכל זאת, פעם אחר פעם, אנחנו רואים את הרקדנים מהשמאל טוענים כי הרצפה עקומה. כלומר, שהסיבה שאין בוחרים בשמאל לשלטון היא שהעם הזה מלא אנשים פרימיטיביים (כלומר, מזרחים) שמצביעים למפלגה הלא נכונה מסיבות מכושפות ומיסטיות. אלונה קמחי ביטאה את העמדה הזו באופן רהוט, כהרגלה, כשכתבה בפייסבוק: "לכל עם יש את השלטון שהוא ראוי לו. תחי הטיפשות, הרשעות והתודעה הכוזבת. תשתו ציאניד ניאנדרטלים מזויינים. ניצחתם. רק המוות יציל אותכם מעצמכם."

something

אלונה קמחי בפייסבוק, 18.3.2015



בלי להיכנס לעומק הפשרות התודעתיות שביצעה הגב' קמחי בזמן כתיבת הפוסט, ואולי בזכותן, הודעתה זו משקפת היטב את התפישות של רבים ב"מחנה" השמאל ביחס לקהל הבוחרים שאת לבו אמור השמאל לשבות. קבוצת ה"הם" מורכבת מניאנדרטלים הכפותים בכבלי ה"טיפשות" וה"התודעה הכוזבת." שעה ש"אנחנו" מצביעים מתוך שיקול דעת ובבחירה מודעת, "הם" מצביעים לקריאת תופי הטמטום השבטי. מכאן גם באה ההתנהגות הנרגנת והנעלבת של אם-אתם-לא-מתביישים-להצביע-לביבי-אז-אני-הולכת-מפה-ונראה-איך-תסתדרו-לבד. גדעון לוי קורא בהארץ ל"בחירות כלליות לבחירתו של עם ישראל חדש." יוסי ורטר סבור שמדובר ב"מעשה קסמים" שהושג באמצעות "מסע תעמולה שיטתי של שקרים, כזבים ובדותות נגד יריביו." רווית הכט באותו עיתון כותבת שהוא ניצח בזכות "קניבליזם טיפוסי – נפתלי בנט הוקרב לעולה" והוסיפה כי "האיש שלא בחל אף פעם בשעת מצוקה אישית להסית, לפלג, להפחיד ולסכסך – ניצח."

[הערה בצד: ראו בהמשך הדיון בשאלה מי חכמים יותר, אנשי הימין או השמאל?]

קל להבין את הקשר שבין החמיצות הזו של כישלון והטקטיקה כדרך לניצחון. במסע הבחירות האחרון דחה המחנה הציוני את כל האפשרויות האחרות והשקיע את כל כוחו בניסיון לשכנע קבוצת מרכז-ימין ה'רכה' יותר (אלו המצביעים ליש עתיד וכחלון) להסתפח אל מחנם. אם יהיו לנו מספיק מצביעים, אמרה הטקטיקה, וניצור הפרש מספיק גדול מהליכוד 'נטו', כי אז תוטל עלינו משימת הרכבת הממשלה ונציגי חלק מ"הניאנדרטלים המזויינים" ייעתרו לשבת איתנו בקואליציה.

כלומר, מדובר בטקטיקה קצרת־טווח, לא באסטרטגיה.

והטקטיקה הזו מבוססת על קריאה לקויה של המפה. פוטנציאל הקולות האמיתי של השמאל אינו וגם לא יהיה בעתיד במרכז-ימין (ראו דעה שונה אצל אורי כץ)—הוא נמצא בקואליציה הדומה לזו שגיבש אובמה בארצות הברית ומשמשת יפה מפלגות עבודה בכל רחבי העולם. כלומר, עליהם לאמץ את ציבור הנתמכים ולפעול לא רק להרחבתו אלא גם לשכנוע החברים בו כי הדרך היחידה לקיים את התמיכה היא באמצעות בחירה בשמאל.

הנהגת מפלגות השמאל בכל העולם היא נחלתם של לבנים בני העשירון העליון. כלומר, ההנהגה היא זן של מרצ. ההנהגה הזו, עם זאת, פועלת בהתמדה כדי למצב את עצמה כנציגת המיעוטים הנדחים ונתמכי הסעד. מפלגת העבודה בישראל איבדה את הקהל הזה, ועד שלא תערוך מסע משמעותי כדי לזכות בו מחדש היא תתקשה לשוב להגה השלטון. במלים אחרות, כשהם יעיפו מהמפלגה את גרבוז ודומיו ואכן יעשו מאמץ לבנות קואליציית מיעוטים, יהיה להם סיכוי. כל עוד הם דבקים בתזה שמדובר בתעלול קלפים שאפשר לבצעו באדיבות מימון מממשלות זרות, זה לא יעבוד.

וחנוך דאום תמצת את התזה הזו היטב:
something

חנוך דאום בפייסבוק, 18.3.2015



זה לא שאני בעד הרעיון הזה: הוא בהחלט אפשרי. אבל האם השמאל יהיה מוכן לאפשרות שעליו לנהל קשר יומיומי וממשי, בגובה העיניים, עם הפרימיטיבים (כלומר, הפרענקים) האלה? זה לא נשמע כך.

מעשיות האלונקה
כבר בערב הבחירות נולד הרעיון, שאומץ מיד בהתלהבות בידי השמאל, לפיו הימין המתנחלי "נכנס מתחת לאלונקה" והושיע את נתניהו ממלתעות התבוסה. כלומר, המוני המתנחלים זנחו את נפתלי בנט ואת הבית היהודי, והעבירו את תמיכתם לליכוד כדי 'להציל את המולדת'.

הרעיון הזה שגוי ככל הנראה. הארץ מדווח כי הליכוד זכה בתוספת של כ-10,000 קולות בהתנחלויות. כלומר, משהו שבין שליש לרבע מנדט. סביר כי גם זו הפרזה. הליכוד אמנם זכה לשיפור בתוצאותיו במקומות כמו אלקנה (עליה מ-13 אחוז ל-17.3 אחוז), קדומים (מ-11 אחוז ל-20 אחוז), עלי (13 אחוז ל-21.1 אחוז), בית אל (מ-8 אחוז ל-11.3 אחוז) ודומיהם, אך העלייה לה זכתה יחד (אלי ישי ומרזל) בהשוואה להצבעה ל"נץ" בבחירות הקודמות הצביעה לא על אלונקה וכניסה תחתיה כי אם על דבקות במיני מגמות אירידנטיות. בבית אל, לדוגמה עלה אחוז המצביעים ל"קץ" (בהשוואה ל"נץ") מ-16.2 אחוז ל-26.56 אחוז; בעלי עלתה התמיכה מכ-8 אחוז לכמעט 24 אחוז. האפיון של הפסד קולות לטובת אלי ישי ומרזל טיפוסי גם למחוזות בחירה גדולים יותר מספרית.

מבט אל תוצאות הבחירות מצביע על־כך שקהל ליכודי טיפוסי התקבץ סביב דגל הליכוד, והגדיל במעט את תמיכתו במפלגה, אף שמהליכוד נגרעה ישראל ביתנו. בעפולה, לדוגמה, הצביעו לליכוד בשנת 2013 כ-42.8 אחוז מהמצביעים, לעומת 44.2 מהמצביעים בשנת 2015, אך לצידם היו עוד 10.95 אחוז שהצביעו לליברמן. באשקלון הצביעו לליכוד בשנת 2013 41.8 אחוז מהמצביעים, והפעם רק 39.88, אך לאלו נוספו עוד 15.12 אחוז שהצביעו לליברמן. בדימונה היו לליכוד 31.8 אחוז מהמצביעים בשנת 2013, ועתה היו 41 אחוז ועוד 9.8 לליברמן. בראשון לציון היו לליכוד כ-31.3 אחוז בבחירות 2013, לעומת כ-30 אחוז עתה, עם עוד 6.9 אחוז לליברמן. תמונה דומה חוזרת על עצמה במקומות נוספים.

מקור כוחו של הליכוד, מכאן, אינו מהתגייסות של הקהל המתנחלי, שכן לא הייתה התגייסות כזו בשיעורים משמעותיים, אלא בכך שהצליח לשמור על כוחו כמעט במלואו, עם תום האיחוד עם ליברמן. כלומר, פירוק האיחוד הלא-סינרגטי השיב את הליכוד לקו המגמה הרגיל שלו בערי ליכוד טיפוסיות.

הצמיחה בהצבעה לליכוד חלה דווקא במקומות שלא היו מעוזים טיפוסיים שלו. לדוגמה, עלייה מ-19.2 אחוז ל-21.45 אחוז ברעננה, עליה של 0.2 אחוז בהרצליה, עליה דומה במודיעין-מכבים-רעות, עלייה בתל־אביב, וכן הלאה. גם במקומות בהם הייתה ירידה קטנה, במקובץ עם מצביעי ליברמן השתקפה עליה כמעט בכל יישוב. בתל־אביב, לדוגמה, היו לליכוד בשנת 2013 כ-17.5 אחוז. בבחירות הנוכחיות היו לו 18.2 אחוז, ובמשולב עם ליברמן כ-20.3 אחוז.

אימוץ ההסבר שהמתנחלים הם שהושיעו את נתניהו מובן כשהוא בא מהבית היהודי—הם מעדיפים שלא לכבס את הכביסה המלוכלכת הספציפית הזו בראש חוצות. אימוצו על־ידי מסבירי שמאל שב ונוגע בנקודה העקרונית: השמאל שב ומבקש לנסח את ההתרחשויות במונחים בהם השתמש עד כה (המתנחלים הם מעוז כוחו האמיתי של נתניהו) ולא במונחי המציאות: ההצבעה לליכוד נבעה מכך שהציבור לא הסכים עם טענת השמאל שמצבו כה גרוע. הוא בהחלט צמא לשינוי ולשיפור משמעותי בתחום הכלכלי—ויעידו על־כך כשלושים מנדטים להם זכו מפלגות שהתמקדו כמעט באופן מוחלט במצב הכלכלי (כחלון, יש עתיד ובמידה רבה גם ש"ס ואגודת ישראל)—אבל הוא אינו סבור שמצבו איום ונורא וכפי שהוא מבין זאת מהיוועצות בכיסו, מצבו גם לא הורע תחת שלטון הליכוד.

למעשה, להיפך. תחת שלטון הליכוד וקדימה התנהלה ישראל באחריות, באופן יחסי, והצליחה לצלוח בשלום (שוב, יחסית) כמה ממוראות המשבר הכלכלי החמור ביותר שהתרחש במאה השנים האחרונות. המערכת הבנקאית והחברות הגדולות בישראל לא קרסו וגם לא היה צורך במילוטן. הצמיחה לא ירדה לאפס. האבטלה לא עלתה לשיעורים אסטרונומיים כמו באירופה. החוב הלאומי לא התפוצץ. לא היה צורך בתוכניות הרסניות של הזרמת כספים וגם בתחום הדיור. הגנות מובנות בשוק הדיור אפילו הצליחו לצמצם במידת מה את הנזקים שגורמת ותגרום בועת הדיור. במלים אחרות, הציבור לא חש בצורך דחוף בשינוי, וכל המאמרים הטוענים אחרת נדחו בחשבון הסופי.

אני יודע, מדובר ברעיון מהפכני, אישי שלי, הגורס שמצביעי הימין עורכים את החלטתם לפי שיקולים הנוגעים למצבם ולמידת השכנוע שלהם בטענות הצדדים. בהחלט יכול להיות שאני טועה והשיטה הנכונה היא, כגרסת השמאל, להניח אשכול בננות בפתח הג'ונגל ולחכות שהקופים יצאו מרצונם. אולי גם השיטה הזו תעבוד. נסו, חברים. אל יאוש.

מי חכם יותר, ימין או שמאל
התשובה לשאלה זו נראית לאנשים פשוטה, אך היא בפועל מורכבת למדי. מחקר של קפלן ומילר משנת 2009 מצא מתאם חזק בין היכולת "לחשוב כמו כלכלן," המקושרת לאינטליגנציה, ואי הסכמה עם הצהרות כמו "חברות צריכות לשלם חלק גדול יותר מרווחיהן לעובדים ופחות לבעלי המניות." נואה קרל מצא באחרונה (2014) מתאם מובהק בין מנת משכל גבוהה יותר בקרב המחזיקים בעמדות ליברליות קלאסיות, בהשוואה לאלו המחזיקים בעמדות סוציאל-דמוקרטיות, ולטענתו זהו מקור הפער בכישורי האינטליגנציה המילולית לטובת רפובליקנים בארצות־הברית בהשוואה לדמוקרטים בארצות־הברית. לפי סולון (2014) ניתן להתוות תצורת האות U ביחס לאינטליגנציה של מצביעי השמאל, המאכלסים בשיעור גדול במיוחד את הקצה הגבוה ביותר והנמוך ביותר של מנת המשכל (ראו הסתייגותו של נואה קרל ממסקנות אלו).

לפי קנזאווה, שערך מחקרים רבים בתחום, יש מתאם בין רמה גבוהה של אינטליגנציה ומגוון אופני התנהגות כמו שנת לילה מאוחרת, צריכת אלכוהול וטבק, העדפת אקסקלוסיביות מינית אצל בנים (אך לא אצל בנות), עמדות ליברליות שמאליות ואתאיזם וכן חיבה למוסיקה קלאסית. לפי התזה של קנזאווה, המתאם נובע מהיכולת להגיב לתנאים משתנים, שהיא מוגברת יותר אצל אנשים בעלי אינטליגנציה גבוהה. לדוגמה, שנת לילה מאוחרת אינה הסיבה לאינטליגנציה גבוהה אלא תוצר של אינטליגנציה גבוהה יותר.

וגם תפישות של כלכלה חופשית, כמובן. למעשה, קבוצת הליברטריאנים בתוך ה'ימין' — כלומר, אנשים הדוגלים גם בחופש כלכלי וגם בחופש אישי עולה כאינטליגנטית מכולם. מחקר של היידט ואחרים מצא פער לא מבוטל ביכולת של ליברטריאנים להפעיל חשיבה ופער גדול לטובתם גם ביכולת החשיבה.

מהדברים עולה תמונה לפיה יש שיעור ניכר של בעלי אינטליגנציה נמוכה מאוד הנוטים לעמדות שמאל, שיעור לא מבוטל של בעלי אינטליגנציה גבוהה הנוטים לעמדות שמאל; שעה שבימין תמונה דומה, בהזחה קלה: יש שיעור ניכר של בעלי אינטליגנציה נמוכה וגישות שמרניות, וקבוצה של בעלי אינטליגנציה גבוהה מאוד, הנוטים לעמדות ימין כלכלי (ולפרקים, חברתי).


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (23)
 
 
גם אורי משגב
18/3/2015
נכתב על ידי אוהב את הבלוג

טעה גדול בניסיון חיזוי המנדטים שלו, וגם לאחר מעשה הוא אינו מצליח להסיק את המסקנות הנכונות ולהבין מדוע טעה:

"ברמה הטקטית-אלקטוראלית, ניתן לסמן שלושה אירועי מפתח שהטו את הכף לטובת נתניהו ממש ברגע האחרון. הנאום המטופש והאנכרוניסטי של יאיר גרבוז בכיכר רבין. ההתמסרות המבישה של התקשורת לבליץ הראיונות של סרבן הראיונות נתניהו, ששיאו בעימותון הספונטני אצל רינה מצליח שבו רמס ביבי את בוז'י. ומסע ההסתה המטורף של נתניהו וליברמן נגד אזרחי ישראל הערבים וזכאותם הדמוקרטית לבחור ולהיבחר. שלושתם אירועים סמליים מאוד, שיש טעם לנתח אותם לעומק בעתיד, כדי ללמוד מהם. יש זמן."

קולע מעט בנקודה הראשונה, ואז מפספס בגדול.
 
 
 
 
אכן, צודק...
18/3/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

מתחיל להתקרב לעניין בנקודה הראשונה, ואז נסוג מיד לנימוקים הטקטיים.
 
 
 
 
מהניתוחים היותר מוצלחים שקראתי.
18/3/2015
נכתב על ידי עמי, ת

שלי יחימוביץ' ניסתה לעשות את מה שאתה מציע - לקפל יפה את דגל השלום ולשים בצד, ולהתמקד בעניין החברתי-כלכלי. מפלגת העבודה זרקה אותה מכל המדרגות. אולי כי התהליך של הפיכה למפלגה סוציאל-דמוקרטית דורש לדבר עם הפרענקים בגובה העיניים, ואולי פשוט כי קשה לקבל תרומות מחו"ל על קמפיין שממוקד בעוני ולא ב"תהליך" הנצחי.

בסופו של דבר, השמאל היהודי בארץ (כולל יש עתיד) עומד באופן קבוע על כ-40 מנדטים. לעומת הימין שעומד על כ-60-65. התכנית של השמאל להקים ממשלה עומדת על הישענות על המפלגות הערביות, וגניבת מפלגה ימנית/חרדית כלשהי, שצריכה לקבל את הדין ולשבת ביחד או ליד טיבי וזועבי. קשה לראות את זה קורה, אבל כמו שאמרת - בהצלחה להם, תמשיכו ככה.

 
 
 
 
הבית היהודי והליכוד
18/3/2015
נכתב על ידי קונילמל

לא יודע מה טוען השמאל בדיוק, אבל נדמה לי שאנשי הבית היהודי טוענים שמצביעים בשיעור של כארבעה מנדטים שהתכוונו להצביע להם (לא בהכרח מתנחלים) בחרו להצביע לליכוד בימים האחרונים. אני לא חושב שטענה זו נסתרת ע"י הנתונים שהבאת שכן,כמו שכתבת במקום אחר, רוב מצביעי הבית היהודי אינם מתנחלים. די ברור שטענה זו נתמכת ע"י הסקרים.
אבל אולי אני טועה. להיכן לשיטתך הלכו אותם ארבעה מנדטים של הבית היהודי שירדו מהם ביחס לבחירות הקודמות?
 
 
 
 
קונילמל...
18/3/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

הטענה הזו אינה עולה בקנה אחד עם הנתונים בסקרים, שהצביעו על כ-10-11 מנדטים לבית היהודי לפני הימים האחרונים.

אם בודקים את הנתונים ההשוואתיים, רואים כי ב-30 היישובים מהם הגיע מספר המצביעים (במספרים, למעט יישובים ביו״ש) הגדול ביותר עבור הבית היהודי בבחירות הקודמות (183 אלף מצביעים), נותרו בבחירות 2015 רק כ-139 אלף. בהתחשב בגידול באוכלוסייה, מדובר בכ-41 אלף מצביעים שחלפו הלכו להם. מדובר בקילוף כמעט שיטתי, בכל המקומות ובכל החזיתות, במנות של כ-3-5 אחוז מהמצביעים.

על פניו, לא נראה שיש מתאם, שכן הבית היהודי הפסיד גם במקומות בהם גם הליכוד הפסיד מצביעים (אשדוד, בת-ים חיפה). ההפסד המשמעותי יותר, כך נדמה לי, הוא דווקא ל״יחד״ (שקיבלו כ-60 אלף יותר קולות מאשר ״עוצמה לישראל״ בבחירות הקודמות).
 
 
 
 
עוד נקודת מבט
18/3/2015
נכתב על ידי אליש

מרגע שהוחלט על הקדמת הבחירות החלטתי להצביע ליכוד. כך הצבעתי גם בבחירות קודמות. החלטתי, אבל נלוותה לזה תחושה קשה של להצביע בעד השנוא הזה… כשרוב הסובבים אותי בוחנים מחדש את ידידותם איתי… או לחלופין חושבים: לא הייתי מאמין/נה עלייך.
החלטתי ושקטה רוחי. יוסי שריד, ובוז'י התקשרו אלי, חזור והתקשר.
 
 
 
 
צריך להגיד את האמת
18/3/2015
נכתב על ידי מומו ורבע

אין ספק שמצביעי ומנהיגי השמאל, ברובם, עסוקים בלשקר לעצמם. מאפיין קלאסי של טיפשות. אבל הם סוגדים (משום מחסור בדת ומשום האנטי ליברליזם שבסוציאליזם) לרציונל, לאקדמיה ובכלל לכל כשל פניה לסמכות שקופץ עליהם. צריך פשוט להסביר להם שהם אנשים טיפשים, אין דבר ממנו הם חוששים יותר מאשר להיות מזוהים כסתומים.
 
 
 
 
לגבי החכמה
19/3/2015
נכתב על ידי גרשון

ראיתי טענה שמבדילה בין אנשי רוח ומדעי הרוח, לאנשי מדעים אמפיריים.
אנשי רוח הם מטבעם בעלי דמיון מפותח שמקשה עליהם להתבונן במציאות מבלי להחיל עליה את השקפותיהם הקדומות. לכן רובם שמאלנים.
לעומתם האמפיריציסטים מבקשים לראות את התוצאות בכל דבר, ולכן רבים מהם נוטים לימין.
מעניין אם יש לזה בסיס מחקרי.
וראה כאן blog.ransegall.com/?p=1423
 
 
 
 
ראיה היסטורית
19/3/2015
נכתב על ידי עפר

מאז 77 גוש הימין-חרדים ( לא כולל ד"ש\המרכז\שינוי\יש עתיד\גמלאים וכו') אבל כן כולל את כחלון בבחירות האחרונות.
עומד על כ65 מנדטים.
יוצאי דופן -
84 שמיר עוד לא התבסס כמנהיג - מלחמת לבנון ואולי עוד סיבות שאני לא זוכר.
92 צירוף של מנהיג ביטחוניסט ועממי משמאל ופיצול בימין ( אם התחיה ולוינגר היו מתאחדים ועוברים את אחוז החסימה הימין-חרדים היו עם 61 מנדטים ושמיר היה נשאר ראש ממשלה.
99 מנהיג ביטחוניסט משמאל ומנהיג לא מנוסה פוליטית בימין + בחירה ישירה
2006 - קדימה הצליחה לגעת רגשית בבוחרי הימין הלא אידיאולוגי. זאת נקודת השפל של הימין חרדים עם 50 מנדטים.

אם השמאל רוצה לנצח הוא יכול
להסתפק ב"מספיק בקושי" ע"י הצבת מועמד כריזמטי וגם אז הוא יצטרך את החרדים.
או
להתאים את תפישותיו ולבצע חיבור אישי עם הפריפריה. כל עוד מפלגת העבודה מעדיפה את האגודות החקלאיות, ועדי העובדים הקביעות באקדמיה, בשירות הציבורי ובחונטה המשפטית היא לא תוכל להגיע לליבו של האזרח הלא מחובר הנהנה מפתיחת השוק והגדלת ההזדמנויות ע"י ממשלה קטנה.
האזרח שאינו בקיא בכלכלה מרגיש באינטואיציה שהשוק החופשי טוב מהתכנון המרכזי של מפא"י

כנסת שנה ימין חרדים ימין+חרדים ראש ממשלה
9 77 59 5 64 בגין
10 81 60 4 64 בגין
11 84 54 6 60 רוטציה שמיר פרס
12 88 52 13 65 שמיר
13 92 49 10 59 רבין
14 96 50 14 64 נתניהו
15 99 38 22 60 ברק אחר-כך שרון
16 3 53 16 69 שרון (הליכוד)
17 6 32 18 50 אולמרט
18 9 49 16 65 נתניהו
19 13 43 18 61 נתניהו
20 15 54 13 67 לא סופי

 
 
 
 
אוקסימורון שמאלני
19/3/2015
נכתב על ידי עפר

הרבה שמאלנים שונאים את החרדים.
אחד הטיעונים המרכזיים נגד נתניהו שהוא מוכר את המדינה לחרדים והמתנחלים.
אבל דווקא השמאל משלם לחרדים יותר מהימין. לימין יש אפשרות להעזר במפלגות המרכז או במפלגת העבודה כדי להחליש את החרדים.

היסטורית דווקא ממשלת רבין יצרה הפקרות בקצבאות ילדים עם "חוק אלפרט" ואילו שרון ונתניהו שמו סוף לחגיגה וגרמו לשינוי מגמה גם דמוגרפית וגם בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה.

איך אפשר גם לנהל קמפיין שנאה וגם לצפות מנציגי הציבור שאתה מסית נגדו לשבת איתך ?
 
 
 
 
הימין הוא לא הבעיה, ביבי הוא הבעיה!
19/3/2015
נכתב על ידי עידו

לצערי, הימין איבד את דרכו אם אנחנו מצביעים לאדם שפל כמו ביבי.
אני בעל זכות הצבעה כבר 20 שנה, ובכל שנותי תמיד הצבעתי ימין-מרכז, וכך גם הצבעתי לביבי בפעם הראשונה שהוא התמודד, אך רבותי - למה אנחנו לא למדים מהטעויות שלנו?!
בבחירות האחרונות הצבעתי לכחלון, והתסריט האופטימי מבחינתי היה מפלה לליכוד שתאלץ את ביבי להתפטר ואז הקמת ממשלת אחדות או בחירות חוזרות.

ביבי שיקר (הצביע נגד ההתנתקות? ההתנתקות הייתה בהנהגת קדימה?), הפר אמונים (היה לו הסכם אי תקיפה עם בנט ובסוף שתה לו 4-5 מנדטים), רימה (זיוף הקלטת של כחלון), והיה מעורב בעשרות פרשיות שחיתות. כל זאת רק על הבן אדם, ועכשיו נוסיף לזה את האימפוטנציה שלו בתור ראש הממשלה - החרפת משבר הדיור, הרעה ביוקר המחייה, מערכה כושלת נגד חמאס, אי התקדמות בהגעה לפתרון כלשהו מול הפלשתינאים, גרם לדעת קהל נוראית נגד ישראל, והכי חשוב - פגיעה קשה מאוד ביחסים שלנו עם בעלת הברית הכי חשובה שלנו - ארה״ב!

בקיצור, מה שאני מנסה להגיד לכל מצביעי הליכוד ה״נאמנים״ זה שלהיות נאמנים באמת לליכוד זה אומר להיות נאמנים לדרך של הליכוד!! מבחינתי כחלון הפגין את זה בצורה הכי טובה בכך שעזב את הליכוד שאיבד מזמן את דרכו תחת הנהגת ביבי המושחת.

בגין מתהפך בקברו...
 
 
 
 
עידו מה עם קצת עובדות?
19/3/2015
נכתב על ידי עפר

אני לא מכיר את נתניהו אישית. מעדויות של אנשים שעבדו איתו ברור לי שלא הייתי רוצה להיות חבר שלו. אבל
אתה כותב
"היה מעורב בעשרות פרשיות שחיתות".
את נתניהו מחפשים הרבה גורמים שמתנגדים לו. עד היום לא מצאו שום דבר פלילי וגם לא שום דבר חמור. בניגוד לראשי ממשלה,שרים ונשיא אחרים. מערכת המשפט בישראל עצמאית מספיק כדי להעמיד לדין אנשים בכירים.
יש כמה אפשרויות:
1) נתניהו נהנתן אבל לא מושחת
2) מערכת המשפט מעלימה עין מפשעיו (לא סביר לאור הסלידה ממנו בחוגים הרלוונטיים)
3) נתניהו מסתיר את פשעיו טוב יותר מאחרים
אני לא יודע איזה מהשלושה נכון, אבל כל אדם זכאי עד שהוכחה אשמתו.

"האימפוטנציה שלו בתור ראש הממשלה"
החרפת משבר הדיור - זה הסעיף היחיד שבו אתה צודק.
הרעה ביוקר המחייה - לא נכון המצב הכללי ומצב העניים בעשור האחרון (שמתוכו נתניהו ראש ממשלה 6 שנים) השתפרו.
מערכה כושלת נגד חמאס - ימים יגידו גם אחרי מלחמת לבנון השניה דיברו על הפסד ובינתיים שקט.
אי התקדמות בהגעה לפתרון כלשהו מול הפלשתינאים - זה באמת באשמת ישראל??? ביום שצה"ל יצא מיו"ש אנשי אש"פ ישחטו ע"י בני עמם החמאסניקים. אנשי הרשות יודעים זאת ולכן לא יעזו לעשות שום מהלך שיסכן את האוטונומיה המושחתת שלהם. מצב זכויות והחופש האישי של הפלשתינאי הממוצע יורע אם ישראל תצא מיו"ש.
ראה מה קורה לנוצרים בעזה.
הערבים יודעים זאת ולכן לא לוחצים על ההנהגה להגיע למדינה.

גרם לדעת קהל נוראית נגד ישראל -באמת??? מדינות גדולות חיזקו את הקשר עם ישראל למשל אוסטרליה, קנדה, הודו, יפן וסין ( לא רק בזכות נתניהו יש גם סיבות עולמיות אחרות).
שיתוף הפעולה המדעי והמסחרי עם אירופה בשיא של כל הזמנים.
כל הקשקוש של הבי-די-אס קיים בעיקר בתקשורת ובפקולטאות לא חשובות למדעי החברה והרוח, שמעדיפות פוליטיקה על מדע.

פגיעה קשה מאוד ביחסים שלנו עם ארה״ב - לפי כל הפרמטרים התמיכה של העם האמריקאי ונציגיו בסנאט ובקונגרס היא בשיא של 20 שנה.
יש אמנם נשיא שלא מבין מימינו ומשמאלו בנעשה במזרח התיכון, אבל לנשיא הזה אין תמיכה בקונגרס והוא עוזב עוד שנה וחצי בלי שום הישג. למרות שקיבל פרס נובל לשלום, אין שלום באפגניסטן, אין שלום בעירק, אין שלום בסוריה. יש הרבה בנות ברית של ארה"ב שאיבדו את האימון בו, בינהן מצרים וערב הסעודית.

לסיכום נתניהו כנראה לא נחמד, לא סחבק, דורס מתחרים אפשריים שעוזבים את הליכוד בגלל זה, ונהנתן אבל בשורה התחתונה מנווט את ישראל לא רע.
מדינה עם צמיחה חיובית זה לא מובן מאליו. ראה את יון, ספרד, איטליה.
לגבי בגין - ראינו את הכלכלה בימי בגין. האיש היה סגפן וישר ונאמן ובכלל סבבה (או לפחות ככה זוכרים אותו) אבל בזמנו האינפלציה הרימה ראש והכלכלה התדרדרה מאוד.
 
 
 
 
אלונקה וקשר
19/3/2015
נכתב על ידי אריאל

אם כדבריך המפדל לא נכנסה תחת האלונקה, לאן נעלמו כ-6 מנדטיה מהסקרים של לפני כחודש? תודה.
 
 
 
 
אריאל, הם לא איבדו אותם, הם מעולם לא היו שם...
19/3/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

כלל ידוע - שהתממש גם בבחירות 2013 ובמערכות בחירות קודמות - הוא שכמעט תמיד יש שאיבת מנדטים מהמפלגה הסמוכה למפלגה העיקרית בגוש אל המפלגה העיקרית. בסקרים בשנת 2013 צפו לבית היהודי כ-14 מנדטים, ובפועל היו 12 (רק 11 לפני מניין קולות החיילים). ראה נתונים כאן: http://www.biostatistics.co.il/2013/01/379.

בסקרים שהובילו לבחירות - לפחות מאז אמצע חודש פברואר - הסקרים הצביעו על כ-11 עד 12 מנדטים לבית היהודי - ב-30 הסקרים האחרונים היה הממוצע 11.7 מנדטים. ב-10 האחרונים השיעור ירד ל-11.5 מנדטים. כלומר, בלי ״כניסה תחת האלונקה״ אלא בתופעת הזרימה הטיפוסית לגוש היינו צריכים לצפות לירידה של כ-20 אחוז של תומכי לוקסוס רגילים. במלים אחרות, כ-9 מנדטים.
 
 
 
 
דאעש
19/3/2015
נכתב על ידי ליאור

שמאל הביתה או התאחדו עם דאעש
 
 
 
 
המפתח
19/3/2015
נכתב על ידי יעקב

בהערכה גסה:
קואלציית הימין חרדים המובהק - 50 מנדטים (בחירות 2006 שהיה שפל בתוצאה).
השמאל המובהק - 24 מנדטים (תוצאות 2006, 16 המנדטים ב-2009 הן אנומליה).
הערבים - 13 מנדטים (נכון להיום בהתאם לדמוגרפיה).
מרכז נוטה לימין (אנשים שאינם מחוייבים לליכוד ולימין אך יסכימו להצביע עבורו) - 19 מנדטים (ב-2003 היו 69 מנדטים לימין)
מרכז נוטה לשמאל - 12 מנדטים (ב-1999 היו לשמאל 36 מנדטים)
מרכז שלא יצביע ימין ושמאל - 2 מנדטים.

כדבריך, במצב זה, לשמאל יש שתי אפשרויות:
1) להשקיע שנות דור לפרוץ אל הגרעין הקשה של מצביעי הליכוד.
2) לשכנע את המרכז הנוטה לשמאל להצביע שמאל, את המרכז הנוטה לימין, להצביע מרכז ולקוות שהמרכז יהיה מפוצל כדי שראשות הממשלה תיפול בידי השמאל ולא המרכז.

בין כך ובין כך, 19 המנדטים של המרכז הנוטה לימין הם המפתח. אם יצביעו חצי מהם לימין, הבחירות הוכרעו לטובת הליכוד. אם יצביעו ברובם עבור מפלגה אנטי-ליכוד (קדימה, יש עתיד) יש סיכוי לקואליציה בלי הליכוד.

להערכתי, לפני הקדמת הבחירות, נתניהו השקיע מאמץ רב בהבנה מה בדיוק האנשים האלו רוצים. מסקר עומק של אנשים שהצביעו לפעמים ימין ולפעמים מרכז הוא הבין שהם מרוצים יחסית וכנראה גם הבין על איזה כפתור יש ללחוץ להביא אותם לליכוד. הרצוג כנראה לא טרח לפלח אנשים אלו ולא הבין אותם. ייתכן שגם לו הבין אותם היה מפסיד, אבל אולי אם היה מבין אותם היה יכול לעשות משהו.
 
 
 
 
ליעקב
21/3/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

הדברים שאפשר לומר על העבודה דומים לדברים שאמרתי קודם על נתניהו: ימים ספורים לפני הבחירות, כתבתי (כאן: http://www.haoona.com/article_i.asp?id=1192) כי ״בעיות הליכוד הן סוגיה אסטרטגית, אך נתניהו התמודד עמה כאילו מדובר בסוגייה טקטית.״ וזה נכון לגמרי לגבי נתניהו.

מזלו הגדול הוא שגם המפלגה מולו אינה חושבת אסטרטגית אלא טקטית...
 
 
 
 
שאלה
22/3/2015
נכתב על ידי מיכאל

אורי שלום,
כתבת שכדי לנצח בבחירות על הנהגת השמאל לזכות באהדת ציבור נתמכי סעד כדוגמת הנהגות השמאל במדינות אחרות. אבל נתמכי סעד, אם מדובר בעובדי ממשלה המועסקים קבוע ואם מדובר בעניים הזוכים לסיוע על סוגיו נהנים מסבסוד ממשלתי מתמיד ללא קשר למפלגה השלטת. אז מה ההגיון?
 
 
 
 
תשובה למיכאל
22/3/2015
נכתב על ידי יעקב

נראה לי שהכוונה היא לדאוג להגדלה משמעותית של האוכלוסייה המרוויחה מההסדר הקיים, והגדלה עוד יותר משמעותית בהיקף התלות. בשנים עברו, מפלגת העבודה זכתה בתמיכה מאוד מסיבית במושבים ובקיבוצים, אולי בגלל תלותם במכסות ייצור למיניהן ומים. גם המגזר הערבי הוחזק כבן ערובה כדי שיצביע למפלגות השלטון (מפא"י, מפד"ל, ש"ס). בארה"ב יש בולי מזון, חלוקת טלפונים בחינם, תמיכה לחד הוריות (שזה המון נשים). יש ביטוח בריאות חינם לזקנים ולעניים.

אבל אתה בהחלט מצביע על בעיה שיש לשמאל: כל מה שהם יציעו ויתפוס תאוצה הימין גם יציע, תוך שהוא מצליח איכשהו לשמור על האגף של אלו המתנגדים לסוציאליזם.
 
 
 
 
למיכאל
23/3/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

למיכאל,

יעקב השיב יפה לעניינך במשפט הראשון ("נראה לי שהכוונה היא לדאוג להגדלה משמעותית של האוכלוסייה המרוויחה מההסדר הקיים, והגדלה עוד יותר משמעותית בהיקף התלות.")

הבעיה העיקרית של מפלגת העבודה בהקשר זה היא שהאוכלוסייה הנתמכת הקיימת חסומה בפניהם - הערבים והחרדים המקבלים כשני שליש מכלל התמיכות לא יצביעו באחוז משמעותי למפלגת העבודה בכל מקרה.

כדי ליצור אוכלוסיית מצביעים חדשה וכדי לשמר את הקיימת אופן הפעולה ההגיוני ביותר עבור מפלגת העבודה הוא להגדיל ככל האפשר את התעסוקה הממשלתית ואת מספר משרות הצווארון הלבן הממשלתיות או בתמיכה ממשלתית (קהל התומכים המבוסס שלה) ולהרחיב במידה רבה את שיעור התמיכה בקהלים דלים רחבים יותר - מעין סוציאל-דמוקרטים אקסטרא.

הבעיה העיקרית עם המתכון הזה היא שהוא דורש שהשלטון יהיה בידיהם...
 
 
 
 
תודה
23/3/2015
נכתב על ידי מיכאל

תודה לאורי וליעקב. עם זאת, נראה שהרצון להרחיב את מעגל הנתמכים ולהגביר את תלותם בממשלה משותף במידה כזו או אוחרת לכל המפלגות. כולן יוצאות מנקודת הנחה שאם לא יבטיחו מקסימום חלוקה וסיוע ממשלתי מספר המצביעים בעדן יירד. אין למעשה מפלגה שמצהירה בגלוי שבכוונתה לצמצם את החלוקה והסיוע. הנסיבות היחידות האפשריות לצמצום כזה הן נסיבות משבר כמו ההפרטות של אחרי 1985.
נדמה לי שאתה, אורי, כתבת על כך באחת הרשומות בימי ה"מחאה" של 2011.
 
 
 
 
נושא אחר
25/3/2015
נכתב על ידי אסף

הי אורי,

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/685/671.html?hp=1&cat=402&loc=65

קראתי על מחאת החקלאים (בלינק הנ"ל), ופרט לענין מס העובדים הזרים קשה לי להסכים עם רוב הטענות שלהם.

יש נקודה אחת שבה אני אשמח לשמוע את דעתך -

ישראל היא מדינה מוקפת אויבים, ומוקפת ידידים לא אמינים. אני חושב שזה אינטרס של המדינה לשמר יכולות ייצור מזון לשעת חירום.
השאלה היא איך עושים את זה בלי סובסידיות והגבלות על הייבוא? ברור שללא הבעיה הזאת יהיה טוב יותר לכולנו (חוץ מלחלק מהחקלאים) לבטל את ההגבלות האלה, ושהחקלאים המוצלחים ינצחו. אבל במקרה כזה יכול באמת להיות מצב שישראל לא תהיה מסוגלת להזין את עצמה.

האם נדרשת כאן פשרה כלשהי? או שיש דרך אחרת?
 
 
 
 
אסף ייצור בשעת חרום מצריך דלק והגנה על השדות
25/3/2015
נכתב על ידי עפר

לחקלאות מקומית אין חשיבות בשעת חירום קצרה של נגיד מספר שבועות כי ההספקה תבוא ממחסני חירום ומלאי של מזון יבש במחסני החנויות.
אם המלחמה ארוכה האם יש במקביל גם חרם על מוצרי אנרגיה? בלי דלק אין טרקטורים.
אם אין חרם, יותר קל לייבא מזון מוכן מאשר דלק ודשנים ולהגן על השדות.
בקיצור בדרך כלל טיעוני בטחון הם דרך להסתיר הטבות לקבוצות של מקומבנים.