למה שלא יעלו לברלין?
 


אז למה שלא יעלו לברלין? לפני כשנה, כשכולנו בצבצנו במדמנת המילקי, חשבתי שמדובר בעניין מטופש בתכלית. אבל, כפי שאמר פעם משה דיין: "רק חמור לא משנה את דעתו" — ומאחר שאיני חמור (למעשה, באחרונה הלוק מתגבש יותר לכיוון ג'אמוס) שיניתי את דעתי. הגירת ישראלים לברלין היא עניין נהדר, נפלא. טוב להם וטוב לנו.

יש מקום
על פניו, יש הרבה דברים בברלין היכולים למשוך הגירה מסורתית — כלומר, הגירת עניים. זו בירתה של המעצמה הכלכלית הבולטת באירופה, מה שמבטיח לעיר, ראשית, כי לעולם לא יחסר כסף למבצעי ראווה של בנייה והתחדשות; וכמו כן גם שלל רב של עובדי ממשלה, צרכנים שאינם מושפעים מתנודות וקשיים כלכליים, שכן פרנסתם על משלם המסים הגרמני. נוסף על־כך, ברלין היא גם אי הנטוע בלב מזרח־גרמניה הענייה, מה שמבטיח פיתויים כמו שכר דירה זול במזרח העיר שחוברה לה יחדיו ובסביבותיה. לקינוח, ברלין שוכנת בלב ערבה צפונית קודרת, מה שמעניק סינון טבעי: אנשים שאינם יכולים לסבול את מזג־האוויר המחורבן בה יעדיפו להתגורר במקום אחר, מה שישפר את מצבם היחסי של אלו שזה לא מפריע להם.

וברלין היא אכן מוקד של הגירה. מהשוואה של הנתונים הדמוגרפיים של ההגירה לעיר לאלו של גרמניה בכללה עולה כי שיעור המהגרים בברלין גבוה מן הממוצע בגרמניה בכללה: בגרמניה כ-7.7 אחוז הם בעלי אזרחות זרה, לעומת כ-14.5 אחוז בברלין. האומדן הכללי הוא שכשליש מתושבי העיר הם מהגרים ממדינות שונות, עם אזרחות ובלעדיה (בגרמניה בכללה שיעורם הוא כ-20 אחוז).

והמהגרים לברלין הם עניים. שיעור המהגרים לעיר ממדינות עניות גבוה יחסית — וככל שהמדינה ענייה יותר, כך שיעור ההגירה גבוה יותר, שעה ששיעור ההגירה ממדינות מבוססות מצומצם יותר בהשוואה לחלקים אחרים בגרמניה. גם ההכנסה הממוצעת משקפת מציאות זו: הכנסתו החודשית הממוצעת של ברלינאי היא כ-10,770 שקל לחודש, הכנסה זו גבוהה מהכנסת המדינות העניות בגרמניה (כ-8,500 שקל לחודש), אך נמוכה בעשרות אחוזים מההכנסה בחבלים העשירים של המדינה ונמוכה גם מהממוצע.

מבט אל הפרופיל הדמוגרפי והתעסוקתי של העיר מצביע על תוצאות מובהקות למדי. באוכלוסיית המהגרים של ברלין בולטים צעירים מגרמניה וממדינות אחרות. בשנת 2013 היו כ-54 אחוז מכלל משקי הבית של יחידים, בהשוואה לכ-50 אחוז בשנת 2005, כשבכל הקטגוריות האחרות של משקי הבית יש ירידה גם במספרים מוחלטים.

אותם צעירים, החיים בגפם או עם בן או בת זוג ללא נישואים — זו הקטגוריה הצומחת היחידה של בני זוג — מתפרנסים אך בקושי. בין משקי הבית של יחידים בברלין 56 אחוז משתכרים עד 1,300 אירו לחודש. במקביל (ואולי בחפיפה) שיעור גדול במיוחד של התושבים מתפרנס מתמיכה ממשלתית. בגרמניה בכללה, שיעור הנתמכים לפי תקנת הרץ 4 — תקנת רפורמה מתחילת האלף הנוכחי, הדומה לרפורמות נתניהו בקצבאות — הוא כ-9 אחוז, שעה שבברלין שיעור הנתמכים הוא 20.1 אחוז. נתונים אחרים מספרים כי כל ילד שלישי בברלין — וברבעים מסוימים, כל ילד שני — גדל במשפחה שפרנסתה על קצבאות.

התמונה שעולה מן הדברים ברורה למדי: ברלין היא עיר המושכת אליה הגירה משני סוגים עיקריים: אנשים ממדינות עניות, המשתלבים בתחומי שירותים מעוטי שכר כמו תיירות, מסחר, אוכל ודומיהם — ה'תעשייה' היוקרתית יותר, של עבודה במשרה ממשלתית, חסומה בפני המהגרים מחוץ. לצד אלו מושכת אליה ברלין הגירה פנימית, ממקומות אחרים בגרמניה, ובמיוחד של נתמכי סעד מקצועיים, נכים מדומים ושאינם מדומים (כ-11 אחוז מהאוכלוסייה), סטודנטים וכאלה הנמשכים לשילוב של כל אלו: שכר דירה נמוך יחסית, ואפשרות לחיות מתמיכות או בעבודה בשכר נמוך.

למה לעלות לברלין?
לפי הנתונים הסטטיסטיים הרשמיים חיים בברלין 3,302 בעלי אזרחות ישראלית, שהם פחות מאלפית מכלל התושבים בעיר. קשה לקבוע נתונים סטטיסטיים ביחס לאוכלוסייה כה קטנה, מה גם שהיא דינמית למדי, אך מנתונים אנקדוטליים, מכתבות בעיתונים ומראיונות עולה כי עיקר הנמנים עמה מתייחדים בפרופיל דומה לזה של 'הגירת הסעד' לברלין: צעירים המבקשים ליהנות ממערכת התמיכות הממשלתית ומשכר דירה נמוך יחסית, סטודנטים, יוצרים ואנשי דעת הנסמכים על התמיכה הממשלתית בגרמניה לסטודנטים, יוצרים דמויי־יוצרים, וכיוצא בזה.[1]

מנקודת מבט כלכלית, קבוצת המהגרים הזו היא הפסד נקי — כלומר, בין אם מדובר בשלב בחיים — כמו לימודים, קרחנה וסטלה — ובין אם מדובר באורח חיים, סך כל ההכנסות הנובעות מהקבוצה קטן בהרבה מההוצאות הנגרמות בגינה. מנקודת המבט של המשק הישראלי הוא יפסיד את הוצאות הצריכה של צעירים אלו, ואולי גם את פרי עבודתם, אך היקף התמיכה בהם כסטודנטים או כנתמכים יהיה גדול בכמה אלפי שקלים לחודש מסך כל ההכנסה שתהיה למשק מהם. אם נניח כי קבוצה זו — היינו, נתמכי סעד מקצועיים — מונה רק כשלושה רבעים מן המהגרים מישראל לברלין, בחישוב שנתי ניתן לאמוד את החיסכון הכולל בשיעור של כ-4,000 שקל לחודש לכל אחד מהעולים לברלין. כלומר, מדובר בחיסכון של כ-120 מליון שקל לשנה עבור המשק הישראלי. בניסוח אחר, מדובר בסובסידיה בגובה של כ-120 מליון שקל לשנה מטעם הממשלה הפדרלית הגרמנית לאזרחי ישראל.

הסבסוד באדיבות הממשלה הפדרלית הגרמנית ניתן בתנאים נוחים ומפתים במיוחד. אם מדובר בסבסוד זמני, כמו במצב של לימודים או תקופת קרחנה, שאחריה חוזר בעל ההכשרה או המקורחן בדימוס לישראל, הרי שהגרמנים מממנים עבור הישראלים תקופה הפסדית, שאחריה שב המהגר הזמני לישראל ונושא רווחים (מנקודת המבט של המשק הישראלי). לעומת זאת, אם מדובר במצב קבע — האיש הסתדר על תמיכה קבועה לקריירת נגינת הקסילופון שלו; התקבל כמרצה לענייני תקשורת, BDS או BDSM; או סתם השתחל להסדר נוח כנתמך סעד — הרי שהחיסכון הופך מזמני לקבוע. כך או כך, מדובר בהסדר רווחי.

ייתכן גם מצב שלישי, כמובן: אדם בעל ערך שהיגר לברלין ועשה שם חיל, הקים חברות, הדליק משואות ופעל פעלים והמשק הישראלי נמצא מפסיד מכך. מצב כזה ייתכן, אך סביר להניח, עם זאת, שהוא יהיה נדיר למדי. יזם רגיל אינו בוחר בדרך כלל להגר לגרמניה, שבה האפשרויות העסקיות הממשיות לאדם זר (להבדיל מפתיחת בוטיק או סטקייה) מוגבלות הרבה יותר. סביר גם להניח כי אם היה בוחר להגר לגרמניה, היה עושה זאת למרכזים העסקיים, הפיננסיים והתעשייתיים שלה, ולא למרכז הממשל. סביר להניח כי מדובר בתופעה בהיקף המשוער של תעשיית ההומור בגרמניה. כלומר, מבחינה כלכלית מדובר כאן בסיכון מצומצם למדי.

מה צריך לעשות?
העליה לברלין היא תופעה מבורכת ויש לעודד אותה. במדינה ענייה מאוד או במדינה שבה יש דיכוי משמעותי מאוד של החופש הכלכלי, מתרחשת הגירה רגילה, בה המהגרים הם האליטה הייזמית ופעמים רבות גם האינטלקטואלית. מדינת הרווחה האירופית פותחת דלתות להגירה הפוכה: תשלומי הרווחה, הסיוע והתמיכות הנהוגים בגרמניה ובמדינות אחרות באירופה תורמים לצמצום האפשרויות ליזמים מחד; ומושכים אליהם לא את האליטה היזמית, כי אם קהל מהגרים חשוב ואיכותי פחות, הנמשך לאפשרויות לחיות על חשבון אחרים.

מדובר בסיטואציה של רווח דו־צדדי: ישראל מרוויחה מהגירת אנשים המבקשים לחיות על חשבון אחרים, והמהגרים מרוויחים מהגירה למדינה המאפשרת להם להגשים את עצמם על חשבון אחרים.

כדי למצות את המיטב מפוטנציאל ההגירה המבורך הזה — וחשוב לזכור, הזמן קצר ואי־אפשר לסמוך על־כך שהגרמנים יישארו פראיירים לנצח: הסובסידיות בהחלט עלולות להתקצץ בעתיד — יש לנקוט בפעולת תמרוץ וקידום מכירות כבר עתה.

לדוגמה, מדינת ישראל יכולה ליזום — אני מת על מעורבות ממשלתית! זה אחלה דבר! — תכנית לחילופי סטודנטים, בין סטודנטים לאמנות ונגינה בקסילופון בישראל וסטודנטים לתכנות בברלין. כולם ירוויחו מזה! סטודנטים ישראלים יצבאו ללא ספק על דלתות התוכנית, בה יוכלו לשאוף כמה שנים אווירה אמנותית וקוסמופוליטית ולעשות מיצגים על אשואה. כבונוס, הגרמנים כל־כך ישמחו שהם לא צריכים לעשות מיצגים על הנושא, שהם יתנו לכל סטודנט מקום חינם בסקווט ותערוכה גראטיס עם סיום הלימודים. גם הסטודנטים הגרמנים ינהרו לתוכנית כי, תכלס, יש עבודה בתחום בישראל, ובעלי חברות ההזנק בישראל ישמחו להעסיק את האנס ודיטריך, שיודעים לכטוף קוט בלי אף טאוט.

כמובן, אם החליפין האלו יראו לגרמנים לא הוגנים, אפשר להתאים את התוכנית לחילופי סטודנטים לאמנות עם סטודנטים גרמניים להנדסת מכונות, גשרים, רכבות קלות, רכבות כבדות, ורכבות בכיוון אחד. ואם גם זה לא מתאים, אפשר להציע תוכנית חילופי סטודנטים חד־צדדית, בה אנחנו שולחים והם כבר-נדבר-על-זה. ואם גם זה לא מתאים, אז נדע שבסופו של דבר מתחת לכל הדיבורים היפים הם אנטישמים כמו שתמיד חשבנו.

כדי שלא לעורר את השד האנטישמי מרבצו — התעוררות הנמצאת ביחס ישר למספר היהודים הנמצאים באזור בפועל או בדמיון היצירתי — כדאי לדאוג לכך שתוכנית חילופי הסטודנטים תלווה בצעדים להגבלת החיכוך בין הסטודנטים הישראלים לסביבה. לדוגמה, אפשר לשלוח לברלין גם כמה וכמה, שלא לומר עוד כמה, מהמרצים לאמנות מישראל. הגרמנית ידועה לשמצה כשפה קשה ללמידה, וכך יוכלו הסטודנטים ללמוד בקמפוס באווירה קרחנו-קוסמו-מיזזית עם עלי שלכת תוצרת חו"ל, אך בשפה העברית. המרצים בוודאי לא יתנגדו להתרעננות קלה עד בינונית מהשוואצעס הפרימיטיבים כאן, ואף יוכלו ללמד את הגרמנים שיעור או שניים בתסרוקות חסכון והלוואה.

תוכניות דומות, ואפקטיביות באותה מידה, אפשר לתכנן גם בנוגע לפקולטות נדרשות אחרות, למעט תחום הספורט, בו קשה לי לראות היתכנות של חילופים כלשהם.

שיטה אחרת לקידום הנושא יכולה להיות קיצוץ בקצבאות ובתמיכות למיניהן בישראל. לכך יהיה יתרון כפול: ראשית, הוא יגביר את המיאוס הברור והמוצדק שיש לאנשים מסוימים מהאווירה הניאו-ליברלית המסריחה שהשתלטה על המדינה הזאת, וידחוף אותם צעד אחד נוסף לעבר ברלין. שנית, הוא יעצים את פיתוייה של משאת הנפש הברלינאית. לא הייתי נרתע אפילו מהצעה למענק הצלחה מיוחד לכל מי שישתלב באופן סדיר במערך התמיכות הגרמני, ולשליחת מסייעים דוברי גרמנית נוסח לבנת פורן כדי להתמודד עם הביורוקרטיה הגרמנית בנושא.

בלי עלבונות
יהיו בוודאי אנשים שיחשבו שהפרזתי, וכי אני מצייר דמות מעוותת עד כדי גיחוך של כל האנשים שבחרו לגור בגרמניה או בברלין, כאילו מדובר באסופת אווילים חסרי תועלת. יש רבים כאלה, הם יגידו, אבל יש גם אחרים. והם צודקים. אני מכיר כמה וכמה ישראלים היושבים קבע בגרמניה, ורבים מהם נשמעו ונשמעים לי אנשים ראויים ונבונים; בוודאי לא אווילים או טפילים. ולראייה, אותם מהגרים — כלומר, לגרמניה ולא לברלין — חושבים דברים דומים על העולים לברלין.


הערת גילוי נאות
יש כאן עניין רגשי מסוים, שאסור להתעלם ממנו. יש כאן סיבות אישיות: חלק ממשפחתי ישב בגרמניה מאות שנים, הושמד, ועכשיו יושבים על רכושם חזירים גרמניים כאלו ואחרים. יש כאן גם משהו שקשה להסבירו. יש לי חבר ילדות המגרף שלג מעל מכוניתו בטורונטו. יש לי דוד שמתעצבן על ראש העיר בניו ג'רזי. יש לי ידידה שגרה בפאריז. יש לי שכנים בקנדה. אני מבין אותם. אני מכבד אותם. לפעמים אני אפילו מסכים איתם. כשאני אפגש איתם, אנשק אותם על הלחי — חוץ מהדוד, שהוא במקור מהקיבוץ, ולא יבין מאיפה זה בא; אז לחיצת יד — והכל טוב ויפה.אבל גרמניה? קשה לי לשמוע על ישראלי שהיגר לגרמניה בלי להקיא קצת בפה.

כן, אני יודע שכל מה שמפריד בין המהגר הישראלי לאנסחדה שבהולנד, למשל, למהגר הישראלי למונסטר שבגרמניה הם כמה עשרות קילומטרים, הבדל לשוני דק ואי־אלו אהילים מעור אדם. אבל כנראה שאני גבוה מדי או שהתקרה נמוכה מדי ומכל מקום, האהילים האלה כל הזמן נתקעים לי בראש.

הערות
1 יש כמובן גם אחרים — במיוחד מקבוצת באתי-ראיתי-התחתנתי — אך סביר להניח כי זהו המיעוט.



הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים



 
 
רשימת תגובות (6)
 
 
לאיזו תמיכה זכאים המהגרים?
14/10/2015
נכתב על ידי ריכרד נגמאיה

קצבאות? סבסוד בשכר דירה/לימודים? מהו היקף הסבסוד? ומנין לך שהיקף התמיכה בהם גדול מגובה המשכורות שלהם (אם הוא לא, אני לא בטוח שאפשר לומר שיש פה הפסד נטו למדינה)?
 
 
 
 
הלימודים הם חינם למי שיודע גרמנית.
14/10/2015
נכתב על ידי אביתר

 
 
 
 
אביתר, לא זה מה שיעצור אותנו...
14/10/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

תכנית טובה צריך לממש!
 
 
 
 
לריכרד נגמאיה...
14/10/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

האומדן שלי הוא, כלשונו, אומדן. בעקרון, כל אדם בשלבי הלימודים של חייו הוא ׳הפסדי׳ למדינה - כך שזה אינו ייחודי דווקא לברלין וטיפוסי למקומות רבים אחרים בעולם.

הסבסוד למהגרים לברלין מהשכבה החברתית המסוימת שתוארה כאן (מישראל) בא בשתי תצורות עיקריות: א) לימודים במחיר מופחת מאוד או חינם. ב) מגורים מסובסדים (אם בתכניות נוסח Wohnungsgesellschaften או במגורים בדירות משותפות או בהסדרים אחרים). ג) הצטוותות לנתמכים מקצועיים בני המקום (נוהג נפוץ למדי).
 
 
 
 
מאמר יפה ומוצדק
16/10/2015
נכתב על ידי קיפוד רדיואקטיבי

וגם מצחיק מאוד. האם המהגרים לברלין הם ממוצא גרמני כזה או אחר - כלומר - האם אותן סובסידיות מגיעות לאותם סטודנטים/אומנים/יהודים בגלל מדיניות ההגירה של גרמניה כלפי יהודים שקשורים לשואה? או שהיא ניתנת לכל ישראלי שבוחר להגר לברלין?
 
 
 
 
כתוב היטב ומצחיק.
16/10/2015
נכתב על ידי עמי, ת"א